t
חג מולד בלבנון
צילום: אי-פי

הנוצרים במזרח התיכון חוגגים שנה חדשה בצל החששות

גם בשנת 2019 המגמה העיקרית בקרב הנוצרים במזרח התיכון הייתה הגירה למערב. אולם לצד חששות לביטחון האישי ומעליית האסלום הפונדמנליסטי, בחלק ממדינות ערב נרשמו השנה שיאים של פתיחות כלפי הנוצרים
רועי קייס
28 בדצמבר 2019
03:14

החגים הנוצריים שחלים בשבועות אלו מהווים הזדמנות לבדיקת מצבם של הנוצרים במזרח התיכון בעת הנוכחית, בכל מדינות ערב הם נחשבים למיעוט וככאלו עומדים בפני דילמות לא פשוטות. ניתן לומר שלא היו שינויים דרמטיים במצב הנוצרים באזור בשנה האחרונה, אך המגמה של השנים האחרונות נמשכת וברוב המקומות יש ירידה במספר הנוצרים, כלומר הגירה של נוצרים מחוץ למדינות. ההגירה נובעת בעיקר ממצב חוסר היציבות במדינות השונות שגררה גם רדיפה של הנוצרים.

מצרים

הכנסייה הקופטית במצרים עברה בשנים האחרונות לא מעט אתגרים. הפיגועים של דאעש שמו אותם על הכוונת וגם הובילו לתחושה שהשלטונות לא עושים מספיק כדי לשמור עליהם. תחת שלטון א-סיסי יש תחושה שהשלטון מנסה לעשות יותר למען הנוצרים. למשל, עוגנה בחוק בניית כנסיות במצרים. ביחס לשלטון האחים המוסלמים הקצר של מוחמד מורסי, הקופטים מרוצים מא-סיסי. עם זאת יש לציין שעד היום קופטים במצרים סובלים מעת לעת מהתנכלויות בכפרים, בעיקר באזור אל-מיניא בדרום המדינה. אך יחסית למדינות אחרות, מצב המיעוט הנוצרי סביר בהחלט והשלטון משמר מאוד את חופש דת לקופטים.

ערבים נוצרים במזה

לבנון

בלבנון המצב מעט יותר מורכב כיוון שבניגוד למצרים, שם תמיד הנוצרים היו מיעוט מובהק ביחס לרוב המוסלמי סוני, לבנון הייתה בעבר מדינה עם דומיננטיות נוצרית. כיום מוערך ש-30% מאוכלוסיית לבנון נוצרית והשאר מוסלמית. הרבה מאוד השתנה במדינה מאז שבשנת 1932 הנוצרים היו 60% מהאוכלוסייה. החוקה הלבנונית משמרת כמה ממוקדי הכוח בידיהם של הנוצרים – הנשיא הוא נוצרי וכך גם מפקד הצבא וכמחצית מהפרלמנט. אולם נוכח העלייה במספר השיעים, הנוצרים נדחקים הצידה וההגירה של נוצרים מלבנון גוברת.

הארכיבישוף של הכנסייה היוונית-אורתודקסית בלבנון מתח באחרונה ביקורת בלתי שגרתית על המצב בלבנון: "המדינה נשלטת היום על ידי אדם שכולם יודעים מי הוא ואיש לא נוקב בשמו. האיש הזה נתמך על ידי ארגון חמוש. איפה השכל? איפה החוכמה?". חזבאללה ניסה למצב עצמו בשנים האחרונות כמגן הנוצרים מן הקיצוניות של דאעש, אך סופג ביקורת מאיש הדת.

סוריה ועיראק

מלחמות האזרחים בסוריה ועירא, גרמו לאובדן תחושת הביטחון בקרב הנוצרים שמהגרים מהמדינות בשיעור ניכר. באופן אירוני, נוצרים עיראקים מביעים געגוע לימי סדאם חוסיין, שעל אף דיכוי ואפליה, סיפק לנוצרים שקט ויציבות. הכאוס הביא לכך שהם חשו כמי שעומדים בפני הכחדה, בייחוד ב-2014 ו-2015, עת ארגון "המדינה האסלאמית" השתלט על שטחים נרחבים בסוריה ובעיראק והוציא להורג אוכלוסייות לא סוניות. בשתי המדינות אוכלוסיית הנוצרים ירדה לחצי בעקבות הבריחה שלהם למערב. בעיראק ירד שיעורם באוכלוסייה מ-7% בזמן סדאם חוסיין ל-3% כיום. בסוריה חלה ירידה דומה מאז תחילת מלחמת האזרחים ב-2011. הרדיפה אחריהם מצד ארגוני הטרור גרמה לכך שהם הפכו תלותיים מאוד בשלטון המרכזי, גם אם הוא מדכא אותם.

מדינות המפרץ

במדינות המפרץ יש מאות אלפי נוצרים, שרובם ילידי מדינות זרות. הנוצרים המקומיים מהווים אחוז קטן מאוד מקרבם. בשנים האחרונות ניכרים מאמצים לקיים פתיחות כלפי הנוצרים במדינות ומנהגיהם. ביטוי לכך היה ביקורו התקדימי של האפיפיור באיחוד האמירויות בפברואר האחרון. טקסי הדת של הכנסיות מתקבלים בסובלנות גוברת, שהייתה נדירה בעבר. שריד ליחס הלא סובלני בעבר ניתן למצוא בסעודיה, שבה עד היום אין כלל כנסיות.

למדינות המפרץ אינטרס ברור - לשנות את התדמית הקיצוניות שלהן ולהראות שהן כן נותנות לאחר לקיים חופש דת בארצם, גם אם חוקי השריעה עומדים כנר לרגליהם. דוגמה נוספת לכך ניתן לראות בסעודיה, בה צפויים בפעם הראשונה לחגוג באופן רשמי את ערב השנה האזרחית החדשה בשבוע הבא.