יונתן הוכמן

Jewish קאנטרי | הכירו את רוכב הרודאו היהודי הראשון

בטקסס אפשר למצוא את מי שהוא כנראה רוכב השוורים היהודי היחיד אי פעם - יונתן הוכמן
מערכת כאן
04 באפריל 2019
11:24

"אני קאובוי יהודי".


כך מציג את עצמו ג'ונתן הוכמן, כשאנו מגיעים לבסטרופ, טקסס, המדינה העצומה בדרום ארצות הברית. יש כאן חוות ענק, שוורים, סוסים, וכמובן בוקרים. יהודים אין פה הרבה, אבל כן מצאנו פה את מי שהוא כנראה רוכב השוורים היהודי היחיד אי פעם, והגענו לחווה שלו כדי ללמוד על הספורט שנקרא רודיאו.

"עסקתי ברודיאו 20 שנה, והכרתי רק יהודי אחד שעוסק בזה חוץ ממני, זה לא בדיוק ספורט יהודי. הייתי שמח אם יהודים נוספים היו נכנסים לתחום הרודיאו".

רודיאו נחשב לענף ספורט ענק בארצות הברית: הוא כולל מספר תחרויות רכיבה על סוסים, וכמובן רכיבה על שוורים. ג'ימי, הבת החורגת של ג'ונתן, היא אלופת רודיאו. הבית שלה מפוצץ בפרסים מתחרויות שונות, והשנה הייתה שנת הפריצה הגדולה שלה. "אנחנו מגדלים ומאמנים סוסי רודיאו שבתי מתחרה איתם בתחרויות רודיאו אוניברסיטאיות ומקצועיות", אומר ג'ונתן, "כרגע יש לנו 11 סוסים. זה ענף ספורט רציני, ומי שמצליח בו יכול להרוויח מיליוני דולרים".

"התחלתי לרכוב בגיל שלוש, ולא הפסקתי מאז", מספרת לנו ג'ימי, "מדובר בהרבה שעות קשות, זיעה, דמעות, מאמץ". בעוד ג'ימי מתמקדת בענפי הרכיבה על סוסים, שלפי הצלקת על פניה לא נראים כמו ענפים בטיחותיים במיוחד, ג'ונתן בחר בענף הרודיאו המסוכן מכולם - רכיבה על שוורים. "כשעברתי לטקסס, רכיבה על שוורים הפכה לפופולרית בטלוויזיה, וכשהתחלתי לצפות בה חשבתי שאני חייב לנסות את זה", הוא מספר, "אני אוהב ענפי ספורט שכרוך בהם קצת כאב, אני לא בטוח למה".

"עליתי לראשונה על שור בגיל מבוגר, לא התחלתי לרכוב עד גיל 30", מספר ג'ונתן, "גדלתי בבית יהודי מסורתי מאוד, ילד יהודי מפילדלפיה, לא הבנתי הרבה בסוסים, או ברודיאו. בשנתיים הראשונות הסתרתי את היותי יהודי יותר שהייתי רוצה. התחריתי תחת השם ג'וני לי, השם האמצעי שלי הוא לי, בתקופה ההיא הייתי רוכב השוורים היהודי היחיד בעולם, ואני לא חושב שרוב האנשים שעסקתי איתם בספורט ידעו שאני יהודי. בנקודה מסוימת, בערך שלוש שנים אחרי שהתחלתי נמאס לי מזה, ואז בנוסף לדגל ארצות הברית שיש לי על האפוד שמתי גם את דגל ישראל, והתחילו לשאול אותי על זה. הכרתי כמות גדולה של אנשים שלא הכירו יהודים לפניי".

ג'ונתן לוקח אותנו למרכז אימונים לרכיבה על שוורים בו הוא התאמן לראשונה לפני 20 שנה. "הפסקתי לרכוב כשהקמתי משפחה, ולא רציתי להסתכן בפציעה, בכך שלא אוכל לפרנס אותם", הוא אומר, "התחריתי לדעתי ביותר מ-200 תחרויות רודיאו, אז נפצעתי כמה וכמה פעמים. ארבעה זעזועי מוח, כמה עצמות שבורות, פריקת כתף, שיני בינה שבורות, שברתי יותר צלעות מכמות הצלעות שיש לי, אבל גם בגיל 40, כשהייתי מסיים לרכוב, הייתי קודם כל מתקשר לאמא שלי כדי שהיא תדע שאני בסדר".

"בדרום ארצות הברית לא בהכרח מקבלים יהודים ללא היסוס, ובמיוחד בתחום הרודיאו, ומה שגיליתי היה שמדובר בחוסר הבנה, לא בשנאת יהודים", אומר ג'ונתן, "עסקתי ברודיאו 20 שנה, והכרתי רק יהודי אחד שעוסק בזה חוץ ממני, זה לא בדיוק ספורט יהודי. הייתי שמח אם יהודים נוספים היו נכנסים לתחום הרודיאו, אני לא חושב שאנחנו לא מוכשרים לזה, אני לא חושב שאנחנו לא אתלטיים מספיק, זה פשוט משהו שאף פעם לא נחשפנו אליו". יהודים אמריקאים תמיד מרגישים חלק משתי זהויות שונות, אבל ג'ונתן לא חושב שהן מנוגדות. "אני לא יודע אם לדעתי אני קודם כל יהודי ואחר כך אמריקאי, ואני לא בטוח שצריך לקבוע שאחד יותר חשוב מהשני", הוא מסכם, "אני חושב שאפשר להיות גם זה וגם זה".