את תשומת הלב לסביבה, לעולם שלנו, הפנתה אצלנו בבית כל השנים במסירות גדולה למטרה נחמה, נחמה רעייתי. נחמה, למי שלא הכיר, הייתה מושבניקית, בת מושב חרות. כשפגשתי אותה היא לימדה אותי, העירוני, הירושלמי, לזהות את הטבע העירוני, להבין שיש דבר כזה – טבע עירוני – להקשיב לו ולשים לב אליו.
נחמה הייתה מהראשונות להבין שאקולוגיה, קיימות והגנת הסביבה כבר מזמן אינן בגדר נושא שמסתכם באהבת הטבע. היא הבינה שהעולם שלנו עובר שינויים מסוכנים שמחייבים אותנו לקחת אחריות. היא האמינה שהמפתח לשינוי עובר אצל כל אחת ואחד מאיתנו.
בימים אלה, של משבר אקלים אמיתי, אנו נדרשים לעמוד בפני ילדינו ונכדנו, לפני כל בני דורם, ולהצדיק את צעדינו. להם – כן, אנחנו חייבים לתת דין וחשבון.