חפש
Languages
חרדים בערד
צילום: סבי ברנס, פלאש 90

האם נתניהו באמת חילק מיליארדים לחרדים? כן, אבל...

לפיד יכול היה לתקוף את רה"מ על כך שהוא מנציח את העוני בחברה החרדית, אבל במקום הוא בחר במיתוסים רגילים על חרדים ופוליטיקה, ונשאב לקלישאה של עצמו. האם הוא היה נוהג מולם אחרת? כנראה שלא | הטור של שאול אמסטרדמסקי
שאול אמסטרדמסקי
08 באוגוסט 2019
18:43
עודכן ב 09:14

אז יאיר לפיד העלה סרטון. ובסרטון, שומו שמיים, הוא האשים את נתניהו בכך שהוא נכנע לסחטנות של הפוליטיקאים החרדים ומחלק להם מיליארדים, רק בשביל שייכנסו לממשלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הזדרז לתקוף את לפיד בתגובה ולקרוא לסרטון שלו ״הסתה בנימה אנטישמית״, והפוליטיקאים החרדים גם הם האשימו את לפיד באנטישמיות, ומספר 2 בכחול לבן הגיב באומרו שאף אחד לא יגיד לו מה להגיד ומה לא, ורק שאלה אחת נשכחה בדרך - האם נתניהו חילק מיליארדים לחרדים בשביל להקים ממשלה? התשובה הקצרה היא - כן. התשובה הארוכה יותר היא - כן, אבל.

מיליארדי השקלים בהסכמים הקואליציוניים

ראשי ממשלות לא מחלקים כסף כך סתם. הם עושים את זה במסגרת מאוד מסוימת - בהסכמים הקואליציוניים שנחתמים לאחר הבחירות ומהווים את אבני היסוד של הממשלה החדשה, כל ממשלה. לאחר בחירות 2015, הליכוד, כלומר נתניהו, חתמה על הסכמים כאלה מול יתר מפלגות הקואליציה - כולנו בראשות משה כחלון, הבית היהודי בראשות נפתלי בנט, וגם ש״ס בראשות אריה דרעי ויהדות התורה בראשות יעקב ליצמן. כל אחת מהמפלגות האלה - כולן - קיבלו כסף בתמורה לכניסתן לממשלה, לא רק החרדים. אבל החרדים קיבלו יותר. הרבה יותר.

כשאני אומר שהמפלגות קיבלו כסף, זה לא מדויק. זה לא שהן קיבלו כסף לקופתן. מפלגות חיות על הכסף שמעניק להן חוק מימון מפלגות, זה סיפור אחר. כשאני מדבר על כסף שעובר במסגרת ההסכמים הקואליציוניים אני מתכוון לתקציבים ממשלתיים שהפוליטיקאים מבקשים להקדיש למטרות מאוד מסוימות במהלך הקדנציה. הם מציבים את הדרישות האלה, מנהלים משא ומתן מול ראש הממשלה ואנשיו, מגיעים לסיכום, ומקימים ממשלה.

כל המפלגות קיבלו כסף בתמורה לכניסתן לממשלה, לא רק החרדים. אבל החרדים קיבלו יותר, הרבה יותר

הכסף הזה, אגב, הוא לא איזה כסף חוץ תקציבי. אין דברים כאלה. כל הכסף שראש הממשלה מבטיח לשותפות הקואליציוניות הוא כסף תקציבי, כלומר מקורו בכספי משלמי המסים. כשמפלגה מסוימת מקבלת הבטחה לכך וכך עשרות מיליוני שקלים למטרה מסוימת, זה אומר שהכסף הזה לא יילך למטרה אחרת בתקציב המדינה. ככה זה.

בהסכמים של 2015 יהדות התורה דרשה המון דרישות - באמת, המון - וקיבלה בסופו של דבר חלק גדול מהדרישות שלה. העלות של מה שהיא קיבלה נאמדה בזמנו ב-6-4 מיליארד שקל. חלק גדול מהכסף הזה (כמה מאות מיליוני שקלים בשנה) הלך לטובת העלאת תקציב התמיכה בתלמידי הישיבות. התקציב הזה קוצץ - אבל לא בוטל - על ידי יאיר לפיד כששימש כשר אוצר. ב-2015, כשלפיד עבר לאופוזיציה והחרדים חזרו לקואליציה, חזרו כספי התמיכה באברכים.

הכסף להעלאת קצבת הילדים חשוב מאוד להנהגה הפוליטית החרדית. אריה דרעי ויעקב ליצמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אבל האמת שזה לא הכסף הגדול שהחרדים קיבלו. החרדים דרשו, וקיבלו, את העלאת קצבת הילדים. הכסף הזה חשוב מאוד להנהגה הפוליטית החרדית, משום שהוא מאפשר לה להציג הישג כספי מיידי למשפחות ברחוב החרדי. עבור משפחה חרדית עם עשרה ילדים, העלאת הקצבה בכמה מאות שקלים בחודש, לכל ילד, פירושה תוספת משמעותית להכנסה החודשית. לפחות בתיאוריה.

אז החרדים דרשו, נתניהו נעתר - למרות שמבחינה אידאולוגית הוא בעד לקצץ את קצבאות הילדים - והממשלה הוקמה. אז לפיד צודק! זהו, שלא בדיוק.

מה עושים כשאין תקציב?

דבר ראשון, הסכמים קואליציוניים לחוד ומציאות לחוד. אחרי שנתניהו חתם וחתם וחתם וחתם על ההסכמים הקואליציוניים ופיזר את כספי משלם המסים לכל דורש, הגיעו פקידי אגף התקציבים במשרד האוצר וסיפרו לפוליטיקאים שלמרות שראש הממשלה התחייב והכול, באמת לא נעים להם, אבל הכסף הזה לא ממש נמצא בקופה. לא כולו, בכל אופן.

הבטחות צריך לקיים, אבל אם אפשר לפרוס אותן, לדחות אותן, למסמס אותן, למה לא? וכך יצא שההבטחה להגדיל את קצבת הילדים, למשל, פוצלה, נדחתה, ושונתה. במקום להעלות את הקצבאות כבר מ-2015, כפי שנתניהו הבטיח לחרדים, הקצבאות הועלו, אבל רק באופן חלקי, ורק בינואר בשנה שלאחר מכן.

כל ילדי ישראל זכאים לתוכנית חיסכון לכל ילד, לא רק הילדים החרדים, גם הילדים שלי. אז האם נתניהו חילק מיליארדים לחרדים? לא ממש

חלק מהעלאת הקצבה בכלל התרחשה באופן אחר. אם יש לכם ילדים ואתם חוסכים להם היום במסגרת תוכנית חיסכון לכל ילד, הרי שהתוכנית הזו נולדה בכלל ביוזמה של משרד האוצר במקום העלאת קצבת הילדים. באוצר הצליחו לשכנע את הפוליטיקאים החרדים שעדיף כסף בעתיד במקום כסף כאן ועכשיו, ויצרו את התוכנית שבמסגרתה המדינה מעודדת ומסייעת להורים לחסוך כסף לילדיהם לגיל 18.

בקיצור, ההבטחה ההיא של נתניהו קוימה חלקית, שלא במועד, ובצורה אחרת לגמרי. ובכל מקרה, כל ילדי ישראל זכאים לתוכנית חיסכון לכל ילד (וגם לקבצת ילדים) לא רק הילדים החרדים, גם הילדים שלי. אז האם נתניהו חילק מיליארדים לחרדים? לא ממש, לא בפועל.

הפספוס של לפיד

אם כבר לפיד היה רוצה לתקוף את נתניהו או את החרדים מוטב שהיה פונה לכיוון אחר. אם יש משהו שבאמת אפשר לתקוף עליו את ההנהגה הפוליטית החרדית, ואת ראש הממשלה שלא עושה מספיק בשביל לשנות את המצב, זה על כך שהיא כבר לא מייצגת את הרחוב החרדי באמת.

ראשית, ההתעקשות להגדיל את קצבת הילדים שייכת לעבר. העלאת הקצבה כבר לא תוציא משפחות חרדיות מעוני, לא תאפשר להן לחיות ברווחה כלכלית, ובוודאי לא תעזור להן להתמודד עם האתגרים של שוק העבודה המודרני. הקצבה הזו, והקריאה להגדיל אותה, בסך הכול משמרות את העוני, ומשמשות כלי בידי ההנהגה הפוליטית החרדית לשמור על כוחה.

ברחוב החרדי, בכל הזרמים והגוונים שלו, חלות תמורות כלכליות וחברתיות אדירות בשנים האחרונות. מי שיסתכל לעומק יראה עוד ועוד יוזמות מקומיות להשקיע בהון האנושי של החרדים - גם בנשים וגם בגברים.

"ביזמקס", לדוגמה, הוא מתחם חדשנות ועסקים לחרדים בירושלים, שנראה כמו סניף חרדי של WeWork. אנשיו מאפשרים לגברים חרדים להקים סטארטאפים, להיכנס לתוך העולם הזה, לפגוש אחרים, ליצור קשרים ולשעוט קדימה. "רב-טק" הוא בית תוכנה חרדי שמשלב בתוכו לימודי היי-טק וכולל, ונמצא בלב בני ברק, ובערים חרדיות נוספות. אברכים חרדים יכולים ללמוד שם תורה, אבל גם לרכוש מקצוע הייטק, ולהתחיל להשתלב בשוק הזה לאט לאט.

אלה יוזמות שונות, מקומיות וקטנות יחסית, שהוקמו בידי אנשים שונים לחלוטין, במקומות שונים וממניעים שונים. אבל למרות השוני, מטרת כולן היא אחת: להעניק לנשים ולגברים בציבור החרדי כלים מתאימים לשוק העבודה המודרני. לשלב אותם במעגלי התעסוקה בשכר גבוה, תוך שמירה על צביון חרדי. החרדים רוצים זאת. הפוליטיקאים שלהם? ככה ככה.

מוטב שהיה פונה לכיוון אחר. יאיר לפיד (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

זה נכון שבשנים האחרונות אפשר לשמוע את הפוליטקאים החרדים מדברים יותר על שילוב חרדים בתעסוקה. אבל כל זה רק בשוליים. המיינסטרים של ההנהגה הפוליטית החרדית עדיין מדבר על לימוד תורה לפני הכול. לו ההנהגה החרדית הייתה חשה את הרחוב החרדי, מזמן החרדים כבר היו לומדים מתמטיקה ואנגלית בבתי הספר, ולא רק עד כיתה ו׳ ברמה ירודה. לו ההנגה החרדית הייתה מקדמת את האינטרס של המשפחות החרדיות, מזמן כבר הממשלות היו משנות את החוק כך שצעירים חרדים שלא מתגייסים היו יכולים להיכנס למערכת ההשכלה הגבוהה או לעולם העבודה, מבלי לחשוש שלוכדי עריקים יחפשו אותם. אם כל השינויים האלה היו מתרחשים מלמעלה, החברה החרדית הייתה מצליחה להגיע לרמת חיים גבוהה יותר, עם מוכנות טובה יותר למאה ה-21, ועם סיכוי טוב יותר להיכנס תחת האלונקה שקרויה הכלכלה הישראלית.

אבל לפוליטיקאים החרדים לא דחוף לקדם את כל אלה. מבחינתם, ציבור שלם שחי על קצבאות הוא מתכון לאריכות ימים פוליטית. אם המצביעים שלהם תלויים בקצבאות, הם תלויים בפוליטקאים. אם הציבור שלהם מסוגל לפרנס את עצמו בכבוד במשכורת גבוהה, הכיסא של הפוליטיקאים החרדים יהפוך פחות יציב.

לו ההנהגה החרדית הייתה חשה את הרחוב החרדי, מזמן החרדים כבר היו לומדים מתמטיקה ואנגלית בבתי הספר. אם כל השינויים האלה היו מתרחשים, החברה החרדית היתה מצליחה להגיע לרמת חיים גבוהה יותר

לפיד היה יכול לתקוף את כל אלה. לקרוא לציבור החרדי להצמיח מתוכו מנהיגות חדשה. הוא היה יכול לתקוף את ראש הממשלה על כך שהוא מנציח את העוני בחברה החרדית, במקום לדאוג למצות את הפוטנציאל הכלכלי והחברתי שגלום בה. אבל הוא לא עשה זאת. הוא פספס. במקום, הוא בחר במיתוסים הרגילים על החרדים והפוליטיקה. הוא בחר בקלישאה של עצמו.

בשורה החתונה, יותר ממה שהמיליארדים שנתניהו הסכים לחלק לחרדים בהסכמים הקואליציוניים של 2015 מעידים משהו עליו, הם מעידים משהו על האפקטיביות הגבוהה של המפלגות החרדיות. הפוליטיקאים החרדים יודעים להוציא מראש הממשלה, כל ראש ממשלה, יותר מכל פוליטיקאי אחר. אם ביום שאחרי הבחירות איכשהו כחול לבן תקבל את המנדט להקים את הממשלה, והיא תצטרך את המפלגות החרדיות בפנים, אין שום סיבה להאמין שהיא תשלם להם פחות.