גדעון סער ובנימין נתניהו
יונתן זינדל, פלאש 90

סער פצה פה - והחזיר את ימי המחנאות לליכוד

שנים רבות לא היה פוליטיקאי בתוך הליכוד שהצליח לאתגר את נתניהו, וכל בכיר דברים ראש נערף • כעת, סער קיבל החלטה אסטרטגית: להתחיל את ההתמודדות שלו על ראשות המפלגה בעידן שאחרי ראש הממשלה
יואב קרקובסקי, פרשנות
17 במאי 2019
10:38

שקט הוא רפש, קבע ז'בוטינסקי, מנהיגה המיתולוגי של תנועת החירות ואביה הרוחני של תנועת הליכוד. גדעון סער אימץ את המשפט הזה. חבריו בליכוד, אלה שמסכימים עם עמדתו ולא הצטרפו למקהלה העליזה של נתניהו, נושכים שפתיים ושותקים נוכח המהלכים שמוביל בנימין נתניהו על מנת למלט עצמו מאימת הדין.

סער קיבל החלטה אסטרטגית להתחיל את ההתמודדות שלו על ראשות הליכוד בעידן שאחרי נתניהו. שנים רבות, מאז שעמד מולו סילבן שלום בפריימריז בשנת 2005,  לא אתגר בכיר מתוך הליכוד את מנהיגותו של נתניהו (פייגלין ודני דנון התמודדו התמודדות מיתוגית וקוריוזית). בשנים האחרונות כל בכיר בליכוד שהרים ראש, והעלה בדל של ביקורת על ראש הממשלה, נערף. שנים לא צמחה בליכוד אלטרנטיבה למנהיג.


נהוג לומר שזה ה-DNA של הליכוד - לא לצאת נגד המנהיג. זה נכון, אבל באופן מאוד חלקי. כל השנים התקיים מתח פנימי בליכוד. זו הייתה תנועה של מחנאות בריאה שהביאה להרבה תסיסה דמוקרטית. איך אפשר לשכוח את מחנה שרון, מחנה לוי, מחנה מודעי, מחנה שמיר-ארנס. גם אחרי דור הנפילים, הגיע הקרב בין שרון לנתניהו. ומאז דממה.

העימותים הפנימיים שאפיינו את הליכוד נעלמו. הפחד מאימת נתניהו, צייצניו ומעריציו שיתק את בכירי הליכוד. גדעון סער, שהיה שר חינוך בולט ומנהל ענייניה הפוליטיים הבין-מפלגתיים של הליכוד לאורך שנים, הרים ראש והונמך לתיק פנים ללא חברות בקבינט; גלעד ארדן נותר בתפקידי שר בינוניים; ישראל כץ, לאחר שלוש קדנציות בתחבורה, עלה כיתה למילוי מקום במשרד החוץ, ורק בממשלת המעבר; וכמובן משה כחלון, שעזב לכולנו ועדיין לא ממהר לחזור לליכוד.  

החלטתו של סער לצאת נגד נתניהו, באופן סדרתי (התחיל בהפסקת האש מול עזה והמשיך בחוק החסינות), מחדשת את ימי המחנות בליכוד. כל מי שיזדהה כמקורב אליו ייפגע, הוא יודע זאת. המשחק הפוליטי הפנימי בליכוד מתחדש, ובמפלגה שחרטה על דגלה את דגל הדמוקרטיה, אלה אמורות להיות חדשות משמחות.

הפחד מאימת נתניהו, צייצניו ומעריציו שיתק את בכירי הליכוד (צילום: פלאש 90)

יתר בכירי הליכוד דבקים בשתיקתם – לפחות עד חלוקת התיקים. בשיחות סגורות רבים מבין בכירי הליכוד אינם שבעי רצון מהניסיונות לכופף את חוקי הכנסת על מנת למנוע מראש הממשלה את אימת הדין. המסר של גדעון סער אליהם הוא: "ממני תראו וכן תעשו", כפי אמר השופט גדעון שלחם בפלישתים. יש לשער שמאוכזבי השיבוצים בליכוד, שלא יהיה להם מה להפסיד פוליטית, יחברו למחנה סער. עריקה של בכיר כמו גלעד ארדן תחזק את מחנה סער משמעותית. יחד עם זאת, את הפצצות המשמעותיות של יולי אדלשטיין וישראל כץ הקפיד נתניהו לפרק בהתחלה.

קואליציה חסינה

רבים בליכוד מתנגדים לחקיקת חוק צרפתי, כזה שיעצור את ההליך המשפטי כעת, וידחה אותו לאחר תום כהונת נתניהו. תמיכה יותר רחבה יוכל נתניהו לגייס להחזרת חוק החסינות למצב שהיה לפני 2005. במצב זה, המשימה להורדת החסינות נופלת בחלקה של היועץ המשפטי לממשלה, שהוא זה שצריך להגיע לוועדת הכנסת, ולשכנע את חברי הוועדה להסיר את החסינות. היה והצליח החסינות הוסרה, היה ולא – חבר הכנסת או השר לא יועמד לדין.

ההליך הזה הוא מעיין שיפוטי, וחברי הכנסת צריכים לקבל לידיהם לא מעט מידע מתוך חדרי החקירות על מנת לגבש החלטה. חלק משרי הליכוד בכלל לא רואים את שלושת תיקי החקירה נגד ראש הממשלה כמקשה אחת. חלק מהם סבורים כי תיק המתנות - תיק 1000 - הוא החמור מבין השלושה, וייתכן שבתיק הזה לא יהיה מנוס מהעמדה לדין. לעומת זאת, תיקי 2000 ו-4000, שעוסקים ביחסים בין תקשורת לפוליטיקאים, ומעלה את השאלה אם סיקור חיובי הוא שוחד, הם תיקים גבוליים לדעת חלק מאנשי הליכוד, ולא בטוח שאם זה יהיה בידיהם בתיקים הללו יסירו חסינות לנתניהו.

החוק שונה ב-2005, אחרי שורה של פרשות שבהם חברי כנסת התחבאו מאחורי החסינות, וניצלו מאימת הדין. הכנסת שבה כיהן ראש הממשלה אריאל שרון, שהיה נתון אז בחקירות פליליות לא פשוטות, היא זו ששינתה את החוק והפכה את ההעמדה לדין של נבחרי ציבור לפשוטה הרבה יותר עבור מערכת אכיפת החוק. סיבוב פרסה כזה יותיר חמיצות רבה, אבל סיכוייו להתקבל גבוהים הרבה יותר מכל חוק צרפתי שעליהם חושבים מיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ', או מי מאנשיו של ראש הממשלה.

בשיחות הקואליציוניות מול משה כחלון ואביגדור ליברמן, החוקים הללו שמטרתם למלט את נתניהו מהעמדה לדין, לא עלו כלל. בסביבתו של כחלון מנמקים זאת בכך שעם ארבעה מנדטים, את החקיקה הזו יכול נתניהו להעביר גם בלעדיו, "יש לו 61 אצבעות גם בלי כולנו", אומר מקורב לשר האוצר, "מה הוא צריך אותנו". יחד עם זאת, נכון לרגע זה גם בכולנו המגמה דומה לזו שקיימת בקרב בכירי הליכוד - חזרה לחוק החסינות הישן יכולה להתעכל בקלות רבה הרבה יותר מחוקים צרפתיים למיניהם.

דלת מסתובבת

כחלון רוצה לחזור לליכוד, ונתניהו רוצה שיחזור לליכוד. הם דיברו על זה יותר מפעם אחת בחודשים האחרונים, כולל בליל הבחירות. הדיבורים והדיווחים על שיחות ומגעים לאיחוד היו מדויקים לשעתם. בחלוף סערת הבחירות הבין נתניהו שהוא בכלל לא חייב את האיחוד הזה. האיחוד היה חשוב לו כדי להפוך להיות הסיעה הגדולה בכנסת. לו היה פער של 5-2 מנדטים לטובת כחול לבן, האיחוד הזה היה קורה מיד לאחר הבחירות. התיקו מנע זאת. "למה לי לשלם לכחלון מחיר", שאל את עצמו ראש הממשלה.

כחלון ביקש ייצוג נרחב של 10-7 אחוזים במוסדות הליכוד. נכון לעכשיו האיחוד ירד מהפרק. חלון הזמנים הבא שמדובר בו כעת הוא בעוד שנה וחצי, בבחירות לוועידת הליכוד. אז יוכל כחלון להיטמע בתוך הליכוד בבחירות עם אנשיו, ללא שריונים ובלי לעשות לליכודניקים פריחה בשידור חוזר, כפי שקרה בפרשת הליכוד ביתנו - האיחוד שלא הצליח עם אביגדור ליברמן.

כחלון רוצה לחזור לליכוד, ונתניהו רוצה שיחזור לליכוד (צילום: פלאש 90)

מעבר לכך כחלון פוליטיקאי ממולח. הוא יודע שעם ארבעה מנדטים קשה להשפיע על כלל ענייני הממשלה, אבל יש פורום אחד שבו לכל חבר יש כוח שווה - פורום ראשי המפלגות שמתכנס בכל שבוע לאחר ישיבת הממשלה. זה הפורום שקובע פעמים רבות את הנושאים העיקריים שתקדם  הקואליציה בכנסת. יש מי שמגדיר זאת כפורום שמנהל את המדינה בפועל. שם לא משנה מה גודלה של המפלגה, כוחם של כל אחד מהחברים זהה. על הכוח הזה כחלון לא רצה לוותר. לו היה נכנס לליכוד כעת, הוא לא היה חבר בפורום המשפיע הזה.

גבאי נאחז בקרנות המזבח שעלה באש

השנאה היוקדת הפנימית, השאפתנות הבלתי פוסקת להנהיג את המותג הגוסס - הם ורק הם מונעים מחמשת חברי שארית מפלגת העבודה לדרוש מהיו"ר שריסק אותה, אבי גבאי, להניח את המפתחות ההנהגה מיד, ולא לחכות לנובמבר. גבאי לא חייב לעזוב את משרדי המפלגה ברחוב יגאל אלון. את המשימה הקשה של פיטורי העובדים ושיקום כלכלי הוא יוכל להוביל, אבל הוא חייב  לתת למישהו אחר לנהל את המהלכים הפוליטיים שנדרשים כעת, על מנת להביא את המפלגה לכדי שיקום, ואם לא שיקום אז לפחות לרלוונטיות ציבורית כלשהי.


גבאי נלחם על זכותו, המוקנית לו בחוקת המפלגה, להוביל את המהלכים. הוא העביר הצעת החלטה בנשיאות המפלגה, שנקראת עכשיו הנהלה, כי הפריימריז יתקיימו בנובמבר בקרב 60 אלף חברי המפלגה. עמיר פרץ הציע לבחור יו"ר זמני, משקם. ההצעה נדחתה. האווירה בסיעה ובמפלגה היא שפרץ מבקש להשתלט ללא התמודדות - שהזמני הוא הקבוע. אבל פרץ אמר עוד דבר, בואו נביא את שתי הגישות להכרעת הוועידה, אך גם זה נדחה. משיחות עם חברי המפלגה נדמה שמה שהיה הוא שיהיה, ושקט למנהיג בוודאי לא יהיה. לא תהיה התלכדות סביב אף מועמד, וכרוניקה של מנהיג ידוע מראש מספר אינסוף יצאה כבר לדרך עוד בטרם התקיימו הפריימריז.