טילי גרעין במצעד צבאי באיראן, ארכיון
צילום: אי-פי

ההודעה האיראנית: איום מרוכך או הבטחה ממשית?

איראן לא מתכוונת לשעוט, לפחות כרגע, אל עבר הפצצה. ההחלטות שמשאירות אותה בכללי המשחק הבינלאומי, לכאורה מראים שהיא עדיין לא קיבלה החלטה שכזאת
עמיחי שטיין | פרשנות
06 בינואר 2020
00:40

על פניו ההודעה האיראנית אמש (ראשון) על ביטול מחויבויותיה להסכם הגרעין, נשמעת דרמטית למדי: הפסקת המחויבויות שעליהן היא התחייבה במסגרת הסכם הגרעין. כלומר, החל מהרגע, איראן לא מחוייבת לרמת העשרה כזו או אחרת, להתקנת סוג ספציפי של צנטריפוגות. מה עוד, שהאיראנים עצמם מגדירים את ההחלטה כ"השתחררות אחרונה מכבלי הסכם הגרעין".

אבל בסוף ההכרזה היו שני משפטים, שמשאירים למעשה את איראן בתוך הסכם הגרעין – להיות עם ולהרגיש בלי: האחד, שאם ארצות הברית תבטל את הסקנציות - איראן תחזור בה מההחלטותיה הערב. והשני, ששיתוף הפעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה האטומית יימשך.

שיתוף הפעולה עם הסוכנות לאנרגיה אטומית אומר למעשה כי פקחי הסוכנות ימשיכו לשהות באיראן ולפקח על הסכם הגרעין (כמובן כפי שנוח לאיראן: מה שטהראן לא תרצה שיראו – לא יהיה במסלול החיפושים). הדבר הזה, לכאורה אומר, שאיראן לא מתכוונת לשעוט, לפחות כרגע, אל עבר הפצצה, כיוון שהיא משאירה על הקרקע את העיניים שאמורות לבחון את ההתנהלות החדשה. בנוסף לכך, בהודעה האיראנית, אין אמירה על צעד חריג כמו העלאת אחוז ההעשרה, מה שמראה שלכאורה מה שהיה עד כה הוא שיהיה.

בישראל מעריכים כי מרגע שאיראן תחליט לשעוט אל עבר הפצצה יקח לה פחות משנה. ההחלטות שמשאירות אותה בכללי המשחק הבינלאומי, לכאורה מראים שהיא עדיין לא קיבלה החלטה שכזאת. בישראל ובארצות הברית יטענו כעת שהמסיכה האיראנית הוסרה, אבל לא בטוח שבטהראן יפתחו שמפניות לאור העובדה שבשתי המדינות הצהירו שמדובר בהסכם רע – שצריך הסכם חדש, כזה שלדוגמא יכלול את נושא הטילים.

אבל למרות כל ההסתייגויות בנוגע לכך שאין כאן פיצוץ מוחלט, כל מה שנכתב נכון לרגע זה. מצד שלוש מדינות אירופה שעדיין נותרו בהסכם הגרעין, לא נרשמה עדיין תגובה למהלך האיראני, ובשבועות האחרונים הן הודיעו כי ייתכן ויגיע הרגע שלאור ההפרות גם הן יאלצו להחזיר את הסקנציות. מהלך שכזה לדוגמא, עלול לשנות את התמונה הנוכחית.