סמ"ר רפי בללטי ז"ל על רקע אנדרטת אסון המסוקים
אוסף התצלומים הלאומי - לע"מ ואתר "יזכור"

"התפללתי לאלוהים שזה לא ייגע בי 'בבקשה שזה לא יהיה רפי'"

אתי בללטי, שכלה את בנה, לוחם הנח"ל סמ"ר רפי בללטי, באסון המסוקים. בשיחה עם אסתי פרז בכאן רשת ב היא משחזרת את אירועי היום הנורא, מספרת על הגעגועים ועל ייסורי מצפון שפוקדים אותה, כיצד כמעט התרסקה בעצמה ומה גרם לה לקום מחדש על רגליה
בחצי היום
07 במאי 2019
13:33

סמ"ר רפי בללטי, לוחם הנח"ל, היה בן 20 כשנפל באסון המסוקים, בפברואר 1997, לפני 22 שנים. לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה שיחול הערב (שלישי), סיפרה אמו, אתי בללטי, כיצד חשה בגופה שקרה אסון, עוד לפני שקיבלה את הבשורה. 

האזינו לריאיון בכאן רשת ב: 

"אני רועדת כשאני חוזרת ליום הנורא הזה. דיברנו בטלפון ב-18:00 ורפי אמר לי שהוא צריך לעלות למסוק והבטיח לחזור אלי כשיגיע למוצב. זו הייתה השיחה האחרונה שלנו. בערב הייתי באירוע משפחתי ומישהו אמר לי שקרה אסון בשאר ישוב. לא ידעתי איפה זה, אבל עוד לפני כן הבטן בערה בתוכי, בלי הסבר. הרגשתי שמשהו רע קורה. יותר מזה, אני לא נוהגת ללבוש שחורים אבל באותו יום לבשתי מכנס וחולצה שחורים ותפסתי את עצמי ואמרתי: 'למה? מה פתאום? לא!' והלכתי והורדתי את החולצה. הגוף הבין כנראה הרבה יותר לפני".

בעלה של אתי היה איש צבא ושירת במצפה עדי, שמעל קריית שמונה. "התקשרתי אליו ולא הייתה תשובה", היא מספרת. "התקשרתי לחברים ולמספרי טלפון שרפי השאיר לי למקרה שאצטרך להשיג אותו. אף אחד לא ענה. בדיעבד התברר שהם ראו את הטלפון ולא ידעו מה להגיד לי. בעלי ידע כבר ב-19:10 שקרה לנו אסון. הוא ליווה את רפי למשטח הלבן אחר הצהריים. הוא לא רצה לענות לי ולא להגיד לי שום דבר. אני ידעתי, הגוף שלי אותת לי. הלכתי מחדר לחדר והתפללתי לאלוהים 'שזה לא ייגע בי ושזה לא אני ולא רפי' ו'בבקשה אלוהים, בבקשה אלוהים!'".

לאט לאט החל ביתה של אתי להתמלא במבקרים. "בעלי התקשר לאחים שלו, כדי  שלא אקבל את הבשורה לבד בבית. אני הבנתי שקרה לי משהו. בסביבות חצות ראיתי מחלון המטבח שנעצרה מונית. בחוץ כבר היו הרבה אנשים. נכנסתי לסלון ואמרתי לאנשים: 'הנה, באו להודיע לנו', וכך היה".

אתי סיפרה על בנה, רפי, בחור גדול ומלא אהבה: "כל אמא אומרת על הבן שלה שהוא ילד מיוחד אבל הוא באמת היה ילד מיוחד. הייתה לו אהבה גדולה לכולם: לאנשים, לבעלי חיים, לצמחים, למדינה, לצבא. ילד שמח, שאהב את כולם. היה מגיע מהצבא והיה מניף אותי למעלה. הוא היה גדול והיה לו כוח. הוא אף פעם לא היה עצוב. הוא היה ילד מנהיג שהוביל אחריו אחרים".

עם השנים החלו לפקוד את אתי גם ייסורי מצפון הקשורים במותו של רפי שהתגייס לנח"ל ולבקשתה של אמו שלל את האפשרות להתגייס למסתערבים: "כששלחו לו זימונים לצבא אחד מהם היה למסתערבים. אמרתי לו: 'בבקשה רק זה לא. מסתערבים זה ללכת למוות בראש מורם'. רפי הוא ילד טוב שאף פעם לא אמר לי לא. כנראה ששיניתי פה משהו, אני לא יודעת מה להגיד. כנראה ששיניתי את הגורל. אני מתגעגעת לבן שלי הבכור מאוד".

בריאיון השמיעה אסתי פרז לאתי בללטי קטע מריאיון שקיים איתה אחרי אסון המסוקים כתב רשת ב', אילן רועה, מי שבעצמו נהרג בלבנון שנתיים לאחר האסון, כשהמכונית שנסע בה עלתה על מטען צד. "אני לא זוכרת את השיחה הזו", אמרה אתי בהתרגשות. "זו פעם ראשונה שאני שומעת אותה".

אתי סיפרה על ההתמודדות הקשה לאורך השנים עם חסרונו של רפי ועם הגעגועים: "חשבתי למחרת האסון שזהו, העולם עוצר, השמש לא תזרח בבוקר, הציפורים לא יצייצו ושנגמר. אבל החיים יותר חזקים. אני הייתי בבועה של האבל, אבל בעלי קיבל החלטה כבר בשבעה. הוא החליט שצריך להנציח את רפי והחברים. אני הבנתי שיש לי עוד שלושה ילדים שאני מחויבת להם, כפי שהייתי מחויבת לרפי. בהתחלה לא תפקדתי בתור אמא ולא בתור איש. רק אחרי שכבר הגעתי גמורה לטיפול נמרץ הבנתי שאני חייבת להתרומם. הבת שלי הקטנה שהייתה רק בת 6 אמרה לי: 'אמא, תראי איך את נראית. עוד מעט תמותי'. זו הייתה התפנית. אמרתי שאני חייבת להתרומם. הילדים שלי הקימו אותי על הרגליים. הבנתי שלא יעזור לי שום דבר ורפי לא יחזור, ושאני צריכה להמשיך לטפל במשפחה ולעשות הכול להנציח את רפי בכל דרך שאפשר".