חפש
Languages
שר האוצר משה כחלון
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

החור שצריך לסגור: 3 גרסאות לגירעון של ישראל

איך שלא תסובבו את זה, הממשלה הבאה תצטרך לסגור חור של כ-14 מיליארד שקל • כשפוליטיקאים, ובהם שר האוצר המכהן, אומרים לכם אחרת - או שהם לא יודעים מה זה גירעון, או שהם מנסים לבלבל אתכם לפני הבחירות | הטור של שאול אמסטרדמסקי
שאול אמסטרדמסקי
23 באוגוסט 2019
10:00

את האמירה הכי משונה על הגירעון ששמעתי מאז שיאיר לפיד היה שר האוצר סיפק לאחרונה משה כחלון, שעדיין משמש כשר האוצר בתקופת הדמדומים הפוליטית הזו. "בוא נדבר פעם אחת על הגירעון כדי שנבין אותו״, אמר כחלון בריאיון ל-ynet בשבוע שעבר. "גירעון זו תחזית, זה לא באמת שחסר כסף. גם אם לא היינו נותנים כסף לנכים ולקשישים ולזוגות הצעירים, הגירעון היה אותו הדבר. זה עניין של תחזיות". ובכן, זה פשוט קשקוש. והעובדה שהקשקוש הזה מגיע משר האוצר רק הופכת אותו לגרוע יותר. 

בהגדרה שלו, גירעון הוא כסף שחסר. נשגב מבינתי איך שר האוצר יכול לטעון אחרת. בכל שנה לממשלה יש הכנסות בגובה מסוים - בעיקר ממסים. בכל שנה לממשלה יש גם הוצאות בגובה מסוים - על ביטחון, חינוך, וכל דבר שהיא עושה. מאחר שההוצאות של הממשלה גבוהות מההכנסות שלה, היא נמצאת במינוס כל שנה. המינוס השנתי הזה הוא הגירעון - כסף שחסר בקופה.

בשביל להשלים את הכסף הזה הממשלה לוקחת הלוואה. את ההלוואה היא לוקחת מאיתנו, ציבור החוסכים לפנסיה, באמצעות אגרות חוב שהיא מנפיקה. במלים אחרות, הממשלה אומרת: "תלוו לי כסף, ואני אחזיר עם ריבית בעתיד". והיא מחזירה. הריבית שהממשלה משלמת יוצאת גם היא מתקציב המדינה - משהו כמו 40 מיליארד שקל בשנה. היום אנחנו משלמים את הריבית על הלוואות העבר. הילדים והנכדים שלנו ישלמו את הריבית על הלוואות ההווה. זה אותו כסף בקופה שכחלון אומר שלא חסר. כי גירעון, איך שלא תסובבו את זה, הוא הלוואה מהעתיד. 

היקף החור

באופן עקרוני, הגירעון עצמו אינו מקרי אלא מכוון. בכל שנה הממשלה מתכננת להיות בגירעון מסוים. היא מתכננת להוציא קצת יותר ממה שהיא מכניסה, והיא עושה את זה כי זה שווה לה. הממשלה מניחה שהכלכלה הישראלית תצמח בכל שנה באחוז מסוים, מה שאומר שבשנה הבאה יהיו לה יותר הכנסות ממסים בקופה (כי כשהכלכלה צומחת זה אומר שהמשק מייצר יותר, ולכן יש יותר פעילות כלכלית להטיל עליה מס), ולכן יהיה לה מאיפה להחזיר את החוב. אבל כל הסיפור הזה עובד כל עוד ההוצאות של הממשלה הן קצת יותר גדולות מההכנסות שלה, והגירעון הוא בטווח הסביר. אם הגירעון עובר את טווח הסביר, זה אומר שהממשלה לוקחת על עצמה סיכון משמעותי בעתיד. 

היום אנחנו משלמים ריבית על הלוואות העבר. הילדים והנכדים שלנו ישלמו ריבית על ההווה. כי גירעון, איך שלא תסובבו את זה, הוא הלוואה מהעתיד

זה הולך ככה: היום הכלכלה הישראלית נמצאת במצב לא רע. אמנם בחודשים האחרונים אנחנו חווים האטה מסוימת בפעילות הכלכלית במשק, אבל באופן כללי קצב הצמיחה בשיא הפוטנציאל שלו, האינפלציה נמוכה והאבטלה בשפל. למרות כל אלה, הגירעון גדול - לא סתם גדול, הרבה יותר גדול מהתכנון. 2019 הייתה אמורה להיגמר עם גירעון של 2.95% מהתוצר, ובפועל צפויה להיגמר בגירעון של 4%. בשנה הבאה הממשלה תכננה גירעון של 2.5% מהתוצר, וכעת הוא צפוי לעמוד על 4% מהתוצר, אולי אפילו 4.5% אם שואלים את בנק ישראל, כלומר לפחות אחוז וחצי יותר מהתכנון. זה נשמע מעט, אבל זו חריגה של לפחות 14 מיליארד שקל - זה היקף החור. 

המשמעות של החריגה הזו היא אחת משלוש: או שהממשלה תעלה מיסים בשביל לסגור את החור, בעזרת מע״מ, מס הכנסה, מסי קניה על טבק ואלכוהול, מס על דלק, ביטול הטבות מס - מה שבא ליד; או שהממשלה תקצץ בתקציב; או שהממשלה תגדיל את הגירעון - כלומר תלווה יותר; או שילוב כלשהו של הכול ביחד. אבל הנה הקאץ׳: כל הטוב הזה - מיסים, קיצוצים או הגדלת גירעון - יקרה רק אחרי הבחירות, כי עוד לא נולד הפוליטיקאי שיעשה מעשה התאבדותי כזה לפני שהציבור הולך לקלפי. 

בנט אומר לפחות חלק מהאמת

הפוליטיקאי היחיד שטורח להזכיר את הגירעון בימים אלה הוא שר החינוך לשעבר נפתלי בנט. בציוץ בטוויטר כתב בנט השבוע כי "יש להפסיק את חגיגת הבזבוזים בתקציב… הכלכלה העולמית טובה כרגע, ובמקום לצבור עודפים בזבזו ואנחנו כבר בגירעון ענק". 

אהבתי את השימוש של בנט במילה "בזבזו", כאילו לו עצמו, כשר חינוך שדרש תוספת תקציב לסבסוד צהרונים, ותוספת תקציב לסייעת שנייה בגני הילדים, ותוספת תקציב לתגבור לימודי היהדות, ועוד שורה ארוכה של תוספות תקציב, אין שום קשר לזה. אלו אנשים אחרים ש"בזבזו", ועכשיו בנט מתריע. לפחות הוא אומר ביושר - השר היחידי שאומר ביושר - שהמשימה הראשונה של הממשלה הבאה תהיה להשתלט על הגירעון. 


האמירה הזו מדויקת לחלוטין - זו באמת תהיה המשימה הראשונה של הממשלה הבאה. זה בדיוק מה שקרה בבחירות 2013. מיד לאחריהן ממשלת נתניהו-לפיד הנחיתה על המשק תקציב מלא בהעלאות מיסים וקיצוצים תקציביים, וזה מה שקורה בכל פעם שהגירעון גדול מדי מהתכנון המקורי. כל פוליטיקאי שאומר אחרת, כמו שר האוצר הנוכחי כחלון, זורה חול בעיני הציבור - ובאופן מכוון. 

על חשבון הדורות הבאים

יו"ר העבודה עמיר פרץ טוען שאפשר אחרת. בתוכנית הכלכלית שהציג בשבוע שעבר קרא פרץ להטיל מס הכנסה גבוה יותר על העובדים בעלי השכר הגבוה, להגדיל את המס על הרווחים בבורסה, ועוד שורה של צעדים נוספים. פרץ קורא להגדיל את המיסים האלה לא בשביל לסגור את הגירעון, אלא בשביל לממן תוספות תקציביות לחינוך ונושאים אחרים. 

במקום לטעון שהוא יכול להשתלט על הגירעון, הציע להגדיל אותו. יו"ר העבודה עמיר פרץ (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

אני לא חושב שהתוכנית של פרץ ישימה - לאו דווקא מבחינה כלכלית, אלא מבחינה פוליטית. אני לא חושב שמישהו חושב שלפרץ יש סיכוי ריאלי לקבל את מושכות משרד האוצר אחרי הבחירות. אבל זו לא השאלה מעניינת. תוכניות מסוג זה לא נועדו להיות תוכניות אופרטיביות, אלא יותר הצגת אלטרנטיבה למה שמציעה מפלגת השלטון. מה שבאמת מעניין בתוכנית של מפלגת העבודה הוא שפרץ כלל לא טען שהוא מסוגל להשתלט על הגירעון. למעשה, פרץ הציע את ההיפך הגמור - במקום להשתלט על הגירעון, להגדיל אותו בשביל לממן חלק מהתוכנית. לפי הגישה שלו, לגיטימי ללוות הרבה כסף מהדורות הבאים כדי לשפר את רווחת הישראלים כאן ועכשיו בהווה. 

השיטה הזו נוסתה בישראל בעבר. היא הייתה בשיאה בין סוף שנות ה-60 לתחילת שנות ה-70. באותה תקופה הוצאות הביטחון של ישראל היו בשיאן - אחרי כיבוש יהודה ושומרון, רצועת עזה, רמת הגולן וחצי האי סיני. אבל באותה תקופה גם הוצאות הרווחה של ישראל התחילו לטפס. הממשלות רצו גם וגם וגם. סופה של הגישה הזו הייתה גירעונות בקנה מידה בלתי נתפס (13%-14% מהתוצר) - היפר אינפלציה שיצאה מכלל שליטה, וקריסה כמעט מוחלטת של המשק. 

מה שמעניין בתוכנית של העבודה הוא שפרץ לא טען שהוא מסוגל להשתלט על הגירעון.אלא ההיפך הגמור. במקום להשתלט על הגירעון - להגדיל אותו 

האם היום זה היה יכול להיות אחרת? ייתכן שכן, אם הגירעון היה נשאר במימדים הגיוניים. אבל כבר עתה הוא בגובה 4%. אם המשק ייקלע למיתון (בגלל האטה או מיתון בעולם), הגירעון יקפוץ בקלות ל-6% ואפילו 8%, ותשלומי הריבית שהדורות הבאים ישלמו בשביל הוצאות הדור הזה יגדלו מאוד. האם זה הוגן? לדעתי האישית - כשזה נעשה במידה, כן. כשזה נעשה בחוסר אחריות רק בשביל לנצח בבחירות - ממש ממש לא.