נתניהו, ליברמן וגנץ
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

באין אמון בין הצדדים: הדרך לבחירות 2020 קצרה מתמיד

נתניהו לא פונה לקהל המזוהה מפלגתית, אלא לזה שמעריץ אותו פרסונלית • אחרי ההשפלה הקשה שהעביר ליברמן את החרדים, בליכוד בטוחים שכל ויתור שלהם ישחק לטובתו ולא יביא להרכבת ממשלה • מי ישלמו את המחיר של מערכת בחירות שלישית?
יואב קרקובסקי | פרשנות
30 בנובמבר 2019
10:01

פעם היה מקובל שאת הבחירות בישראל מנצחים מהמרכז. ראשי הליכוד "השמילו", ראשי העבודה "הימינו". זו הייתה הדרך לנסות להביא כמה שיותר קולות מכל כיוון. משום מה כבר כמה שנים בנימין נתניהו שינה את הכללים. במהלך מערכת הבחירות שבה הוא חתך שמאלה, הוא לא השיג את התוצאה הרצויה, זה היה בבחירות 2013.

שנה בממשלת מעבר: מהילדים בפריפריה ועד סוללות כיפת ברזל - אלו התחומים שתקועים בשל המשבר הפוליטי

מאז הפסיק נתניהו לנסות ולהביא קהלים חדשים להצביע מח"ל. הוא עובד מאז אך ורק בתוך הבייס. הוא לא מדבר עברית, לא מדבר ישראלית, הוא מדבר ימנית. זה עבד לו באופן יחסי. בבחירות 2015 "שתה" את המפלגות מימין לו, וכך המשיך ועשה בשתי מערכות הבחירות האחרונות, באחת זה הצליח יותר, באחרונה - פחות.

אבל בנימין נתניהו ממשיך לשנות את הקהל שאליו הוא פונה. נתניהו כבר לא ממש מחפש את כל הימין, אפילו לא את כל אנשי הליכוד. נתניהו שנמצא בסד מסובך וקשה של העמדה לדין, מדבר רק אל ההארד קור הפוליטי שלו. בעוד מולו מתרקמת קואליציית "רק לא ביבי", הוא מדבר לקהל התומך בו אישית ורוצה רק אותו. הבייס האישי שלו. זה שהתייצב בהפגנה ביום שלישי ברחבת מוזיאון תל אביב, ועוד עשרות אלפים ברחבי הארץ שמעריצים אותו ויילכו אחריו באש ובמים.

נתניהו ממשיך לשנות את הקהל שאליו הוא פונה. הוא פונה לקהל שמעריץ אותו פרסונלית. לקהל שרואה בו המנהיג שאין בלתו

נתניהו מצמצם את הקהל אליו הוא מדבר. אם בעבר זה היה כלל העם שנמצא במרכז הרחב שבין מרצ למפד"ל, בהמשך הוא פנה יותר ימינה למצביעי ליכוד מובהקים, מפלגות המרכז הימניות ועד האיחוד הלאומי. עכשיו נתניהו לא פונה לקהל המזוהה מפלגתית. הוא פונה לקהל שמעריץ אותו פרסונלית. הוא אמנם מדבר אידיאולוגיה, כמו סיפוח בקעת הירדן, הוא מדבר ביטחון כמו על החלשת או מיטוט שלטון חמאס והרבה מאוד נגד איראן, אבל למעשה מדבר בעיקר לקהל שרואה בו המנהיג שאין בלתו.

הקהל שאליו פונה נתניהו מצטמצם. רבים במפלגתו סלדו מההפגנה, סלדו מהדברים, וחלקם סלדו גם מהדוברים על הבימה. 28 חברי כנסת ושרים נרתעו מלהגיע לכיכר המוזיאון, היו להם עניינים חשובים יותר לעשות באותו ערב. אבל לא רק נבחרי הליכוד בכנסת נעדרו מההפגנה, גם רבים-רבים מחברי המרכז, שגם הם נבחרי ציבור, לא הגיעו להפגנה. זה לא שהם לא מאמינים לראש הממשלה שדבק בחפותו, ובאמונה שהוא נרדף, אבל יש גם לחברי המרכז ובוודאי לחברי הכנסת והשרים גבול. יש דרך לנסות לתקן, לא באמצעות הפגנה שמארגנת מפלגת השלטון נגד עוגניה של הדמוקרטיה הישראלית.

הקריאות נגד ראשי מערכת אכיפת החוק, הקריאות נגד התקשורת ונגד גדעון סער, לא הפכו את האירוע הזה קל יותר לאנשי הליכוד. רבים מהם הביעו סלידה, חלקם לפני תחילת ההפגנה, רובם בשעות ובימים שבאו אחריה. ההפגנה הזו לא חיזקה את האחיזה של נתניהו בסיעה שלו, שלא רוצה בחירות. אולי דווקא ההפגנה הזו, חיזקה את החשש של חלק מחברי הכנסת שהמטרה של נתניהו היא היחלצות אישית, מענייניו המשפטיים גם על חשבונם. בנקודת הזמן הנוכחית, זוהי סכנה ברורה ומיידית מבחינתו של נתניהו. בנסיבות הללו, עשויים חברי כנסת, בעיקר מהשורות האחוריות שעשו מאמץ לא פשוט להיכנס לכנסת, להתחיל לדאוג לעצמם, ולאו דווקא למנהיגם וזה עלול לפורר לנתניהו את המחנה שהוא כל כך זקוק לו.

אל תפריעו לו ליהנות

אביגדור ליברמן ממש, אבל ממש נהנה, ולא, הוא לא ייתן לאף אחד להפריע לו. ליברמן מטריל את המערכת הפוליטית מכל הצדדים שלה. ליברמן שינה את טעמו, איזו ממשלה הוא רוצה, כמה פעמים בשנה האחרונה. זה התחיל מהתפטרותו החפוזה ממשרד הביטחון לפני שנה, שלוותה בקרב יריות פנימי בתוך הנגמ"ש הימני. ליברמן תקף בעוצמה רבה את נתניהו ואת נפתלי בנט. המשיך במתקפה שליוותה את מערכת הבחירות הראשונה השנה, אך תוך התחייבות כי ימליץ על בנימין נתניהו להרכיב את הממשלה, מבלי שאיפשר לו להשביע אותה בכנסת. מחודש וחצי לאחר בחירות אפריל שינה ליברמן את המסרים – מאותו רגע חפץ בממשלת אחדות ליברלית. ליברמן אפילו הבטיח, מי שיקבל את עמדות הבסיס שלי ויכשיל ממשלת אחדות - אלך איתו. ראשי כחול לבן לקחו את דף המסרים, שיננו, הגו ולמדו אותו היטב – ואז אימצו אותו. ליברמן שיחק גם בהם נתן להם לחיות באשליה שהנה הנה הוא מביא להשבעת ממשלה בראשותו של גנץ, ובסוף לא הלך איתם.

ליברמן מטריל את המערכת הפוליטית מכל הצדדים שלה. אם יש לחץ בליכוד, אם ניתן להמשיך לסחוט את הלימון, הוא יעשה זאת

בריאיון שלשום ברדיו רק"ע דיבר ליברמן על התרחיש שיכול היה להביא להקמת ממשלת ימין צרה. שורה ארוכה של ויתורים מצד החרדים בנושאי דת ומדינה. ויתורים מוכרים וידועים, ובהחלט לא פשוטים עבורם. היו מי שטעו לחשוב, הנה ליברמן מאותת שוב ימינה. אנשיו של ליברמן דאגו לתדרך לאורך היום כי התנאים הללו היו רלוונטיים כשהתקיים דיאלוג מול הליכוד, אלא שהתשובות שנתן הליכוד באותם ימים לא עמדו בתנאי הסף של ישראל ביתנו. בליכוד כבר נשמעו קריאות לראש הממשלה, מהר ופגוש את ליברמן, קפל את החרדים וניתן לסגור. ליברמן, שבאמצעות אנשיו צינן את הלהבות, זיהה את הסערה בליכוד, ושוב שינה את טעמו.

אם יש לחץ בליכוד, אם ניתן להמשיך לסחוט את הלימון, הוא יעשה זאת. אתמול הוא שלח שוב רשימת קניות. היא לא שונה ממה שהיתה בעבר, אבל יש בה שורה תחתונה, והיא מי שמוכן לדבר על הרשימה הזו ולקבל אותה - יקבל את תמיכתנו. בכחול לבן, שכבר קיבלו את דרישות ליברמן, כבר יודעים בוודאי שהכוונה היא לא אליהם. פניו של ליברמן לליכוד, הוא מפתה את נתניהו אבל לראש הממשלה יש בעיה. אחרי ההשפלה הקשה שהעביר ליברמן את שותפיו הנאמנים ביותר, את החרדים בנאום שלו לפני שבוע בישיבת הסיעה, הם לא מאמינים לו, לא מוכנים לסלוח לו, ובטוחים שכל ויתור שלהם יישחק בידי ליברמן, ולבסוף לא יביא להרכבת ממשלה. זה יהיה עוד כלי בסל המוצרים שינסה ליברמן לשווק במערכת הבחירות השלישית.

אז מה יהיה?

זו השאלה שמטרידה ביותר את מדינת ישראל כבר שנה. התשובה כנראה: בחירות. אין כמעט שום תרחיש אחר. האחריות למנוע את סבב הבחירות השלישי מונח על כתפיהם של אלה שישלמו את המחיר, והם נמצאים בפריפריה הפוליטית. בעשיריות השלישיות של הליכוד וכחול לבן, במפלגות הקטנות שיימצאו בסכנת אמת לו יתרחשו בחירות נוספות. בשלב הזה נראה כי ליו"ר הליכוד, וראש הממשלה בנימין נתניהו בחירות יעשו טוב, הוא ירוויח עוד זמן בראשות הממשלה, העמדה לדין תתרחק, והוא יוכל להמשיך לשלוט בסדר היום. מבחינת ראשי כחול לבן שרואים סקרים מחמיאים, זו גם בשורה לא רעה, הם אמנם מדברים נגד בחירות, אבל לא עושים שום דבר של ממש כדי למנוע אותן. הפערים נותרים ענקיים בין המפלגות. האמון אינו קיים ואיש לא מנסה לעורר אמון בין הצדדים. כל הנחלים מזרימים אותנו לים הקמפיין, כלומר לבחירות מארס 2020. נס כמו שאומר ליברמן לעצור את זה, אבל מחוללי הניסים הפוליטיים אינם בנמצא.