חפש
Languages
פרסומת לאובר מחוץ לבניין בורסת המניות בניו יורק
צילום: גטי אימג'ס

סופה של כל בועה להתפוצץ: האם המסיבה של נטפליקס, ספוטיפיי ואובר עומדת להסתיים?

לא תמצאו הרבה אנשים בתעשיית ההייטק שיודו שיש בועה. אבל כשיש כל כך הרבה חברות שמוערכות בסכומים כל כך גבוהים, על אף שרבות מהן עדיין מפסידות והרווח לא נראה באופק - זו נורת אזהרה. לכן, אולי הירידה במניות של אותן חברות היא סימן טוב - סימן להתכווצות הבועה, שעדיפה בהרבה מפיצוץ שלה | חיות כיס
שאול אמסטרדמסקי, פרשנות
08 בנובמבר 2019
11:04

תראו משהו:

הגרף הזה הוא של מניית Blue Apron. זו לא החברה הכי חשובה בעולם, בסך הכול חברה שנותנת שירות של מנוי לאוכל - אתם נרשמים, משלמים מנוי חודשי, בוחרים שתיים-שלוש ארוחות כל שבוע, הן מגיעות אליכם בחבילה עד מפתן הדלת, ואז אתם פשוט מבשלים על פי ההוראות, והופ, יש ארוחת ערב בלי שאריות. כלומר, עם מיליון עטיפות פלסטיק בגדלים שונים. אבל חוץ מזה, בלי שאריות.

Blue Apron היא לא החברה היחידה בתחום הזה. יש לה מיליון מתחרות. היא הייתה אחת הגדולות בתחום הזה, אבל מאז שהנפיקה את עצמה בבורסה באמצע 2017, המניה שלה צללה ב-95%. כן, היא מחקה כמעט את כל הערך שלה מיום ההנפקה. אם השקעתם 1,000 שקל במניות שלה ביום ההנפקה, ההשקעה הזו שווה עכשיו 50 שקל. נייס.

עכשיו תראו את זה:

הגרף הזה הוא של חברת Beyond Meat. כתבתי על החברה הזו לפני שבועות אחדים. היא אחת משתי החברות הגדולות שמייצרות בשר תחליפי. כלומר, בשר שהוא לא בשר, אבל נראה כמו, מריח כמו, בעל טעם כמו ואפילו מדמם כמו בשר. 

Byond Meat הנפיקה את עצמה בתחילת חודש מאי. מאז היא עלתה ב-22%. אבל המספר הזה מטעה מאוד. אתם רואים את הפסגה באמצע התקופה הזו? זה השיא שהמניה הגיעה אליו, חודשיים בלבד מיום ההנפקה. בתוך חודשיים בלבד המניה טיפסה ב-250%. פנטסטי. אבל מאז היא נמצאת בהידרדרות קבועה. מאז השיא הזה המניה צנחה ב-65%. רק בשבוע האחרון היא ירדה ביותר מ-20%. המניה הזו עדיין בתחום החיובי ביחס להנפקה, אבל היא לגמרי בצניחה חופשית.

אני יכול להמשיך עם זה. הנה מניית נטפליקס בשנה האחרונה:

הנה מניית אובר שהונפקה גם היא בחודש מאי האחרון:

והנה מניית פלוטון, חברה שהנפיקה את עצמה ממש ממש לאחרונה, ומאז במגמת ירידה:

זו חברה שמוכרת מכשירי ריצה/אופניים שמשולב בהם מסך, יחד עם מנוי לשיעורי כושר אשר משותפים להמון אנשים בבת אחת. היא שווה כבר 6 מיליארד דולר. החברה הזו ארזה מחדש את הקונספט של מנוי לחדר כושר, פרטה על הנימים של אנשים שלא רוצים לצאת מהבית כדי להתאמן כי הם מתפדחים שהם לא נראים טוב, ופשוט מוכרת את זה ביוקר. החברה הנפיקה תוך כדי ההסתבכות של ווי-וורק ונכוותה קשות. 

הנה מניית ספוטיפיי, שירות הסטרימינג של מוזיקה והסכתים הגדול ביותר בעולם:

אגב, לשם השוואה, בשביל שלא תגידו "נו, המניות של החברות האלו יורדות כי כל השוק יורד", הנה הגרף של מדד 500 החברות הגדולות בארצות הברית בשנה האחרונה:

לא רק שזו לא ירידה, זו עלייה של כמעט 10%. השוק עולה, אלו החברות הללו שיורדות.

לעוד טורים של שאול אמסטרדמסקי:

• הביטוחים הסיעודיים מבשרים על רעידת האדמה שבדרך

• תקציב הביטחון הפך לאצבע בעין של משלם המסים

• למה חופשה בישראל היא עסק יקר כל כך?

בועת חדי הקרן

מה משותף לכל החברות האלו? כמה דברים. חלק גדול מהן הפסדיות. אובר הפסידה ברבעון השני של השנה יותר מ-5 מיליארד דולר. ברבעון. זה סכום כל כך גדול שיש מיליון חברות שאפשר לחשוב עליהן, שלעולם לא יגיעו בכלל לאזורים האלה. אבל אובר, עם כל ההפסדים, שווה משום מה 55 מיליארד דולר. והיא לא לבד. חברת הבשר התחליפי Byond Meat שווה בערך 5 מיליארד דולר. 

אולי היה זה האדרנלין, אולי החלום להתעשר בענק, אולי הכסף שזרם כמו מים, ואולי היה זה קצת מהכול, שניפח את בועת הדוט.קום. אם עשיתם משהו "באינטרנט", הדרך להתעשרות כמעט ודאית הייתה סלולה בפניכם

הדבר השני שמשותף לכל החברות האלו, מלבד השווי המנופח, הוא שהאוויר מתחיל לצאת מהבועה שלהן, כך נדמה לי. מהבועה של Blue Apron ותעשיית המנויים לאוכל כבר לא נשאר המון, לפחות לא מההייפ שהיה מסביב בהתחלה. גם מההייפ סביב אובר והמתחרות שלה, שהיו אמורות לשנות לחלוטין את האופן שבו אנשים מתניידים ממקום למקום, נשאר רק זיכרון. במילים אחרות, בועת חדי הקרן - חברות פרטיות שהשווי שלהן הוא יותר ממיליארד דולר - שהתנפחה מאוד בעשור האחרון, מתחילה להראות סימנים של התכווצות. בעיקר אחרי שהחברות האלו מונפקות בבורסות, והופכות לשקופות למשקיעים. לסיפור של ווי-וורק הייתה תרומה גדולה לעניין הזה. והאמת? מדובר בתהליך ממש טוב.

לפני כשבוע, בתוכנית סדר יום עם קרן נויבך בכאן רשת ב, סיפר משקיע ההייטק הישראלי יוסי ורדי כיצד זה הרגיש בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, רגע לפני שהתפוצצה בועת הדוט.קום. הדברים שלו נשארו איתי זמן רב אחרי השידור. למען האמת, בגלל הדברים שאמר החלטתי לכתוב את הטור הזה.

האזינו להסכת קרן עושה סדר

"זו הייתה תקופה מטורפת לגמרי", סיפר ורדי, האיש שהשקיע בסטארט-אפ מיראביליס, שבנו היה אחד ממייסדיו. "אני חושב שזו הייתה התקופה הכי סוערת בחיים שלי, עם הכי הרבה עליות וירידות. היינו עדים להקמה של משהו שידענו שהוא מופלא, אבל לא היה לנו מושג לגבי הפוטנציאל שלו. הגבולות של האפשרויות היו הגבולות של הדמיון". כעבור שנה וחצי בלבד מאז הקמתה, כשהמכירות שלה הסתכמו ב-60 אלף דולר בסך הכול, מיראביליס, הממציאה של תוכנית המסרים ICQ והאמא של כל אפליקציות המסרים המיידיים, נמכרה לחברת AOL בסכום דמיוני במושגים של אז - 407 מיליון דולר. במובנים רבים זה היה האקזיט הציוני הראשון, שהיווה מודל לחיקוי לכל היזמים שבאו אחריו.

אולי היה זה האדרנלין, אולי החלום להתעשר בענק, אולי הכסף שזרם כמו מים, ואולי היה זה קצת מהכול, שניפח את בועת הדוט.קום עוד ועוד. כל יזם, כמעט, שהוסיף את המילה הקסומה "אינטרנט" לפעילות של הסטארט-אפ שהקים - הצליח להנפיק אותו בבורסה בארצות הברית ולגרוף לכיסו מיליוני דולרים. חברות למכירת בגדים באינטרנט, חברות למכירת אוכל לחיות באינטרנט, חברות למכירת רהיטים באינטרנט. אם עשיתם משהו "באינטרנט", הדרך להתעשרות כמעט ודאית הייתה סלולה בפניכם. עד שהכול התפרק.

זה קרה באמצע שנת 2000, כשבועת הדוט.קום התפוצצה בקול גדול, ושלחה גלי הדף לכל עבר התעשייה. חברות נסגרו, פשטו רגל, והשאירו משקיעים ללא כלום. אמריקנים רבים שהשקיעו בחברות האלו את כל כספי החסכונות שלהם לפנסיה נותרו רק עם החלומות. זה העניין עם בועות, כשהן מתפוצצות הנזק שלהן ממש לא נשאר בגבולות הגזרה שבהן הן פועלות ביום יום.

  "יש מעט שמצליחים להגיע לקו הגמר, ויש הרבה שנופלים בדרך". יוסי ורדי (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

ליוסי ורדי היה הסבר מדוע זה קרה, ואני חושב שההסבר שלו מבריק בפשטותו. "התעשייה הזו, ותעשיות מהסוג שלה, מתנדנדות בין שני סנטימנטים אנושיים מאוד מוכרים. הסנטימנט של רדיפת הבצע והסנטימנט של הפחד, בין greed ו-fear. שם זה נע", אמר ורדי. "בשביל הרצון להרוויח כסף אנשים צריכים את החלום, ואת זה מספקים היזמים. במרוץ אל החלום זה - האם תספיק לעשות אקזיט לפני שהכסף ייגמר? יש מעט שמצליחים להגיע לקו הגמר, ויש הרבה שנופלים בדרך".

לפתוח שסתום - לפני שתגיע הסיכה

אז האם אנחנו שוב בבועת הייטק? בועת חדי קרן? בשביל להבין, בואו נגדיר רגע מה זו בועה ומהם חדי קרן. נתחיל מהסוף: חדי קרן הם חברות שהשווי שלהן מוערך ביותר ממיליארד דולר, והן עדיין נמצאות בידיים פרטיות של קבוצה קטנה של משקיעים. בועה כלכלית, לפחות על פי המילון, הוא מצב שבו שווי של נכסים - וזה לא חשוב אם זה נדל"ן, או סטארט-אפים, או חברות שנסחרות בבורסה - עולה בצורה מופרזת כך שהוא מתנתק בשלב מסוים מהשווי האובייקטיבי שלהם.

מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ירום אריאב: "קיים כסף זול, וריבית נמוכה, וחמדנות של אנשים, ואנליסטים שמנפחים את השכל בעניין הזה שהפעם זה אחרת, למרות שזה לא אחרת"

החלק הטריקי בסיפור הזה הוא להבין מהו שווי אובייקטיבי של סטארט-אפ של חברה. בתיאוריה, השווי הזה אמור להיגזר מהרווחים העתידיים של החברה. אם חברה מסוימת עומדת להפוך למונופול בשוק שלה, למשל, ולגרוף את כל, או את רוב, הרווחים לקופתה מבלי שהמתחרות שלה יוכלו לטלטל אותה, יש יסוד להאמין שהחברה הזו הולכת לעשות את הבוננזה של החיים שלה, ולפיכך יש סיבה אובייקטיבית להאמין שהשווי שלה גבוה. אבל זה רק בתיאוריה. במציאות - לכו תדעו.

חדי קרן אמורים להיות נדירים, אבל בשנים האחרונות יש יותר ויותר מהם. בסין יש יותר מ-250 חדי קרן, כלומר חברות פרטיות ששוות יותר ממיליארד דולר. גם בארצות הברית יש מספר דומה. בישראל יש כמה עשרות. זה המון. כשיש כל כך הרבה חדי קרן שמסתובבים, כל כך הרבה חברות שמוערכות בסכומים כל כך גבוהים, על אף שרבות מהן עדיין מפסידות והרווח לא נראה באופק - זו נורת אזהרה אדומה שצריכה להידלק למשקיעים.

על אף שרבים בתעשיית ההייטק, שפנינו אליהם בשביל שיתראיינו אצל קרן נויבך, ניפנפו אותנו בהסבר של "אין שום בועה, למה צריך לדבר על זה בכלל", יוסי ורדי חושב אחרת. "בועה לא יכולה להתפתח בלי שיהיה הסבר מאוד משכנע שהפעם זה אחרת", אמר. "בסופו של דבר, מי שעוקב אחרי כל ההיסטוריה של הבועות יודע שזה אף פעם לא אחרת, ושסוף הבועה להתפוצץ. לחדי הקרן יש שווי מאוד גבוה ואי אפשר להסביר אותו. זה לא אומר שכולן לא שוות, אבל קשה להאמין שכולן כן שוות. אז אנחנו בוודאי בדרך לאיזושהי בועה, אבל אף אחד לא יודע אם הדין וחשבון יוגש בעוד שבוע או בעוד שלוש שנים". 

למה זה כך? למה כל כך הרבה חברות מצליחות למשוך כל כך הרבה משקיעים שמוכנים להשקיע בהן כל כך הרבה כסף? משום שאנחנו כבר אחרי עשור של גאות כלכלית רצופה - התקופה הארוכה בהיסטוריה המודרנית ללא מיתון. המומנטום הזה גורם לאנשים לחשוב שהשוק תמיד יעלה. תוסיפו על זה את העובדה שהריביות בעולם קרובות מאוד לאפס במשך העשור האחרון, וגם היום - מה שהופך את הכסף לזול, וגורם למשקיעים לחפש עוד ועוד אפיקי השקעה מסוכנים יחסית, שעשויים להניב להם תשואות גבוהות. תתבלו את שני אלה בסיפורים המדהימים שהיזמים מצליחים למכור למשקיעים, על טכנולוגיות שהולכות לטלטל את העולם, לשבש ענפים שלמים שכבר עשרות או מאות שנים נראים אותו הדבר, ליצור שוק חדש ולהשתלט עליו במהירות לפני שהמתחרים יבואו - וקיבלתם את כל התנאים לבועה.

ואתם יודעים מה היופי? שגם לפני התפוצצות בועת הדוט.קום שררו תנאים דומים מאוד. גם אז זה היה בתום תקופה ארוכה מאוד של גאות כלכלית (למעשה, עד העת הנוכחית, התקופה ההיא הייתה התקופה הארוכה ביותר של גאות כלכלית ללא מיתון). גם אז זה היה אחרי הרבה מאוד זמן של ריביות נמוכות (לא נמוכות כמו היום, אבל נמוכות מאוד בהשוואה לשני העשורים שקדמו לתקופה ההיא). אז זה נגמר בפיצוץ. האם גם היום זה ייגמר כך?

  נבעט מהחברה שלו. מייסד ווי-וורק אדם נוימן (צילום: אי-פי)

בשידור של סדר יום אמר ירום אריאב, מי שהיה מנכ"ל משרד האוצר בזמן התפוצצות הבועה הפיננסית ב-2008, שכל המרכיבים לקיומה של בועה קיימים: "קיים כסף זול, וריבית נמוכה, וחמדנות של אנשים, ואנליסטים שמנפחים את השכל בעניין הזה שהפעם זה אחרת, למרות שזה לא אחרת, ונותנים את כל הסיבות בעולם להאמין שהעליות בשוק המניות והנדל"ן הן עליות לנצח. השאלה היא רק איך זה ייגמר. אם זה יהיה בפיצוץ גדול או בשחרור איטי של האוויר מהבלון, מה שקורה לעיתים מאוד רחוקות". 

אז למה בכל זאת הכסף ממשיך לזרום אם סימני האזהרה מתרבים? כי בסופו של דבר אנחנו רק בני אדם. או כמו שיוסי ורדי אמר: "וורן באפט אמר על הבועה בשנת 2000 שכולם ידעו שהמסיבה עומדת להיגמר בעוד כמה דקות ושיחזרו הביתה בדלעת ולא במרכבה, אבל מי רוצה להפסיד את חמש הדקות האחרונות של מסיבה יוצאת מן הכלל?".

חדי קרן אמורים להיות נדירים, אבל בשנים האחרונות יש יותר ויותר מהם. בסין יש יותר מ-250 חדי קרן, כלומר חברות פרטיות ששוות יותר ממיליארד דולר. גם בארה"ב יש מספר דומה. בישראל יש כמה עשרות. זה המון

לכן, הירידה במניות החברות, שעד לפני שנייה וחצי נחשבו להבטחה הגדולה ביותר שהולכת לשנות את העולם, או לפחות את הענף שבהן הן פועלות, הן בעיניי סימן טוב. לא, אני לא מייחל למיתון. אף אחד לא רוצה מיתון. אבל אם החברות האלו, והמשקיעים שהשקיעו בהן, הבינו שהחלום היה קצת נוצץ מדי, ועכשיו כולם נרגעים בשביל שהחברות יוכלו לחזור לפרופורציות הגיוניות ולהתקרב אל השווי האובייקטיבי שלהן, זה עדיף בהרבה על פיצוץ אגרסיבי שהיה שולח את גלי ההדף שלו ברחבי כל העולם.

אולי עוד יתברר בסופו של דבר שהתרומה הכי גדולה של אדם נוימן, מייסד ווי-וורק שנבעט החוצה מהחברה שלו אחרי שהצליח לכווץ את שווייה מ-47 מיליארד דולר ל-10 מיליארד דולר בתוך שבועות ספורים, הייתה לפתוח שסתום בבלון הזה - במקום לחכות שהוא יפגוש בסיכה.