ב' בבניין בו גרה

"בשביל לחם מוכרים את הגוף": מי דואג לנערים ללא קורת גג?

ב' עזבה את הבית בגיל 15, חיה בתנאים מחרידים בבניין נטוש, עברה אונס ואיבדה חברים. לכאן חדשות היא מספרת שהרשויות ממשיכות להתעלם מנוער ללא מסגרת: "אני מכירה יותר מדי 'מרים פרץ', שמתגלגלות מבית לבית, ואז בשביל פת לחם הן צריכות למכור את הגוף" • משרד העבודה והרווחה: "הוספת מעונות נעולים נמצאת בראש סדר העדיפויות שלנו"
תומר ממיה
23 בנובמבר 2019
23:17

מי דואג לנערים בסיכון? בחודש האחרון מתה מרים פרץ, נערה בסיכון, ממנת יתר, בזמן ששהתה ברחוב לאחר שלא נמצא לה מוסד מתאים. אבל היא לא הייתה לבד במצב הזה. כפי שפורסם הערב (שבת) בחדשות השבת בכאן 11, נערים רבים נותרים לשרוד לבדם בלי שרשויות הרווחה דואגות להם לקורת גג וליווי של אנשי מקצוע. כזו היא ב', ממשפחה חרדית בירושלים, שעזבה את הבית בגיל 15. היא מצאה מקלט בבניין נטוש בעיר, מול התחנה המרכזית. היא חיה שם בתנאים מחרידים, עברה לדבריה אונס ואיבדה חברה שמתה בידיה.

כתבתו המלאה של תומר ממיה מתוך חדשות השבת

עד היום היא זוכרת את ההתעלמות של האנשים שראו אותה במצבה הקשה ולא ניסו לסייע לה. היא זועמת גם על רשויות הרווחה שלא דאגו לה במשך זמן רב. "זה לישון בזוהמה של עצמך, והעולם רגיל ואתה תקוע בלופ. אתה רואה ילדים שאיתך – והעולם שותק, ובלילות הכי מפחיד כי אתה מבין שאתה לבד, במיוחד לבחורה. בתור בחורה זה לעבור אונס, לא אחד ולא שתיים, זה לא פשוט, וזה בעיקר לא פשוט בתור ילד", סיפרה ב' לכאן חדשות.

על השאלה איפה היו רשויות הרווחה בזמן ששהתה במבנה הנטוש, ענתה: "אף אחד לא מסתובב פה, בתור ילד אתה שונא את המשרד, הם מפספסים אותנו. איפה אתם כשאנחנו פה, כשאנחנו מבקשים כסף לאוכל? אני לא מדברת על סמים, אבל על אוכל, על הדברים הכי בסיסיים, על לישון על מיטה, אף אחד לא הסתובב כאן, אף אחד לא היה".

בהמשך סיפרה ב': "בעיקר אני זוכרת שהייתה לי חברה מאוד טובה שנגמרה לי בידיים, במנת יתר, אני זוכרת אונס, אני זוכרת צרחות, אני זוכרת טראומה". על האונס אמרה: "כשאמא שלי הלכה למשטרה, אמרו לה, 'כל עוד היא בת 16 – אין לנו מה לעשות איתה', מה זה אין לנו מה לעשות איתה? אתם גוזרים על ילדה להיאנס".

"אם מישהו היה מחבק אותי בגיל 15 והיה נותן לי קורת גג נורמלית, לא יותר, אני לא הייתי ממשיכה. אם מישהו היה נותן לי חיבוק – לא הייתי מגיעה לפה"

על השאלה אם היא מאמינה שתצליח להשתקם נפשית, מספרת ב' בעצב: "לא. יש לי חלום, יש לי חלום לרפא את הטראומות לרפא את הפחדים, לקום בבוקר ולא להיכנס ללופים עם עצמך, בעודך ספוג בשתן. כשילדים בגילי שיחקו כדורגל עם חברים, אני שיחקתי בלשרוד. זה כל יום מלחמה, ואתה רעב, ומקרקרת לך הבטן ואתה הולך מסריח ומבקש כסף לאוכל. אנשים היו אומרים לי לא כי הם חשבו שאני אקנה בזה סמים. אז ביקשתי: 'בו תקנה לי אוכל'. 

לטענת ב', מקרים כמו של הנערה מרים פרץ הם לא נדירים: "אני מכירה יותר מדי 'מרים פרץ', שמתגלגלות מבית לבית, ואז בשביל פת לחם הן צריכות למכור את הגוף. כשהייתי ברחוב היו אנשים, בעלי בתים, שאמרו לי: 'בואי אביא לך קוק, יהיה לך מושלם', ואז מה? ואז אני נרקומנית?".

הריאיון עם ב'

ב' הוסיפה כי בשל המצוקה נאלצה לשכב עם מישהו בשביל סנדוויץ' כבר בגיל 15: "זה הולך איתי עד היום. כשהמצב שלך על הפנים – גם אם תהיה לך פרוסת לחם עם עובש אתה תשמור אותה, מי אמר לי שמחר יהיה לי?".

לאחר מכן הוסיפה ב': "אם מישהו היה מחבק אותי בגיל 15 והיה נותן לי קורת גג נורמלית, לא יותר, אני לא הייתי ממשיכה, אם מישהו היה נותן לי חיבוק – לא הייתי מגיעה לפה". לסיכום אמרה: "אחנו לא שקופים, קל להתעלם, קל לעמוד מהצד. אתם מפחדים שנקנה סמים? תקנו לנו אוכל, והמדינה? וואלה נכשלתם בגדול. אתם רוצחים את הילדים שלכם בידיים".

"אתם מפחדים שנקנה סמים? תקנו לנו אוכל, והמדינה? וואלה נכשלתם בגדול. אתם רוצחים את הילדים שלכם בידיים"

תגובת משרד העבודה והרווחה: "המשרד מביע צער על מותה של מרים פרץ ומשתתף באבלה של המשפחה. למעונות הנעולים של חסות הנוער, ובכללם למעון מסילה, אכן יש רשימת המתנה. הוספת מעונות נעולים נמצאת בראש סדר העדיפויות של המשרד. אנו עובדים מול משרד האוצר על הקצאת תוספת תקציבית ייעודית למטרה זאת בתקציב 2020. בּאשר לעמותת לחן שהפעילה הוסטל פתוח ולא מעון נעול: לכֿל 36 הנערים ששהו במסגרת נמצאו מסגרות חלופיות".