חפש
Languages
בית חולים בעזה
צילום: עבד רחים חטיב, פלאש 90

הרשות הפלסטינית נגד טיפולים בישראל – אלא אם אתה בכיר או עשיר

רה"מ הפלסטיני טוען שישראל גובה מחירים מופקעים ומשאירה חולים לאשפוז שלא לצורך • מנגד, הרשות תמשיך לממן טיפול של בכירים • הנפגעים: חולים פלסטינים שנאלצים לעבור טיפולים מסוכנים במדינות האזור, מה שלעיתים עולה להם בחייהם
גל ברגר | פרשנות
17 באוקטובר 2019
13:01

"אתמול בערב פרצתי בבכי כמו ילד קטן אחרי שהרגשתי שבתי רימא חומקת מבין ידינו, והכל בגלל הרשות הפלסטינית. בכיתי מחשש לחיי בתי. אין להם לב? אין להם רגשות? לא ביקשתי שימצאו לה מרפא באמריקה או באירופה, ביקשתי שיאפשרו לה לקבל טיפול שלא ניתן לקבל בבית חולים פלסטיני. ואני אילחם נגד כל העולם אם צריך כדי שתחייה": כך כתב בפייסבוק עיתונאי פלסטיני מעזה, שבתו רימא, שטרם מלאו לה 23, מתמודדת בשנים האחרונות עם סרטן קשה.

העיתונאי לא ביקש את השמש ולא את הירח, כלשונו, אלא רק שהרשות הפלסטינית תממן לה את הטיפול הרפואי שהיא זקוקה לו בישראל. אחרי התעלמות ממושכת, ולחץ גדול שהפעיל ברשתות החברתיות ומול כל מי שהוא מכיר ברמאללה, הרשות התרצתה לבסוף – לא לפני שהוציאה לו את הנשמה – וזה התאפשר, רק משום שהוא מקושר ומוכר, ולאחר שלרמאללה לא נותרה ברירה אלא להשתיק את זעקת האב הכואב.

זה כחצי שנה שהרשות הפלסטינית מטילה עוצר על החולים הפלסטינים הקשים. עוצר יציאות לבתי חולים בישראל. כל מי שנזקק לטיפולים רפואיים בישראל  מעתה ייאלץ להסתפק בטיפולים רפואיים בבתי החולים בשטחים, במזרח ירושלים או לכל היותר בירדן, במצרים ובטורקיה. לא מדובר בחולי שפעת, לא בצינון סתווי ולא בחום גבוה, אלא בחולים קשים: סרטן, השתלות מח עצם, הקרנות, חולי דיאליזה, מחלות כרוניות, כאלה שזקוקים לניתוחי לב מורכבים ואחרים. כאלה שבעבורם הטיפול הרפואי בישראל הוא לא טיול או פיקניק ולא לוקסוס ומותרות, אלא שאלה של חיים או מוות.

עד לפני חצי שנה, כל חולה פלסטיני שנזקק לטיפול כזה בישראל היה יכול להגיע לאיכילוב, להדסה, לתל השומר ולשאר בתי החולים. אבל הטיפול בישראל אינו זול ומישהו הרי צריך לממן אותו. הרשות הייתה מציידת את החולים בטופסי התחייבות (כמו טופס 17) שבהם היא ערבה לכיסוי הוצאות הטיפול הרפואי וגם לניתוחים ולאשפוז אם צריך.

בכל טופס התחייבות כזה, נקבע תג המחיר: כמה כסף הרשות מאשרת לחולה להוציא בישראל בכל יום טיפול/אשפוז. בלי התחייבות רפואית מהרשות, בתי החולים בישראל לא היו יכולים לקבל את החולים הפלסטינים. זאת למעט במקרים חריגים של צורך רפואי דחוף ולא מתוכנן כמו תאונת דרכים שבה מעורבים פלסטינים או תאונת עבודה של שוהה בלתי חוקי מהשטחים, וגם אז נדרשת ישראל לדווח לרשות על קליטת החולה וזו בתורה נדרשת לאשר את כיסוי ההוצאות הכרוכות בטיפול.

לאחר מכן הייתה מגיעה ההתחשבנות הכספית בין בתי החולים בישראל לרשות. בממוצע, היו מגיעים לבתי החולים בישראל בין 2,000 ל־3,000 חולים פלסטינים בשנה – לא כולל בתי חולים במזרח ירושלים שלשם מופנים הרבה יותר. ברשות טוענים כי נדרשו לשלם מאות מיליוני שקלים בשנה עבור הטיפולים האלה בבתי החולים בישראל. בשנה שעברה זה עמד על כחצי מיליארד שקל.

הרשות הפלסטינית: בתי החולים בישראל עושקים אותנו

ואולם, ברשות טוענים שבתי החולים בישראל עשקו אותם. זה גם מה שאמר אתמול ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד שתאייה לאנשי עמותת רופאים לזכויות אדם. לדבריו, בתי החולים בישראל גנבו אותם במשך שנים, לקחו מפלסטינים מחירים מופקעים, השאירו אותם בבתי החולים לתקופות אשפוז ממושכות שלא לצורך, וכך ניפחו את ההתחשבנות בין הרשות לבתי החולים כאן. שתאייה גם טען שהציע להעמיד רואה חשבון עצמאי ובלתי תלוי כבורר בין הרשות לבתי החולים הישראליים, אך נתקל בסירוב.

נציין כמה דברים: ראשית, חולים פלסטינים שמגיעים לבתי חולים בישראל לא משלמים הרבה יותר מחולים ישראלים אם בכלל. הם מקבלים הנחות, משהו כמו 30%. הם לא כאן על תקן תיירות מרפא. שנית, בישראל טוענים בתוקף שאף אחד לא מאשפז פלסטינים שלא לצורך רק כדי לנפח את החשבון, אלא שישנם מקרים כמו חולים מעזה שצריכים לחזור אחת ליומיים לבית החולים ואין טעם לטרטר אותם ולשחררם כל יומיים – מה גם שהדבר כרוך במערכת שלמה של אישורי יציאה מעזה. לכן מעדיפים לעיתים פשוט להשאיר אותם בבית החולים לטובת הטיפול המתמשך.


ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד שתאייה

שלישית, למרות העוצר שמטילה הרשות הפלסטינית על הפניית חולים מהשטחים לבתי חולים בישראל, היא ממשיכה לשלוח חולים לבתי חולים במזרח ירושלים במספרים גבוהים הרבה יותר, וגם במקרים האלה היא מממנת את כיסוי ההוצאות, ושם זה מגיע לסכומים גבוהים בהרבה.  כלומר, על פניו הבעיה היא לא הכסף.

מה הכוונה? כשהרשות הפלסטינית החליטה לעצור את מימון הטיפולים הרפואיים לחולים פלסטינים בישראל, זה קרה במקביל לפרוץ משבר כספי המיסים בין ישראל לרשות. הרשות אמרה לעצמה: ישראל מקזזת לנו כספים, אז למה שנמשיך לממן את בתי החולים בישראל?

יש אגב חריגים להחלטה הפלסטינית להפסיק ולשלוח חולים פלסטינים לבתי החולים בישראל במימונה. בכירים פלסטינים ו/או קרובי משפחתם ו/או שלל מכרים המקורבים לצלחת לא הפסיקו להגיע לבתי חולים בישראל גם בחצי השנה החולפת. בערבית קוראים לזה "וואסטה". בעברית: פרוטקציה

הבעיה היא שמי שמשלם את המחיר אלה הם החולים הפלסטינים שזקוקים לטיפולים מצילי חיים ואין להם עכשיו שום דרך לממן את הטיפול בישראל – כמובן שגם בתי החולים בישראל משלמים את המחיר, וסובלים מאובדן מקור הכנסה רציני, כאמור מאות מיליונים בשנה.

נכון שהרשות אומרת שיש לה פתרונות חלופיים: לשלוח את אותם חולים לירדן, למצרים, לטורקיה וכו'. אבל מצב הרפואה, לפחות בירדן ובמצרים, לא הרבה יותר טוב מזה שבבתי החולים בשטחים, שגם שם הוא לא משהו בלשון המעטה. נכון, לשלוח חולים פלסטינים לירדן זה זול יותר עבור הרשות הפלסטינית, אבל מהי התמורה ומהו המחיר האמיתי? כבר היו מקרים לאחרונה שאנשים נשלחו לטיפול בירדן וחזרו לשטחים בארון – רק השבוע זה קרה לנערה בת 20 מחברון.

יש אגב חריגים להחלטה הפלסטינית להפסיק ולשלוח חולים פלסטינים לבתי החולים בישראל במימונה. ניחשתם נכון. בכירים פלסטינים ו/או קרובי משפחתם ו/או שלל מכרים המקורבים לצלחת לא הפסיקו להגיע לבתי חולים בישראל גם בחצי השנה החולפת. בערבית קוראים לזה "וואסטה". בעברית: פרוטקציה.

בחלק מהמקרים הרשות מממנת להם את הטיפול. במקרים אחרים הם עשירים דיים כדי לממן את הטיפול בעצמם. חלק מהמקרים הגיעו לאוזנינו, על חלק לעולם לא נשמע. תיאומים ששירות הביטחון הכללי עושה למשל לסגל א' של בכירי הרשות הפלסטינית הרחק מעיני התקשורת (אשתו של אבו מאזן נניח, הגם שלא ידוע שהגיעה בחצי השנה האחרונה).

מצב הרפואה הפלסטינית לא בשמיים

אתמול, בפגישה שקיים עם אנשי רופאים לזכויות אדם, הציע ראש הממשלה הפלסטיני שתאייה שבמקום שחולים פלסטינים ייצאו לישראל, שרופאים ישראלים יבואו לעבוד בשטחים, בבתי חולים פלסטיניים. לא ברור אם התכוון לכך באמת או שזה רק גימיק, ולא ברור אם כיוון לרופאים ערבים־ישראלים או רופאים יהודים.

לפני כמה שנים יזם רופא ערבי־ישראלי שעבד בבית חולים ברמאללה להביא לשם כמה מעמיתיו היהודים להשתתף בניתוח מורכב. והם הגיעו. הניתוח ארך כעשר שעות וגם הצליח. מנהל בית החולים זעם. איך הכנסת לפה ישראלים (יהודים), זו נורמליזציה, זה אסור. הרופא הערבי־ישראלי שעבד אז בבית החולים, לא חזר על כך יותר.

רופא פלסטיני מתחיל מרוויח כיום 4,000 שקלים בחודש. רופא מומחה מעל 10,000 שקלים. רופאים פלסטינים רבים מהשטחים קיבלו התמחות בבתי חולים בישראל. חלק מהם עובדים בישראל עד היום, חלק חזרו לעבוד בבתי החולים בשטחי הרשות. ידוע אגב גם על רופאים ערבים־ישראלים שעובדים בבתי חולים פלסטיניים בשטחים כבר כיום

מצב הרפואה בשטחים, כפי שרמזנו קודם, אינו בשמיים. יש סיפור שרץ בשנים האחרונות על אותו רופא עיניים מרמאללה שפתח מרפאה והחליט על הדרך גם לעשות ניתוח להוצאת שקדים לילד פלסטיני. הילד יצא משם במצב צמח, מספרים. עם זה, ישנם בתי חולים טובים בשטחים. אל-איסתישארי, למשל, ברמאללה, שנחשב לאסותא של הפלסטינים. בית חולים פרטי ברמה גבוהה שמצטיין בין השאר בטיפולי פוריות. בבית החולים הזה גם אושפז אבו מאזן לא פעם. או בית החולים א-נג'אח בשכם, הבייבי של ראש הממשלה הפלסטיני הקודם ראמי חמדאללה – שלאחרונה, כך אומרים לי, היה שם סיפור גדול עם גניבת כספים על ידי ההנהלה.

רופא פלסטיני מתחיל מרוויח כיום 4,000 שקלים בחודש, רופא מומחה מעל 10,000 שקלים. רופאים פלסטינים רבים מהשטחים קיבלו התמחות בבתי חולים בישראל. חלק מהם עובדים בישראל עד היום, חלק חזרו לעבוד בבתי החולים בשטחי הרשות. ידוע אגב גם על רופאים ערבים־ישראלים שעובדים בבתי חולים פלסטיניים בשטחים כבר כיום – בבית החולים האנגליקני בג'נין, למשל ובבית החולים אהלי בחברון.

בכירי הרשות הפלסטינית מעדיפים את ישראל

ועדיין, רוב הבכירים הפלסטינים במקרים דחופים יעדיפו טיפול בישראל או בחוץ לארץ: אבו מאזן ואשתו אמינה שהיו באסותא בישראל – ובמקרה אחר אבו מאזן טופל בידי רופא ישראלי בבית החולים אל-איסתישארי ברמאללה; ראש ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל וחבר הנהגת הפתח, ג'יבריל רג'וב – שטופל בשל סרטן בדרום קוריאה ובארה"ב ובעבר גם טופל באיכילוב. ראש צוות המשא והמתן הפלסטיני לשעבר, סאיב עריקאת – שהושתלו בו ריאות חדשות, קיבל טיפולים בהדסה, באיכילוב ובארה"ב ועוד.

אשר לחולים הפלסטינים הרגילים, הפשוטים, הם כלואים בסבך של הפוליטיקה בין שתי ממשלות שלא מפסיקות להתגושש כבר שנים. לא רק מניעת טיפולים רפואיים בבתי חולים בישראל, הרשות הפלסטינית גם לא משלמת לספקי תרופות מזה תקופה, ואלה פשוט הפסיקו למכור להם. חולים קשים הזקוקים לתרופות נאנקים מכאבים וסובלים מאחר שלרשות אין את התרופות המתאימות, והיא מונעת מאותם חולים להגיע לישראל כדי לקבל את הטיפול הנדרש.


רופאים בבית החולים וולפסון לפני טיפול לב בחולה פלסטיני (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

יש כאלה שנשלחים לבתי חולים במזרח ירושלים לקבל טיפול: אוגוסטה ויקטוריה (אל-מוטלע), אל־מקאסד, סנט ג'וזף הצרפתי – אבל גם בתי החולים האלה נמצאים במצב כספי לא פשוט. גם להם הרשות הפלסטינית לא ששה לשלם מסתבר – לאוגוסטה ויקטוריה היא חייבת 185 מיליון שקל על חולים פלסטינים שהופנו לשם.

המזל הוא שפה ושם יש באזור שלנו גם קצת מצפון. ילדים פלסטינים שהיו בטיפולים בבתי חולים בישראל עד להחלטת הרשות לעצור את המימון, ממשיכים להגיע – גם לאחר ההחלטה, כדי לקבל טיפול, אף שבית החולים הישראלי יודע שלא יראה מזה כסף בסופו של יום. בין שישה לשבעה ילדים פלסטינים חולי דיאליזה ולב ממשיכים להגיע גם היום לבתי החולים שערי צדק ותל השומר לטיפולים שוטפים. אף אחד לא רוצה שילד ימות ואף אחד לא מתכוון לעצור להם טיפול מציל חיים רק בגלל פוליטיקה.