בן גביר פרץ וסמוטריץ'
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

קרבות בשוליים: כמו בשמאל, גם בימין מתקשים להציג חזית מאוחדת

אם חשבנו שבליכוד תהום פעורה בין נתניהו לסער, נדמה שלא הבנו כמה חמור המשבר בציונות הדתית • בכחול לבן מתכננים להוביל קמפיין אגרסיבי במיוחד נגד הליכוד ורואים בעיקר סכנה לעבודה • נתניהו מעוניין שחברי הכנסת בליכוד יחושו את חוסר היציבות ואת החשש מפני התמודדות שוב על מקומם
יואב קרקובסקי | פרשנות
21 בדצמבר 2019
09:17

הבעיה העיקרית של המערכת הפוליטית הישראלית, נמצאת בימים האלה של בחירות סבב ג' בירכתיים של המפלגות הגדולות. מימין לליכוד ערמה של מפלגות שלא מצליחה להתאחד לאחת, כפי שעשו בסבב ב' – לרוץ ביחד כדי למנוע איבוד קולות. משמאל לכחול לבן לא מצליחות העבודה-גשר, ומה שנשאר מהמחנה הדמוקרטי, ליצור רשימה אחת שתהווה משקל נגד לימין. זו הדרך לסבב בחירות רביעי. תהיו מוכנים גם הקיץ הבא יהיה חם.

הירשמו לפוליטי-כאן, ערוץ הטלגרם של כאן חדשות לבחירות - כל העדכונים והפרשנויות

שקד חברה שוב לבנט, פרץ מעדיף את בן גביר

שתי החלטות דרמטיות, אך די צפויות התקבלו ביממה החולפת. ההחלטה של איילת שקד לחבור לנפתלי בנט, לאחר גל התלבטויות נוסף, והחבירה של הבית היהודי לעוצמה יהודית. ההפתעה היחידה היא דווקא העובדה שהרב רפי פרץ העדיף את איתמר בן גביר, על פני שותפו הנאמן הרבה יותר בשתי מערכות הבחירות האחרונות – שר התחבורה בצלאל סמוטריץ', יו"ר האיחוד הלאומי-תקומה.

מה שראינו כאן הפעם זה שהמפד"ל העדיף את תלמידי הרב מאיר כהנא, על פני יוצאי חלציה של הציונות הדתית הקלאסית – מפלגתו לשעבר של אורי אריאל

הרב פרץ הפתיע. מקורביו הסבירו שבסבב הבחירות הראשון הכריח אותו ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחד כוחות עם תלמידי הרב כהנא. עכשיו פרץ עושה זאת מתוך בחירה חופשית, ועוד הרבה לפני סגירת הרשימות, לפני מיצוי כל האפשרויות שנמצאות על השולחן. "הסכם עם בנט ושקד הוא טבעי לנו", אמרו ערב היציאה למערכת הבחירות השנייה, "בעוד ריצה עם בן גביר זה חיבור שנכפה עלינו מכורח המציאות".

בסביבתו של פרץ, לפני היציאה לבחירות סבב ב', הייתה אז אווירה של אנחת רווחה; לא רצים שוב עם עוצמה יהודית. הם חשו שהם הורידו מעליהם נטל. הם בדקו ומצאו שעוצמה יהודית לא סיפקה את הסחורה באופן אמיתי, שלמרות ההבטחות הגדולות הסתפקה ב-20 אלף קולות בלבד. בבית היהודי לא ממש הופתעו שהתוצאה של בחירות סבב ב' הייתה כ-80 אלף קולות בלבד, רחוק מאוד מההבטחות הגדולות שפיזר בן גביר לפני ואחרי הקמפיין.

פרץ מעדיף את בן גביר. זו מציאות שלרבים בציבור חובשי הכיפות הסרוגות המתונים יהיה קשה מאוד לקבל

עד אתמול בבוקר שמר בני גנץ, חברו למטכ"ל של הרב רפי פרץ, על נימוסין מולו. הוא אפילו לא יצא נגדו באופן חריף לאחר הריאיון המוזר לדנה וייס בחדשות 12 שבו תמך לכאורה בטיפולי המרה להומואים. החיבור עם עוצמה יהודית הוציא מגנץ אמירה חריפה ובעלת משמעות, "נתניהו במצב נורמלי", כתב גנץ, "היה מפטר את פרץ שהעדיף לרוץ יחד עם תלמידי הרב כהנא".

החיבור הזה של עוצמה יהודית והבית היהודי, מותיר מקום של כבוד גם לסמוטריץ' להתחבר, אבל הוא יהיה המחותן השלישי לרשימה הזו. כל הרעיונות המגוונים של פריימריז בתוך הציונות הדתית שהוא עצמו ניסה להוביל יחד עם חברתו איילת שקד עלו בתוהו.

הציונות הדתית בבעיה קשה – מנהיגותית, ערכית ופוליטית. הם לא יכולים להרשות לעצמם לרוץ בכל כך הרבה רשימות מפולגות מחד, ומאידך החיבורים אינם נכונים. בשתי מערכות הבחירות האחרונות כשלו החיבורים שביצעו ראשי הציונות הדתית. איחוד מפלגות הימין שכלל בתוכו גם את עוצמה יהודית, הביא רק חמישה מושבים, מול הימין החדש שנשאר בחוץ. בספטמבר רצו כולם תחת אותה מטרייה, "ימינה", ללא בן גביר, אבל זה קרה ממש ברגע האחרון, מה שלא ממש נראה היה כחיבור טבעי, והרבה חריקות ליוו אותו. 

נדמה שכולם יצאו פצועים בינוני עד קשה משני האירועים הללו. ראשי הימין החדש בנט-שקד, לא ממש רוצים לרוץ יחד עם פרץ. פרץ שיצא בחריפות נגד בן גביר מתחבק איתו, ומותיר בצד את סמוטריץ', שהלך איתו דרך ארוכה ושקל להביא להדחה שלו עכשיו בפריימריז. אם חשבנו שבליכוד יש נהרות דם סמיכים בין נתניהו לבין סער נדמה שלא הבנו עד תום עד כמה חמור המשבר הפנימי בציונות הדתית. תהום פעורה באמת בין עוצמה יהודית לבין איילת שקד ונפתלי בנט, אין פערים של ממש בין סמוטריץ'-שקד-בנט-פרץ, ובכל זאת נדמה שהאגו הוא הפער הגדול ביותר ועליו לא ניתן לגשר.

עדינות לא תהיה פה: כחול לבן נערכת לקמפיין הכרעה

כחול לבן לקראת סבב בחירות שלישי מתכוונת להתנהג אחרת לגמרי. עכשיו כשעל ההגה יושב אדם אחד, בני גנץ, ללא נהגי משנה, הביטחון העצמי גדול יותר וגם האחריות. בשתי מערכות הבחירות האחרונות לא לקחו בכחול לבן "בעלות" על המחנה משמאל לליכוד, בראש ובראשנה כי הרגישו שהם חדשים בשכונה, שהם לא יכולים במצבם הטרי להוות קטר, או ראש גשר. הם גם לא ממש רצו להנהיג את השמאל, הם ברחו מתיוגים. עכשיו, אחרי שתי מערכות בחירות, הם מבינים שהאחריות היא על המפלגה הגדולה, הם צריכים להוביל, להנהיג, להיות ה"אחראי", אם כי הם השחקן הצעיר ביותר במגרש הפוליטי בשמאל.

הבדיקות שעושים בכחול לבן וגם הסקרים האחרונים מלמדים עד כמה המצב של השמאל קשה. עמיר פרץ אפילו לא שוקל בשלב הזה חבירה של מפלגת העבודה עם מרצ או עם המחנה הדמוקרטי, אבל המצב הזה מעמיד בסכנה של ממש בראש ובראשנה את מפלגתו. בעוד למרצ גרעין תמיכה מספיק עמוק בשמאל, ולא נראה שקיים חשש של ממש שהמפלגה תעלם; בסיס התמיכה של העבודה הם בוחרים מבוגרים יותר וותיקים יותר, והם הולכים ונמוגים.

בבדיקות שנעשות בכחול לבן רואים בעיקר סכנה לעבודה. בשבוע שעבר הראנו במספרים שהחיבור של העבודה-גשר הקטין את שתי המפלגות אם משווים את סבב ב' לסבב א' של בחירות 2019. לעומת זאת המחנה הדמוקרטי הגדיל את מספר הבוחרים ששמו פתק "מרצ" בלא פחות מ-40 אלף קולות.

בכחול לבן מתכננים הפעם להוביל קמפיין אגרסיבי במיוחד נגד הליכוד. זה יהיה קמפיין הכרעה. נתניהו ישים את עצמו מול המציאות וכחול לבן לא מתכוונת לנהוג כלפיו בעדינות

אם בקמפיינים הקודמים בלמו בכחול לבן כל קמפיין שעלול להוריד אל מתחת לאחוז החסימה את העבודה או מרצ, הפעם זו לא התוכנית. ובמצב שבו אין כוונה לשים בלמים, כל מפלגה צריכה להיות ערוכה מספיק חזק כדי למנוע נפילה ואובדן של קולות. בכחול לבן מדברים על הצורך ביצירת לחץ ציבורי של ממש על עמיר פרץ, ניצן הורוביץ וסתיו שפיר כדי להימנע מריצה בשלושה ראשים שונים. בעוד בימין האידיאולוגי יש פערים של ממש בין כמה מן הרשימות, כאן אין תהום, ובימים אלה היא ממש לא פעורה בין מרכיביו השונים של השמאל הישראלי. ההבדל בין הצדק החברתי של העבודה לזה של מרצ כל כך מזערי שספק מי מהבוחרים יכול להבדיל ביניהם. גם כאן – רק אגו, הוא המחסום. גם פה, כמו בימין, הוא קשה מאוד לגישור.

הפריימריז לרשימת הליכוד: הזדמנות לנתניהו לסדר את הקלפים מחדש

בעוד שבוע תסתיים סאגת הבחירות לראשות הליכוד. מכאן קשה לראות תוצאה אחרת למעט ניצחון של בנימין נתניהו. הוא חורש את השטח כמו מכונה משומנת. הימים הטובים ביותר של נתניהו הם בזמן קמפיין. הוא חד, מושחז, מלא אנרגיות. השטח מחבק אותו, מגיב לו טוב. נתניהו שלא רצה את הבחירות הפנימיות הללו על ההנהגה, שינה את טעמו פעמיים, פעם רצה, אחר כך התחרט, ואז רצה שוב. אותו דבר קורה לו עם הבחירות לרשימה. תחילה לא רצה, עכשיו דווקא מעוניין מאוד. מדוע? כך מי שעל הגדר לא יירד ממנה, בטח לא לצד המסוכן של סער. ולאחר ההתמודדות, הוא ישקול את עמדתו מחדש. 

נתניהו רוצה בראש ובראשונה את אווירת הכאוס הפנימי בליכוד. כל עוד לא הסתיימו הבחירות מול סער, הוא מעוניין שחברי הכנסת יחושו את חוסר היציבות והחשש מפני התמודדות שוב על מקומם

פריימריז לרשימה הם בהחלט מציאות שבה ניתן לסדר את הקלפים מחדש. מי שתמך בסער יוכל למצוא עצמו ברשימות חיסול. מצד שני, נאמניו של נתניהו והראשונים לתמוך בו הם אלה שפועלים כעת למנוע את הפריימריז במיני שיקולים בעלי היגיון לא מבוטל.

תקציב הבחירות הוא עשרה מיליון שקלים מקופת המדינה. חברי כנסת שנבחרו רק לפני שנה לא עשו כלום, וכבר צריכים להתמודד שוב. אבל אלה שדוחפים לפריימריז אומרים שאולי דווקא נכון לקיים בחירות, אחרי הכול הרשימה שרצה פעמיים באותו הרכב לא הצליחה להביא שלטון, אולי משום שדווקא הרשימה לא היתה מספיק אמיצה לעמוד מול נתניהו ולאלץ אותו להרכיב ממשלה. בית הדין העליון ישב ויישב את העניין שוב ביום שני. כל החלטה עוד תעבור סבב נוסף בבית משפט מחוזי חיצוני.