חפש
Languages
אבו מאזן, ארכיון
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

משבר המסים: ברגע האמת אבו מאזן התגלה כפרקטי

ההנהגה הפלסטינית הוכיחה הניחה בצד את העקרונות ולגלות אחריות כשהסכימה לקבל מישראל חלק מכספי המסים • האפשרויות שעמדו בפניה היו התאבדות פוליטית או זריקת חמצן בלית ברירה – והיא הכריעה • כל אחד מהצדדים מנסה עכשיו להראות שלא הוא התקפל אלא קיפל | פרשנות
גל ברגר
05 באוקטובר 2019
14:43

אז מה אפשר ללמוד מהתנהלות ישראל והרשות הפלסטינית במשבר כספי המסים?

1. שני הצדדים – ישראל והרשות – לא מעוניינים בקריסת האחרונה. פגיעה כלכלית אנושה ברשות עלולה להביא להתפוררות וכאוס בגדה, וכשהרשות שוקעת, חמאס עולה. כך זה עובד.

2. יחסית מהר הבינה ישראל שקיזוז משכורות המחבלים מכספי המסים הכניס אותה לברוך רציני מרגע שאבו מאזן הודיע שבגלל הקיזוז לא יקבל גם את שאר הכסף.

3. בחודשים האחרונים עמלו בישראל מסביב לשעון כדי לשכנע את אבו מאזן שייקח את שאר הכסף, שלא יעצים את המשבר.

4. ברגע האמת, אבו מאזן הוכיח שהוא מעדיף להיות פרקטי יותר מאשר צודק, ולקח את הכסף למרות הקיזוז.

5. עכשיו, כל אחד מהצדדים מנסה להראות שלא התקפל ושלמעשה קיפל את הצד השני. זו חוכמה גדולה אבל הזיכרון קצר: מוטב שיזכרו מה קרה רק לאחרונה עם משבר כספי המסים כשטיפסו על עץ גבוה ואחר כך שיוועו לסולמות וחבלים.


נזכיר, בקצרה, שישראל אוספת כספים לפלסטינים כל חודש, וכל חודש מעבירה להם את הסכום. מדובר ב-600-700 מיליון שקלים בחודש. מס דלקים, התקזזות מע"מ, מכס ואגרות בנמלים וכו'. זה כסף פלסטיני, שישראל משמשת רק בלדר עבור הרשות באיסופו והעברתו אחת לחודש. אל תדאגו, זה לא בחינם. זה בא עם עמלה גבוהה מאוד שישראל גובה.

ביולי 2018 הכנסת אישרה את חוק קיזוז משכורות המחבלים ובפברואר 2019 הקבינט המדיני-ביטחוני החליט להתחיל ביישום החוק. המשמעות: בדקו ומצאו שהרשות שילמה ב-2018 חצי מיליארד שקל משכורות למחבלים, חילקו את הסכום ל-12 ואמרו – מעכשיו נקזז מכספי המסים שאנו מעבירים לרשות כל חודש סכום של 40 ומשהו מיליון שקלים – כנגד הכספים ששילמה אשתקד למחבלים.

אבו מאזן יכול היה להגיד: "נו מורידים 40 מיליון, נשאר לי ביד 560-660 מיליון שקלים, זה לא רע, נסתדר גם עם זה". אבל הוא החליט שבגלל הקיזוז הוא מסרב לקבל את כל הכסף, מה שיצר חור תקציבי ברשות, של 600-700 מיליון שקלים כל חודש מאז פברואר – וזה מחצית מהתקציב החודשי של הרשות. זה הכניס אותה למצוקה כספית גדולה והיא החלה להוריד שכר לפקידיה, לקצץ בהוצאות ולהיתלות על הלוואות מהבנקים.

אור ירוק מרמאללה

מבלי להיכנס לשאלות כמו האם החלטת הקיזוז הישראלי הייתה יותר פוליטית או יותר מוסרית ומוצדקת בשעתה, ומבלי להיכנס לסיבות שבגינן סירב אבו מאזן לקבל גם את שאר הכסף בגלל קיזוז של פחות מעשרה אחוז ממנו, ניכר שסימני השבירה של ישראל והרשות החלו להופיע כבר בשלבים המוקדמים: לא לזה כיוון המשורר הישראלי, כלומר ישראל לא רצתה להקריס את הרשות כלכלית והסירוב של אבו מאזן לקבל גם את שאר הכסף הציב סכנה של ממש ששני הצדדים לא פיללו לה, ואבו מאזן היה צריך סולם לרדת מעץ העקרונות שטיפס עליו.

הצוותים מהדרג המקצועי משני הצדדים שישבו יחד בחודשים האחרונים (מהצד שלנו האלוף כמיל אבו רוקון, מתאם פעולות הממשלה בשטחים ואנשיו, ופקידי האוצר, ומהצד שלהם חוסין א-שייח האחראי מטעם הרשות על הקשרים עם ישראל ואנשי האוצר הפלסטיני) עמלו קשה מאוד כדי למצוא נוסחה ששני הצדדים יוכלו לחיות איתה מבלי להצטייר מול הציבור שלהם כמי שהתקפלו לחלוטין.

פריצת הדרך הראשונה הושגה בשלהי אוגוסט 2019, כשהרשות הפלסטינית הסכימה לראשונה לקבל סכום של שני מיליארד שקלים שהצטבר אצל ישראל בחודשים שחלפו. פריצת הדרך השנייה הושגה ביום חמישי האחרון בפגישה בין חוסיין א-שייח לשר האוצר משה כחלון והצוותים משני הצדדים, שבה סוכם להעביר בשבוע הבא לפלסטינים עוד סכום של 1.8 מיליארד שקלים מהכספים הצבורים.

במהלך הפגישה הרים חוסיין א-שייח' טלפון לשלושה אישים ברמאללה כדי לקבל את אישורם ואת ברכת הדרך: יו"ר הרשות אבו מאזן, ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד שתאייה וראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג'. השלושה נתנו אור ירוק. סוכם שהפלסטינים ישאירו בידי ישראל עוד סכום סמלי של כמה עשרות/מאות מיליונים כדי שיוכלו לטעון שהנה: לא קיבלו את מלוא הכסף, והם עדיין עומדים על העיקרון המתנגד לקיזוז הישראלי.

אבל בשורה התחתונה, ואיך שלא מסובבים את זה, הרשות הפלסטינית קיבלה בתוך חודש וחצי בשתי פעימות קרוב לארבעה מיליארד שקלים מישראל אחרי חודשים שסירבה לעשות זאת ולמרות שהקיזוז הישראלי נמשך. הרשות לא התחייבה לקבל את כספי המסים של החודש הבא, החודש שאחריו והחודש שלאחר מכן, אבל בפועל היא לא זקוקה להם נואשות, שכן קיבלה אורך נשימה לכמה חודשים קדימה, ואת הכספים שיצטברו בחודשים הקרובים תוכל לקחת בפעימה שלישית בהמשך, בהסדר כזה או אחר, תחת סעיף כזה או אחר. 

איש לא קפץ לסייע לרשות

ברגע האמת, אבו מאזן וההנהגה הפלסטינית הוכיחו שהם מעדיפים להיות פרקטיים ולהניח בצד את העקרונות. עם עקרונות לא הולכים למכולת. עם כסף כן, אגב. רק אתמול דיווחו הפלסטינים על תנועה ערה מאוד בסופרים בשטחים לאחר שהרשות שילמה לעשרות אלפי פקידיה משכורת מלאה, לראשונה אחרי חודשים של קיצוצים.

הרשות החליטה לגלות אחריות. גם כלפי עצמה, גם כלפי הציבור שלה. זה היה או להמשיך ללכת ראש בראש עם העקרונות, או להיות פרקטי. או התאבדות פוליטית, או זריקת חמצן בלית ברירה. והיא הכריעה.

שורה של דברים הביאו אותה להסכים לקבל את הכסף:

ראשית, הרשות הפלסטינית ערה לפלונטר הפוליטי בישראל ומבינה שכל עוד השלטון בישראל אינו מתייצב, אין סיכוי לשינוי חקיקה בכנסת שיבטל את הקיזוז הישראלי מכספי המסים. שנית, הרשות הפלסטינית קיבלה תזכורת לכך שהקהילה הבינלאומית לא יצאה מגדרה לסייע לה במצוקתה הכספית. בקהילה הבינלאומית פשוט אמרו לבכירי הרשות: מדוע שנעזור לכם אנחנו ואילו אתם לא עוזרים לעצמכם – הרי יש לכם כספים אצל ישראל, קחו אותם. האסימון נפל סופית בוועידת התורמות בניו יורק בחודש שעבר. שלישית, היעדר רשת כלכלית מצד מדינות ערב למרות התחייבויותיהן. לא משם תבוא הישועה.

הכספים שהסכימה לקבל מישראל נותנים לרשות הפלסטינית אורך נשימה עד סוף רבעון א' של 2020. זוהי אחת ההערכות. העובדה שהסכימו לקבל את הכסף למרות הסירוב העיקש בתחילה, מקנה להם נקודות וקרדיט מצד הקהילה הבינלאומית: שבכל זאת יש כאן גורם שאפשר לעשות איתו עסקים, והוא לא רק סרבן אולטימטיבי. גם ישראל נישאת כעת על גל מחמאות מהקהילה הבינלאומית, על שגילתה בגרות ואפשרה לרשות הפלסטינית להמשיך ולהתקיים.

בתקופה הקרובה, ולמעשה כבר משבוע הבא, יתקיימו דיונים תכופים יותר בין ישראל לרשות הפלסטינית בניסיון לפתור את הסוגיות הכלכליות השנויות במחלוקת. לא רק כספי המסים על הפרק, אלא גם חובות חברת החשמל המזרח-ירושלמית שמספקת חשמל לאזורים שונים בגדה – לחברת החשמל הישראלית (1.7 מיליארד שקלים).

בינתיים, משבר כספי המסים הושם על HOLD. גם ברמאללה ממתינים לראות כיצד יסתדרו הקלפים והכוכבים בישראל והאם ההמתנה הייתה שווה.