חפש
Languages

כשאילת מפסידה לפאפוס: למה חופשה בישראל היא עסק יקר כל כך?

בשנים האחרונות, חופשה ממוצעת בארץ של משפחה ישראלית ממוצעת הפכה להיות עסק של 10 אלף שקל לפחות, וחו"ל הפך לאפשרות המועדפת. אז האם המלונאים בישראל באמת עושקים את הציבור? כשצוללים לתוך המספרים זה נראה קצת אחרת | חיות כיס
שאול אמסטרדמסקי
18 באוקטובר 2019
10:06

לפני כמה זמן הרגשתי שאני מנסה לרבע מעגל. ניסיתי למצוא חופשה משפחתית של שבוע עד עשרה ימים שתעלה פחות מ-10 אלף שקל, בשיא העונה. אנחנו משפחה של ארבע נפשות - שני הורים ושני ילדים - וכמה שלא ניסיתי, לא הצלחתי.

כלומר, זה אפשרי: אם אנחנו בוחרים באפשרות פחות מיינסטרימית, זה אפשרי. אפשר להרחיק עד לקצה ישראל, עד עזוז למשל, ולמצוא צימר משפחתי ב-600 שקל ללילה. אבל זה בעזוז. הייתם פעם בעזוז? אם התשובה היא לא, יש לזה סיבה. אפשר גם לקחת אוהל ולנסוע לחוף הבונים לשבוע, או לכל פינת טבע נעימה אחרת. עשינו את זה לא אחת. אבל אם לא תגיעו ממש מוקדם על הבוקר, לא יהיה לכם מקום. וגם אם תגיעו מוקדם על הבוקר, אולי תמצאו מקום, אבל מרווח הוא לא יהיה. ובכל מקרה, במשך שבוע תצטרכו להכין לעצמכם את כל הארוחות מאל"ף עד ת"ו, על החול. לגמרי סבבה, אבל מלא מלא עבודה, וגם לא מעט כסף. ואפשר גם למצוא אייר בי אנד בי בזיכרון יעקב, או בכל מקום שבא לכם, להתפלל חזק שזו לא תהיה חורבה, ובכל מקרה גם שם תצטרכו לדאוג לכל האוכל, ולשלם על העלות שלו. זה יהיה זול מ-10 אלף שקל למשפחה, אבל זו תהיה לא מעט עבודה.

אם אתם ממש מחפשים חופשת בטן-גב לארבע נפשות, לשבוע, בשיא העונה, למשל באוגוסט או בחול המועד סוכות, אתם צריכים נס בשביל למצוא משהו בפחות מ-10 אלף שקל. חופשה במלון ארבעה כוכבים באילת, למשל, כולל ארוחת בוקר, תעלה בערך 15-10 אלף שקל. והמחיר הזה לא כולל טיסות, שמוסיפות עוד כמה אלפי שקלים למשפחה. מחיר דומה, פלוס מינוס, תשלמו גם על צימר בצפון, או על לינה קיבוצית בדרום, או על מלון באזור נורמלי אחר, בעיקר אם הוא ליד הים.

לעוד טורים של שאול אמסטרדמסקי: 

• האם אנחנו פלא כלכלי כפי שנתניהו רוצה שנחשוב?

• לממשלה הבאה יש בעיה גדולה – שאף אחד לא רוצה לדבר עליה 

• המחיר של היעדר ממשלה וכנסת

יש סיבות טובות לחפש חופשה בארץ, בעיקר כשיש לכם ילדים קטנים. טיסות עם ילדים זה, איך נאמר בעדינות - לא תענוג גדול. בייחוד אם הן ארוכות. להיות בישראל זה נוח. זה תמיד במרחק כמה שעות נסיעה מהבית במקרה שקרה משהו, לא צריך ביטוח נסיעות, כולם מבינים עברית, קל יותר לנסוע עם חברים, וחוץ מזה ישראל יפהפייה. מצד שני…

מצד שני חופשה של שבוע בחו"ל ביעד קרוב יחסית, בשיא העונה, על יד הים, יכולה להגיע למחיר דומה. בקפריסין למשל, או באחד מאיי יוון, או בטורקיה, תוכלו למצוא חופשות של שבוע במלונות סבירים בעלות של כ-10 אלף שקל למשפחה, פלוס מינוס. ובניגוד לישראל, המחיר הזה יכלול את הטיסות. ואם אתם לא מחפשים בטן-גב, ואין לכם בעיה עם מזרח אירופה - רומניה, בולגריה, הונגריה - תשלמו אפילו פחות. במערב אירופה, כנראה שקצת יותר. אבל אחרי הכול, פירנצה זה לא אכזיב, לא תהיו מוכנים לשלם קצת יותר?

אז זהו, שכן. יותר ויותר ישראלים מצביעים ברגליים ובוחרים חו"ל, בפרט לנוכח הירידה במחירי הטיסות, בעיקר טיסות הלואו-קוסט - בעקבות רפורמת השמיים הפתוחים ששברה מונופולים רבי שנים. אפשר לראות את זה בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - בשנת 2018 היו 8.5 מיליון יציאות של ישראלים לחו"ל. זה גידול אדיר של 12% לעומת שנת 2017.

אפשר לראות את זה גם בדוחות הכספיים של חברות המלונאות הגדולות. לפי הדוחות הכספיים של חברת ישרוטל, מהחברות הגדולות בענף שמהווה לבדה 13% מהשוק, בשנת 2018 היו כ-25 מיליון לינות בבתי מלון בישראל. מתוך הכמות הזו, 53% הן לינות של ישראלים. קצת יותר מחצי. שנתיים לפני כן, ב-2016, שיעור הלינות של הישראלים מכלל הלינות במלונות בישראל עמד על 61%. זו ירידה משמעותית מאוד בשנתיים.

 יותר ויותר ישראלים מצביעים ברגליים ובוחרים חו"ל. ב-2018 היו 8.5 מיליון יציאות של ישראלים לחו"ל. זה גידול אדיר של 12% לעומת שנת 2017

לא מעט גורמים אחראים לירידה הזו. למשל, הכניסה של חברת אייר בי אנד בי, שמעמידה תחרות של ממש למלונות, לא רק בישראל אלא ברחבי כל העולם. אבל כניסתה של אייר בי אנד בי אמורה להשפיע על כולם, גם על התיירים הזרים. ולכן, העובדה שהמספר האבסולוטי של הלינות של ישראלים במלונות ישראליים נשאר כמעט אותו דבר בין 2016 ו-2018 - כ-13 מיליון - יחד עם נתוני הלמ"ס על מספר היציאות לחו"ל, מעידות עד כמה הישראלים בוחרים אחרת. בוחרים בחו"ל. למחירי החופשות בישראל יש השפעה משמעותית על כך. 

המחירים גבוהים, אבל הרווח לא

האם המלונאים עצמם אשמים בכך? האם אחרי שנים של עושק של הנופש הישראלי הגיע הזמן שהצרכנים הישראלים יצביעו ברגליים? הדוחות הכספיים של חברות המלונאות הגדולות מעידים שלא. שיעור הרווח הנקי של ישרוטל, למשל, מגיע ל-15% בעונות השיא (קיץ, חגי תשרי ופסח). בחורף, לעומת זאת, כששיעורי התפוסה צונחים, החברה ממש מפסידה כסף. אחרי הכול, המלון יכול להעסיק פחות עובדים בתקופה הזו, אבל הוא עדיין צריך לשלם ארנונה, חשמל, מים וכו'. בממוצע שנתי, שיעורי הרווח של חברות המלונאות הגדולות בישראל נעים בין 7% ל-11%. בהשוואה בין לאומית, אלה שיעורי רווח נורמליים לחלוטין. כלומר, על אף שהמחירים גבוהים, בשורה התחתונה אין פה חזירות מצד המלונאים.

המלונאים לא לבד. גם חופשה בצימר עולה המון – 1,000 שקל ללילה לזוג או למשפחה הוא מחיר די סטנדרטי, לא כל כך חשוב איפה. אבל על אף המחיר הגבוה, עבור המפעילים שלהם הצימרים הם לא גליק גדול. על פי נתוני הלמ"ס, שיא טרנד הצימרים מאחורינו. אם בשנת 2010 היו בישראל 7,339 חדרי צימרים, בשנת 2018 כבר נותרו רק 6,066. אלה 17% מהחדרים שפשוט נסגרו, כי הם לא היו משתלמים למפעילים שלהם, אפילו במחירים הגבוהים. אחרי הכול, שיעור התפוסה הממוצע בצימרים קבוע לאורך השנים - בסביבות 26%. מה שאומר שברוב השנה הם עומדים ריקים, ועולים כסף למפעילים שלהם. 

בקיצור, המחירים גבוהים, אבל הרווח לא. אז למה? למה זה כל כך יקר?

לסיפור הזה יש כמה סיבות. קודם כל, לפי המלונאים עצמם, בישראל יש רגולציה עודפת ודרישות רגולטוריות שלא קיימות במדינות אחרות. דרישות ביטחון ייחודיות, למשל, או דרישות כשרות. דבר שני, מאחר שרבע מהכנסות המלונות הם מהאוכל שאנחנו אוכלים כשאנחנו שוהים בהם, יוצא שיוקר המחיה הכללי של המזון בישראל מתגלגל גם אל מחירי החופשה שלנו. שלישית, בניגוד ליעדים פופולריים באירופה, למשל, היכן שיש זרם כמעט קבוע של תיירים - מקומיים או חיצוניים - לאורך כל השנה, בישראל זה לא כך. בצימרים, כאמור, רק ברבע מהזמן יש מי ששוכר אותם. במלונות המצב יותר טוב, אבל גם שם התפוסה הממוצעת לא עוברת את ה-75%. וזה נתון ממוצע, בחודשי החורף הוא נמוך מ-70%. המשמעות היא שהמלונאים צריכים לפצות את עצמם בחודשי השיא במחיר גבוה, בשביל לפצות על ההכנסות הנמוך יותר מחוץ לעונה.

ולבסוף, כל חברות המלונות מציינות שהסיכון הביטחוני הוא הסיכון המשמעותי ביותר לפעילות שלהן. התלקחות ביטחונית שהופכת למשהו ארוך מהרגיל - כל כך נורא שיש לנו "רגיל" - מביאה לגל של ביטולי הזמנות ושל אובדן הכנסות. כשמדובר במלונות שנמצאים במעגל ישיר, למשל באשקלון או באשדוד, קרן מס רכוש של רשות המסים יודעת לפצות אותם על האובדן הזה (וגם זה בערך, לא באמת). אבל כשמדובר על גל ביטולים כללי, שסובלים ממנו גם מלונות באילת, בירושלים, בתל אביב או בצפון, המדינה לא מפצה את המלונאים בשום צורה. המשמעות: הם מעלים את המחירים בימי שגרה בשביל לפצות את עצמם על אובדן ההכנסות.

המלונאים צריכים לפצות את עצמם בחודשי השיא במחיר גבוה, בשביל לפצות על ההכנסות הנמוך יותר מחוץ לעונה

תוסיפו למחירים הגבוהים של החופשות בישראל את רפורמת השמיים הפתוחים, שהכניסה תחרות בטיסות לחו"ל, ובעיקר יצרה קווי טיסה לואו-קוסט חדשים מישראל ליעדים שלא היו קיימים בעבר, וגם את התחזקות השקל בעשור האחרון שהפכה את הטיול לחו"ל לזול יותר, וקיבלתם תמריץ די משמעותי עבור התייר הישראלי הממוצע להעדיף לנסוע לחו"ל במקום לנפוש בארץ.

אז מה הממשלה יכולה לעשות?

מאחר שאין לסיפור הזה סיבה מרכזית אחת, גם אין שום פתרון קסם שהממשלה או מישהו יכולים לנופף בו בשביל לפתור את המצב. זה לא שאפשר היה ללחוץ על כפתור, ובתגובה המחירים היו צונחים ב-20%-30%. אז מה כן?

הממשלה יכולה לעשות כל מיני דברים. משרד התיירות טוען שצמצם רגולציה עודפת מאז שנת 2016, ואולם המלונאים טוענים שאין זה מספיק. בכל מקרה, משרד התיירות יכול לעשות עבודה טובה יותר בשיווק ישראל בחו"ל באפיקי תיירות חדשים שטרם ממצים את הפוטנציאל שלהם, ולסייע למלונאים לפזר טוב יותר את הביקוש על פני השנה, בשביל להגדיל את שיעור התפוסה ואת שיעור ההכנסות.

חוץ מזה, כשם שהמשרד מעניק רשת ביטחון לגופים שמארגנים כנסים גדולים בישראל - במקרה של אירוע ביטחוני המדינה מפצה את מארגני הכנסים - כך אפשר היה לחשוב על רשת ביטחון שתפצה מלונאים במקרה של אובדן הכנסות מאירוע ביטחוני גדול. בחקלאות קיים קונספט דומה - המדינה מפצה חקלאים במקרה של נזקים בגלל אירוע טבע גדול. גם מלחמה או מבצע נרחב שקולים לאירוע טבע - את הנזק לענף המלונאות כולנו משלמים בכל מקרה בגלל המחיר הגבוה יותר בזמן שגרה.

אבל זה לא עניין רק של הממשלה. אם הישראלים מצביעים ברגליים ומעדיפים חו"ל, בכלל לא בטוח שהציבור היה מעוניין שהממשלה תסייע למלונאים על חשבון כספי משלם המסים. ייתכן שהמלונאים צריכים לגלות יצירתיות מתקדמת במיוחד בשביל לשכנע את הישראלים שיש ערך מוסף בחופשה בישראל, גם אם המחיר דומה לחופשה בחו"ל.

ולבסוף, יש גם אותנו, צרכני התיירות. רמת החיים בישראל עלתה לעומת התקופה שבה הייתי ילד. אם פעם חופשה או טיסה לחו"ל לא הייתה אירוע שנתי, אלא עניין של פעם בכמה שנים, אפילו פעם בעשור, התקדמנו מאז. ישראלים רבים - אם כי ממש ממש לא כולם - יכולים לאפשר לעצמם חופשה משפחתית בתדירות יחסית גבוהה. ועדיין, זה לא אומר שאנחנו מוכרחים להוציא כמה עשרות אלפי שקלים בכל אוגוסט, סוכות או פסח.

 ייתכן שהמלונאים צריכים לגלות יצירתיות מתקדמת במיוחד בשביל לשכנע את הישראלים שיש ערך מוסף בחופשה בישראל, גם אם המחיר דומה לחופשה בחו"ל

באחת השנים לקחנו חופשה משפחתית בבית, בערך. לקחנו חופש של שבוע מהעבודה, והפכנו את הבית שלנו לטיול כוכב, כמו בחו"ל. ישנים בבית בכל לילה וחוסכים על מלון, ובכל יום נוסעים למקום אחר לטייל. זה לא אידאלי, זה שורף המון זמן על נסיעות, ולכן זה לא משהו שנעשה כל שנה. אבל לפעמים, כשמנסים לחסוך, החופשה המשפחתית יכולה לקבל כל מיני צורות. פעם זה אוהל בים, ופעם זה נסיעה לחיפה למוזיאון הרכבת (יש דבר כזה). אחרי הכול, מבחינת הילדים החלק החשוב באמת הוא פשוט לבלות זמן יחד.