מליאת הכנסת
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

שנה בממשלת מעבר: הילדים בפריפריה, החולים במסדרונות והאלימות במגזר הערבי עדיין מחכים

כבר שנה שאין חקיקה, ונבחרי הציבור עוברים ממערכת בחירות אחת לבאה - אפס תוכניות עבודה ומחויבות כלפי הציבור. רגע לפני שהולכים לבחירות שלישיות, כתבי ופרשני כאן חדשות מסכמים את מה שתקוע במדינה בשל המשבר הפוליטי
כתבי כאן חדשות
29 בנובמבר 2019
14:07

אחת הדוגמאות ליציבות שלטונית היא כהונה מלאה של ממשלות. על פי חוק, בחירות בישראל אמורות להתקיים פעם בארבע שנים ביום שלישי, בשבוע השלישי של חודש חשוון.  זה לא ממש קורה. בחירות בישראל בדרך כלל לא מתקיימות במועדן החוקי.

הממשלה הנוכחית, ה-34 במספר, היא ממשלת שיא, ומכהנת הכי הרבה זמן מאז קום המדינה. הממשלה הזו הושבעה בכנסת ה-20, בתאריך היסטורי - 14 במאי (היום שבו הוקמה מדינת ישראל). ב-2015 זו הייתה רק השבעה של הממשלה. אבל הממשלה הזו מכהנת בתפקידה כבר ארבע שנים ושבעה חודשים וחצי. לא הייתה בישראל ממשלה כל כך ארוכה, והיא חצתה שלוש כנסות - ה-20, ה-21 וה-22. עוד שיא שנשבר פה.

השיתוק הכללי מגביר את הניתוק העמוק שבין הפוליטיקאים לבוחרים. ממשלת מעבר ארוכה כל כך היא עוד סדק באמון הציבור בדרג הממשלתי הנבחר

בממשלה ה-34 היו אין סוף חילופי שרים. תחלופה שקשה כמעט לעקוב אחריה. ארבעה שרי ביטחון: יעלון, ליברמן, נתניהו ובנט. שלושה שרי בינוי: גלנט, כחלון ושאשא-ביטון. ארבעה שרי כלכלה: דרעי, נתניהו, כחלון וכהן. חמישה שרי קליטה ועלייה: אלקין, לנדבר, נתניהו, לוין וגלנט. נדמה שבכהונה הנוכחית של הממשלה, הפכה משרת השר לזולה יותר, וחשובה הרבה פחות - יותר תשלום פוליטי מאשר תוכנית עבודה של ממש. משרד שמתנהל ללא שר עם תוכנית עבודה הוא משרד משותק, או משרד שמנוהל בידי פקידים. אם פקידים יהיו קובעי הדרך למשרדי הממשלה, מה הצורך בדרג הפוליטי?

מערכת הבחירות כבר החלה - המועד טרם הוכרז | פרשנות

מלכוד 21: אילו תרחישים ימנעו מערכת בחירות נוספת?

כמעט שנה שאין חקיקה, למעט חקיקה דחופה. כבר כמעט שנה שהנושאים המרכזיים שמעסיקים את המחוקקים הם חוקי בחירות, והכנת המדינה ממערכת בחירות אחת לבאה אחריה. שנה של ממשלת מעבר מייצרת אפס תוכניות ואפס מחויבות כלפי הבוחר. שרים לא יכולים לקבל החלטות ארוכות טווח בשל הצורך לאשר כל החלטה אצל היועצים המשפטיים, שלוקחים בחשבון שמדובר בתקופה זמנית שאין לקבל בה החלטות שיכבלו את ידי הממשלה הבאה - אלא שזו לא מוקמת.

השיתוק הכללי הזה של שנה שלמה, מגביר את הניתוק העמוק שבין הדרג הנבחר לבוחרים. הפוליטיקאים אמנם זקוק לבוחרים שיגיעו להצביע, אבל לא יכולים לקיים את הבטחותיהם שכבר הצטברו לאורך שתי מערכות בחירות. ממשלת מעבר ארוכה כל כך היא עוד סדק, שהולך ומעצים, באמון הציבור בדרג הממשלתי הנבחר.

(יואב קרקובסקי)

מפת האיומים הביטחוניים ממתינה לתקציב

כשנענדו דרגות רב אלוף על כתפיו של אביב כוכבי, הרמטכ"ל ה-22, בינואר השנה היה הרא"ל הטרי בטוח שתסתיים מערכת הבחירות - ובחודש מאי כבר תקום ממשלה, שתאשר את התכנית הרב שנתית שהחל לגבש בתקופת החפיפה, "תר"ש תנופה".

גם מדינות במעגל השלישי הפכו לאחרונה לזירות רלוונטיות עבור ישראל, למשל עיראק - שם מתבססים האיראנים. מענה לכל אלו עולה כסף

"תר"ש גדעון", התכנית הרב שנתית של הרמטכ"ל הקודם איזנקוט הסתיימה, וכוכבי ניסח קווי יסוד לתכנית לחמש השנים הבאות. תר"ש לצה"ל הוא לא רק כסף, הוא קודם כל הבנת מפת האיומים והמענה בשנים הבאות. כוכבי מסתכל בין השאר על איום התלול-מסלול שמתגבר, מעזה ומלבנון, ורוצה עוד סוללות כיפת ברזל. על צבא סוריה ששוב בונה את כוחו אחרי שנים ארוכות של שחיקה במלחמת האזרחים – ודורש מצה"ל להיערך מול האיום הוותיק שחוזר לזירה. גם מדינות במעגל השלישי הפכו לאחרונה לזירות רלוונטיות עבור ישראל, למשל עיראק - שם מתבססים האיראנים ומציבים טילים שמאיימים על ישראל. מענה לכל אלו עולה כסף, וצה"ל צריך תכנית רב שנתית שתסדר את הקצאת המשאבים.

הרמטכ

זקוק לתנופה. הרמטכ"ל אביב כוכבי (צילום: פלאש 90)

חוץ מאלו, צריך גם להשלים פערים מהשנים האחרונות - חימוש, חלפים, אמצעים וכוח אדם בלא מעט יחידות. אנו שומעים בשנה האחרונה את הרמטכ"ל מדבר על צבא קטלני ורב ממדי. גם לזה יש מחיר. אם זה כוונות אופטיות משוכללות, למשל, או תאי תקיפה שנשענים על טכנולוגיות יקרות.

חלק מההחלטות הכספיות הן בסמכות הרמטכ"ל, למשל הקצאה של כ-30 מיליון שקל שהעביר כוכבי לטובת פרויקט טכנולוגי סודי, על חשבון דברים אחרים. אבל בשביל החלטות משמעותיות ויקרות יותר צריך אישור ממשלה. כוכבי קבע שהתכנית תצא לדרך בכל מקרה בינואר 2020. אבל גם הוא יודע שרק ממשלה מתפקדת תוכל לתת תנופה אמיתית לתוכנית העבודה שלו.

(משה שטיינמץ)

החולים ממתינים לתרופות - אבל הוועדה לא יודעת מה התקציב

דיוני ועדת סל התרופות נערכים בימים אלה בקמפוס שיבא בתל השומר. חברי הוועדה דנים בכ-900 תרופות וטכנולוגיות שהוגשו לסל השנה, בעלות כוללת של יותר משלושה מיליארד שקל. אולם הם אינם יודעים כמה כסף יש לטובת התרופות הללו, שחולים רבים ממתינים לאישורן. הסיבה? פשוט מאוד - אין ממשלה, ואין תקציב ידוע. ועדה שמסקנותיה עשויות לחרוץ גורלות, דנה ופועלת בצורה חסרת תקדים: מבלי שיש לחבריה מושג לגבי התקציב העומד לרשותם.

ועדת הסל היא דוגמה אחת לחוסר הוודאות במערכת הבריאות, בהיעדר ממשלה ועבודת כנסת. ניתן להוסיף לכך את המשבר העמוק במערכת האשפוז ואת תת התקצוב המתמשך, את המצב הקשה בחדרי המיון ובמחלקות הפנימיות ואת הצוותים הרפואיים שמתריעים מפני קריסה מתקרבת. פרופסור אבישי אליס, יו"ר איגוד הרפואה הפנימית, אמר לאחרונה בדיון בכנסת כי הייתה ועדה שבחנה את מצב המחלקות הפנימיות, אך יישום ההמלצות שלה מתעכב בגלל המצב הפוליטי והאתגרים התקציביים. מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, התריע כי כניסה לסבב בחירות נוסף עלולה להכניס את המערכת לסחרור.

על שולחנו של שר הבריאות החדש, או סגן השר הממשיך, מונחת ערימה גבוהה של אתגרים ומשימות לקידום. מפרויקטים שממתינים לפיתוח, כמו מהפכת המזון הבריא, ועד לכשלים שמחכים לפתרון, דוגמת המשבר במוסדות הגריאטריים. כל אלה לא יזוזו לשום מקום, כל עוד לא תקום ממשלה חדשה וכל עוד לא ימונה שר בריאות בישראל. הפעוטה במסדרון, החולה המשווע לתרופה והקשישה הממתינה למטפל הסיעודי – כל אלה ימשיכו לחכות. 

(דקלה אהרן-שפרן) 

התחבורה בישראל צריכה שר שיישב על ההגה שנים קדימה

רגע לפני מה שמסתמן בינתיים כבחירות שלישיות, במשרד התחבורה אולי רואים הכי טוב את הבעיה. מדובר במשרד שבו הפרויקטים ענקיים - כבישים, מחלפים, תשתיות, שדות תעופה או רכבות מתוכננים עשור קדימה. לפעמים יותר. האם באמת ראוי ששר בממשלת מעבר הוא שיחליט, למשל, על שינויים תקציביים במשרד, שהוא השני בתקציביו מבין המשרדים הכלכליים אחרי משרד האוצר?

  בתחבורה, בתקופה כזאת, כדאי בעיקר לא לגעת. לא לקלקל. (צילום: פלאש 90)

השבוע, לדוגמה, הסיט השר בצלאל סמוטריץ' 70 מיליון שקל מסלילת כבישים לקרונות עבור רכבת ישראל. ייתכן שזה מבורך וייתכן שלא, אבל לא בטוח שמי שאולי לא יהיה בתפקיד בעוד מספר חודשים צריך לעשות שינויים כאלה. שר התחבורה לשעבר ישראל כץ היה עשור בתפקיד. ואכן, לקילומטראז' יש משמעות.

יוזמה כמו "נתיב פלוס", פרויקט מאוד שנוי במחלוקת עם כמות עצומה של מתנגדים, או ההחלטה על השבתת מסילת איילון לשבועות ארוכים - ראוי היה שיוצאו לפועל על ידי מי שישב על ההגה שנים קדימה בתפקיד. ממשלת מעבר כשמה כן היא. בתחבורה, בתקופה כזאת, כדאי בעיקר לא לגעת. לא לקלקל. ניסויים? נמשיך להמתין בסבלנות לשר קבוע בתפקיד.

(שרון עידן)

המשרד שאחראי על סיוע בין-לאומי זקוק לסיוע בעצמו 

השחיקה במעמדו של משרד החוץ, מבחינת מיקומו בשרשרת קבלת ההחלטות, נמשכת כבר שנים רבות. ככה זה כשלא היה לך באמת שר שעמד בראש המשרד (לא, ראש ממשלה שעומד בראש המשרד לא נחשב). אבל כשאין ממשלה מתפקדת, ואין ממש תקציב, משרד החוץ הפך בשנה החולפת למשרד הפנים.

אפילו מונית מעיר לעיר במדינה זרה הפכה לבקשה חריגה. שגרירים שאחראים על כמה מדינות כבר לא היו חודשים במדינות שנמצאות תחת אחריותם

אפילו מונית מעיר לעיר במדינה זרה הפכה לבקשה חריגה. שגרירים שאחראים על כמה מדינות כבר לא היו חודשים, אם לא יותר, במדינות שנמצאות תחת אחריותם, וראשי אגפים ומחלקות שקורקעו ארצה לא ביקרו באזורים שבאחריותם. תוסיפו לזה הבטחות ישראליות לשיתופי פעולה ופרויקטים שנחתמו – ובלא מעט מקרים נותרים באוויר עם הרבה תסכול, ולפעמים גם כעס, מצד המדינות השונות.

אז למזלנו, הדיפלומטים עושים, או יותר נכון מנסים לעשות, את העבודה עם מה שיש – ממשיכים לעבוד מול ועם מי שיש כדי לפתח את היחסים הכלכליים והדיפלומטיים של ישראל, ולהביא לצדנו עוד מדינה באיחוד האירופי ובאו"ם. ועדיין, עם חוסר של 300 מיליון שקל בתקציב הרגיל (ולא ניכנס לוויכוח מי אחראי), ב-1 בינואר, עם תקציב של אחד חלקי 12, המשרד יעבור למצב של מוות קליני מובהק. אולי זה הרגע לבקש סיוע בין-לאומי למשרד שדווקא אמור להעניק אותו.

(עמיחי שטיין)

בראש הארגון הכי מורכב במדינה אין מנהל

דמיינו את עצמכם מתיישבים במשרדו של יועץ השקעות. על הפרק, אומר היועץ, עומדת הצעה להשקיע בחברה ענקית ומורכבת, שמעסיקה עשרות אלפי עובדים ומנהלים, ומובילה תוכניות ארוכות טווח של מיליארדי שקלים. אלא שמתברר כי בראש החברה אין מנכ"ל. יש מנהל זמני, שכהונתו מוארכת כל שלושה חודשים. הוא מוגבל בסמכויותיו ובמינוייו, בכל רגע הדירקטוריון יכול להזיז אותו מתפקידו, ואם לא די בזה - אף אחד לא יודע מתי המצב הזה יסתיים. סביר להניח שלא רק שלא הייתם משקיעים את כספכם בחברה כזו, אלא שאפילו הייתם זועמים על מי שהעלה אותה לסדר היום.

  מונה במקור ל-45 יום בלבד, ובקרוב יציין שנה לכהונתו. ממלא מקום המפכ"ל מוטי כהן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

קשה להאמין, אבל כבר שנה שהמשטרה מנוהלת כך. בראש הארגון הכי מורכב במדינה, שלפתחו עומדים יום יום אתגרים עצומים, אין מפכ"ל קבוע שיכול להוביל תהליכים ארוכי טווח. מינויי קצינים כרוכים באישורים משפטיים, ואין מה לדבר על תקציבים ייעודיים לתוכניות חדשות - בשעה שממשלה שלמה מתנהלת בלי תקציב.

קחו לדוגמה את האתגר הגדול ביותר של המשטרה היום - מיגור האלימות במגזר הערבי, אשר דורש מעורבות ממשלתית אינטנסיבית, תוכניות חירום, תוספות תקציב ומאות תקנים נוספים. לא די בתוכנית שנבנתה בראשית כהונת הממשלה היוצאת, לפני ארבע שנים, שגם היא לא תוקצבה במלואה.

מעל לכל עומדת שאלת עצמאות המשטרה והעומד בראשה. זה הרי אחת מאבני היסוד של תפקיד המפכ"ל, כפי שמוגדר בחוק - אדם שאינו כפוף למרות השר והממשלה בשורה של נושאים, כדי לממש את חשיבות עצמאות מערכת אכיפת החוק. האם ניתן ליישום עקרון זה, כשבראש הארגון עומד אדם שבכל שלושה חודשים הממשלה צריכה להחליט אם להאריך את כהונתו? ממלא מקום המפכ"ל מוטי כהן, שמונה במקור ל-45 יום בלבד, יציין בשבוע הבא שנה לכהונתו. הוא מתנהל כבר כמפכ"ל קבוע. גם בשב"ס המצב דומה, כשבשבוע הבא יציינו שנה לכהונתו של ממלא מקום בראשות הארגון - אשר וקנין. באופק לא נראה תאריך כלשהו, שאחריו יוסר התואר ממלא מקום ממפקדי הארגונים. 

(רועי ינובסקי)

הורי התלמידים יכולים לשכוח מחוגים וקייטנות מסובסדות

ביישוב שלומי שעל גבול הצפון הילדים מרגישים היטב את היעדר הממשלה. עד לפני שנה, נהנו כ-300 תלמידים מהיישוב מחוג אחר הצהריים. חוג בעלות סמלית של עשרה שקלים בלבד לחודש. שנת הלימודים תש"ף כבר נפתחה, אבל התוכנית "חוג לכל ילד" בצפון לא נפתחה - בכל יישובי הצפון. 6 מיליון שקל בלבד חסרים כדי להפעיל את התוכנית, גם ביישובים המדורגים ברמה סוציואקונומית 10-6. תקציב מערכת החינוך הוא הגדול ביותר מבין משרדי הממשלה, עבר כבר את 60 מיליארד השקלים. 6 מיליון הוא כסף קטן כדי לפתור את המשבר. אבל הכסף לא עובר – בגלל הקיפאון הפוליטי. וזו רק דוגמה אחת.

במשך שנים נלחמו ההורים על קיצור החופשות לילדים. אחד הפתרונות שמצא משרד החינוך הוא סבסוד קייטנות בתוך בתי הספר והגנים לבני 9-3, בימים שבהם ההורים עובדים. כך נולד מיזם "בית הספר בחגים". בחודש אוגוסט השנה הודיע משרד החינוך כי המיזם לחנוכה מבוטל ו-165 מילון השקלים שהיו אומרים לסייע להורים עוברים לתקציב החינוך המיוחד. במשרד עוד קיוו שברגע שתקום ממשלה, ניתן יהיה בכל זאת לקיים את המיזם כך שהכסף יועבר ויובטח בתקציב 2020. כמו "חוג לכל ילד", גם זה לא קרה. רשויות מקומיות רבות יפעילו קייטנות בחנוכה, אך להורים זה יעלה כסף רב. אם המצב הפוליטי הנוכחי יימשך, ההורים יכולים גם לשכוח מחמישה ימים של קייטנות מסובסדות בפסח.

למעשה, כמעט כל התקציבים לתוכניות של משרד החינוך צפויים להתעכב בגלל ממשלת המעבר. לזה יש להוסיף את הקיצוץ הצפוי במערכת החינוך, שישפיע על כל המחלקות, אבל במשרד עדיין לא יודעים להגיד כמה אחוזים יקוצצו ובאיזה מחלקות.

(לירן כוג'הינוף)

המשרד שאמור לשלוט בממשלה - הפך לחלש מכולם

כל משרדי הממשלה סובלים מהיעדר ממשלה קבועה. זה שנה שהם לא באמת יכולים לקדם תוכניות חדשות. כל שהם יכולים לעשות הוא לחשוב על תכוניות חדשות, לכתוב אותן, ואז להכניס למגירה ולחכות ולחכות. כשתקופת ההמתנה הזו מתארכת, מי שכוחו נחלש יותר מכל מבין משרדי הממשלה הוא משרד האוצר. במצב הנדיר הזה, שבו אין יכולת לקדם מהלכים חדשים, משרד האוצר, וליתר דיוק אגף התקציבים במשרד האוצר, נתפס במערומיו.

אין תהליכי קבלת החלטות, אין רפורמות, אין כלום. משרדי הממשלה ממשיכים לבצע, חלקם מצפצפים על משרד האוצר בגלוי, וכוחו נשחק

בימים כתיקונם, האוצר הוא החזק מבין משרדי הממשלה. בימים כאלה, כמעט שהוא אינו יכול לעשות דבר. מי שעושים, מי שמבצעים בשטח, הם יתר משרדי הממשלה. הגלגל התהפך. בשנים רגילות משרד האוצר שולט בממשלה כמו שעון. משרדי הממשלה מבקשים תוספות, משרד האוצר מתנה אותן ברפורמות, הכול מגיע לשולחן הממשלה באוגוסט, שרי הממשלה והפקידים רבים לתוך השעות הקטנות של הלילה, ואז מאשרים תקציב. אחרי זה הולכים עם כל זה לכנסת.

בזמן שאתם מחכים לנס פוליטי – דמיינו ממשלת אחדות שתרפא את הכלכלה | פרשנות

כעת, כל התהליך הזה התפרק. אין תהליכי קבלת החלטות, אין רפורמות שיכולות להתקדם, אין כלום. משרדי הממשלה ממשיכים לבצע, חלקם מצפצפים על משרד האוצר בגלוי, וכוחו נשחק. זה לא בהכרח דבר כל כך רע, ולא בטוח שזה יישאר כך לטווח הארוך, אבל זה כן מספק חומר למחשבה על היכולת של השיטה הכלכלית-פוליטית הישראלית לשרוד מצבי קיצון.

(שאול אמסטרדמסקי)