צילום מסך

בין צ'אד לדמשק - נתניהו נותר לבד במערכה

מודל ה"איזונים ובלמים" המקודש נסדק עוד קצת. ראש הממשלה הוא שר ביטחון ושר חוץ, הוא גם מכתיב הטון בכל מה שקשור למדיניות ולמדינאות הישראלית. כשאנחנו מתקרבים לבחירות ולהכרעתו של היועמ"ש – האם מישהו מסוגל לייעץ לו אחרת ממה שהוא עצמו חושב? | דעה
גילי כהן
21 בינואר 2019
17:54

אתמול בצ'אד צפיתי ברגע מוזר: אחרי כל הסופרלטיבים שנשפכו על מנהיג צ'אד, אידריס דבי, והברכות על הרגע ההיסטורי של חידוש היחסים, הדמות שבסוף חתמה על המסמך שמחדש ימינו בצ'אד כקדם, הייתה דווקא שר החוץ המקומי (והאלמוני משהו) של המדינה האפריקנית, יחד עם נתניהו. וכאשר הגיעו הדיווחים על ההתפתחויות בסוריה, מי שהסתודד בצד עם מזכירו הצבאי, הפעם בכובע שר הביטחון, היה, שוב, נתניהו. ואת ההחלטה על הכנסת הכסף הקטארי לעזה קיבל, גם הפעם, נתניהו. ראש הממשלה בנימין נתניהו.

הירשמו לפוליטי-כאן, ערוץ הטלגרם של כאן חדשות לבחירות - כל העדכונים והפרשנויות

נדמה שהג'אגלינג הבלתי אפשרי הזה, של שר חוץ ושר ביטחון וראש ממשלה במדינה עם סדר יום חדשותי היסטרי כמו ישראל, הגיע לשיא. אבל זה עוד כלום מול החודשיים הקרובים, כשטרפת הבחירות תעלה הילוך, ובמקביל צפויה הכרזתו של היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, על כתב אישום נגד ראש הממשלה בכפוף לשימוע כמובן.

ללהטוט המדיני-דיפלומטי (בפתח יש גם מפגש עם טראמפ במארס, ונאום בכינוס אייפאק בוושינגטון), לחזית הביטחונית הסוערת (סוריה, איראן, עזה, גדה, ועוד מקומות על הגלובוס) מצטרפים גם שני קווים משיקים שדורשים את נתניהו בשיא כוחו, מבחינתו: קמפיין הבחירות 2019, שבו יוכל לעקוף את בן גוריון; וקמפיין החקירות 2019, שבו יוכל לעקוף את אולמרט.

וכאן כדאי לשאול: כמה קשב יש לאדם, מוכשר ככל שיהיה? גם לנתניהו, בשר ודם ככלות הכול, יש 24 שעות ביממה. ובשעות האלו הוא נדרש לאשר תקיפות בסוריה - וכל אחת מהן דורשת את אישור ראש הממשלה; להחליט לגבי המדיניות הנוכחית בעזה; לאשר פוסטים בפייסבוק שעולים בשמו; לקיים שיחות עם מנהיגי העולם – מפוטין וטראמפ, ועד א-סיסי; ובסוף, גם להתעסק בזוטות - לנאום בטקסים, ללחוץ ידיים לפעילים, ואפילו, רחמנא ליצלן, לענות לשאלות עיתונאים.

כך, מודל ה"איזונים ובלמים" המקודש נסדק עוד קצת. נתניהו הוא לא רק שר ביטחון, ושר חוץ, ומכתיב הטון בכל מה שקשור למדיניות ולמדינאות הישראלית. הוא גם נותר לבדו במערכה. לצדו רמטכ"ל חדש, בקושי שבוע בתפקיד. מספר יועצים נאמנים נותרו סביבו, ותו לא.

האם מישהו מהם יכול, במצב הפוליטי, הביטחוני, המשפטי העדין הזה, לומר לו "לא"? לא כדאי, למשל, דווקא עכשיו, לקחת אחריות על התקיפות הישראליות בסוריה? או, לא כדאי, דווקא כעת, ללכת ב-150 קמ"ש נגד מערכת אכיפת החוק, או לתקוף עיתונאים בשלטי חוצות במחלף גלילות? אבל לראש הממשלה אין ממש ברירה. זה, בראייתו, להיות או לחדול, ולכן כל התותחים, כולם, יוצגו. לפחות עד שנגיע ל-9 באפריל.