בוכרא פי(א)למישמיש

לשחזר מחדש את ההיסטוריה

חיפוש אקראי בגוגל הביא את הבמאית טל מיכאל למסע בעקבות סיפורם של האחים הפרנקל. כעת היא משתפת בטור מיוחד על המפגש עם בני המשפחה, הזיקה האישית שלה כבת להורים מהגרים ואיך הגיע לידיה התיעוד הנדיר של קהילת יהודי מצרים
טל מיכאל
23 בדצמבר 2019
09:55

לסיפורם של האחים פרנקל הגעתי לגמרי במקרה, בספר שקראתי על תולדות האנימציה. באחד העמודים נכתב כי האנימציה בעולם הערבי החלה בסוף שנות-60 וה-70, וכללה בעיקר פרסומות וסדרות לילדים. כשביקשתי לבדוק מה היו היצירות הראשונות באנימציה ערבית (אין לי מושג למה, אבל באותו הרגע זה נראה לי כמו הדבר הכי מעניין בעולם), חיפוש בגוגל הציף סרטונים של "מישמיש אפנדי" שהופקו במצרים בשנות ה-30'. חיפוש נוסף חיבר אותי למאמר שכתב אחד, דידיה פרנקל שמו, שציין במאמר כי הוא אחיינם של האחים פרנקל, יוצריו של מישמיש אפנדי.

באביב 2013 יצרתי קשר עם דידיה, המתגורר בצרפת. שאלתי אותו מדוע יצירתם של האחים פרנקל נמצאת מחוץ לספרי ההיסטוריה ועד כמה הסיפור הזה רציני. הוא התרגש, פרץ בבכי, וכמו בסרטים, אמר "אני מחכה לטלפון הזה כבר יותר מארבעים שנה".

חיכה שנים להזדמנות לספר את הסיפור של משפחתו. דידייה פרנקל, מתוך "בוכרא פי(א)למישמיש".

מאותו רגע אני שם: נוברת באלפי מסמכים, יומנים, סרטים, ציורים ומכונות אנימציה ייחודיות שהותירו האחים פרנקל בביתם שבצרפת. פרט אחר פרט, נחשף סיפורם הלא ייאמן - סיפור על הצלחה קולנועית אדירה וכשלון מפואר אף יותר; סיפור של מהגרים יהודים ממצרים שרצו לעלות לישראל אך מצאו עצמם בצרפת, לאחר שנאלצו לעזוב את מצרים עם גל הלאומנות ששטף אותה ומהפיכת הקצינים של שנות ה-50.
שפתם המרכזית של האחים פרנקל הייתה שפת האנימציה שפיתחו. אך כמהגרים זרים ועניים, במולדת בה האנימציה היתה מתקדמת ממצרים, הם לא מצאו מי שידבר בה איתם; העקבות שהם הותירו אחריה, דרך הציורים והסרטים שיצרו, משרטטים נרטיב של שיגעון והתכנסות בתוך עולם מדומיין, על מנת לברוח ממציאות דלה ומנַוונת.

הצלחה קולנועית אדירה, וכשלון מפואר אף יותר. דמותו של מישמיש אפנדי. מתוך "בוכרא פי(א)למישמיש".

את הנרטיב הזה אני מכירה היטב: נולדתי למשפחת מהגרים מבולגריה ואוקראינה וחייתי במשך רוב ילדותי בשכונת מהגרים ממרוקו, רומניה, עיראק, סוריה ומצרים. לכל משפחה כזו, כולל זו שלי, היה סיפור הגירה דומה: הגירה פנימית ותרבותית, מעמד סוציו-אקונומי גבוה בארץ המוצא, יכולות גבוהות ומוכחות במקצוע חופשי, ושבר גדול בארץ ההגירה, כשהגעגוע למולדת הישנה רוחש בעורקים. כשלפתע אין ביקוש למקצוע, כשהמצב הכלכלי מידרדר במהירות ומעמדו של אב המשפחה נפגע בתוך ביתו שלו. שבר כזה מביא להתמוטטות של הרגישים והעדינים שבינינו, כפי שבוודאי קרה לדויד פרנקל, מי שהוביל את פרויקט האנימציה.

בעקבות הסיפור של קהילת יהודי מצרים

המדיום הקולנועי רעב לויזואליה, ואמנם חלל המרתף היה מלא באוצרות מתחום האנימציה, אבל תמונות של האחים פרנקל בקושי היו. מצאתי כמה תמונות ספורות מחייהם במצרים, אך שום תמונה מתקופת חייהם כמהגרים בצרפת לא היתה וגם התחקיר במצרים לא העלה שום אוצר ויזואלי.
עבור הסרט, מדובר באסון, וצריך היה למצוא פתרון לאותו ואקום ויזואלי. אחד הרעיונות היה לצייר את האחים פרנקל או את מי שיוכל לייצגם - הוא מישמיש אפנדי, גיבור הסרטים שלנו. אחרי סקיצות שונות וזמן רב מדי שעבר, הבנתי שבסרט זה יש מקום רק לסגנון אנימציה אחד, ששייך לאחים פרנקל: אנימציה ישנה, שרוטה, שצוירה ביד באמצעים שנכחדו מזמן ולכן קשה מאוד לחקותם באמצעים הקיימים היום. כך נפל רעיון השחזור באנימציה.

משפחת פרנקל, תמונה נדירה משנת 1927. מתוך "בוכרא פי(א)למישמיש"

אז עברתי לחשוב  על שחזורים: לקחת שחקנים שיגלמו את האחים פרנקל. הרעיון נפסל די מהר, בגלל הרגשה חזקה שכלי זה הוא בן חורג בסרט שאני רוצה לעשות. אז נסעתי לצרפת, והמשכתי לחפש. קיוויתי שבאיזו פינה בביתם של הפרנקלים אמצא אלבומים ישנים, פניתי לגופים שונים שסייעו למהגרים בצרפת, אבל כלום.

באחד מימי החיפוש, מצאתי קופסת קרטון ובה סלילי פילם קטנים, ובמרכזם פרפורציות (חורים). לא הכרתי פורמט כזה של פילם, ושאלתי את דידיה פרנקל במה מדובר. הוא אמר שזה שום דבר, לא רלוונטי. דידיה הניח שמכיוון שהאחים פרנקל היו אגרנים לא קטנים של חומרי צילום, כנראה שמדובר היה בפילם שהגיע לידיהם - כמו סרטים אחרים שהסתובבו במרתף: סרטים של היצ'קוק, דיסני ואחרים.

ביקשתי את רשותו לקחת את הסרטים, וכששבתי לארץ ניסיתי לברר באיזה פורמט מדובר. בדיקה ברשת גילתה לי שמדובר בפורמט של 9.5 מ"מ של מצלמות ומקרנות מסוג "Pathé Baby" שנוצרו בשנות ה-20, והיום מככבות בעיקר תערוכות העוסקות בהיסטוריה של  הצילום.  מצאתי את עופר כהן מ"פוטולינוף"- המעבדה היחידה בארץ המתעסקת עם סוג משונה כזה של פילם - ותהליך הרסטורציה יצא לדרך.

21 סלילי הפילם, באורך דקה עד שלוש סה"כ, היו מלוכלכים, חלקם פגומים ממש, שניים מהם לא ניתנים עדיין לצפייה. ביקשתי מעופר להספיק לפתח את הסלילים כדי להחזיר אותם בזמן לדידיה שהגיע לביקור בישראל.

עופר עבד מסביב לשעון, הזעיק אותי למעבדה והראה לי את החומרים: רוחות הרפאים של האחים פרנקל, מי שהיו חסרות תיעוד עד לרגע זה, כיכבו במרבית הסרטים, ועימם התגלה עולם רוחש ותוסס של צעירי הקהילה היהודית במצרים. כשראיתי את מושאי הסרט זזים לפניי, מביימים את עצמם ואת חבריהם ובעיקר עושים שטויות. מבירור שערכנו, התברר כי לא קיים תיעוד בוידאו של הקהילה במצרים עד לשנות החמישים, זולת חצי דקה שנמצאת בארכיון בית התפוצות. התיעוד הקיים של קהילת יהודי מצרים הוא בעיקר דומם: דרך תמונות סטילס, חפצים ומסמכים.

רוחות הרפאים של האחים פרנקל נתגלו בסלילי הפילם הביתיים. דוד וסלומון פרנקל. מתוך "בוכרא פי(א)למישמיש"

כמה שעות לאחר שדידיה נחת בישראל, צולמה הסצינה הראשונה של הסרט, בה הוא צופה בסרטים הביתיים ורואה לראשונה את אבא שלו והדודים שלו, "האחים פרנקל" כפי שמעולם לא הכיר.

רק חלק מהאוצר הבלום הזה נכנס לסרט.

באדיבות משפחת פרנקל, הגיע הזמן לשתף את הציבור כולו בארכיון הנדיר הזה. אני מקווה שאולי אתה תזכור, אולי את תזהי חברה או קרובת משפחה, ובגדול- הלוואי שיימצאו האנשים שיוכלו לספר לנו עוד ועוד על החומרים המצולמים: מי הזוג שנישא בחתונה בבית הכנסת במצרים, היכן נמצא הפארק היפהפה והבריכה, מיהם החוגגים במסיבת הפורים ועוד ועוד שאלות המקוות לקבל מענה- וכך ייצבע בצבעים נוספים סיפורם של יהודי ארצות ערב.

טל מיכאל היא יוצרת דוקומנטרית ובמאית הסרט "בוכרא פי(א)למישמיש"