ספרד 2017
צילום מסך: יוטיוב

10 המכות של עונת האירוויזיון

בעיצומה של עונת האירוויזיון, ורגע לפני חג הפסח, מירב קאופמן, חובבת אירוויזיון, מונה את 10 המכות של האירוויזיון עבור האנשים שחיים את התחרות. התעצבנתם מהכתבה? מזל טוב, אתם חובבים אמיתיים
מירב קאופמן
18 באפריל 2019
11:45

1. גמרים שמתקיימים במקביל
האירוויזיון הוא תמיד אירוע עם ניחוח אביבי וחמים, אבל כבר בתחילת החורף מתחילות תוכניות הקדם השוות והחובבים מתחילים לאגור מאנץ’ במזווה ולסגור מוצ”שים קדימה.

פה בישראל, זה '‘הכוכב הבא'', שם בשוודיה זה ה’'מלודיפסטיבלן'’ ואי שם באוסטרליה זה ‘'אוסטרליה מחליטה'’. אבל מה עושים כאשר שתי מדינות בוחרות את נציג כל הנציגים באותו ערב? במי לצפות ואת מי להשאיר למחר? האם לצפות בק טו בק אל תוך הלילה? ואם לא, איך נמנעים מהספוילרים ברשתות החברתיות? קשה בקדם, קל בגמר.

2. שילמנו, הופענו
כלל ידוע בחיים הוא שאין מתנות חינם, לכן הגיוני ומקובל ש''חמש הגדולות" (צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד ובריטניה) המסייעות מדי שנה במימון האירוויזיון, עולות אוטומטית לערב הגמר, אלא שחלקן אמנם משקיעות בהפקת האירוע, אבל חוסכות ביצירת השיר וכך יוצא ששיר בינוני למדי (במקרה הטוב) שאחרי כל חצי-גמר ממוצע היה עולה בעיקר על מזוודות, מסתנן אל תוך שורת פיינליסטים שחירפו נפשם עד לגמר ותופס במה כמו ילד פריווילגי עם הורים עשירים ששילם את דרכו פנימה. ראויות לצל"ש: איטליה וצרפת. מתחרות על אות הקלון: בריטניה, ספרד וגרמניה.

3. סן מרינו
כשם שישנם מקומות נידחים בתבל, אשר הקידמה והטכנולוגיה מגיעות אליהם באיחור, כך יש את סן מרינו שהאבולוציה המוסיקלית בעולם מגיעה אליה כנראה ממש בדיליי. אחרת קשה להסביר את ליין השירים המיושנים וחסרי השיק שהמדינה הקטנה והעשירה הזו מתעקשת לשלוח לאירוויזיון מדי שנה. בין התארים הקסומים שסן מרינו אוחזת בהם מאז שהצטרפה לתחרות ב-2008: המדינה שעלתה לגמר רק פעם אחת, המדינה ששלחה את אותה זמרת (ולנטינה מונטה) 4 פעמים והמדינה היחידה שגורמת לחובבים להתגעגע לטורקיה.

שוב אתה? סרהאט, נציג סן מרינו לאירוויזיון  זו הפעם השנייה. מקור: ESC.

4. תירוצים תירוצים
אנחנו נמוך בהימורים? כולם אנטישמים. לא קיבלנו דוזים? פוליטיקת הצבעות. לא עברנו סמי? אירופה לא אוהבת אותנו. עד לפורטוגל 2018 עוד יכלו חובבי האירוויזיון ומחבקי התירוצים להתעטף במעיל האמתלות המנחם הזה, אבל אז הגיעה נטע ברזילי, כיווצ’צ’ה את הטענות כמו צעצוע פלסטיק זול והוכיחה סופית למקהלת התרצת שכמו שאירופה שוכחת בערב האירוויזיון את הקטלאנים בספרד ואת הברקזיט באנגליה, כך היא שוכחת גם את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אז חמודיזים – אירופה לא שונאת אותנו, היא פשוט חושבת שהשיר שלנו די מעאפן.


5. נון חובבים
'‘מי בכלל רואה אירוויזיון?'’ (רק 200 מיליון אנשים ברחבי העולם), ‘'השירים תת-רמה’' (באמת הקשבתם לפלייליסט?), ‘זו תחרות של להטב"ים’ (ממש לא. ואם כן – אז מה?) - אם ישנם בעולם אורגניזמים שעבור חובבים קשה לשהות בקרבתם בעונת האירוויזיון, אלה הם הנון-חובבים שלא שרויים באווירת חג בין פברואר למאי, וכמו ה’'מוגלגים'’ בהארי פוטר שחיים בעולם חסר גלאם ונצנצאז’, כלל לא מודעים לאירועים קסומים המתרחשים ביקום מקביל להם. הסיבה היחידה לסלוח להם: אף פעם לא מאוחר להידבק בחיידק.

6. מנחים שמנסים להצחיק
פעם, כך יעידו הדינוזאורים, תפקידם של מנחי האירוויזיון היה להציג בממלכתיות את השירים, המבצעים והקומפוזרים ולהקריא את הניקוד בשלוש שפות. אם הם לא היו מצחיקנים כמו טרי ווגן המנוח למשל, הם לא ניסו להצחיק, אלא שבשנים האחרונות, מנחי התחרות הפכו לסטנדאפיסטים - רק מהסוג שהיה נזרק גם מערב מיקרופון-פתוח. יד נעלמה מציידת אותם מדי שנה בבדיחות עציות וכופה עליהם לשחרר פאנצ’ים ווניליים ולעשות שיגועים על הבמה כדי להקליל את הערב, רק שבסופו של דבר, אל מול הפקת הענק, מסכי ה-LCD והבמה הבורקת ובעולם של גיפים וממים, ההנחייה נראית פתאום אולד סקול - ולא בקטע טוב.

יוצאי דופן: פטרה מדה ומונס סלמרלוב בשטוקהולם 2016 שהחזירו את המצחיק לאירוויזיון.

נא להתנהג בהתאם (גם אתה אסי). מגישי אירוויזיון 2019 - לוסי איוב, ארז טל, בר רפאלי ואסי עזר. צילום: אייל נבו.

7. הופעות הביניים בערב הגמר
הופעת האמצע בזמן איסוף ההצבעות בערב הגמר (האינטרוול) שנמשכת כ-15 דקות, אמורה להיות הפסקת השירותים המאפשרת בעולם, אך למעשה כבר הלכנו בשיר של מולדובה וכבר הוצאנו את הבורקיטס מהתנור בשיר של מקדוניה ועכשיו אנחנו תקועים מול נערות קולחוז מרקדות לצלילי בללייקה, חלילני זורנה מעופפים, חובצות חמאה מתופפות, או שיר על שלום עולמי בביצוע מקהלת פרחי ארמנבייג’אן - –תכל’ס? אפשר להקרין במקום סרטונים של חתולים או סרטוני אפייה מהאינסטגרם וככה גם יהיה לנו מצחיק וגם נלמד איך עושים גלסאז’.

שלושה אינטרוולים שבכל זאת הדביקו לספה: להקת המחול האירית ריברדאנס בדאבלין 1994, דנה אינטרנשיונל עם Free של סטיבי וונדר ב-1999 וג’סטין טימברלייק בשטוקהולם 2016.

(*הערה מעורכי האתר של כאן לחובבים היקרים - המתינו בסבלנות להופעות הביניים השנה! אתם תשנו את דעתכם)

8. BDS
עד כמה שהאירוויזיון מתאמץ לא להיות נגוע בפוליטיקה ורוב הזמן די מצליח, פעילי ה-BDS תמיד יצוצו כפטריות רדיו-אקטיביות אחרי המלקוש וינסו להרעיל את בסיס החובבים העולמי על השיר הישראלי. החבר’ה יפתחו דפי פייסבוק, יסתננו לקבוצות דיון, ישחירו ויפגינו, אלא שבתמורה הם יקבלו דבר אחד – קול ענות חלושה.
מצד שני, וברוח האירוויזיון, פעילי ה-BDS הם תזכורת תמידית לחופש הביטוי והפלורליזם כאן ובאירופה ועל זה אפשר רק לשמוח, כי מותר לכולם להגיד מה שהם רוצים על מה שהם רוצים. רק בחייאת – אל תיגעו לנו באירוויזיון. זה לא עובד. ניצחנו.

הגיע הזמן שתמצא תחביב חדש. רוג'ר ווטרס. צילום: גיא אסיאג, פלאש 90.

9. מגישי הניקוד
הרגעים הקשים בחייו של כל חובב אירוויזיון, מטר"ש ועד אובסס הם ללא ספק רגעי ההצבעה והניקוד, אותם רגעי מתח-שיא רוויי אדרנלין שהכי פחות מתאים לפגוש במהלכם את מגישי הניקוד מז’אנר צמאי הצומי שעושים פאודה רבת נפגעים על דקת התהילה שלהם. בדיאלוגים מקרטעים עם מנחי התחרות, הם מספקים לא מעט רגעי קרינג’ כשהם מתעקשים לברך את האומה המארחת בשפת המקור, לשיר משפט מהשיר שעומד לקבל דוז-פואה,  או סתם להגיד למנחים שהם נראים כמו וויל וגרייס (יוון, 2006). וכל זה כשהם מעלים את הסנטה-מריה לכ-200 מיליון צופים ברחבי העולם. פלא שהם תמיד עומדים לבד?


10. P.E.D
אירוויזיון הוא קצת כמו הריון – החודשים מתקדמים בציפייה נרגשת, במהלכם סובלים מרכבת הרים רגשית ובצורך עז בנשנושים ואז מגיע היום הגדול, כולם שרויים באופוריה, מרימים כוסית ומפרגנים לאם הטריה ולרך הנולד. אך בסופה של המאניה אורבת הדיפרסיה, או בשמה הפסאודו-מדעי – פי.אי.די (Post Eurovision Depression) הדיכיוויזיון, שטרם נמצא לו מרפא או הקלה בתסמינים. איך לתאר את ההרגשה? קצת כמו הנגאובר קשה – הראש כואב, הפה יבש, העולם מזעזע ובסוף גם נשבעים לא לצפות באירוויזיון יותר לעולם.

מה עושים? פשוט מחכים שנה וזה עובר.

הצטרפו לקהילת כאן אירוויזיון בפייסבוק >>

עוד אירוויזיון 2019 כאן >>