פייגלין, לוי-אבקסיס, ליברמן

בין זהות לגשר: אחוז החסימה יכריע מי ירכיב את הממשלה הבאה

סופ"ש אחרון לבחירות: מה למדו בכחול לבן מכישלון המחנה הציוני, ואיזה רגש יקבע את התוצאות - הניצחון או הרדיפה?
יואב קרקובסקי | פרשנות
05 באפריל 2019
12:07

מסע במכונת הזמן

אני מזמין אתכם לעצום את העיניים ולהיכנס איתי למכונת הזמן. המועד - 13 במארס 2015. אנחנו ביום שישי, ארבעה ימים לפני הבחירות האחרונות, בקרב צמוד בין בנימין נתניהו ליצחק הרצוג וציפי לבני. זה היום האחרון שבו מותר לפרסם סקרים, ובכל כלי התקשורת נרשם פער של שניים עד ארבעה מנדטים לטובתם של הרצוג ולבני. באותם ימים התור ללשכתו של יו"ר המחנה הציוני הרצוג היה ארוך. היו"ר - ראש הממשלה המיועד - הזמין את חברי סיעתו לשיחת בירור, ובדק מה הם שואפים לעשות בממשלה שיקים מיד לאחר הבחירות. רובם הופתעו מנושא השיחה. הם לא תיארו לעצמם שזו הרוח שנושבת בלשכה. הייתה אווירה של ניצחון מעבר לפינה, של אופוריה.

חצי יממה לפני כן, במקום אחר ובכתובת לא ידועה, מתכנסים כמה בכירים בליכוד לטכס עצה. מה עושים? ההפסד מעבר לפינה, עוד רגע מוותרים על רכב השרד, הלשכה והעוזרים. השאלה שריחפה בחלל החדר הייתה איך מדיחים את בנימין נתניהו אם לא יביא את השלטון. אחד משרי הליכוד הבכירים אמר לעוזריו "אני צריך ללמוד נהיגה מחדש, אני כבר לא זוכר איך נוהגים לבד". האווירה במפלגת השלטון היתה קשה. נתניהו הרגיש בזה ברגע האחרון - והפך את התוצאות בקמפיין "גוועלד" מתוחכם.

הצטרפו לעדכונים השוטפים בערוץ הבחירות בטלגרם של כאן חדשות

בחירות 2019 – בואו להכיר את המפלגות, המועמדים וכמה עובדות שלא ידעתם

רק במטה אחד התוצאות היו ברורות: בשעה שעל מרקעי הטלוויזיה, בכותרות העיתונים ועל גלי הרדיו דיברו על ניצחון צפוי למחנה הציוני - ביש עתיד כבר הבינו ימים ארוכים לפני תחילת בליץ הראיונות של נתניהו, שחילופי שלטון אינם על הפרק. שם קראו את המפה מבעוד מועד. הסקרים הם כלי חשוב כדי להבין את הלך הרוח הציבורי, אין לזלזל בהם. כלי התקשורת, ובעיקר המפלגות, מוציאים על מכוני הסקרים הרבה מאוד כסף - אבל סקרים טובים ונכונים לרגע מועד ביצועם, וכבר ראינו כמה פעמים לא הצליחו לשקף נכונה את תוצאות האמת.

הדרבי בתחתית יקבע מי יהיה ראש הממשלה הבא

היום הוא היום האחרון לביצוע הסקרים ועדיין לא ניתן לקבוע מנצח ברור. המתח בשני המטות גבוה. הרגע בו נדע באמת מי המנצח הגדול כבר מעבר לפינה, אך ההכרעה מי יקים את הממשלה הבאה תלויה בקרב התחתית הרבה יותר מאשר במפלגות הגדולות. כשיש פיצול כל כך גדול בצד הימני של המפה, כשבכל הסקרים נעות המפלגות הללו בין ארבעה לשישה מנדטים, יש אפשרות של ממש שאחת או שתיים מהן יירדו אל מתחת לאחוז החסימה. הן אלה שיקבעו למעשה מי יקים את הממשלה הבאה. אם התרחיש הזה יתממש - ייקטנו סיכוייו של נתניהו לייצר גוש חוסם. בדיוק על זה בונים בכחול לבן.

מזמן לא היינו במצב פוליטי מורכב כמו בבחירות הללו. מערכת הבחירות משקפת את הקיטוב הפנימי וחוסר היכולת למצוא מכנה משותף גם בין קבוצות בעלות השקפה דומה. 47 רשימות הוגשו לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21 - שיא של כל הזמנים. כל אדם שרוצה להוביל רעיון, מקים מפלגה. הבחירות הקודמות היו הראשונות שבהן אחוז החסימה עלה לשלושה אחוזים ורבע. המשמעות היא שאין כניסה למפלגות שלא מצליחות להביא ארבעה מנדטים, שהם לא פחות מ-130 אלף קולות. צריך להזכיר כי בפעם הקודמת היו רק עשר רשימות שעברו את אחוז החסימה. הקטנה ביותר שנכנסה היתה מרצ, עם חמישה מושבים בלבד.

בסקרים של סוף השבוע, מסמנים הסוקרים 12 עד 15 רשימות שחוצות את אחוז החסימה. הסיכוי שנגיע למספר כל כך גדול של מפלגות בכנסת, על פי הניסיון שצברנו בבחירות הקודמות - נמוך. במערכת הפוליטית קיימת סברה לא מוכחת שהסוקרים חוששים להשפיע באופן גורף על מערכת הבחירות, ולכן רק אם בצורה מובהקת רשימה לא עוברת את אחוז החסימה לאורך זמן - הם מציבים אותה כמי שאינה עוברת. התופעה הרי מוכרת - חשש מיצירת סחף של בריחת מצביעים ממפלגה שיש חשש שכל הצבעה לה מהווה למעשה אובדן של קול. חלק לא קטן מהרשימות הקטנות מובל על ידי שמות מוכרים במערכת הפוליטית, חברי כנסת ושרים, כך שהסוקרים חוששים להפוך למי שמעצבים את התוצאות ומעגלים כלפי מעלה את הנתונים שמתקבלים על אופן ההצבעה. קרב התחתית הופך לקרב שיכריע באופן אמיתי את בחירות 2019.

הרגש מנצח בחירות

בחירות מנצחים תוך יצירת רגש אצל הבוחרים. כך מפעילים אדם לצאת ולשים את הפתק הנכון בקלפי. בליכוד מנסים להפעיל את רגש הרדיפה, להיות האנדרדוג. נתניהו מכיר את הבייס שלו, הוא יודע שככל שיאיים שהשמאל והתקשורת מבקשים להפיל את שלטון הימין - כך יביא יותר בוחרים אליו. נתניהו הוקלט השבוע מאיץ בבוחריו ללכת להצביע, כי ההפסד מעבר לפינה. "אני מפסיד", הוא זועק, והזעקה הזו נשמעת בימים האחרונים בעוצמה בינונית. נתניהו חושש מפער מכחול לבן, אבל יודע שיכולת הגדילה שלו תקטין ותסכן את השותפים הפוטנציאליים בגוש. נתניהו טוען שהשמאל להוט להחליף אותו, ואילו הימין רדום. השעון המעורר שלו מופעל, אבל בינתיים הוא מנסה לשלוט בעוצמה בכדי למנוע מחיקה של פרטנרים. אריאל שרון אמר פעם על עדרי העגלים שגידל בחוות השקמים: "אנחנו לא אוכלים חברים". זו הגישה שאימץ נתניהו, בינתיים. זה עוד עשוי להשתנות עד פתיחת הקלפיות.

האסטרטגיה של כחול לבן שונה. הם לא הולכים על קו בכייני, להיפך. המסרים של בני גנץ וחבריו, שמתראיינים כעת לא מעט, הם "אנחנו מטר מניצחון". כלומר, ניסיון להגדיל את המחנה באמצעות הזרקת מסרים של קבוצה מנצחת שעומדת להחליף את השלטון. גם זו דרך לדחוף אדרנלין לעורקי המצביעים, ובעיקר לפעילי השטח. לפיד וגנץ רוצים להוביל ולא להתבכיין. כבר שנים רבות שהמחנה שכעת הם מובילים רואה את תוצאות הבחירות מעמדת המפסיד. הפעם הם מכוונים לכך שלראשונה מאז 2009, יראה עם ישראל במדגמי הטלוויזיה את עמודות הליכוד נמוכות מהעמודה של האלטרנטיבה - כחול לבן. לדעתם זה יקבע תמונת ניצחון וישנה את התודעה הישראלית, ובעיקר את התודעה של השחקנים הפוליטיים. בבחירות 2013 ו-2015, תוצאות האמת היו מובהקות. איש לא יכול היה להתווכח עם ניצחונו של נתניהו. בכחול לבן מקווים שלאחר ספירת רוב הקולות יהיה פער מובהק שישנה את המערכת הפוליטית. לכן לפער גדול יש משמעות מכרעת מבחינתם. אם הבוחרים ירצו להצטרף לתודעת המנצחים או הנרדפים - נדע בליל הבחירות במדגמי השעה 22:00.