חפש
Languages
נתניהו במליאת הכנסת בהצבעה על פיזורה, בחודש שעבר
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

היוזמה לביטול הבחירות: עוד תרגיל של נתניהו שהחל כבלון ניסוי

מבחינה ציבורית זה מתבקש, אבל מישהו בבלפור הוטרד כנראה מסקרים חדשים ורץ למהלך חסר סיכוי. בפועל, הוא יוכל להתגשם רק אם בסופו תוקם ממשלת אחדות ברוטציה | פרשנות
יואב קרקובסקי
25 ביוני 2019
23:42
עודכן ב 14:24

כמו הרבה מהלכים פוליטיים קודמים שמוביל בנימין נתניהו, גם היוזמה לביטול פיזור הכנסת, מתחילה כבלון ניסוי שמופרח באולפן טלוויזיה. מבחינה ציבורית זהו המהלך הגיוני המתבקש. כנראה, לא מהסיבות הנכונות, מישהו התעשת שם בבית ברחוב בלפור. זה כנראה קשור הרבה יותר לסקרים חדשים שראה בנימין נתניהו, ומהם למד מה עשויות להיות תוצאות בחירות 2019 מועד ב'. זה לא שההיגיון חזר.

נוכח הגירעון בתקציב המדינה, נוכח השיתוק השלטוני שבו אנחנו מצויים למעשה כבר שנה, מאז מערכת הבחירות לרשויות המקומיות, דרך הבחירות הארציות באפריל ועד עכשיו ללא ממשלה מכהנת, ההחלטה לבטל את פיזור הכנסת ולנסות להרכיב ממשלה בכנסת ה-21, זו ההחלטה הנכונה. ישנה חלוקת משפטית חוקתית אם בכלל ניתן לבטל את פיזור הכנסת.

חוק יסוד הכנסת כלל לא מכיר מצב שבו לאחר פיזור הכנסת, יש ניסיון לבטל את הבחירות. הסעיף היחיד שקיים בחוק יסוד הכנסת מדבר על הארכת כהונה: "הכנסת לא תאריך את תקופת כהונתה אלא בחוק שנתקבל ברוב של 80 חברי הכנסת ואם נתקיימו נסיבות מיוחדות המונעות עריכת בחירות בעתן; תקופת ההארכה לא תעלה על הזמן המתחייב מהנסיבות האמורות; בחוק כאמור ייקבע מועד הבחירות".

הפעם היחידה שנעשה שימוש בסעיף הזה היה באוקטובר 1973, ימי מלחמת יום הכיפורים. הבחירות היו אמורות להתקיים ב-26 באוקטובר, המלחמה פרצה ב-6 בחודש, והכנסת אישרה ב-80 חברי כנסת דחיית מועד הבחירות, שהתקיימו לבסוף ב-31 בדצמבר. מלחמה היא מצב מיוחד, על פי רוב רובם של היועצים המשפטיים.

בעוד נתניהו משדר לחץ, סיעות האופוזיציה שהתנגדו לפיזור חייבות לשדר מסר הפוך. נתניהו רצה בחירות והן התנגדו, עכשיו נתניהו לא רוצה בחירות וכחול לבן והעבודה רוצות ללכת לבוחר

היועץ המשפטי של הכנסת, אייל ינון, פסל את היכולת להשתמש בסעיף 9.א. לצורך ביטל הפיזור. המשמעות היא שיש צורך לחוקק חוק חדש, או לתקן את חוק יסוד הכנסת, על מנת למנוע את בחירות בספטמבר 2019. עכשיו זה עובר לזירה של המחוקקים.
בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90ראש הממשלה נתניהו ויו"ר הכנסת אדלשטיין ביום השבעת הכנסת, צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90

כאן מתחילה כבר הבעיה. בעוד נתניהו משדר לחץ, סיעות האופוזיציה שהתנגדו לפיזור חייבות לשדר מסר הפוך. נתניהו רצה בחירות והן התנגדו, עכשיו נתניהו לא רוצה בחירות וכחול לבן והעבודה רוצות ללכת לבוחר. כדי לחולל שינוי 180 מעלות של המערכת הפוליטית יהיה כאן צורך לגייס 80 חברי כנסת, על מנת לשכנע את בג"ץ, לא יוגש אחד כזה שמדובר בהליך שהקיף רוב מוחלט של חברי כנסת, ולכן אין לו סמכות להתערב.

רוב מוחלט של נבחרי הכנסת ה-21 לא רוצים בחירות. ייתכן שאפילו כולם היו מעדיפים לתמוך במהלך הזה. יכול להיות שאם תתחיל להתגלגל חקיקה כזו, אפילו יימצא לה רוב בקרב עריקים משורות האופוזיציה. על מנת להבטיח מהלך לביטול פיזור הכנסת, חייב להיות מהלך מקביל שמבטיח הקמת ממשלה בסיום התהליך. ב-1984 היה זה הנשיא חיים הרצוג, שכינס את שמעון פרס על 44 המנדטים שגרף המערך בראשותו ואת יצחק שמיר על 41 המנדטים שהביא הליכוד, והכריח אותם לקיים ממשלת אחדות לאומית ברוטציה. שניהם לא הצליחו לייצר ממשלה צרה, הזמן אזל, המתח בגבול לבנון בער, והאינפלציה שחטה את כיסי הציבור. בבחירות 2019 הנשיא ראובן רובי ריבלין בחר שלא לקחת את התפקיד הזה על עצמו, גם בנסיבות אישיות כואבות, אובדן רעייתו האהובה נחמה זכרה לברכה, וגם בשל חוסר האמון החריף שבינו לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו. כל מהלך של ריבלין, גם האחראי והממלכתי, ייתפש מימוש מזימת המאה שטפל נתניהו לריבלין וגדעון סער.

ראש הממשלה נתניהו, לאחר ההצבעה על פיזור הכנסת. צילום: יונתן זינדל, פלאש-90ראש הממשלה נתניהו לאחר ההצבעה על פיזור הכנסת, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מי שמנסה לקחת את היוזמה הוא האיש היחיד שנבחר בקולות הקואליציה כולה, ורוב חברי האופוזיציה, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. 101 חברי הכנסת ה-21 בחרו בו, ולו רק בשל המספר העצום יש לו את היכולת לכנס אליו את ראשי כל הסיעות לנסות להניע מהלך כזה. ביטול פיזור הכנסת יוכל להתקיים רק אם בסיום מהלך כזה תקום ממשלת אחדות לאומית, ברוטציה. נתניהו יהיה חייב לשלם מחיר על הכישלון בהרכבת הממשלה, בני גנץ וחבריו יצטרכו לקבל פיצוי של ממש על ישיבה עם נתניהו וכתבי האישום באותה ממשלה. שותפיו הטבעיים של נתניהו לא ממש מתלהבים מבחירות, אבל הם מבינים שבתרחיש של ביטול בחירות, ייתכן שהם יהיו סרח עודף בקואליציה. באיחוד הימין חוששים שזה תרחיש של ממשלת ליכוד-כחול לבן, הרב רפי פרץ, שר החינוך הטרי הביע תמיכה מיידית, בצלאל סמוטריץ', המתוחכם ממנו פוליטית, הסתייג ממצב של הקמת ממשלת "שמאל", קרי ממשלת ליכוד-כחול לבן. החרדים מבינים שבתרחיש כזה כושר המיקוח שלהם לא קיים. הם, השותפים הטבעיים של נתניהו, לא נותנים לו גב מלא למהלך הזה.

המעניין הוא המעקב אחרי שרי הליכוד. בכירי המפלגה התייצבו בכל האולפנים לגבות את המהלך של נתניהו, שנראה היה כמו טרלול מופרע של המערכת הפוליטית, יציאה לבחירות חדשות, חודש וחצי לאחר בחירות. הם הסבירו בהגיון מתפרץ, עד כמה השותפים אשמים, ולא היתה ברירה ונסחטנו. שלל ההודעות שיוצאות בשעות האחרונות של בכירי הליכוד, בעד ביטול הפיזור מהווה שיעור מאלף על גמישות מחשבתית בפוליטיקה הישראלית בכלל, ובליכוד בפרט.
ראשי מפלגת כחול לבן בני גנץ ויאיר לפיד, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90ראשי מפלגת "כחול לבן" בני גנץ ויאיר לפיד השבוע בכנסת, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ואחרי שכל זה נכתב, עדיין נדמה שסיכויי המהלך הזה נמוכים עד מאוד. להחזיר את שד הבחירות שאיש לא חפץ בו, חזרה לבקבוק זו משימה קשה עד כמעט בלתי אפשרית. נתניהו עושה את זה כדי להלחיץ ולנסות לפורר את כחול לבן. אחרי כישלונו האישי הצורב בהרכבת הממשלה, לנסות להדביק את הבחירות המיותרות הללו לראשם של ראשי כחול לבן. כנראה בסקרי העומק שלו הוא מגלה את הסלידה הציבורית מהמהלך שהוא עצמו כפה על המערכת הפוליטית, וכדי להוריד מעצמו את האשמה הוא זורק את הכדור לידי האופוזיציה.