איתן הבר
צילום: משה שי, פלאש 90

איתן הבר הלך לעולמו בגיל 80

הבר היה הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" במשך 26 שנה וניהל את לשכת רה"מ יצחק רבין. הצהרתו "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" עם הירצחו של רבין נצרבה בזיכרון הלאומי
מערכת כאן חדשות
07 באוקטובר 2020
17:14

העיתונאי והפובליציסט איתן הבר הלך היום (רביעי) לעולמו בגיל 80. טרם פורסם מועד הלווייתו. הבר שימש כמנהל לשכת ראש הממשלה יצחק רבין וככתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" במשך 26 שנים. הצהרתו "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" לאחר רצח רבין, נצרבה בזיכרון הלאומי.

נשיא המדינה, ראובן ריבלין, אמר כי קיבל בצער גדול את ההודעה על מותו של הבר. לדברי הנשיא, "הבר הפך היסטוריה למילים, והעניק לרגעים בלתי נשכחים, תיאורי מופת שעיצבו את הזיכרון הלאומי". ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר כי הבר היה מעמודי התווך של העיתונות  הישראלית במשך עשרות שנים, וקנה לו שם כאיש עט יסודי ואמין. ''ביטחון ישראל עמד בראש מעייניו, והוא כתב עליו בלשון בהירה, מקורית ומרתקת". לדברי ראש הממשלה, הבר סייע לכמה ממנהיגי המדינה, ובראשם יצחק רבין. "לעולם לא נשכח את הודעתו הנרגשת והדרמטית על הרצח המזעזע. כמנהל לשכת ראש הממשלה הוא היה חדור שליחות ומסירות לתפקידו'', הוסיף נתניהו.

ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון, בני גנץ, אמר כי איתן הבר "יהיה נצור לעד בזיכרון הלאומי כמי שהיה שם בעת שההיסטוריה של מדינת ישראל נכתבה, והוא לא יישכח ממנה". לדבריו, "הבר היה אדם חד מחשבה ולשון, שאהבתו למדינת ישראל שזרה את חייו בתולדותיה".

הבר נולד ב-1940 בתל אביב ולמד בבית הספר הדתי ביל"ו בעיר. את דרכו בעיתונות החל הבר כבר בגיל תשע, בכתיבת שירים בעיתון "הצופה לילדים" וככתב נוער ב"חרות לנוער". בשירותו הסדיר בצה"ל שימש הבר ככתב צבאי בעיתון "במחנה" והשתחרר בדרגת סרן. לאחר שחרורו מצה"ל, בשנת 1960, הצטרף לעיתון "ידיעות אחרונות" ומאז ועד 1985, היה הכתב הצבאי וסיקר עבור העיתון את כל האירועים החשובים בתולדות המדינה באותה תקופה, כולל אירועים מדיניים, פוליטיים וחברתיים. בין היתר, נמנה הבר עם ראשוני העיתונאים הישראלים שביקרו במצרים.

 "אני יכול למות מחר, לא נורא. עשינו את שלנו 60 שנה": הריאיון האחרון עם איתן הבר

לפני שנה, בריאיון למיכל רבינוביץ' ב"חדשות הערב" בכאן 11, סיפר הבר על הפרישה ממקצוע העיתונות, לאחר 60 שנה של עשייה בעקבות מחלת הסרטן. "מחר אני יכול למות - לא נורא" אמר הבר. על ההצהרה בליל הרצח של רבין סיפר הבר כי הוא רצה ליצור אווירה נכונה אך בגלל כל הכאוס לא הצליח לבקש שקט ולכן "הודעתי מה שהודעתי וחזרתי חזרה ל-'מרתף השואה', ככה אני קורא לזה". על יגאל עמיר אמר: "אני מוכן אישית להרוג אותו כדי שיילמד הלקח".

בנוסף, הבר שימש כתחקירן ראשי בתוכניות הטלוויזיה הפופולריות ביותר בשנות ה-70, "חיים שכאלה" ו"זה הסוד שלי". בגלי צה"ל הוא ערך והגיש עשרות תוכניות.

מלבד עיסוקו בתחום התקשורת, כיהן הבר גם בשירות הציבורי. ב-1985 הוא מונה ליועצו המיוחד וליועץ לענייני תקשורת של יצחק רבין כשר הביטחון, תפקיד אותו מילא במשך כחמש שנים. בעקבות "התרגיל המסריח", פרש מתפקידו עם רבין וחזר לעבוד ב"ידיעות אחרונות". כאשר נבחר רבין לראשות הממשלה, מונה הבר ליועץ ראש הממשלה ומנהל לשכתו. בתפקיד זה ניהל במשך כארבע שנים את לשכתו של רבין, כתב את רוב נאומיו ונמנה עם הצוות המדיני המצומצם שהכין בחשאי את הסכם השלום בין ישראל לירדן.

בין היתר, היה הבר אחראי על כל המסעות המדיניים והביטחוניים של רבין לחוץ לארץ, לרבות מדינות שלראשונה פתחו שעריהן בפני ראש ממשלה ישראלי כמו אינדונזיה, מרוקו, עומאן, סין, יפן, קוריאה הדרומית ועוד. בליל רצח ראש הממשלה יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995, נצרבה בזיכרון הלאומי הודעתו לעולם על הבשורה: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש הערב בתל אביב".

עם פרישתו מלשכת ראש הממשלה ב-1995, המשיך הבר בכתיבת מאמרים בעיתון "ידיעות אחרונות", הכנת תוכניות טלוויזיה ותוכניות-רדיו בגלי צה"ל.