חפש
Languages

שחורות | מסע אל תוך שכונות הגטו האתיופיות עם צעירי הקהילה

מחאת יוצאי אתיופיה התפוצצה בפרצופה של החברה הישראלית בקיץ 2015 בסדרת הפגנות אלימות. טענות של הקהילה בדבר שיטור יתר ויחס מפלה מהרשויות נאגרו עד לבעבוע. הסרט "שחורות" עורך מסע אל תוך שכונות הגטו האתיופיות עם צעירי הקהילה ומביא את החוויה שלהם של להיות אדם שחור בישראל
מערכת כאן
04 ביולי 2018
20:21

"שחורות", כאן/ אסנת ניר

אחוז כתבי האישום כנגד קטינים בקרב יוצאי אתיופיה גדול פי 4 מחלקם באוכלוסייה (ב-2015) ואחוז כתבי האישום נגד יוצאי אתיופיה היה למעלה מפי שניים משיעורם באוכלוסייה (3.5%). אחוז כתבי האישום נגד קטינים יוצאי אתיופיה עמד על יותר מפי ארבעה מחלקם באוכלוסייה הכללית  ואחוז הקטינים הנשלחים לרצות מאסר בפועל הוא כמעט פי עשרה משיעורם באוכלוסייה (מתוך ועדת פלמור).

יצאתי לעבודה על הסרט בניסיון להבין, ביחד עם גור מגידו, את הנתונים הבלתי נתפסים האלו. היה לנו ברור שהתשובות שאנו מחפשים לא יגיעו ממומחים מהאקדמיה, דו"חות ועדות והסברים של פוליטיקאים, אלא מקולם של אלו שחווים את המציאות הזאת ביום יום ומרגישים את ה"חומות" על בשרם. מי שחווה את החומות האלו מקרוב ומתאר אותן בסרט הוא טביבו, בחור בן 20 מקריית נורדאו, בעל עבר פלילי עשיר שכלל בין היתר שלוש שהיות בכלא אופק. בשלוש השנים האחרונות נאבק להשאיר את העבר מאחוריו ולהתגייס לגולני כמו ה"מנטור" שלו, אשר סיום. המציאות בסרט מתוארת אך ורק מנקודת מבטם של הדמויות שגרות בשכונת נורדאו בנתניה וויצמן בקריית מלאכי, שתי דוגמאות מבין רבות לשכונות בערים בהן ריכוז גדול של אתיופים, או בשפה מדויקת יותר- גטו.

כל אחד מהדמויות בסרט "שחורות" מייצג גישה והשקפה אחרת למציאות הזו, אבל כולם מתארים תחושה דומה- שצבע עורם גרם להם להיות מסומנים מגיל צעיר וליווה אותם בבחירותיהם ובאופן בו תפסו את עצמם ועתידם בהמשך- חשש משוטרים ומעצרי שווא כפי שחווה הקצין הקרבי אשר, הסתבכות עם החוק כטביבו וחבריו או אימוץ תדמית שנוצרה לך בשכונה וסיפקה לך הגנה.  אותה השפעה יכולה להיות גם כן תחושת ניכור שחווה בני יאלו שהמשטרה נכנסה לביתו בעקבות טעות בכתובת הצו ונהגה בו באלימות לכאורה אל מול אחיותיו ואימו, טראומה שמלווה אותו עד היום וגרמה לניפוץ רצונו להשתלב בחברה ולתרום למדינה, או ניסיון תמידי להוכיח את עצמך כפי שחווה מאמן ה"קט- רגל" אבי בוגלה. זו גם יכולה להיות תחושת שליחות של להוות מודל לקהילה כצביה המורה מקרית מלאכי או רצון לעזוב את הארץ ולהתחיל חיים חדשים בארה"ב כפי שעשתה אחותה. הקולות שמשמיעים מציבים מראה קשה מול הממסד אך גם שואלים שאלות לא קלות את עצמם ואת החברה בנוגע לפער והתחושות שחווים.   

האקדמיה מספקת שלל הסברים לסטטיסטיקה הזאת - "פער תרבותי", "ערעור הסמכות ההורית", דפוס שמתאים לכל הגירה וכו'. יכולים להיות שלל הסברים "אובייקטיבים" ומנומקים, אך התחושות בפועל של בני העדה היא כי יש כאן משהו מעבר שלא דומה במאפייניו ובחוויה שלו לאף עלייה קודמת, זיהוי חיצוני שאינו מאפשר להתגבר על פערים בחלוף דור ויוצר חיבור למאבקים דומים בעולם- 'שחורות'. בעיני הדמויות שבסרט ההסברים האלו מנותקים מהשטח, הם דומים לאופן בו טביבו, גיבור הסרט, רואה את המאבחן מטעם הרווחה שקובע מיהו רק באמצעות פאזל שמבקש ממנו להרכיב במקום לשאול אותו מיהו ישירות. הסברים אחרים מגיעים מדמויות כאשר סיום, שאימץ את טביבו כאח ומלווה אותו במאבקו לגיוס, שלמרות שחווה על בשרו גזענות ומעצרים, מלא בתקווה מפוקחת, ומוכן להפוך שולחנות בכל מוסד ציבורי אפור כדי שלא יבטלו לחניכיו חוג סוסים, ולהפעיל את כל הקשרים שצבר כדי לחלץ נער מצרה שנקלע אליה או לעזור לו לפתוח דלת. גם צביה המורה מקריית מלאכי ואבי בוגלה, מדגישים את הצורך ואת המיעוט הקיים במודלים לחיקוי בני העדה.

בסרט גם קולות מיואשים יותר נוכח המציאות, כבני יאלו שהחשיפה הייתה מאוד לא קלה עבורו והתלבטויות ליוו אותו גם במהלך הלילה בדיונים שהיו לנו לפני הצילומים, אך החליט לשים את קשייו בצד ולהיחשף כדי להשפיע על אחרים.

סוף הסרט אופטימי על פניו, טביבו שחולם להתגייס לגולני ובמשך שלוש שנים נאבק ביחד עם אשר להשאיר את העבר הפלילי שלו מאחור, מקבל תאריך גיוס. עוד מצפה לו דרך ארוכה אבל כנראה שגם יהפוך למפקד וקצין מוצלח ויגשים את מה שבעיניו נחשב להצלחה.

אבל יש לזכור שטביבו רחוק מלהיות מקרה מייצג, כפי שגם מעיד אשר בסוף הסרט: "המקרה שלו הוא לא מקרה מייצג, זה מקרה אינדיבידואלי, המציאות הרבה יותר קשה ואני לא יכול להבטיח לך שכולם יצאו מזה בשלום". כמו טביבו מוצגים בסרט נערים רבים מהשכונה שאין להם מדריך כאשר שיאבק איתם לאורך הדרך, וסיכוי שיצאו מהשכונה בה גדלו וישברו מעגל עוני אינו גבוה. ויתרה מכך, גם עם יתגייסו ויחוו שוויון לתקופה מסוימת, המציאות תכה בהם לאחר מכן כפי שמעידים דמויות בסרט כאשר, אבי בוגלה ובני יאלו.

כשנשאל טביבו באחד הימים שהתלווינו אליו מה יעשה אחרי צבא, כשיתכן ודבר לא ישתנה ביחס אליו, תשובתו הייתה לחזור לשכונה לעזור לחבריו ולשבור את החומות שבין שכונת נורדאו לפולג. בתשובה לאמירה כי אין חומות השיב בקביעה- "אוהו יש חומות"

הסרט "שחורות"

יוצרים: גור מגידו, דני טנא ואסנת ניר