לורן סקולר

Jewish קאנטרי | יהודים על אופנועים

הפעם הכבישים מובילים את אוריאל וליאור לניו ג'רזי. אמנם אחוז היהודים שם הוא מהגבוהים בארה"ב, אבל מעט מאוד מהם משתייכים לזן הנדיר של אופנוענים יהודים. אוריאל וליאור יפגשו את לורן סקולר, רוכבת הארלי מושבעת ואחת ממקימות מועדון הרכיבה היהודי ''ח"י ריידרס''
מערכת כאן
28 במרץ 2019
10:46

המסע שלנו בארצות הברית הוביל אותנו לפייר לון שבניו ג'רזי, מדינה שבה אחוז היהודים הוא מהגבוהים בארצות הברית, אבל מעט מאוד מהם משתייכים לזן הנדיר של אופנועונים יהודים. הגענו לכאן כדי לפגוש את לורן סקולר, חובבת הארלי דוידסון מושבעת, ואחת ממייסדות מועדון הרכיבה היהודי "ח"י ריידרס".

"כשאנשים מגלים שאנחנו יהודים הדבר הראשון שהם אומרים זה 'מה אמא שלך אומרת?'", מספרת לורן, "הייתי בת 18 כשהתחלתי לרכוב על אופנועים. התגובה הראשונה של אמא שלי הייתה 'מה הלאה? קעקוע?', אבל כבר היה לי קעקוע. הסיבה שבגללה נמשכתי למועדון אופנועים יהודי מלכתחילה הייתה כדי להכיר גבר יהודי. יצאתי ככה עם כמה אנשים, אבל זה לא הגיע רחוק".


"התגובות שאנחנו מקבלים מאנשים אחרים לרוב כוללות חוסר הבנה", מספרת לורן, "מבחינתם אנחנו עדיין אופנוענים פורעי חוק ומזוהמים, ורוב הבחורים לא סיפרו לאמא שלהם, או שהם חיכו עד שאמא שלהם נפטרה".

"ח"י ריידרס נוסד בנובמבר 1998, ובמובן מסוים המועדון הוא התינוק שגידלתי", אומרת לורן בגאווה, "אני אחת המייסדות ואחת הכוחות המניעים שמאחוריו. יש לנו בערך 70 חברים, ואי אפשר לכנס את כולם בבת אחת. יש לנו פגישה פעם בחודש, ארוחת ערב שנערכת ביום רביעי השני בכל חודש במסעדה עם כשרות גלאט, כי אנחנו מכילים את כולם".

מדובר באחד ממועדוני הרכיבה היהודים הוותיקים; כיום יש עשרות מועדונים דומים ברחבי העולם, כולל 35 מועדונים ברחבי ארצות הברית, ופעם בשנה נפגשים מאות רוכבים יהודים לאירוע הרכיבה לזכר השואה שנקרא "לרכוב כדי לזכור". "זו רשת חברתית שלמה של אנשים דומים שאוהבים לעשות דברים דומים", אומרת לורן, "וזו מהות המועדון".

החיבור לקהילת הרוכבים הוא אמנם חשוב, אבל לאופנוענית אמיתית כמו לורן יש גם חיבור עמוק לאופנועים עצמם, והיא באמת התרגשה מאוד להראות לנו את כל ששת האופנועים שלה, ובמיוחד את האופנוע הראשון שלה, "ספורטסטר" מודל 84. היא עדיין לא ידעה לרכוב כשהיא קנתה אותו, אבל נוצר חיבור. התיישבנו על המושב האחורי ויצאנו עם האופנוענים לרכיבה של יום חולין, ולאחר מכן ישבנו לאכול עם חברי המועדון במסעדה יהודית אמריקאית טיפוסית. קבוצת הרוכבים הרגישה בבית, אבל הם בהחלט יוצאי דופן מקהל הסועדים.

"התחלתי לרכוב על אופנועים רק בגיל 40", מספר לנו ד"ר אבי קופרברג, פסיכולוג ונשיא מועדון "ח"י ריידרס", "אבא שלי ידע על זה אבל הוא אמר לי לעולם לא להזכיר את זה בפני אמא שלי, אחרת היא לא תוכל להירדם יותר מרוב דאגה". לאמא של אבי יש סיבות אחרות לגאווה. "מלבד היותי פסיכולוג, בשבתות אני גם משמש כרבי" הוא אומר, "אז אני לא בדיוק הסטריאוטיפ של אדם שרוכב על אופנוע".

"התגובות שאנחנו מקבלים מאנשים אחרים לרוב כוללות חוסר הבנה", מספרת לורן, "מבחינתם אנחנו עדיין אופנוענים פורעי חוק ומזוהמים, ורוב הבחורים לא סיפרו לאמא שלהם, או שהם חיכו עד שאמא שלהם נפטרה ורק אז התחילו לרכוב". דייויד הימבר, פנסיונר ולשעבר נשיא המועדון, הוא דוגמא חיה. "אף אחד מבני המשפחה שלי לא רכב על אופנוע", הוא אומר, "בצעירותי למדתי בישיבה, ואף אחד שם לא רכב על אופנוע. אף אחד לא הגיע לבית הכנסת על אופנוע, אבל זה פשוט היה משהו שתמיד חלמתי עליו ובסוף עשיתי אותו".

"סביבה של מועדון אופנועים מזכירה יותר משפחה", אומרת לורן, "אין ספק שהיא פתחה דרך ליהדות, ולאנשים בחיים שלי, שלא הייתי נחשפת אליהם אחרת". החברים במועדון מגוונים, מרפורמים ועד חסידי לובביץ'. "יש לנו הרבה רבנים, חזנים, רופאי שיניים, וכל מיני אנשים שמעורבים בקהילה היהודית, וזה מצוין, כי זה משהו להשתייך אליו", היא מסכמת, "זה משהו שמציג אופנועונים בצורה אחרת עבור אנשים רבים, וזה טוב, זה דבר טוב".