בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן ובני גנץ
צילום: נועם ריבקין פנטון, גרשון אלינסון תומר ניובר

נתניהו נאבק בקרב קשה מימין - בזמן שבכחול לבן נרדמים

ליברמן מחריף שוב את הטון נגד נתניהו ובכירים בליכוד חוששים שהגוש לא יגיע ל-61 מנדטים • קמפיין כחול לבן נמס בחום של אוגוסט • נתניהו כנראה לא ימנה מחליף לחיים כץ ורשימת מאוכזבי הליכוד תתארך | פרשנות
יואב קרקובסקי | פרשנות
16 באוגוסט 2019
15:36

ליברמן לא ייתן לנתניהו עוד קדנציה, זו ההערכה הרווחת במערכת הפוליטית. הקרב שעשה באפריל-מאי, לא יהיה שונה מזה שיעשה לנתניהו בסתיו. השבוע הוא הוציא סרטון שלישי בסדרת סרטוני הרשת שלו תחת השם "סיפורי עלי-ביבי". השורה התחתונה שלו היא שב-17 בספטמבר יש לשים סוף לסיפורים הללו.

הירשמו לפוליטי-כאן, ערוץ הטלגרם של כאן חדשות לבחירות - כל העדכונים והפרשנויות


בסרטון מביאה ישראל ביתנו את שורת המקרים, בעיקר מתקופת ההינתקות, שבה נתניהו הצביע בעדה בכנסת. המסר הכללי הוא שליברמן לא מאמין לראש הממשלה וישאף להביא לסיום הקדנציה שלו. אם מצבו בסקרים תואם את המצב האמיתי, סביב 10 מנדטים, ליו"ר ישראל ביתנו יהיה גם את הכוח הפוליטי הממשי לממש את האיום הזה.

במצב כזה מתחילים בכירים בליכוד לדבר על קרב הירושה שעשוי להגיע בקרוב. "נתניהו לא מבטיח שלטון", אמר לי בכיר בליכוד. המסר הזה מחלחל למטה, ועשוי לפגוש את יו"ר המפלגה בקרוב אם תוצאות הבחירות לא יבטיחו לו ממשלה. אף אחד לא זז כעת, כדי להיות כאן ברגע שיגיע הרגע המכריע. גדעון סער מצוטט מחבק את נתניהו ומשיא לו עצות, איך לנהל קמפיין חזק וטוב יותר נגד ראשי "ימינה", גלעד ארדן מתכוון להישאר בארץ ולוותר על ההצעה לתפקיד באו"ם, ישראל כץ שומר על עמדות נאמנות מאוד לנתניהו, ואפילו מירי רגב חזרה מתרדמת הקיץ שלה.

הקמפיין של כחול לבן נמס מהחום

לחום המהביל של חודש אוגוסט השפעה קריטית על קמפיין הבחירות. בעוד את בנימין נתניהו הוא מוציא לחוף הים, לסרטון יצירתי וסוחף, את ראשי כחול לבן החום הזה מרדים. הוא גורם להם להתבלבל ולגמגם. נראה שבחום הקיץ, קמפיין כחול לבן פשוט נמס. גם בכירי הליכוד מרימים גבה נוכח נרפות הקמפיין היריב. שרים בליכוד אומרים, בני גנץ פשוט לא רוצה לנצח, אולי הוא חושש מעומס תפקיד ראש הממשלה. בעוד בליכוד יש תחושת חירום הצד השני פשוט רדום.


גם בתוך כחול לבן אפשר לשמוע ביקורת על ההתנהלות. על המסרים הנרפים, על הזגזוג, ובעיקר על היעדר יצר הלוחמה. כשכבר היה אחד שהוביל קמפיין יותר אגרסיבי, באו שלושת חבריו לקוקפיט וכיבו אותו בשפיכת מים צוננים על הלפיד הבוער. יורם ארבל אמר פעם ודייק: "ככה לא בונים חומה – ככה לא בונים חומה". נדמה שעכשיו גם אם יש מישהו שזועק במטה כחול לבן ברמת החי"ל ש"ככה לא נערכים לניצחון", האוזן של האם-16 לא שומעת את הזעקות, והראש לא מוביל לקמפיין מנצח.

זה היה השבוע שבו מערכת אכיפת החוק ניקתה את השולחן בכל הקשור למערכת הפוליטית,  והשאירה ערמות של חומרי בערה לקמפיין מול מפלגות הקואליציה. למעט אהוד ברק, איש כמעט מראשי קמפיין השמאל-מרכז לא מנצל לקמפיין "מושחתים נמאסתם" את ההחלטות להעמיד לדין את השר חיים כץ ואת סגן השר יעקב ליצמן. כמו גם, המלצת פרקליט המדינה שי ניצן ליועץ המשפטי לממשלה, להעמיד לדין את אריה דרעי.

זה הקמפיין שהיה אחד הגורמים המרכזיים לניצחונו של יצחק רבין על יצחק שמיר ב-92'. אז השחיתות הייתה הרבה פחות פלילית, ובכל זאת, זה עבד. כחול לבן נמצאים בשלב הפאסיבי בקמפיין שלהם, הם מקווים שהציבור יבין ויפנים לבדו את המצב, ללא קמפיין כמעט. לפחות בינתיים זה נראה תמוהה למדי.

קשיים בהרכבה

לראש הממשלה תהיה בעיה קשה להרכיב את הממשלה הבאה, כך סבורים רבים בליכוד. העיסוק של רבים מדי בקואליציה ובתנועתו תהיה בקרב אישי על שמם הטוב. לנתניהו ממתין שימוע בחודש אוקטובר, עוד בתוך תקופת הרכבת הממשלה והחגים. עוד שני ראשי מפלגות נמצאים במצב דומה, יעקב ליצמן ואריה דרעי. לצידם השר חיים כץ וחבר הכנס דוד ביטן. מצב מורכב ובעייתי מאוד לניהול קואליציה, ובוודאי להרכיב אחת כזו.

אם יוחלט להעמיד לדין את דרעי, ושוב, הוא לא יוכל לכהן שר בממשלה כפי שקבע בג"ץ בעניינו בראשית שנות ה-90, עד כמה הוא יעסוק בהרכבת ושימור הקואליציה? לנתניהו אין הרבה אנשים קרובים אליו, שהוא נעזר בהם כשמתרחשות לו צרות פוליטיות. דרעי הוא אחד מאלה שחולץ לנתניהו פקקים ומשברים פוליטיים.

רק השבוע הוא עשה זאת בכישרון לא מבוטל במשבר כמעט-פיטורין של השר הטרי והצייצני בצלאל סמוטריץ'. ללא התערבות דרעי, יכול להיות שנתניהו היה מאזין לצד התקיף בסביבתו, ומפטר את השר הסורר. דרעי פקח לנתניהו את העיניים להבין שיצירת משבר סביב דת ומדינה יגרור את החרדים לתוך המשבר הזה בעל כורחם. כך שמפייק משבר, זה יהפוך למשבר קואליציוני רב עוצמה, ונשק חינמי לקמפיין של ליברמן ולפיד, נגד החרדים.

המאוכזבים בליכוד

זו אחת ממשלות המעבר הארוכות בתולדות המדינה. היא החלה באופן טבעי עם פיזור הכנסת בדצמבר 2018, והיא תמשיך לנהל את ענייני המדינה עד הרכבת הממשלה הבאה - אי שם בסתיו 2019. כמעט שנה של ממשלת מעבר. מספר חילופי התפקידים של שרים בממשלה הזו, שובר שיאים. חמישה שרים מונו חדשים שניים פוטרו, אחד התפטר, והרשימה תתארך.

זה עניין של שעות או ימים בודדים עד ששר הרווחה חיים כץ יתפטר נוכח ההחלטה להעמידו לדין. הקרב על המשרה שהוא מפנה כבר החל. שלושה רואים את כיסאו סביב שולחן הממשלה כיעד, סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, שמחזיקה הבטחה מפורשת שתמונה לשרה בקדנציה הנוכחית, ח"כ דוד ביטן שגם לו הבטיח באופן אישי נתניהו שהוא המועמד הבא לשר, וראש העיר ירושלים לשעבר ניר ברקת - שרוצה משרה מיניסטריאלית.

הקרב העיקרי יהיה בין חוטבלי לביטן. הם מחממים מנועים למרות שאנשיו של ראש הממשלה כלל לא בטוחים שנתניהו יחליט על מינוי שר חדש מהליכוד פחות מחודש לפני הבחירות. הקרב הוא לא על המשרד, אלא על המשרה. ביטן חוטובלי וברקת יודעים - רשימת השרים של הממשלה היוצאת, היא הרשימה שאיתה מתחילים להרכיב את הממשלה הבאה. להיות שר, גם לתקופה קצרה, חיוני כדי לקבע מעמד תודעתי בליכוד, ובלשכת ראש הממשלה, בבואה להרכיב את הממשלה הבאה.

חוטובלי היא ממאוכזבי הקרב הקודם על תיק המשפטים. כמשפטנית וכמי שנתניהו הציע לה את המשרה הנחשקת, היא התאכזבה לגלות שאוחנה דילג מעל ראשה - ככל הנראה בגלל קרבתו הגדולה יותר לבני משפחתו של ראש הממשלה. לפני כל מערכת בחירות, ובמשברים מול בנט ושקד, גויסה על ידי ראש הממשלה כדי לנסות להביא קולות מהימין האידיאולוגי-דתי אל הליכוד. עכשיו נתניהו יכול לקבוע תקדים - השרה הדתית לאומית הראשונה בישראל תבוא דווקא משורות הליכוד. לא מימינה, בה הוא רוצה לפגוע, ואף להקטין אותה.

ביטן ממתין למינוי לתפקיד שר כבר חודשים ארוכים. בכל פעם ששאלת מינוי שר מהליכוד עולה, ביטן מדולג ומובטח לו שהוא הבא בתור. רק בשבועיים האחרונים עשה פעולות שהוכיחו נאמנות גבוהה לנתניהו. הוא חטף על יוזמת כתב הנאמנות לנתניהו, אבל התייצב באולפנים ועמד מאחורי המהלך בגאווה גדולה. למנותו לתפקיד שר, כשעננת החקירה שלו מרחפת מעל ראשו והוא אמור להחליף שר שהועמד לדין, זה נשק קל מידי גם לקמפיין רדום של יריביו הפוליטיים. לכן, למרות הערכתו הגבוה של נתניהו לביטן, הסיכוי שימונה לשר לפני הבחירות, לפני ההחלטה בשאלת תיק החקירה שלו הוא נמוך מאוד.

ניר ברקת רוצה להיות שר, אבל יש לו בסבלנות. הוא רק נכנס לכנסת, הוא חדש במערכת. ההערכה שלו היא שבכל מקרה בממשלה הבאה הוא ימונה.

אם הזכרנו מאוכזבים, יש להביט על עוד שניים - יריב לין וזאב אלקין. שניהם היו מועמדים לתפקיד שר המשפטים. אלקין הסכים לדבר על כך רק כשהבין מלוין שהוא במצב הנוכחי לא רוצה את התפקיד. לאחר שיחות ממושכות עם נתניהו הסכים אלקין, ומצא את אוחנה על הכיסא. הייתה שם אכזבה, אולי אפילו כעס. לוין לא לקח את התפקיד כדי לא לשמש שר זמני, אבל יתכן שהוא מבין כעת שהסיכוי שנתניהו יבצע את מה שהוא חושב שיש לעשות במערכת המשפט, זה מחיר שנתניהו במצבו המשפטי לא יוכל לעשות. גם אצלו נרשמת אכזבת-מה.