ימי הפסטיבלים

ימי הפסטיבלים: מסע דרך חגיגות הענק בישראל

מפסטבל נואיבה בסיני ועד פסטיבל ערד - חזרה אל פסטיבלי המוזיקה הגדולים שבמשך שנים היו חלק בלתי נפרד מהתרבות בישראל
אלון שרביט
21 באוקטובר 2019
23:34
עודכן ב 20 ספטמבר 16:01

חגיגות הענק בישראל: לצעירים שיצאו מהטראומה של מלחמת יום כיפור לא הייתה את הודו כדי לנקות את הראש. סיני, שהייתה אז חלק מישראל, התגלה כמקום טוב למפלט. פסטיבל נביעות שנערך ב-1978 בנואיבה היה הראשון שפתח מסורת שנמשכה אחר כך עשרות שנים – עם אהבה חופשית וחומרים אסורים באוויר. מאז סיני חזרה למצרים, וישראל התכנסה לשמרנות.

"לעולם לא אשכח את נואיבה": הפסטיבל הישראלי שנולד אחרי המלחמה | פרק 1

האסון בערד, שבו נמחצו למוות שלושה בני נוער, הוא אחד האירועים הקשים והמכוננים במוסיקה הישראלית, ובעקבותיו היא שינתה את פניה. גם 24 שנים אחרי, לא הופקו כל הלקחים בעקבות האסון, והצל של אותו ערב ביולי 1995 בערד מרחף מעל כל פסטיבל מוסיקה מאז ועד היום.

מפסטיבל לטרגדיה: 24 שנים חלפו מאז אסון ערד, והלקחים עדיין לא הופקו | פרק 2

פסטיבל צמח, שבו כיכבו שלום חנוך בשנות ה-80 ואביב גפן בשנות ה-90, לא חזר מאז רצח רבין לימיו הגדולים. האבל בכיכר רבין סימן את תחילת הסוף של ימי הפסטיבלים. המשתתפים מתגעגעים לימים הפרועים של הופעות הרוק לחופי הכנרת. 

"אלה ימים שלא יחזרו כבר": לאן נעלמו רגעי הזוהר של פסטיבל צמח? | פרק 3

בשנות ה-70 נלחם הזמר המזרחי על מקומו במפת המוזיקה בישראל. פסטיבל "למנצח שיר מזמור", היה בין המקומות היחידים שבו יכלו הזמרים המזרחיים להיחשף לקהל הרחב, ושם הם הרגישו בגטו, כהגדרתם. היום, כשהמוזיקה המזרחית הפכה מזמן למיינסטרים, יש כמיהה לאותם שירים ישנים, דווקא מצד קהל צעיר שאפילו לא נולד אז.

"סגרו לנו את הפה": פסטיבל זמר או גטו למוזיקה המזרחית? | פרק 4