מנאמה
צילום: Wadiia, מתוך ויקיפדיה

ועידת בחריין: עושים שלום במזה"ת - כל עוד מרוויחים ממנו בדולרים

בוועידה במנאמה ארה"ב מעמידה את הכלכלה במרכז ומנסה לרתום בכך את העולם הערבי, לפני הפלסטינים. בממלכה המארחת יישרו קו בניסיון למנף את הוועידה לפיתוח המגזר העסקי המקומי | פרשנות
גילי כהן
25 ביוני 2019
09:37

בסלנג הדיפלומטי, נהוג לומר על אירועים מדיניים, רבי משתתפים, כי "חשיבותם בעצם קיומם". אבל במקרה של הכינוס הכלכלי בבחריין, ובכל מה שקשור לשאיפות הפוליטיות של צוות השלום של טראמפ, מדובר, כנראה באמת לאמיתה.

עצם העובדה שהמפגש החריג הזה, יריית הפתיחה של "דיל המאה" מתקיים בבחריין – מדינה מזרח-תיכונית על שפת המפרץ הפרסי – מלמדת על הניסיון של ארצות הברית לעשות משהו שונה. לא עוד "מדינה אחת או שתיים" (הרי מה זה משנה, כדברי טראמפ, זה ממילא לשיקולם של הצדדים); לא עוד "ביטחון תחילה", אלא דווקא – כלכלה במוקד; ואם אפשר קודם לחבר את העולם הערבי, ורק אחר כך להזמין את הפלסטינים, אז מה טוב.

וזה בדיוק מה שקורה בימים אלו בבחריין: כמה מאות אנשי עסקים, יחד עם פקידי ממשל, הגיעו במיוחד לבירה מאנמה כדי לשמוע האם אפשר לעשות קצת יותר טוב במזרח התיכון – כל עוד מרוויחים ממנו, בדולרים כמובן, כי בכל זאת, העסק מנוהל על-ידי נדל"ניסטים ועורכי דין ניו-יורקרים.

הסתובבות קצרה בשעות הערב המוקדמות של בחריין מגלה כמה הממלכה הזעירה הזו לוקחת את התיק שהטילו עליה האמריקנים ברצינות תהומית כמעט. הם לא רגילים למחזה הזה של עיתונאים הצובאים על דלפקי משרדי ההגירה – וגם לא למצלמות שמסתובבות בלי הרף. אותנו, לפחות, ליווה איש צוות כל הדרך מהמכס בשדה התעופה ועד למלון, אפילו עמד איתנו בתור כדי להחליף כסף לדינר המקומי.

מה מרוויחים הבחריינים מההשתלטות האמריקנית על מאנמה?

בחריין עצמה משונה מעט, לפחות במבט חטוף: מונרכיה עם רוב מובהק מוסלמי – אבל מוצפת בהגירת עובדים, בעיקר מאזור אסיה. נהג המונית הוא מהודו, המלצר מבנגלדש, ואנשי הניקיון מהפיליפינים. כמעט לא תראו כאן "ידיים עובדות" מקומיות, בטח לא בעבודה הנחשבת לשחורה. 

המדינה עצמה פתוחה (יחסית, כמובן) לנשים. אישה שימשה בה כשרה בממשלה בבחריין בשנת 2004, והשגרירה בוושינגטון עד לא מזמן הייתה גם היא אישה, מהקהילה היהודית המקומית בממלכה. אבל כמעט כל הנשים שראיתי סביבי היו מכוסות, מכף רגל ועד ראש, למעט צוהר קטן מסביב לעיניים. על נשים שמסתובבות לבד, בטח אם הן מקומיות, אין כלל על מה לדבר.

ואחרי כל זה, עולה השאלה – מה מרוויחים הבחריינים מההשתלטות האמריקנית לימים הקרובים על המתרחש במרכז הבירה שלהם מאנמה? התשובה ברורה: הם רואים את הנולד. אחרי שנים שבהן הכלכלה המקומית התבססה בעיקר על נפט, הבינו בבחריין את מה שחלק ממדינות המפרץ עדיין מתקשות ליישם – צריך להיגמל מה"זהב השחור", פשוט כי הוא הולך להיגמר. מה שהחל בשנות ה-80' בדמות ניסיון להקים מגזר פיננסי מפותח, המשיך בפעילות תעשיינים, מתמקד בתקופה האחרונה בניסיון למשוך אתכם - תיירים מן המניין, להגיע לכאן, לבחריין.

לכן הקימו פה מסלול פורמולה 1, או בונים פה כעת פארק מים תת-מימי עצום שלטובתו הוטבע בואינג 767 בחופי המדינה. בגלל זה, כנראה, הסכימו בהנהגת בחריין לחרוג ממנהגם ולפתוח, במשורה ממש, את המדינה כלפי חוץ, ולארח ועידה בסדר גודל כזה (תחת השם המפוצץ Peace to Prosperity). אבל עד שיפרוץ השלום, או לפחות הנורמליזציה, מרבית הישראלים יוכלו להגיע לכאן רק כדי לעשות עסקים, או תחת דרכון זר. לצוות השלום של ארצות הברית, יש עוד מה להשיג.