ארכיון
צילום: דובר צה"ל

"לא רק שלא שכחנו את הקרב – אנחנו עדיין שם"

אבי רט, שהשתתף בקרב סולטן יעקוב: לוחמים שמשאירים חבר בשטח זה פצע פתוח של 37 שנים. בני משפחתו של באומל נפגשו עם נתניהו: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"
מערכת כאן חדשות
03 באפריל 2019
22:52

אבי רט, שהשתתף בקרב סולטן יעקוב, בירך הערב (רביעי) על החזרת גופתו של זכריה באומל במבצע "זמר נוגה", וסיפר: "לא רק שלא שכחנו את הקרב – אנחנו עדיין שם".

בריאיון לקלמן ליברמן ואראל סג"ל בתוכנית "קלמן וסג"ל" בכאן 11 אמר רט: "כל מלה שאני אומר – סגירת מעגל, הצפת רגשות, עצב, געגוע, בכי – הכל יהיה נכון והכל לא יצליח לבטא את הסכר שנפרץ. 37 שנה זה כמעט דור וחצי שהספקנו בחיים, ופתאום השעון הזה שעמד בלכת בכ' סיוון תשמ"ב פתאום הכל התפרץ... לוחמים שמשאירים חבר בשטח זה פצע פתוח לא של יום ולא של יומיים, אלא של 37 שנים. עין אחת דומעת על הצער שאת שביב התקווה שאין לנו זכריה אולי עוד חי, ומצד שני עין שנייה קצת שמחה כי בכל זאת מביאים אותו לקבר ישראל וזה חסד אחרון שאנחנו עושים איתו".

לדברי רט, "אתם שואלים אם אני זוכר את הקרב? אני לא יכול לשכוח דקה לדקה, רגע לרגע. אנחנו עדיין שם. מרחק הזמן לא מקהה כלום, גם לא את הזיכרון. אני זוכר את הקשר, אני זוכר את ההד של הפגזים, את הטנק, הגופות, את הריח של הדם ואת הצריח. וזוכר את המסדר שלנו אחרי הקרב כשאנחנו מסתכלים סביב פתאום רואים איפה זה ואיפה ההוא ואיפה הטנק. ואז אנחנו קולטים את גודל האסון, קולטים שזה 20 הרוגים ו-20 פצועים ושישה נעדרים. השאלה היא אם אי פעם נוכל לשכוח מה שהיה שם".

על הפעם האחרונה שראה את באומל סיפר: "אני זוכר אותו לפני היציאה לקרב, למדנו יחד בישיבה ואחר כך הגענו לשטחי הכינוס לקראת היציאה לקרב. שם התכנסנו לתפילת מנחה המונית. ניגשנו אחד לשני, לחצנו ידיים... זכריה היה בחור'ציק צנום, אמריקאי, מאוד מיוחד. ספורטאי טוב, רזה כזה".

בני משפחתו של באומל נפגשו הערב עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. אחותו של החייל, אסנה הברמן, אמרה לנתניהו: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אין מילים אחרות. במלחמת בר כוכבא, יהודי ביתר נפלו בתשעה באב והובאו למנוחות בט"ו באב. ואז החכמים של הדור התקינו עוד ברכה בברכת המזון: הטוב והמיטיב... וזו הברכה הארוכה ביותר. בגלל שיש חסר ארוך אז המתח והחסר מתמלא... אין ברכה גדולה יותר מזו". נתניהו השיב לה: "את מאוד מרגשת אותי... אנחנו כולנו כאן בהתרגשות אין קץ, מחבקים את כולכם".

פרחיה היימן, אחותו של החייל הנעדר יהודה כץ, סיפרה בריאיון לחדשות הערב: "היום אחר הצהריים ראש אכ"א (אגף כוח אדם) התקשר אלינו לפני שהדבר פורסם בתקשורת, והחיים התהפכו. זה לא דבר פשוט, לרגע חשבתי שראש אכ"א מתקשר כהרגלו לאחל חג שמח – וחשבתי שזה מוקדם מדי. הוא אמר לי שעל יהודה וצביקה אין חדשות. אני שוטה הכפר, מה שנקרא, במוסד ובמשרד הביטחון, ולא מוותרת ומעלה כל מיני אופציות. לאט לאט משתכנעים שאפשר לבדוק".

לדבריה, "האפשרות שיהודה יצא חי מהקרב לא נבדקה. מפקד הטנק, זוהר ליפשיץ, נקבר בסוריה ואחרי שנה החזירו גופתו. אז אם כך היה עם יהודה - היו מחזירים. חזי שי, שחזר בעסקת ג'יבריל, שמע שיש עוד חייל בשם כץ ואמרו שהוא חי".

שי עצמו הגיב בריאיון לרן בנימיני ואמילי עמרוסי בתוכנית "כאן הערב" בכאן רשת ב: "קודם כל יש אנחת רווחה שסוף סוף מביאים חייל לקבורה. עדיין יש שני נעדרים מהקרב הזה. זו ידיעה קשה, כי סך הכל מדברים פה על חייל שנהרג. אבל יש פה הרבה שמחה שזה קורה. הוא הוסיף: "מה שהצבא עשה הוא דבר שהאמנתי לגביו לאורך כל הדרך, ואני בטוח שימשיך לעשות גם לגבי האחרים".


שי, ששהה בשבי שלוש שנים, סיפר על הקרב: "אני הייתי אחרון בנסיגה בקרב שהיה קשה. הטנק שלי נפגע, מיד עלה באש, מערכת הקשר נפגעה. כשהתישבנו על הקרקע לראות מה עושים הלאה, ירו עלינו ופגעו בזכריה ובפלדמן. ליברמן ואני זחלנו מהאזור הזה ובמהלך הלילה ניסינו לחזור חזרה. בחשיכה איבדנו אחד את השני". לדבריו, תקופת השבי אינה חלק מחייו כיום. "זה נמצא איפשהו במוח, אבל זה לא מלווה אותי".