חפש
Languages
סיכום שנה 2018

סיכום שנה - 2018

שלושים השירים הגדולים של 2018 שבחר צוות כאן 88
מערכת כאן
20 בדצמבר 2018
21:32

אם נאפיין את 2018 בכלליות אז אפשר להכריז במידה רבה של ודאות שזו השנה שבה הקונצנזוס מת. כבר כמעט שאין מדורות שבט מוזיקליות כמו שקנדריק לאמאר, דיוויד בואי, רדיוהד או טיים אימפלה סיפקו לנו בשנים קודמות. פול מקרטני - ייזכר בזכות מסע היח"צ הבלתי נלאה שלו. צ'יילדיש גמבינו - בזכות הקליפ המסעיר. להקות עולות כמו גרטה ואן פליט או ותיקות כמו ארקטיק מנקיז, שתיהן עוררו באזז אדיר השנה, פילגו סביבן את הקהל עם אלבומים שנויים במחלוקת, ובאופן כללי קשה לזהות בין שלל המגזינים שסיכמו את השנה החולפת בחירות שחזרו על עצמן. אבל דווקא הקושי להצביע על שירים או אלבומים בולטים במיוחד מספק עבורנו הזדמנות להרכיב רשימה שאנו מרגישים שמשקפת אותנו. כל השירים כאן הושמעו אצלנו רבות בשנה החולפת. אלו גם השירים והאמנים שאנו מהמרים שנזכור גם עוד שנים קדימה.  

>האזינו לשירי השנה של כאן 88 גם בספוטיפיי

30. Chris Cornell - You Never Knew My Mind

אחת התופעות הפופולאריות ולעתים מאוסות במוזיקה היא תופעת "שירים מהקבר", שיוצאים אחרי מותו של הזמר. לרוב זה לא מוצדק ומדובר בשירים שהיוצרים המנוחים בחרו במודע להשאיר על רצפת העריכה. אבל לפעמים, רק לפעמים, מדובר בשירים שתוכננו להגיע לאוזנינו מלכתחילה. זה המקרה הפעם. פחות משנה אחרי מותו הטרגי של כריס קורנל, כשהפצע עדיין לא הגליד, קיבלנו שיר חדש שרק הגביר את הכאב והזכיר את גודל האבידה. וזה בלי להזכיר את העובדה שמדובר בשיר שכתב ג'וני קאש המנוח, יותר נכון שתי פואמות שקורנל הלחים יחד באחת ההקלטות האחרונות בחייו. מאז יצא כבר אוסף גדול שמאגד את מיטב ההקלטות של קורנל לצד עוד יצירות שהוא לא הספיק להוציא לאור. אבל אף אחת מהן לא נגעה ורגשה כמו השיר הזה.

29. Eels - The Deconstruction

ההרכב של המולטי אינסטרומנטליסט, מארק אוליבר אוורט הידוע בכינויו E, חזר השנה אחרי ארבע שנות שתיקה והוציא את אלבומו ה-12 (!). המוזיקה של Eels תמיד הייתה קשה לעיכול לא רק בגלל שהיא מורכבת או מרוחקת, פשוט כי היא כנה ובואו נודה על האמת, בדרך כלל גם מדכאת. שיר הנושא של האלבום, שיצא בינואר, מתאר פירוק עצמי ובניה מחדש בטון מלנכולי של השלמה עצמית ובליווי הפקה מושלמת של אי בעצמו. צלילים מקסימים שעזרו לנו לפתוח את השנה ואנחנו שמחים לקחת איתנו גם בסופה.

28. Interpol - If You Really Love Nothing

זה לא שאינטרפול הפכה ללהקה גרועה, היא פשוט לא פגעה כבר כמה שנים וגרמה למעריציה להתפשר על חומרים בינוניים. ואז משום מקום הגיע האלבום Marauder ואיתו פצצת האנרגיה הזו. על ההפקה חתום דייב פרידמן (פליימינג ליפס, מרקורי רב) ותחת ניצוחו אינטרפול נשמעים רעננים מתמיד. If You Really Love Nothing פותח את האלבום בסערה ומשאיר למעט מאוד שירים בהמשך סיכוי לעמוד בסטנדרט. תכלס לא רק עבור אינטרפול אלא גם עבור האינדי-רוק של 2018 בכלל.

27. Calexico - Under the Wheels

הרכב האינדי-רוק האהוב מטוסון, אריזונה, שחרר השנה אלבום עשירי, The Thread That Keeps Us. האמריקנה וההשראה ממקסיקו עדיין כאן והשיר Under The Wheels משקף אולי יותר מכל את הקסם שלהם. בשיר הזה בולטת המוזיקה הלטינית בקצב ובמלודיה. חברי ההרכב ציינו את ההשפעות המוזיקלית של השיר הזה כמשהו בין Los Fabulousos Cadillacs, הקלאש והאלבום Let's Dance של בואי. יצא להם טוב.

26. Shannon Shaw - Broke My Own

בעידן שבו תעשיית המוזיקה מוצפת בקולות נשיים עדינים ומתקתקים, מרענן לשמוע את שאנון שאוו, בעלת גוון הקול מחוספס ומלא הנשמה, ששרה בכריזמה שמזכירה ענקיות כמו אטה ג'יימס ואיימי ויינהאוס. שאוו אינה חדשה בעולם המוזיקה. כבר למעלה מעשור היא חלק מלהקת הגאראג' פאנק הקליפורנית Shannon and the Clams. אבל אז דן אורבך מהבלאק קיז הפך למעריץ. השיר Broke My Own מתוך אלבום הסולו הראשון שלה Shannon in Nashville, הופק על ידי אורבך והוקלט באולפן המועדף עליו בנאשוויל, טנסי. השיר ניחן באווירת ג'יימס בונד ורטרו-פופ מהסיקסטיז ומדבר על הרצון להבריח ממך מישהו במערכת יחסים ריבאונדית ומזיקה על מנת לא לפגוע בו. האלבום כולו והשיר בפרט הביא טייק רענן לז'אנר וזכה להצלחה יפה בקרב הקהל ומבקרי המוזיקה בעולם.

25. Chris Stapleton - Nobody's Lonely Tonight

החדירה של זמר הקאנטרי כריס סטייפלטון לתודעה האלטרנטיבית וגם המיינסטרימית (בזכות הדואט עם ג'סטין טימברלייק), היא עדות לגילוי המחודש של מסורות מוזיקה ישנות. הוא החל את קריירת הסולו שלו בשנת 2015 וכבר אז משך תשומת לב מחוץ לגבולות הקאנטרי עם הגרסה המעולה שלו ל-Tennessee Whiskey. מאז הוא עשה את הצעדים הנכונים, הופיע במקומות הנכונים והמהלך הושלם עם האלבום שהוציא במאי 2017, From A Room Part  1. בדצמבר אותה השנה הוא הוציא את Part 2 ובו השיר הזה אודות אדם שמחפש נחמה עם אישה אקראית בסופה של מערכת יחסים. נושא קלאסי בעולם הקאנטרי אבל אצל סטייפלטון זה לא פלסטי ונדוש, לא סובל ממניירות מעיקות, זה נקי, כן ועם הרבה כבוד למורשת בלי להישמע ארכאי. העתיד של הקאנטרי כבר כאן וקוראים לו כריס סטייפלטון.

24. Father John Misty - Disappointing Diamonds Are the Rarest of Them All

ג'וש טילמן הידוע גם כ-Father John Misty, אינו נח לרגע כבר למעלה מעשור. האיש שידיו בכל הוציא מוקדם יותר השנה את אלבומו הרביעי נקרא God's Favorite Customer, אותו גם הפיק בעצמו והגיע למקום הראשון במצעדי הבילבורד בקטגוריית "אלבום הפולק והאלטרנטיב הטובים ביותר". כל שירי האלבום מצויינים אך הסינגל שזכה להצלחה הרבה ביותר היה Diamonds. כבר משמיעה ראשונה אפשר להבין שלא מדובר בשיר אהבה קלאסי. טילמן אשף המילים הצליח לאתגר ולהביא באופן מקורי ביקורת על ההסתכלות הסטרילית כלפי מערכות יחסים ופנטזיות לא ריאליסטיות כלפי זוגיות מושלמת. או במילים אחרות - אהבה אמיתית היא אינה יהלום מושלם ונוצץ.

23. Brandi Carlile - The Joke

ברנדי קרלייל היא זמרת-יוצרת מוערכת שפועלת בסצנת המוזיקה בארה"ב כבר מאמצע העשור הקודם. אם לא שמעתם את השם אתם יכולים להיות רגועים. אף על פי שהאלבום האחרון שלה והשישי במספר, By the Way, I Forgive You, נמכר היטב וזכה לביקורות משבחות, היא עדיין כמעט ולא ידועה מחוץ למולדתה. ב-The Joke, הסינגל הראשון ואחד השירים היפים מתוך האלבום, היא מתרחקת מהרוק-קאנטרי-פולק הכל כך מזוהה איתה ובוחרת בפסנתר. התוצאה היא בלדה קורעת לב שעוסקת, בהתאם לצו השעה, בחיזוק הדחויים בחברה ובכל אלה שמודרים או מושפלים בגלל היותם שונים, בעיניי האחרים כמובן. קרלייל יודעת על מה היא מדברת: שם האלבום מתייחס ישירות לכומר שסירב להטביל אותה לנצרות בצעירותה, בגלל נטייתה המינית.

22. Suede - Life is Golden

הבריט-פופ לא מת והוא דווקא התבגר יפה. סוויד הוציאו את אלבומם השמיני השנה והוכיחו שהכישרון שלהם לכתיבת שירי רוק נהדרים עובד היטב. Life Is Golden הוא הדוגמא המובהקת לזה, המנון רוק דרמטי כמו שרק ברט אנדרסון יכול לשיר. באלבום הזה הם גם החליפו מפיק מוזיקלי אחרי 16 שנים. הם בחרו באלן מולדר, שמוכר יותר דווקא בשל עבודתו כטכנאי סאונד ומפיק עם הרכבי שוגייז כמו Ride, My Bloody Valentine ו-The Jesus And Mary Chain. השילוב ביניהם אפשר לצלילים חדשים לחלחל לתוך היצירה המשותפת ולהפוך לאחד מהאלבומים הבולטים של 2018, 25 שנים אחרי צאת אלבום הבכורה שלהם.

21. Paul McCartney - I Don't Know

זאת זו הייתה שנתו של מקרטני: הוא היה בכל מקום כאילו אנחנו בשנת 1970 והביטלס זה עתה התפרקו. אבל צריך לתהות האם זה בזכות המוזיקה או בזכות מסע יח"צ אגרסיבי? האם באמת נזכור את האלבום Egypt Station שמקרטני הוציא השנה או שנזכור את הרגעים המרגשים בקארפול קריוקי, את הרגעים המצחיקים עם ג'ימי פאלון, את השיחות המרתקות עם הווארד סטרן, את השאלון המשעשע של גוגל ואת הווידוי המוזר על הרגלי האוננות שלו ושל חבריו לביטלס? אם אנחנו צריכים להמר על זה אז יש שיר אחד שנשים עליו את הז'יטונים. שיר אחד שבכל זאת ניקח מהשנה הזו והאלבום הזה, השיר I Don't Know. אולי זה בגלל שמקרטני התייחס אליו כמו טיפול פסיכולוגי. בסופו של דבר אי אפשר לזייף במוזיקה אם זה לא כן ואמיתי זה לא שורד את מבחן הזמן, יש לנו תחושה שהשיר הזה ישרוד.

20. Parquet Courts - Wide Awake 

פארקיי קורטס היא רביעיית אינדי-רוק/ פוסט-פאנק מניו יורק שבשנים האחרונות עושה לעצמה שם כאחת הלהקות המרעננות והמסקרנות בז'אנר. השנה הם הוציאו אלבום שישי. כדי לצאת מאזור הנוחות הם זימנו לאולפן מפיק לא שגרתי - דיינג'ר מאוס. התוצאה משלבת בהצלחה בין ה-Funk של המפיק ל- Punk שלהם והשיר שבו זה בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר הוא שיר הנושא שכולו פרסומת לשמחה (ובקליפ גם לתיירות בניו אורלינס). כדאי לצלול לאלבום ולדיסקוגרפיה שלהם. שירים אחרים שלהם יגרמו לכם להרהר, לחשוב או לצעוק. Wide Awake יגרום לכם לזוז.

19. Johnny Marr - Hi Hello

ג'וני מאר הוא הלייט-בלומר האולטימטיבי של עולם הרוק. כחבר מייסד וגיטריסט של אחת הלהקות האהובות בהיסטוריה – הסמיתס – העולם היה פרוש לרגליו, אבל הוא העדיף להיות אורח לרגע בהרכבים כמו אלקטרוניק, מודסט מאוס והקריבס. רק ב-2013 יצא אלבום הסולו הראשון שלו אבל מאז הוא לא מפסיק לעבוד. שנה אחרי אלבום הסולו האחרון של מוריסי, לא נעים להודות אבל מאר עקף אותו בסיבוב. פצצת האנרגיה Hi Hello העלתה אסוציאציות ל- There Is a Light That Never Goes Out של הסמיתס, ואת Dancing Barefoot של פטי סמית. אם תשאלו אותו הוא יגיד שזה רק בגלל שהוא קליט כמוהם. כולם צודקים.

18. Kali Uchis - Killer

קחו זמרת אמריקאית ממוצא קולומביאני, ערבבו הפקה מוזיקלית ואירוחים של קווין פרקר (Tame Impala), גורילז, Badbadnotgood ו-Tyler, The Creator ותקבלו את אחד מהאלבומים המסקרנים, המפתיעים והמוצלחים של השנה. קאלי אוצ'יס בת ה-23 הביאה באלבום הבכורה שלה בשורה חדשה לעולמות ה-R&B וההיפ-הופ עם מגוון שיתופי פעולה וצלילים מפתיעים. מגזין Rolling Stone השווה אותה לאמנים כמו Outkast ובק, אבל גם בלי היומרות הגדולות האלה, מדובר פשוט בשירים מצויינים. Killer, שלא יצא אפילו כסינגל מתוך האלבום, הוא אחד השירים שאהבנו ביותר השנה בגלל השילוב בין גרוב שנות ה-60, השראות של ג'אז ומחווה לזמרות הסול הגדולות.

17. Childish Gambino - This is America

כשהשיר This Is America יצא מוקדם יותר השנה, זה היה חתיכת אירוע. תזכורת לכך שאנחנו חיים עמוק בתוך עידן היוטיוב (סליחה רדיו), ושהיום לא תמיד מספיק שיהיה לך שיר מצוין ביד. במקרה הזה הערך המוסף היה הקליפ. אבל זה לא היה סתם וידאו, אלא יצירה ויזואלית מאתגרת ומעניינת מתחילה ועד סופה, שלפרקים ממש הופכת לך את הבטן. עד לא מזמן צ'יילדיש גמבינו, הלא הוא המוזיקאי, השחקן והכותב דונלד גלובר, לא זכה לפופולריות רחבה בעולם המוזיקה. הוא הוציא אלבומים מוצלחים ומוערכים, אבל זה לא היה זה. כשחקן ויוצר הוא זכה ליותר אהדה, בעיקר בזכות "אטלנטה" המהפכנית שעלתה ב-2016. אבל אז יצא השיר/קליפ בחודש מאי האחרון ומשם אי אפשר היה לעצור את כדור השלג. היצירה הויראלית שעסקה בנושאים רגישים בארה"ב כמו נשק ומתח בין גזעי, הפכה את גלובר ללא פחות מגיבור תרבות. 450 מיליון צופים לא טועים.

16. Tom Misch - Movie

טום מיש הוא מפיק, די-ג'יי ומולטי-אינסטרומנטליסט לונדוני. אה, והוא רק בן 23. בשש השנים האחרונות הוא הספיק לצבור לא מעט מעריצים ברחבי האינטרנט בזכות שיתופי פעולה עם אמני היפ-הופ ואלקטרוניקה. השנה הוא שחרר סוף סוף את אלבום הבכורה שלו, שמשלב בחוכמה בין סול, גרוב, גיטרות ג'אזיות וביטים. קל לזהות בו את ההשפעה של שניים מהאלילים המוזיקליים שלו - ג'יי דילה וג'ון מאייר, כל אחד מכיוון קצת אחר. השיר שבחרנו מתוכו, Movie, הוא בלדה יפהפיה שמזכירה בעיקר את מאייר (Gravity, מישהו?), ומוכיחה שלצד הביטים יש כאן גם זמר וגיטריסט מרגש. למי שמעוניין בצד הגרובי יותר של מיש, מומלץ לחפש שיר נוסף שנוגן אצלנו לא מעט השנה - It Runs Through Me עם דה לה סול.

15. First Aid Kit - Fireworks

האחיות סודרברג, הלא הן הצמד השוודי First Aid Kit, פרצו לפני 10 שנים בזכות קאבר ביתי לפליט פוקסס, שהועלה ליוטיוב והפך לויראלי. בעשור שחלף הן הספיקו להוציא ארבעה אלבומים, ולנסח לעצמן סאונד די מזוהה ששואב השפעה ברורה מהקאנטרי-פולק האמריקאי. הסינגל Fireworks הוא ניסיון מוצהר של השתיים לכתוב שיר ברוח הבלדות האמריקאיות של שנות ה-50 וה-60, בתוספת גיטרות בסגנון טווין פיקס וקלידים אייטיזיים. מעין גירסה מודרנית ל-The End Of The World של סקיטר דיוויס, אם תרצו. השיר, כמו יתר שירי האלבום, נכתב בעקבות התפרקות האירוסים של האחות קלרה, והוא ללא ספק אחד השירים המרגשים שלהן עד כה, אם לא המרגש מכולם.

14. (Alex Clare - Three Hearts (Acoustic

לפני כמה שנים חברת התקליטים Island הציעה לאלכס קלייר, יהודי יליד בריטניה, חוזה הקלטות. הוא חתם בתנאי שהוא לא מופיע בשבת. עם ההצלחה הגיעו ההצעות להופעות בסופ"ש ואלכס סרב. אחרי שסירב להופיע בסוכות ולחמם את אדל הוא פוטר. אלכס זנח את עולם המוזיקה ועלה לישראל כדי ללמוד בישיבה. בזמן שהוא לומד בישיבה בירושלים התקשרו אליו ממיקרוסופט וביקשו להשתמש בשיר שלו עבור פרסומת. כעבור כמה ימים הגיע שיחת טלפון מיוניברסל שהיתה המפיצה של המוזיקה שלו באירופה. הם אמרו לו שהוא חייב להגיע לגרמניה כי השיר טיפס למקום הראשון במצעדים, בזכות אותה פרסומת. הוא עזב את הכל ויצא למסע הופעות ומאז ההצלחה, ברוך השם, ממשיכה. השנה הוא חזר עם אלבום חדש בו הוא מבצע גרסאות אקוסטיות לחלק משיריו. אחד השירים שזכו לגרסה חדשה היה Three Hearts שכבש את לבנו ומסתבר שגם את לבכם, בכל זאת לא הפסקתם לשזאם אותו, לכתוב לנו ולשאול לגביו.

13. David Byrne - Everybodys Coming To My House

אם לשפוט על פי השירים שלו, דיוויד ברן הוא חייזר שמסתכל עלינו מהצד ומתעד הכל. האיש שהיה שם בשנות השמונים כשרייגן שיגע את אמריקה, נמצא שם גם עכשיו כשדונלד טראמפ משגע את אמריקה. כמו אז, גם היום ברן כותב על זה בלי לכתוב את זה. באלבום הסולו החדש והראשון מזה 14 שנים הוא מציג אמריקה אוטופית, כביכול, עד שמסתכלים וקוראים את האותיות הקטנות. Everybody's Coming to My House היה הסינגל הראשון שיצא מתוך האלבום בהפקת בריאן אינו והוא כולו הזמנה להכנס תחת קורת הגג המאתגרת אך מרקידה של ברן.

12. The Sheepdogs - I'm Just Waiting for My Time

אנחנו אמנם מסכמים את שנת 2018 אבל יש להקות שמתנהגות כאילו הזמן קפא מלכת ושנות ה-70 לא חלפו. בינינו למה לא? השיפדוגס נושאים את הלפיד ושומרים על הגחלת שהציתו להקות רוק דרומי כמו האלמן בראדרס ולינרד סקינרד. במקרה של הבלדה המצוינת הזו הם ערבבו את כל זה עם השפעות ממיטב בלדות הרוק האפיות. באמצע שנות הרטרו לאייטיז והניינטיז, "כלבי הרועים" ממשיכים לעשות את שלהם ולא מתרגשים, רק על זה מגיע להם צל"ש. אגב אם אתם תוהים למה הם נקראים ככה, אז כשסולן וגיטריסט הלהקה, יואן קארי, היה תינוק הוא יצא מדלת הבית הפתוח אל הרחוב ונעלם. כשאמו יצאה לרחוב בבהלה היא מצאה אותו עם כלב רועים ששמר עליו. עכשיו הוא והלהקה שלו שומרים על המסורת.

11. King Tuff - Psycho Star

קייל תומאס, שקורא לעצמו King Tuff, נמצא בסצנת הגראג’ כבר למעלה מעשור וב-The Other, אלבומו החמישי שיצא השנה, הוא מגיע לשיאו. יש פה רשימת אורחים מכובדת שכוללת את ג’ני לואיס, טיי סיגל, קווין מורבי ומייקל קרונין, שהצטרפו אל החגיגה של טאף. Psycho Star מלא בגלאם ובאנרגיות חיוביות – שיר שכולו כניעה למקומנו הקטן ביקום וחגיגה של חוסר השליטה וחוסר הוודאות. קינג טאף ייקח אתכם אל המסיבה הפסיכדלית הכי נוצצת בעיר. אתם עוד יושבים?!

10. Marianne Faithfull feat. Nick Cave - The Gypsy Faerie Queen

אחד השירים המרגשים והנוגים של השנה הגיע מוותיקת השבט, האישה שסללה את הדרך לדורות של יוצרות ויוצרים, מריאן פיית'פול. יחד עם ניק קייב, השותף הטבעי שלה, היא שרה על טיטניה מלכת הפיות מ-"חלום ליל קיץ" של שייקספיר. נדמה שפיית'פול עושה פה מהלך בוב דילן קלאסי, במקום לשיר ישירות על עצמה ועל המציאות היא מפזרת מסך ערפל אבל משאירה לנו פירורים כדי שנמצא את הדרך. הקול הסדוק שלה בשילוב עם קולו של נסיך האופל ניק קייב וההפקה של וורן אליס ורוב אליס (אין קשר משפחתי), לוחצים חזק על הלב ואם תרחיקו לכת ותתעמקו במילים הוא ישבר והדמעות יתפסו פיקוד.

9. Leon Bridges - Bad Bad News

שלוש שנים אחרי אלבום הבכורה המצליח שלו החליט ליאון ברידג'ס, נער הזהב של מוזיקת הסול העכשווית, להוציא שני סינגלים במקביל בדרך לאלבום חדש. Bet Ain't Worth the Hand דמה מאוד לחומרים הקודמים שלו. שיר סול נעים ומלטף מהסוג שמתכתב ומושפע מאוד משנות ה-60. לצד השיר הזה יצא גם Bad Bad News, שיר אר אנד בי גרובי, מלוטש ונוצץ, עדיין וינטג'י, אבל הרבה יותר אקטואלי למה שקורה במוזיקה בימינו אנו. מאז כבר יצא האלבום Good Thing שהוכיח לנו שהמוזיקאי מטקסס עשה קפיצת מדרגה. וכמו שהוא אומר לנו בשיר (ואולי תוך כדי מתמצת גם את ההישגים המרשימים של המוזיקאים האפרו-אמריקאיים בעשור האחרון): "אמרו לי שנולדתי להפסיד אבל עשיתי משהו טוב מחדשות רעות".

8. Damien Jurado - Allocate

למרות שהוא יותר מ-20 שנה בשטח, הסינגר-סונגרייטר דמיאן ג'וראדו תמיד נמצא קצת מתחת לרדאר, עושה את זה בדרך המיוחדת שלו ועדיין נשאר מרענן ומפתיע. את אלבומיו האחרונים הפיק המוזיקאי ריצ'רד סוויפט, שהלך לעולמו לפני כמה חודשים בגיל 40 ואת האלבום The Horizon Just Laughed שיצא השנה, בחר ג'וראדו להפיק לראשונה בעצמו - התוצאה היא אחד מאלבומיו הטובים - ויש לו הרבה! נשמע שהשירים פשוט זורמים ממנו החוצה בטבעיות וללא מאמץ וב-Allocate, הפולק של ג'וראדו מקבל גוונים של סול ומביא איתו המון אוויר ונחמה. מקווים שהשיר הזה יפתח לכם את הדלת אל העולם של ג'וראדו, אם תלכו אחורה תמצאו הרבה דברים טובים.

7. Thom Yorke - Suspirium

מי מתאים יותר מתום יורק ליצור פסקול לסרט שמתבסס על אחת מקלאסיקות האימה הגדולות של שנות השבעים? את Suspiria ביים במקור דריו ארג'נטו בשנת 77' והשנה יצא סרט חדש במעין עיבוד חופשי שלו. שנתיים חלפו מאז האלבום האחרון של רדיוהד ויורק חוזר אלינו עם יצירה שלמה שלו בדמות פסקול זה. את השירים והקטעים המוזיקליים הוא יצר בהשפעת הפסקול המיתולוגי של הסרט "בלייד ראנר", מוזיקה אלקטרונית וקראוטרוק. שיר הנושא מתוכו הוא דווקא כולו פסנתר והקול היפהפה של יורק מרחף מעליו. עוד שיר לפנתיאון היצירה הענק שלו.

6. King Gizzard & The Wizard Lizard - Beginners Luck

להוציא אלבום חדש בחודשים נובמבר-דצמבר זה תמיד סיכון. סיכומי השנה מתפרסמים מוקדם יותר משנה לשנה וזו נוסחה כמעט בטוחה להישאר בחוץ. הלהקה האוסטרלית King Gizzard & The Lizard Wizard החליטה לשחרר אלבום ב-31 בדצמבר 2017, אולם העובדה שהם הוציאו חמישה אלבומים רק ב-2017(!) מלמדת שסיכומי שנה כנראה לא מעניינים אותם יותר מדי. מפסיכדליה דרך Pאנק בשילוב ספוקן וורד ועד לסאונד גרובי יותר בהשראת הג'אז האתיופי של מולאטו אסטטקה - קינג גיזארד מחליפים צבעים ללא הרף ומדלגים בין סאונדים שונים מאלבום לאלבום. Beginner's Luck, שפותח את אלבומם האחרון מציג את הגרסה הרכה יותר של הלטאות והוא יכול להיות נקודת כניסה בטוחה ליקום המופרע שלהם.

5. Hozier ft. Mavis Staples - Nina Cried Power

שנת 2018 הגיעה לקיצה ולא רואים באופק סוף למחאות. העולם עוד זקוק לתיקון וליוצרים מכל התחומים שידליקו זרקור ויסמנו לו איפה הוא חוטא. המוזיקאי הוזייר, ששירי מחאה לא זרים לו (תזכרו רגע בטקסט של הלהיט Take Me To Church), הקדיש השנה שיר לזמרי מחאה ולאקטיביסטים חברתיים וגייס את מייביס סטייפלס לשיר איתו. סטייפלס מהחשובות בזמרות המחאה האפרו-אמריקאיות היתה הזמרת הראשית של להקת הגוספל והמחאה The Staple Singers שליוותה את ד"ר מרטין לותר קינג במצעדים ובהפגנות. שמו של השיר הוא כמובן מחווה לנינה סימון ולזעקה המפורסמת שלה בשיר Sinnerman. בקליפ "מככבים" פעילים חברתיים איריים שמנהלים מאבקים חברתיים בימים אלו באירלנד. אבל הוא לא שייך רק למחאה האירית, הוזייר עצמו הגדיר את השיר כמכתב תודה לרוח המחאה. אז קדימה תמצאו אג'נדה תלחצו Play ותצעקו Power!

4. Courtney Barnett - Need a Little Time

צאת אלבום הבכורה של קורטני בארנט מ-2015 סימן אותה כהבטחה גדולה. אחרי זה הגיע שיתוף פעולה מוצלח עם קורט וויל (אלבום שכיכב אצלנו כאן בסיכום השנה הקודמת), ובחודש מאי השנה הזמרת-גיטריסטית מאוסטרליה חזרה אלינו עם אלבום סולו שני. Tell Me How You Really Feel הוא כן וישיר כמעט כמו שמו. טקסטים ציניים ושנונים שמגיעים במעטפת רוק אינדי מבוסס גיטרות זרוק וטוב, כמו שאנחנו אוהבים. בין היתר, האלבום עוסק לא מעט במה שהקהל דורש מהמוזיקאים שהוא אוהב ובלחץ שהם צריכים לעמוד בו. ב-Need a Little Time היא מבקשת בנונשלנטיות הרוקיסטית האופיינית לה, מעט פסק זמן. ההנחה היא שלא מדובר בזוגיות רומנטית, אלא בפסק זמן ממערכת היחסים בין קורטני המוזיקאית לבין הקהל שלה.

3. Kamasi Washington - Street Fighter Mas

הוא הפך ל”נער הפוסטר” של הג’אז החדש, גרם להיפסטרים להקשיב לג’אז וגם ללא מעט ויכוחים בנוגע לכישוריו ולמקוריותו. היו מי שקראו לו נושא הבשורה החדשה של הג'אז, אחרים כינו אותו מגלומן. ועם כל ההייפ הזה, לא פלא שקמאסי וושינגטון הוזמן לנגן דווקא בפסטיבל “מטאור”, שמזוהה עם אינדי, ולא באירועי ג'אז מסורתיים יותר - הג'אז חוזר לאופנה ולקמאסי יש חלק משמעותי במגמה הזו. Heaven & Earth הוא אלבום מוגזם כמו כל מה שקמאסי עושה ואם לא מספיקות לכם שעתיים וחצי ממנו, הרי שלאלבום צורף EP בשם The Choice עם עוד 40 דקות של מוזיקה. המאסיביות הזו עשויה להרתיע ובדיוק בגלל זה אנחנו כאן. כדי לשלוח אתכם להאזין ל-Street Fighter Mas אחד הקטעים הקצרים והטובים באלבום - 6 דקות של גרוב מהודק עם ביט שמושפע מהיפ-הופ (זמן להזכיר שקמאסי ניגן ב-To Pimp a Butterfly של קנדריק לאמר) מלווה בקולות של מקהלה וכמובן בצלילי הסקסופון שלו. ואם קמאסי הוא השם שמבקרי מוזיקה אוהבים לאהוב - הנה מגיע הסיפור ההפוך.

2. Greta Van Fleet - Watching Over

כמו משה בים סוף הם חצו השנה את העולם לשניים: או שאתם צועקים "בוז גנבים!" או שאתם מהללים "יחי היורשים!". בעידן בו הרוק עייף וזקן, המבקרים מעדיפים להכריז על מותו. פניהם ופני מעצבי דעת קהל להיפ-הופ ורטרו אייטיז. אבל כפי שנאמר פעם, גם אם תהיה שואה גרעינית עולמית, איפשהו תמצאו מקק עם אוזניות מאזין לרוקנרול. עבורנו הלהקה של האחים קיזאקה היא בשורה. תנו להם זמן, הם בסך הכל בני 22 ואין דבר משמח כמו לגלות שבני 22 מאזינים, מתגעגעים ויוצרים מוזיקה משנות ה-60 וה-70, תור הזהב על פי כל סטנדרט. אולי בעצם יש משהו יותר משמח, העובדה שהם מצליחים בזכות זה. גרטה היא כרגע בין הלהקות המצליחות והמדוברות בעולם. אלטון ג'ון דרש שהם יופיעו במסיבה שלו, האלבום החדש הגיע למקום השלישי במצעדי המכירות והם היו מועמדים לארבעה פרסי גראמי. ויותר חשוב מכל אלו בני נוער ממלאים הופעות שלהם ומגלים דרכם את הרוקנרול. Long live Rock n' Roll!

1. Arctic Monkeys - Four Out Of Five

אפשר לומר בלי להגזים יותר מדי שהעולם קצת עצר את נשימתו לנוכח האלבום החדש של הארקטיק מאנקיז. האלבום הקודם AM מ-2013 היה הצלחה אמנותית ומסחרית שהפכה את המאנקיז ללהקת האינדי המצליחה בעולם. ואז יצא Tranquility Base Hotel & Casino ו… הוא היה קצת קשה לעיכול. אלכס טרנר פשוט התעלם מהציפיות של כולם והוציא אלבום שלא נשמע כמו שום דבר שעשה בעבר. את השירים כתב על פסנתר, הטון הכללי היה מלנכולי למדי והאלבום נשמע יותר כמו פרויקט סולו גחמתי מאשר אלבום המשך של להקת רוק מצליחה. מי שצלח את ההלם הראשוני גילה אלבום נפלא שלא נופל מהקלאסיקות הגדולות שלהם. השיר, שהיה לסינגל המוביל מתוכו (עד לא מזמן גם היחיד), כבר התברג לפייבוריטס של מעריצי הלהקה (אצלנו הוא נכנס למקום ה-12 במצעד שירי המאנקיז שבחרו המאזינים). טרנר הדגים שיש לו לא רק כישרון אלא גם עמוד שדרה אמנותי ובזכות האלבום הזה אנחנו באמת מסוקרנים לשמוע לאן הוא והמאנקיז ימשיכו בעתיד.


כל שירי השנה של כאן 88 גם בפלייליסט חדש בספוטיפיי