חפש
Languages
בני גנץ, בנימין נתניהו וראובן ריבלין באזכרה של שמע
צילום: אסתי דזיובוב, TPS

בזמן שאתם מחכים לנס פוליטי – דמיינו ממשלת אחדות שתרפא את הכלכלה

אף אחד לא האמין ב-1984 שממשלת האחדות של פרס ושמיר יכולה לעבוד, אבל היא הצילה לבסוף את המשק הישראלי מהתמוטטות - ואפילו הצליחה לשרוד קדנציה שלמה. אז למה שב-2019 לא ינסו נבחרי הציבור לפתור את בעיות העומק של המדינה, במקום להתבוסס בפלונטר הפוליטי? | חיות כיס
שאול אמסטרדמסקי
27 בספטמבר 2019
10:05

ה-30 ביוני 1985 עמד להיות יום מאוד ארוך. לחדר ישיבות הממשלה נכנסו בזה אחר זה השרים. היו שם אנשים ששמם נשכח ממרחק הזמן, כמו גד יעקבי או אברהם שריר. והיו שם הפוליטיקאים ששמם המשיך לככב במערכת הפוליטית במשך עשרות שנים לאחר מכן: שר הביטחון יצחק רבין, שר החינוך יצחק נבון, שר הרווחה משה קצב, שר התעשייה והמסחר אריק שרון, שר האוצר יצחק מודעי, שר החוץ יצחק שמיר וראש הממשלה שמעון פרס.

זו לא הייתה סתם ממשלה, וזו לא הייתה סתם ישיבה. זו הייתה ממשלת האחדות המפורסמת ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית, וזו הייתה ישיבה ששינתה את הכלכלה הישראלית ללא הכר. דווקא בתקופת ממשלת אחדות, כשהחשדנות בין שני הצדדים שהרכיבו את הקואליציה הייתה בשיאה, השרים הצליחו להתעלות מעל לפוליטיקה ולאשר את התוכנית הכלכלית המהפכנית ביותר שהוצבה עד אז, ומאז, על שולחן הממשלה - תוכנית הייצוב של המשק.

לעוד טורים של שאול אמסטרדמסקי:

• לממשלה הבאה יש בעיה גדולה – שאף אחד לא רוצה לדבר עליה

• כשמבקר המדינה הופך לזרוע של ראש הממשלה – זה אתם שמשלמים

ימין כלכלי אמיתי? כשבנט של 2019 סותר את בנט של 2015

משבר מניות הבנקים והבוץ הלבנוני

הימים היו ימי ההיפר-אינפלציה המטורפת, שפקדה את המשק הישראלי בתחילת שנות ה-80. עליית מחירים כוללת של 20% בחודש, כל חודש, הייתה דבר שבשגרה. ב-1984 המחירים עלו בשנה ביותר מ-400%. הגירעונות השתוללו, החוב של המשק עמד על יותר מ-200% מהתוצר, ורזרבות הדולרים של הממשלה עמדו להיגמר. מניות הבנקים קרסו, ואיתם הבורסה, והממשלה נאלצה להלאים אותם. אם זה לא מספיק, גם במישור המדיני שרר כאוס: הסכם השלום עם מצרים אמנם נחתם, אבל פינוי סיני יצר גלים של כעס ומחלוקת בתוך החברה הישראלית. במקביל, ישראל כבר הייתה מסובכת עמוק בלבנון בשלב הזה, אחרי אירועי סברה ושתילה. בקיצור, המשק היה על סף אובדן שליטה.

באותה שנה נערכו הבחירות לכנסת ה-11. אלה היו הימים שאחרי ממשלות בגין - הפעם הראשונה שבה הליכוד עלה לשלטון במהפך השלטוני הגדול ביותר שהיה עד אז במדינה. אבל בגין כבר לא עמד בראש הליכוד, אלא יצחק שמיר. בראש המערך עמד שמעון פרס. כל מחנה היה בטוח שהצד השני יפסיד. ב-24 ביולי 1984, יום לאחר הבחירות, התמונה התחילה להתבהר: שני הצדדים הפסידו.

רק ממשלת האחדות הלאומית, הממשלה הרחבה ביותר שניתן היה להרכיב, ללא תמיכת המפלגות הערביות וללא הנציגים הקיצוניים של החברה היהודית, רק הממשלה הזו הצליחה להתמודד בהצלחה עם מה שעבר על המשק הישראלי

המערך גרף 44 מנדטים, והליכוד 41. או כמו שהילדים שלי היו קוראים לזה – תיקו-תיקו. מאחר שהמערך היה המפלגה הגדולה ביותר, נשיא המדינה דאז יצחק הרצוג נתן לפרס את המנדט להקים את הממשלה. פרס כשל. הדרך היחידה שלו להשיג 61 מנדטים הייתה להסתמך על המפלגות הערביות, אך הדבר לא בא בחשבון. מנגד, גם לשמיר לא היו מספיק מנדטים בשביל להקים ממשלה. מה עושים? באופן חסר תקדים, ובהתערבותו ועידודו של נשיא המדינה, הוחלט על פתרון ישראלי יצירתי - רוטציה. ממשלת אחדות לאומית, עם ראשי ממשלה מתחלפים - שנתיים פרס, ולאחר מכן שנתיים שמיר. מלבד שתי המפלגות הגדולות, גם ש"ס ישבה בממשלה, המפד"ל, ומפלגות קטנות נוספות. בסך הכול, הקואליציה מנתה 97 חברי כנסת. סופר ממשלה.

המהלך הכלכלי השאפתני ביותר בתולדות ישראל

אני מזכיר את כל הסיפור הזה משום שרק ממשלת האחדות הלאומית, הממשלה הרחבה ביותר שניתן היה להרכיב, ללא תמיכת המפלגות הערביות וללא הנציגים הקיצוניים של החברה היהודית, רק הממשלה הזו הצליחה להתמודד בהצלחה עם מה שעבר על המשק הישראלי.

זה לא הלך חלק. בתחילה ניסתה הממשלה לחתום על עסקאות חבילה עם ההסתדרות, אך הן קרסו בזו אחר זו. אחר כך ניסה ראש הממשלה פרס לקבל סיוע תקציבי מהאמריקנים, אך נענה בשלילה. רק כשהיו עם הגב לקיר, ולאחר שארצות הברית הבהירה שתהיה מוכנה לעזור אם ישראל תבצע רפורמות עומק במבנה המשק שלה, פרס ושר האוצר יצחק מודעי יצאו למהלך הכלכלי השאפתני ביותר שבוצע עד אז בישראל.

   באופן חסר תקדים הוחלט על פתרון ישראלי יצירתי - רוטציה. יצחק שמיר ושמעון פרס. (צילום: לע"מ) 

זה לא היה קל בכלל. הפרוטוקולים של הישיבה ההיא, שפורסמו לפני ארבע שנים במלאת 30 שנה לתוכנית הייצוב, חושפים עד כמה החשדנות בין שרי הליכוד והמערך הייתה גדולה. שרים כמו שרון, קצב או דוד לוי חשדו שפרס מנסה להנדס להם תרגיל פוליטי. הם חשדו שתוכנית הייצוב - שכללה שורה ארוכה מאוד של גזרות כלכליות קשות על הציבור - נועדה לפגוע בשכבות החלשות, בשביל שמאוחר יותר שרי המערך, ובראשם ראש הממשלה פרס, יחלקו לציבור הטבות. כך ייצא שהליכוד הוא זה שיפגע בציבור, ואילו המערך יבוא להושיע אותו בהמשך. מנגד, שר האוצר מודעי, איש הליכוד, תמך בתוכנית באופן מלא, וגם השר ללא תיק מטעם הליכוד משה ארנס תמך בה, ולו מבחינה אידיאולוגית.

האזינו לפרק 81 של ההסכת חיות כיס

בסופו של דבר, למרות התנגדות קולנית ופומבית של חלק מהשרים - בראשם דוד לוי - התוכנית אושרה בממשלה, והצעדים הרבים שהיא כללה יצאו לדרך. בסופו של דבר, תוך זמן לא רב מדי, המשק התייצב. האינפלציה החודשית צנחה לשיעור חד ספרתי, הגירעונות התכווצו והמשק חזר לפסים נורמליים. ויותר מזה, ממשק הסתדרותי-ממשלתי הכלכלה הישראלית התחילה לנוע אט אט לכיוון של משק פתוח יותר, שמבוסס על המגזר הפרטי ולא רק על הממשלה. אפשר לאהוב את זה ואפשר שלא, אבל רק ממשלת אחדות לאומית רחבה אפשרה טיפול אמיתי ועמוק במשבר הכלכלי הקשה ביותר שפקד את המשק עד אז. אילו זו הייתה רק ממשלה אחת, צרה, הטיפול הזה לא היה מתאפשר. וכאן אנחנו מגיעים ל-2019.

הזדמנות אמיתית לשנות את התמונה

34 שנים אחרי אותו לילה, אחרי אותה תוכנית ייצוב, המשק הישראלי נמצא במקום אחר לגמרי. אנחנו לא בשעת חירום כלכלית. הכלכלה הישראלית לא חפה מבעיות, אבל נכון לרגע זה היא נמצאת במקום טוב יחסית. האבטלה בשפל, קצב הצמיחה אמנם לא מזהיר אבל טוב יותר משל מדינות מפותחות אחרות, השכר הממוצע עולה, שיעורי העוני ואי השוויון עדיין גבוהים אבל נמצאים בירידה בשנים האחרונות. וכן, מחירי הדיור גבוהים מאוד וחזרו לטפס, אבל המצב הזה נובע לא מעט בגלל העובדה שהריבית אפסית כבר יותר מעשור, וכל מי שמסוגל לוקח משכנתא פשוט כי זה זול.

ובכל זאת, על חוסנה של הכלכלה הישראלית לטווח הארוך מאיימות בעיות עומק קשות. אי השתלבות מספקת של החברה החרדית והחברה הערבית בשוק העבודה המודרני, כל מגזר מסיבות אחרות לחלוטין. בקרב שני הציבורים הללו העוני גבוה. בקרב שני הציבורים הללו לומדים תלמידים שהישגיהם נמוכים בכל מבחן בין לאומי. אלה הילדים שיצטרכו לשאת על כתפיהם את המשק בעוד כמה שנים. אם לא נשקיע בהם כנדרש, אנחנו נהיה אלה שנשלם את המחיר.

הנה תסריט דמיוני, שהסיכוי שיקרה קלוש: ממשלת אחדות לאומית בראשות הליכוד וכחול לבן, וראש הממשלה יהיה ברוטציה. מלבד שתי המפלגות הללו יהיו חברות בממשלה גם המפלגות החרדיות, וגם הרשימה הערבית המשותפת

בעיות מהסוג הזה, בעיניי, רק ממשלת אחדות לאומית רחבה יכולה לפתור. עובדה, כבר עשור שמכהנות כאן ממשלות שאינן ממשלות אחדות רחבות, ואף אחת מהן לא פתרה אותן כי כל אחת מהן הייתה מסובכת בלחצים פוליטיים-קואליציוניים בלתי אפשריים. ממשלת נתניהו-לפיד, שלא כללה את המפלגות החרדיות, התיימרה "לפתור" את ה"בעיות" של החברה החרדית בכפייה - מה שגרם להיפך המוחלט.

אבל עכשיו, עכשיו יש הזדמנות אמיתית לשנות את התמונה. במקום להתבוסס עמוק בתוך הפלונטר הפוליטי הנוכחי, לריב על מי ראשון ומי שני, עם נתניהו או בלי, לשתי המפלגות הגדולות יש הזדמנות לעשות משהו אחר לגמרי. הנה תסריט דמיוני, שהסיכוי שיקרה קלוש שבקלושים: ממשלת אחדות לאומית בראשות הליכוד וכחול לבן, וראש הממשלה יהיה ברוטציה. מלבד שתי המפלגות הללו יהיו חברות בממשלה גם המפלגות החרדיות, וגם הרשימה הערבית המשותפת. וזהו - ממשלת 94 מנדטים - רק שלושה מנדטים פחות ממשלת האחדות המיתולוגית של פרס ושמיר.

חישבו מה ממשלה כזו יכולה לעשות לו תחליט שאין מה לעשות, אף אחד שם לא בדיוק אוהב את השני, אבל זהו השיקוף האמיתי של בחירות, של רצון העם. שיחשקו שיניים, ינשכו שפתיים, ויתחילו לעבוד. שיתחילו למצוא פתרונות אמיתיים לחברה החרדית במקום חוק הגיוס המקושקש, פתרונות שיאפשרו למיעוט חרדי לבחור בחיים תורניים, ולצעירים חרדים אחרים לרכוש השכלה שמתאימה לשוק העבודה. לא פתרונות בכפייה סטייל ממשלת נתניהו-לפיד, אלא פתרונות משותפים, כאלה שיצמחו בשיתוף ומתוך החברה החרדית, ומתוך הבנה שהיא חלק אינטגרלי ומשמעותי מהחברה הישראלית כולה.

שימצאו פתרונות תשתיתיים שיאפשרו לנשים ערביות להצטרף לשוק העבודה, פתרונות שיסגרו את פערי התקצוב מול מערכת החינוך הערבית, ויאפשרו לאזרחים הערבים לתרום לשוק העבודה באמת, וליהנות מכל מה ששוק העבודה ורמת החיים בישראל מציעים. לא פתרונות בכפייה, כאלה שרואים בערבים בישראל נציגי ארגוני טרור, אלא פתרונות משותפים, כאלה שיצמחו בשיתוף ומתוך החברה הערבית, ומתוך הבנה שגם היא חלק אינטגרלי ומשמעותי מהחברה הישראלית כולה.

חשבו על ממשלת אחדות לאומית רחבה שתתרכז בבעיות העומק של הכלכלה הישראלית, במקום בשאלה מי שונא את מי יותר. ממש כפי שממשלת האחדות ההיא, של פרס ושמיר, הצליחה להתגבר על שעת החירום הכלכלית שאחזה אז במשק

חשבו על ממשלת אחדות לאומית רחבה שתתרכז בבעיות העומק של הכלכלה הישראלית, במקום בשאלה מי שונא את מי יותר. ממש כפי שממשלת האחדות ההיא, של פרס ושמיר, הצליחה להתגבר על שעת החירום הכלכלית שאחזה אז במשק. 

ממשלת האחדות הלאומית של שנות ה-80 כיהנה במשך ארבע שנים ושלושה חודשים - קדנציה מלאה. זה לא היה מסע חלק. השרים היו חשדניים מאוד זה כלפי זה, משברים התפרצו והתפוצצו, שרים פוטרו והוחלפו, אבל ההסכמות הבסיסיות שאפשרו את הקמת הממשלה ההיא לא הופרו. הרוטציה קוימה במלואה. המשק והחברה הישראלית הרוויחו. סתם, חומר למחשבה.