חפש
Languages
נתניהו וגנץ, ליל הבחירות באפריל
צילום: יונתן זינדל, נועם ריבקין פנטון, פלאש 90

רגע האמת: המבחן הגדול ביותר הוא של הסוקרים

הציבור בישראל ממתין ומצפה לתוצאות המדגמים, אך זה אותו ציבור שעשה לעצמו ספורט לאומי "לעבוד על הסוקרים" ו"לשקר לדוגמים" • המצב הטבעי של נתניהו – היסטריה, והקורבן הפעם – עוצמה יהודית • חשש בכחול לבן אחרי שנתניהו הצליח להעיר את הבייס
יואב קרקובסקי
14 בספטמבר 2019
07:04

המבחן הגדול ביותר ביום שלישי בשעה 22:00 הוא של שלושה מכוני סקרים שאמורים לספק תוצאה שתהיה הכי דומה לתוצאות האמת. בבחירות בחודש אפריל, כמו גם ב-2015, התקשו שלושת ערוצי הטלוויזיה לנבא במדוייק את תוצאות הבחירות. הציבור בישראל ממתין, מחכה ומצפה ליום שלישי בשעה 22:00, אבל זה אותו ציבור שעשה לעצמו ספורט לאומי "לעבוד על הסוקרים" ו"לשקר לדוגמים".

מראש צריכים לקחת את נתוני השעה 22:00 בערב עם קורט מלח, להיזהר להסתמך עליהם. בשתי המפלגות, הליכוד וכחול לבן, הסתמכו על תוצאות המדגמים הללו לפתוח בחגיגות ניצחון, שבשתיהן היו מוקדמות מדי. נאום הניצחון של בני גנץ, נראה פתטי כבר באותו ערב, אבל נאום הניצחון של בנימין נתניהו היה מפדח לא פחות נוכח חוסר היכולת שלו להקים ממשלה. שני נאומי ניצחון של שניים שהפסידו את הבחירות.

הסקרים שלפני הבחירות, אלה שמסוף השבוע הזה אסורים בפרסום, לא דוגמים נכונה כמה מפלגות. בהתאם להנחה הזו, אני מניח פה את ההערכה שהסיכוי שבנימין נתניהו יוכל להרכיב את הממשלה הבאה הולכים ומתגברים. ש"ס ויהדות התורה, כמו גם המפלגות הערביות, הן קשות לפיצוח עבור הסוקרים. הסקרים לפני הבחירות האחרונות באפריל סימנו את ש"ס קרוב מאוד לאחוז החסימה. כדי להתמודד עם וקטור אי הדיוקים בסקרים, כדאי לבדוק מה קרה רק השנה בקלפיות בשתי מערכות הבחירות שכבר עברנו, הבחירות המוניציפליות בנובמבר 2018, ובבחירות אפריל 2019.

מחנה התומכים בנתניהו גדול יותר מהמספרים המוכרים לנו כעת, ככל הנראה הוא עבר את הרף הנדרש כדי להקים קואליציה ללא אביגדור ליברמן

בבחירות המוניציפליות ניתן היה לספור בכל הארץ יותר מ-250 אלף פתקי ש"ס, מה שמעניק למפלגה לפחות שמונה מנדטים בכנסת. בבחירות אפריל אחרי שהורידו את ש"ס לעבר הארבעה מנדטים, היא גרפה בדיוק את שמונת המנדטים שהצביעו לה בבחירות המקומיות. גם בסקרים של השבועות האחרונים, סוקרים את ש"ס מתחת לשמונה מנדטים. מאחר והסיכוי שאחוז ההצבעה יהיה גבוה משמעותית מבחירות אפריל הוא אפסי, הסיכוי שש"ס תאבד מכוחה נמוך גם הוא – היא צפויה לקבל שמונה ואולי אפילו יותר מנדטים. מכאן שמחנה התומכים בנתניהו גדול יותר מהמספרים המוכרים לנו כעת, ככל הנראה, הוא כבר עבר את הרף הנדרש כדי להקים קואליציה ללא אביגדור ליברמן.

היסטריה לעבר ההיסטוריה?

היסטריה זה המצב הטבעי שמנסה ליצור נתניהו לפני בחירות. גם כשהתמודד מול עצמו על ראשות הליכוד בפריימריז כשמולו משה פייגלין ודני דנון, שידר נתניהו לחץ והיסטריה. שלטונו בסכנה. היום שלושה ימים לפני הבחירות שכפה עלינו, כשאלה הן הבחירות שיכריעו את גורלו המשפטי, ההיסטריה גוברת.

אם לפני יותר מחצי שנה כפה נתניהו על עוצמה יהודית לרוץ ביחד עם רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ', בסבב הנוכחי הוא לא התערב בהרכבה של רשימת ימינה. עכשיו הוא פועל על פי שיטת המפלגה הגדולה. כולם נתונים לשתייה, כל קול לגיטימי. וכשזה המצב, ועוצמה יהודית מפריעה לו בדרך, הוא מסמן את קולותיה כיעד הבא למלחמה. בסרטון שהפיץ עם כניסת השבת הוא קורא לא להצביע לבן גביר, אבל מתכוון בעיקר לימינה.

גם את ההצבעה במגזר הערבי מתקשים לצפות הסוקרים. בבחירות האחרונות ירדו אחוזי ההצבעה אל מתחת לרף ה-50%. לרשימה המשותפת יש אתגר. אם יגיעו המצביעים הערבים במספרים גבוהים לקלפיות, יש סיכוי לא מבוטל שהמודד למנדט יעלה ואיתו אחוז החסימה, מה שעשוי למנוע מעוצמה יהודית להיכנס לכנסת.

בכחול לבן חוששים. חום הקיץ, המיאוס מהמערכת הפוליטית, והכישלון של חודש אפריל צפויים להשאיר חלק ניכר ממצביעי המרכז שמאל בבית

לפי סקרים שבוצעו בימים האחרונים, נראה שכמו מצביעי הימין, כך גם בחברה הערבית, מורגשת התעוררות באחוזי ההצבעה. אפשר לייחס את זה אולי למתקפות הגזעניות מימין, אבל בעיקר למסרים החדשניים של איימן עודה ואחמד טיבי. הם כבר לא שואפים בהכרח רק לישיבה באופוזיציה, הם לא מדברים רק על הכיבוש. הם רוצים מינוף לסייע לבוחרים שלהם, ואת המינוף הזה יעשו בין היתר אם יצליחו להוציא מגנץ התחייבות לתמיכה בשורה של דרישות/תביעות שלהם, בתמורה להמלצה אצל נשיא המדינה עליו להרכיב את הממשלה. גנץ בסוף השבוע הזה לראשונה נשמע כמי שהיה רוצה שהמלצה כזו תתרחש, זו הדרך היחידה של גנץ להרכיב ממשלה.

גם בצד השני סופרים קולות. בכחול לבן חוששים. נתניהו מעיר את הבוחרים ומצליח להפעיל את הבייס להגיע בכמויות גדולות לקלפיות, אבל הקהל שלהם אדיש. חום הקיץ, המיאוס מהמערכת הפוליטית, והכישלון של חודש אפריל צפויים להשאיר חלק ניכר ממצביעי המרכז-שמאל בבית. בכחול לבן מגלים ריפיון בקרב המצביעים בתל אביב, איזור המרכז והשרון, בעוד מעוזי הימין מגוייסים למשימה. זו אחת הסיבות לסיור הלילי של גנץ ברחובות תל אביב ביום חמישי בלילה.

את הזמן הנותר תקדיש כחול לבן לקמפיין געוואלד שלא היווה חלק מסבב הבחירות הקודם. בכחול לבן סבורים שלמרות הקושי של המחנה הדמוקרטי והעבודה-גשר לגדול, הסיכוי שירדו אל מתחת לאחוז החסימה, נמוך. לכן גם הם יפעילו את מנגנון שתיית הקולות בתקווה שזה לא ירסק להם את המחנה.

ה-18 בספטמבר יעניק לנו אתגר גדול, להרכיב ממשלה. זה אמנם קרה כבר 34 פעמים. אבל אחרי הסבב האחרון באפריל, והמשאים ומתנים להרכבת הממשלה ב-2013, למדנו שלא רק הקמפיינים עוברים שינויים אין סופיים, גם המגעים הקואליציוניים עוברים אבולוציה בעייתית. אם הפעם מרכיב הממשלה בין אם יהיה זה נתניהו או גנץ, לא ישימו בפני השותפים שלהם שעון חול שלפיו ככל שהם מושכים את שיחות הרכבת הקואליציה, כך הם מאבדים הישגים פוטנציאליים, נגיע שוב לתרחיש של אין ממשלה, גם אחרי סבב בחירות שני בחמישה חודשים.