חפש
Languages
קשיש, אילוסטרציה
צילום: Dean Mitchell

ישראל מזדקנת, והביטוחים הסיעודיים מבשרים על רעידת האדמה שבדרך

הודעת חברות הביטוח שיפסיקו למכור ביטוחי סיעוד פרטיים, נראית כרגע כבעיה של עשירים. אבל זו גם חזרה גנרלית לקראת התייקרות עתידית בקופות החולים - שתפגע במעמד הביניים, ובעיקר תזכורת לדיון שאיש בישראל לא עוסק בו - האם הממשלה צריכה לדאוג לביטוח סיעודי ממלכתי? | חיות כיס, פרשנות
שאול אמסטרדמסקי
01 בנובמבר 2019
08:26

עורכת חדשות החוץ של הארץ ודה מרקר דפנה מאור ניסחה את זה הכי יפה בציוץ קצר בטוויטר: 


הציוץ הזה של מאור הגיע בעקבות כותרות בעיתונות הכלכלית, על כך שחברות הביטוח הגדולות בישראל החלו להודיע שהן מפסיקות למכור ביטוחי סיעוד פרטיים שמספקים כיסוי לכל החיים. זו אמנם רעידת אדמה, אבל האמת היא שכאשר מסתכלים מקרוב, ממש מקרוב, רעידת האדמה הזו נראית טיפה אחרת מהציוץ של מאור. 

זה הולך ככה: ביטוח סיעודי הוא מהביטוחים החשובים ביותר שיש, בעיניי. הוא אמור לעזור לכם להתמודד עם הקטסטרופה שנקראת "להפוך לסיעודי", כלומר לא להיות מסוגלים לבצע בעצמכם את הפעולות הבסיסיות ביותר של היום יום - מצב נוראי שככל שמזדקנים ועוברים את גיל 65 הסיכון להיקלע אליו גובר. אחד מכל ארבעה ישראלים מגיל 65 ומעלה יהפוך לסיעודי, אותו הדבר לגבי אחד מכל שלושה ישראלים מגיל 75 ומעלה, וכן הלאה. 

האזינו לפרק בהסכת "חיות כיס" - מי ידאג לנו לביטוח סיעודי?

להפוך לסיעודי זו לא רק קטסטרופה בריאותית, נפשית, חברתית ומשפחתית - זו גם קטסטרופה פיננסית. זה פשוט מאוד מאוד יקר. זה דורש מטפל צמוד, שעולה אלפי שקלים בחודש (לפחות 8,000). או להיות מאושפז במוסד סיעודי, דבר שעלותו יכולה להגיע גם ל-20 אלף שקל בחודש, תלוי במוסד. במילים אחרות, להיות סיעודי זה עסק ששורף 200-100 אלף שקל בשנה, כלומר 500 אלף עד מיליון שקל בחמש שנים. כמו משכנתה, שבסופה אין בית אלא רק מוות. סליחה, זה מדכדכך, אני יודע - אבל זו המציאות. 

ביטוח סיעודי אמור להגן עליכם מפני הקטסטרופה הזו. אם תהפכו לסיעודיים, הביטוח הזה ישלם לכם כל חודש סכום של כמה אלפי שקלים, עד שהכסף ייגמר. כמה כסף בדיוק ולאיזו תקופה זה יספיק? זה כבר תלוי בביטוח שקניתם. 

הביטוחים הסיעודיים הם הפופולריים ביותר בישראל מקרב ביטוחי הבריאות. היקף הכסף שהישראלים מוציאים בשנה על ביטוחים סיעודיים מסוגים שונים גדל ב-223% בעשור האחרון. נכון ל-2018, הישראלים הוציאו יותר מ-4 מיליארד שקל על ביטוחים סיעודיים. 

בישראל יש כמה סוגים של ביטוחים סיעודיים, כי למה לא לסבך אם אפשר. באופן חסר תקדים מבחינה עולמית, לרוב הישראלים - 4 מיליון אנשים - יש ביטוח סיעודי דרך קופת החולים. הם משלמים עליו כל חודש סכום של כמה עשרות שקלים, עד 150 שקל (הסכום עולה עם הגיל), ומקבלים כיסוי. אם יהפכו לסיעודיים יקבלו 10,000-5,500 שקל בחודש, תלוי אם הם מחזיקים במטפל צמוד (כמו מרבית הסיעודיים) או מאושפזים במוסד. הביטוח הזה ישלם את הכסף כל חודש במשך חמש שנים. אם החולים הסיעודיים יאריכו חיים מעבר לחמש שנים, זו תהפוך להיות בעיה שלהם. בעיקרון, תוחלת החיים של חולים סיעודיים היא פחות מחמש שנים, אך העניין הזה משתנה מאוד בהתאם לסיבות שהפכו אותם לסיעודיים. חולי אלצהיימר יכולים לחיות באופן סיעודי הרבה יותר מחמש שנים, למשל. 

להפוך לסיעודי זו לא רק קטסטרופה בריאותית, נפשית, חברתית ומשפחתית - זו גם קטסטרופה פיננסית. ביטוח סיעודי אמור להגן עליכם מפני הקטסטרופה הזו

לכן, יש 700 אלף ישראלים שבחרו לקנות ביטוח סיעודי נוסף - ביטוח סיעודי פרטי שהם קנו ישירות מחברת הביטוח, בלי התיווך של קופת החולים. הביטוח הזה, במקרים רבים, נותן להם כיסוי לכל החיים. כלומר, אם הם יהפכו לסיעודיים הביטוח ישלם כל חודש עד סוף חייהם. לא חמש שנים ולא שלוש שנים, אלא עד המוות. 

מנקודת המבט של חברות הביטוח, סוג הביטוחים הזה כרוך בסיכון די גבוה. הסיכון הזה נעשה גבוה יותר ככל שתוחלת החיים מתארכת (וכך גם גדל הסיכון להפוך לסיעודיים), והביטוח נעשה יקר יותר ככל שהריביות בעולם ממשיכות להיות אפסיות (הריביות הנמוכות מייקרות את שווי הכסף שהחברות יצטרכו לשלם למבוטחים שלהן, כשמחשבים את זה היום. קצת מסובך, אבל זה הרעיון). זו גם הסיבה שסוג הביטוח הזה הוא ביטוח יקר, שיכול לעלות כמה מאות שקלים בחודש, תלוי בגיל שלכם. 300 או 400 שקל בחודש, ואפילו יותר. 

עד כה חברות הביטוח מכרו את הביטוחים האלה, וכאמור, 700 אלף איש שיכולים להרשות לעצמם לשלם כמה מאות שקלים כל חודש קנו אותם. ועכשיו, פתאום, הן מודיעות שזהו, יותר לא ימכרו. אכן רעידת אדמה. סוג של... 

לעוד טורים של שאול אמסטרדמסקי:

• תקציב הביטחון הפך לאצבע בעין של משלם המסים

• למה חופשה בישראל היא עסק יקר כל כך?

• האם אנחנו פלא כלכלי כפי שנתניהו רוצה שנחשוב?

בעיה לעשירים

אני אומר סוג של כי בעצם עבור 4 מיליון הישראלים שיש להם ביטוח סיעודי מקופת החולים, וגם עבור 700 אלף הישראלים הנוספים שיש להם כבר ביטוח סיעודי פרטי, שום דבר לא השתנה. הביטוח שלהם הוא חוזה מול חברת הביטוח. כל עוד הם ימלאו את הצד שלהם בחוזה, כלומר ימשיכו לשלם את התשלומים החודשיים, חברת הביטוח צריכה למלא את הצד שלה בחוזה ולשלם להם אם יהפכו לסיעודיים. אז מה בכל זאת קרה? מי בכל זאת ירגיש את העניין הזה על בשרו? כל הישראלים שהיו רוצים לקנות ביטוח פרטי כזה בעתיד, וכעת לא יוכלו. 

  אחד מכל ארבעה ישראלים מגיל 65 ומעלה יהפוך לסיעודי (צילום: אביר סולטן, פלאש 90)

אני לא מזלזל בזה, זו אכן בעיה. אבל מדובר בישראלים מהמעמדות העליונים ביותר. אין הרבה ישראלים שיכולים להרשות לעצמם לשלם מאות שקלים בחודש על ביטוח סיעודי. משפחה ממוצעת ממעמד הביניים, עם שני הורים ושני ילדים קטנים, שמשלמת אלפי שקלים בחודש על שכירות או משכנתה, ועוד כמה אלפים על צהרונים וחוגים, ועוד כמה אלפים על אוכל, בגדים ומוצרים לבית, ואולי גם עם כמה הלוואות שצריך להחזיר - משפחה כזו סביר להניח לא תוכל להרשות לעצמה תשלום של כמה מאות שקלים, ואפילו יותר מזה, בכל חודש רק על ביטוח סיעודי. 

לכן הבעיה שנוצרה - חוסר היכולת לקנות ביטוח סיעודי שיכסה מעבר לכיסוי הביטוח הסיעודי של קופות החולים - הבעיה הזו נוגעת לעשירי ישראל, בעיקר. לא שצריך לזלזל בזה, אבל זה לא מסוג הדברים שממשלת ישראל צריכה לעצור בשבילו הכול ולחשוב איך פותרים את זה, לדעתי. 

כל עוד מדינת ישראל הייתה מדינה צעירה יחסית, לאף אחד לא באמת היה אכפת מהעניינים האלה. ביטוח סיעודי? מה זה בכלל? אבל ככל שהאוכלוסייה מזדקנת, העניינים האלה מתחילים לגעת לכולם

אנשים שמסוגלים להרשות לעצמם לשלם כמה מאות שקלים בחודש על ביטוח, יכולים באותה קלות לחסוך את הכסף הזה בתוכנית חיסכון כלשהי - קופת גמל להשקעה, למשל - ואחרי כמה עשרות שנים להגיע לסכום חיסכון של כמה מאות אלפי שקלים (בהנחה שהכסף שלהם יעשה כסף בבורסה). הם יוכלו להשתמש בסכום הזה, אם ירצו, בשביל לכסות את עצמם אם יהפכו לסיעודיים. 

סדרי העדיפויות משתנים

אז למה זה בכל זאת מעניין? מעבר לניסיון של חברות הביטוח להפעיל לחץ על הרגולטור לשנות את הרגולציה, כך שהביטוחים האלה יחזרו להיות משתלמים עבורן, הסיפור הזה מספר משהו על סדרי העדיפויות המשתנים בחברה שבה אנחנו חיים, ויותר מזה - על האופן שבו הדמוגרפיה מעצבת מחדש את סדרי העדיפויות האלה. בעוד כמה שנים – 15-10 שנה - הבעיה הזו תחמיר ותהפוך להיות רחבה יותר, ותכלול גם את ה-4 מיליון ישראלים (אז כבר יהיו יותר) שמבוטחים בביטוח סיעודי דרך קופות החולים. 

כל עוד מדינת ישראל הייתה מדינה צעירה יחסית, עם שיעור זקנים (בני 65 ומעלה) של 10%, לאף אחד לא באמת היה אכפת מהעניינים האלה. ביטוח סיעודי? מה זה בכלל? אבל ככל שהאוכלוסייה מזדקנת, ושיעור הזקנים מטפס כבר לכיוון ה-14%, העניינים האלה מתחילים לגעת לכולם. לא רק כי יש יותר זקנים, אלא משום שיש יותר ויותר בני 45 ומעלה - הורים במשפחות עובדות - שאלה ההורים שלהם שהופכים לסיעודיים. פתאום, הבעיה הזו הופכת להיות גם הבעיה שלהם. 

כל עוד היינו מדינה צעירה, סדרי העדיפויות שיקפו סדרי עדיפויות של מדינה צעירה (קצבאות ילדים, מעונות יום, תקציבים לחינוך). ככל שישראל מזדקנת (האמת היא שישראל לא בדיוק מזדקנת - שיעור הילדים ממשיך להיות גבוה, אך כעת גם שיעור הזקנים נהיה גבוה), סדרי העדיפויות יתחילו לשקף גם את הצרכים שכרוכים בזקנה - קצבאות נכות, קצבאות סיעוד ועוד. 

בישראל אין כיום ביטוח סיעודי ממלכתי. מה שיש הוא רשת ביטחון שהמדינה נותנת לקשישים מיעוטי יכולת, שההכנסות שלהם נמוכות מספיק. זה הדבר היחידי שעומד לרשות 3.5 מיליון ישראלים שאין להם ביטוח סיעודי כלל. אם הם עומדים במבחני ההכנסה האלה, הם מקבלים מהמדינה עד 5,000 שקל בחודש - לא בכסף, אלא בשעות שבהן מגיע מטפל או מטפלת. טוב שיש את הכיסוי הזה, אבל הוא חלקי בלבד. 

בינתיים, החברה הישראלית לא מקיימת את הדיון הזה כלל. ייתכן שהיציאה החלקית של חברות הביטוח מהשוק תטלטל את הציבור מספיק בשביל שדיון כזה ייצא לדרך

ככל שהאוכלוסייה תזדקן - תוחלת החיים תתארך, והתשלום החודשי על הביטוח הסיעודי של קופות החולים יתייקר. זה יקרה לא רק עם הגיל של המבוטחים, אלא גם באופן אבסולוטי - חברות הביטוח ייקרו כל כמה שנים את המחירים לכולם. ומתישהו, בעוד 15-10 שנה, המחיר החודשי הזה יהפוך להיות בלתי נסבל – 500-300 שקל בחודש. וכשזה יקרה, הרבה מבוטחים עלולים להחליט להפסיק לשלם, ולהישאר ללא ביטוח. זה יהיה מקרה קלאסי של שוק פרטי שלא מצליח לתת יותר מענה לבעיה, ולכן זה יהיה מקומה של הממשלה להיכנס לתמונה. 

ככל שהממשלה תראה שחברות הביטוח הפרטיות לא מסוגלות לתת מענה לצרכים האלה - כי השיקולים שלהן הם שיקולים מסחריים, ואם זה לא משתלם להן הן לא ימכרו את זה - החברה הישראלית תיאלץ להחליט אם על הממשלה לספק ביטוח סיעודי בעצמה. ביטוח סיעודי ממלכתי באמת, לכולם, לא רק לעניי החברה.

  התשלום על ביטוח סיעודי יתייקר. קופת חולים מאוחדת (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)

חלק ממדינות אירופה כבר עושות את זה, ולומדות על בשרן עד כמה מדובר בעסק יקר, שרק ממשיך להתייקר ככל שהאוכלוסייה מזדקנת והדמוגרפיה עובדת שעות נוספות. ועדיין, ייתכן שביטוח סיעודי צריך להיות מוצר ציבורי בסיסי כמו טיפולי שיניים לילדים. בינתיים, החברה הישראלית לא מקיימת את הדיון הזה כלל. ייתכן שהיציאה החלקית של חברות הביטוח מהשוק הזה תטלטל את הציבור מספיק בשביל שדיון כזה ייצא לדרך. אם זה אכן יקרה, דפנה מאור תהיה צודקת - זו תהיה רעידת אדמה אמיתית.

נ.ב
לא כתבתי כלום על כך שחברות הביטוח עושות את המוות למבוטחים שלהן, בשביל לבדוק אם הם סיעודיים באמת או רק עושים את עצמם. זה נושא נפרד שצריך להטריד כל משפחה שמישהו מחבריה הפך להיות סיעודי. קודם כל צריך לוודא שכל הציבור יכול להרשות לעצמו ביטוח סיעודי בדרך זו או אחרת, אחרי זה יש להעלים מן העולם את ההשפלות שהחולים הסיעודיים האלה נאלצים לעבור.