חפש
Languages
חגיגות במטות של כחול לבן והליכוד
צילום: יונתן זינדל והדס פרוש, פלאש 90

פיצול בכחול לבן ומרד בליכוד הן אופציות לא מבוטלות

החלום של הליכוד הוא פיצול של כחול לבן לשלושת מרכיביה, ורק סיעת חוסן לישראל היא אופציה לחבירה קואליציונית • ליברמן הבעיר את הקרקע בבלפור, וחזר לדיבורים הרגילים על ממשלת אחדות • ולאן נעלם אהוד ברק? | יואב קרקובסקי, פרשנות
יואב קרקובסקי, פרשנות
09 באוגוסט 2019
12:11
עודכן ב 14:16

אז מה רוצה ראש הממשלה בנימין נתניהו? "למי להאמין, לידך השמאלי או לידך הימינית?", שאל אריאל שרון את נתניהו בישיבת מרכז הליכוד, שנכפתה עליו כראש ממשלה בשנות התשעים, בנושא יישום הסכם חברון. מול טורו של ראש הממשלה בעיתון ישראל היום עומד הריאיון של ח"כ דוד ביטן, שאמר כי "אין בעיה ללכת עם גנץ ללא יש עתיד". המתיחויות בתוך המפלגות הגדולות כה משמעותיות, כך שכל תוצאה אפשרית. פיצול בכחול לבן הוא תרחיש הגיוני, אבל גם מרד פנימי בליכוד זו אפשרות לא מבוטלת.

החלום של הליכוד הוא פיצול של כחול לבן לשלושת מרכיביה, ורק סיעת חוסן לישראל היא אופציה לחבירה קואליציונית. על פי התרחיש הזה, גנץ לא זוכה לחלוקת השלטון עם נתניהו, והוא יגיע כסיעה בעלת 12-10 חברי כנסת. לא נותנים רוטציה על מספרים כאלה. ביטן הדגיש כי זה התרחיש שלו, לא על דעתו של ראש הממשלה. אבל זה מה שהוא אמר גם לגבי העצומה שעליה החתים את כלל חברי הרשימה לכנסת, ואיש לא קנה את הסחורה הזו. אפילו בסביבתו הקרובה היו אנשים שהעריכו כי זו הייתה דרישה שבאה מבלפור.

להאמין לטור של נתניהו או לריאיון של ביטן? (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

נתניהו חיזק השבוע את בריתו עם השותפים הטבעיים שלו. על החרדים הוא לא יוותר. כשהוא, ליצמן ודרעי שטים בסירה דומה לכיוון העמדה לדין, הברית הזו מתגבשת ומתחזקת - ברית של מי שחשים נרדפים ורדופים על ידי התקשורת, על ידי גורמי אכיפת החוק, וכמובן על ידי השמאל. יאיר לפיד שירת את המטרה של יצירת אחדות במחנה נתניהו. השד האנטישמי הוצא מן הבקבוק מיד, וגויס לטובת קמפיין אנטי-לפיד.

הכפתור האדום של ליברמן

התוכניות של אביגדור ליברמן השתבשו השבוע. הוא תכנן להוריד את עוצמת המתקפה על ראש הממשלה. הוא ראה מחקרים שמלמדים כי בוחרי ישראל ביתנו לא רוצים לפגוע בנתניהו. הם אוהדים אותו, ומתקפה עליו תבריח אותם מישראל ביתנו למפלגות אחרות, בעיקר לליכוד. בשבת האחרונה ליברמן נסחף פעמיים. בבוקר הוא התראיין באירוע  שבתרבות, שבמסגרתו הובן כי הוא דורש רוטציה על ראשות הממשלה. הנזק מבחינתו היה ברור - מי שרוצה להגיע למשרד ראש הממשלה ולשבת על הכיסא פוגע ישירות בנתניהו. את אחר הצהריים של אותה שבת הקדיש יו"ר ישראל ביתנו לסדרה של הבהרות, לפיהן אין סיכוי לרוטציה, וחזר למסר – רק ממשלת אחדות לאומית-ליברלית. לאחר מכן הוא הגיע לאולפן של רינה מצליח בחדשות 12, והאיווט שוב קפץ לו. הוא שלף את אופציית החלפת המנהיג בליכוד ונקב בשמו של אדלשטין. האדמה בבלפור החלה לרעוד, עד השלמת הצהרת הנאמנות של 40 נבחרי הליכוד לכנסת ה-22.

ליברמן הגיע לאולפן של רינה מצליח, והאיווט שוב קפץ לו. הוא שלף את אופציית החלפת המנהיג בליכוד ונקב בשמו של אדלשטין. האדמה בבלפור החלה לרעוד

מאז ליברמן חזר לתוכנית המקורית שלו. אחרי שהבעיר את התבערה, ושמע מבכירי הליכוד בשיחות סגורות ביקורת חריפה על הכניעה של נתניהו לסדר היום שנכפה עליו, ואת הביקורת על פולחן האישיות שאליו התמסרה תנועת הליכוד, הוא הוריד את הלהבות. כעת הוא נותן לנתניהו להמשיך להילחם בביבי.

עימות בימין

ראש הממשלה תקף השבוע בחריפות את שר התחבורה מהימין המאוחד בצלאל סמוטריץ', והאחרון, כהרגלו, לא נותר חייב. "ביבי לא זלזל בי או בדבריי, ביבי מזלזל בכל מי שהוא יהודי מאמין", כתב סמוטריץ' - דברים חריפים שנותרו ללא מענה מצידו של נתניהו או צייצניו. מדוע? כי זה משרת את שני הצדדים, שניהם נהנים מהמתקפות ההדדיות הללו. אם עד כה דובר על קרב מדמם בין הליכוד לבין הימין המאוחד על אותו קהל בוחרים, העימות האחרון מחדד את ההבדלים בין שתי המפלגות, ואת הצורך החיוני לקיומה של מפלגת ימין אידיאולוגית של הציונות הדתית לאומית ליד הליכוד. בימין המאוחד הביעו תקווה כי זו הדרך של נתניהו לגדול על חשבון קולותיו של ליברמן, במקום על חשבונם. 

העימות עם נתניהו חידד את ההבדל בין שתי המפלגות. בצלאל סמוטריץ' (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

דמוקרטיה זו שיטת בחירה או חופש מחשבה?

חום יולי-אוגוסט לא מצליח להרגיע את הרוחות בצמרת כחול לבן. אנשיהם של ראשי הקוקפיט נדרשים ליצירתיות רבה על מנת לייצר מצג של אחדות בין ארבעת הטייסים. בעקבות סרטון מטה לפיד היה צורך בשלושה אירועים שונים כדי להפגין את אווירת הסחבקיות בצמרת. הראשון הגיע כבר ביום שני, ביום הביקורת על לפיד, אז נפגשו הארבעה לאירוע עם ראשי מטות כחול לבן, ישבו יחד, חייכו והתחבקו. למחרת יצאו לסיור ביטחוני חמור סבר ופנים בעוטף עזה, וביום רביעי הוקפץ לפיד לקריית אונו כדי  "להפתיע" את גנץ, ששר לו בתמורה "הוא הא מי זה בא? ראש הממשלה הבא".

האם פעולות ההשכחה של המריבות הפנימיות משכנעות את הציבור? כלל לא ברור. האם הן מזיקות? גם לא בטוח. בזכות המריבות הללו, השבוע סופסוף לא צריך היה לשאול "איפה בני?". הוא היה נוכח והורגש, גם אם היה צריך להיות מעט אפולוגטי. היתרון היחיד בעימותים בצמרת כחול לבן עבור המפלגה, היא העובדה שמדובר במחלוקת שקופה וחשופה לעיני הציבור. זה לא בחדרי חדרים. מפתיע לראות כיצד רשימה שהורכבה באופן בלתי דמוקרטי, בשיטת וועדות מסדרות, מאפשרת שיח מלא ויכוחים, בעוד שברשימה שנבחרה בידי מאה אלף מתפקדי הליכוד, לא נמצא ולו חבר רשימה אחד שחושב שיש משהו מוזר, אולי מעורר מחשבה, שהמנהיג דורש חתימת נאמנות בווטסאפ. האם דמוקרטיה זו שיטת בחירה, או חופש מחשבה? זו שאלה פילוסופית, אבל גם שאלה פוליטית.

היעלמות ברק

לא בטוח שהבחנתם, אבל הדמות המעניינת ביותר בבחירות הללו נעלמה השבוע כמעט לחלוטין. איפה אהוד? ברק נעלם ונאלם. פרשות ג'פרי אפשטין שרודפות את ראש הממשלה לשעבר השתיקו אותו. אם בקמפיין הקודם הפייק ניוז הודבק לבני גנץ בכל מיני זוויות - מטלפון פרוץ ועד עברו כתלמיד ברפת של הכפר הירוק, עכשיו על הידיעות ה"בעייתיות" עברו לכיוונו של אהוד ברק.

אין זה ראוי שאדם בסדר גודל של ברק יקיים איזשהו סוג של קשר אישי או עסקי עם אדם בפרופיל של אפשטין. אין דרך להסביר את זה, ואין דרך לכפר על זה חוץ מאשר הודאה מלאה בטעות

הבעיה היא שבניגוד למקרה של גנץ, שם היה מדובר בפייק ניוז מוחלט, אצל ברק המתקפות נגדו מודבקות לאזורים שבהם הוא באמת היה נטול שיקול דעת, וטעה. אין זה ראוי שאדם בסדר גודל של ברק יקיים איזשהו סוג של קשר אישי או עסקי עם אדם בפרופיל של אפשטין. אין דרך להסביר את זה, ואין דרך לכפר על זה חוץ מאשר הודאה מלאה בטעות, קבלת אחריות, ושקיפות מלאה בנוגע לקשריו העסקיים אתו. ברק לא היה שותף לעבירות הפליליות החמורות שבהן הורשע אפשטין, עבריין המין הפדופיל. הוא לא היה שותף לאותן מסיבות חשק מתועבות שאסור לסלוח עליהן. אבל עצם קיום הקשר עם איש העסקים האמריקני לאחר שהורשע, והשאלה אם התארח בבניין בבעלותו של אותו פדופיל, מעוררים תמיהות על שיקול הדעת שלו.

מי שהיה ראש ממשלת ישראל חייו לתת דין וחשבון על מעשיו, בטח אם הוא חוזר לזירה הפוליטית והציבורית. ברק צריך להחיל על עצמו כללי התנהגות שקופים, כי תמיד הוא היה, כלשון שירו של דני סנדרסון בביצוע הגשש החיוור, זה שמעל המצופה. מבחינתו זה אולי קשה, אבל גם אמור להחמיא.

ברק היה צריך להמית את סוגיית אפשטין כבר מזמן. העובדה שהתעכב עם זה נותנת ליריביו, בעיקר מכחול לבן, את האפשרות לתדרך שכוונתו של ראש הממשלה לשעבר היא לחזור לעולם העסקים רגע לאחר שלא ייכנס לכנסת. ברק נכנס למערכה הזו בחצי רגל, ולא עם כל הגוף. הפוליטיקה היא עסק מורכב, וראש הממשלה לשעבר לא מוכן לשלם את המחיר, שמשמעותו ויתור על עולם העסקים. לפני 20 שנה, כשניצח את נתניהו, הוא היה כל כולו בקמפיין. הפעם הוא נותן תחושה שהוא נמצא בפוליטיקה בחצי משרה.