אלי לולאי
צילום: ענת ספרן לולאי

שאלון לשבת עם אלי לולאי

האמן שגרם לו לצבוע את השיער, השירים של רוקפור שהוא היה מבצע היום אחרת ובכורה לשיר חדש מאלבום סולו שטרם יצא. אלי לולאי מתארח בשאלון לשבת שלנו
מערכת כאן
10 בינואר 2020
06:30

"שאלון לשבת" - סדרת שאלות למוזיקאים ישראליים על המוזיקה עליה הם גדלו, על השירים שהם שומעים, על חלומות שלהם בחיים וגם אחריהם. קבלו את אלי לולאי מלהקת רוקפור.

מה הוא האלבום הראשון שהתאהבת בו?
כשהייתי בן 16 גרתי בחולון, שהייתה אז, וגם עכשיו, המערב הרגוע של תל אביב – שהיא הייתה ועודנה המערב הפרוע. לכן הייתי נוהג לברוח עם חברים לתל אביב, וכמו איזה כריסטופר קולומבוס החולוני, הייתי מגלה, בכל פעם, פנים אחרות של תל אביב. חנות תקליטים, ערבים של מוזיקה מפאנק, Fאנק, דארק אייטיז ועד מוזיקה פסיכדלית. פה ושם נכנסתי להופעות, בילינו סביב מדורות על חוף הים, מגנים בגיטרות - פנסיון מלא שכלל בעיקר בירות, ולא מעט סרטים מכל מיני סוגים. גיליתי אז תוך כדי תנועה את סטוג'ס, סקס פיסטולס, הקלאש, טי-רקס, הסטונס ועוד רבים. באחד השיטוטים שלי נכנסתי לקולנוע פריז, שהיה קולנוע קטן שהוקרנו בו סרטי איכות, מיוחדים. שם בפעם הראשונה ראיתי הופעה שלמה של זיגי סטארדאסט ואמרתי לעצמי – בואנה, איזה רגליים חלקות יש לדיוויד בואי. חחח... לא האמנתי שיש כזה בן אדם גברת. גדול מהחיים, יצור ממאדים, חייזר, זיקית. כל כך התלהבתי מדיוויד בואי שכבר הכרתי מ- Let's Dance, אבל כזיגי סטארדאסט, הוא נראה לי אז חיה לגמרי אחרת. כל כך שונה ומעז. יום למחרת, ניסיתי לצבוע את השיער לאדום (אז עוד היה לי שיער). יצא לי אדום-דודה שבאה לחתונה. שוב נאלצתי להתמודד עם המראה המוזר שלי בחולון, עיר האורות, שלא ממש גילתה סובלנות למוזרויות, כמו עגילים, קעקועים, בגדים מוזרים, צבעים בשיער, או כל דבר אחר שהוא קצת בועט ויוצא דופן, בלשון המעטה. עד היום יש לי פינה חמה לאלבום המעולה הזה. השיר היחידי שקצת נמאס לי לשמוע הוא שיר הנושא. אבל גם הוא, כמו שירים לעוסים אחרים כמו Yesterday, או Stairways To Heaven ובניו – הוא שיר מופת.

מה הוא האלבום, או השיר, היותר טובים ששמעת לאחרונה?
בין שאר הדברים שאני עוסק בהם, אני כותב ומתעניין בפסקולים. חברה טובה המליצה לי לראות סדרה מ- 2016 שנקראת The Young Pope, על הצדדים המוארים והאפלים שבאמונה ופנינו לאן - במערכת יחסינו עם זה שאנחנו חושבים שהוא אי שם למעלה עם זקן לבן וגלימה תואמת, ושהוא מקשיב לנו, למרות שהוא אף פעם לא עונה. אחד השירים בפסקול ממש תפס אותי. שיר חדש של זמרת מהסיקסטיז בשם Nada. לשיר קוראים Senza Un Perche. הוא מרגש אותי ואני יכול להקשיב לו בלופ. גם אהבתי מאוד את MGMT ואת Childish Gambino החדשים.

מהו - אם יש כזה - השיר הכי יפה שלך, שאיש לא מכיר?
יש לי אלבום סולו משנת 2007 שנקרא "סובב". אלבום שלא קיבל מספיק חשיפה בעיניי, אבל אפשר למצוא אותו ביוטיוב. קשה לי להמליץ על אחד מסויים. אולי על השירים "סובב" ו"נהר". אבל למי שמתעניין, כדאי להקשיב לכולו. יש לי אלבום סולו נוסף, שמחכה בסבלנות כבר כמה שנים להזדמנות לפרוש כנפיים. אולי באמת הגיע הזמן לשלוף אותו מהמגירה.

יש לך שיר אותו היית עושה אחרת? או לחלופין שיר שאתה מתחרט על פרסומו?
באלבום הראשון של רוקפור "רשת פרפרים", שרתי בסגנון שהיה מקובל אז ולא התחברתי לביצוע של עצמי. אבל זה גם מה שנותן לי דרייב, להמשיך ולחפש איך באמת להתחבר לעצמי בשירה.
את השירים "הכעס" ו-"שוב לא שקט", שאנחנו מבצעים עד היום בכל הופעה שלנו, הייתי שר כמו שאני מבצע אותם היום בהופעות. קצת פחות דרמטי ופומפוזי. אבל אני במיעוט. אנשים שפגשתי ושאלתי מתחברים דווקא לביצוע של האלבום. חוץ מזה, אני מדבב הרבה וגם שר בג'ינגלים פה שם. באחת הפעמים ביקשו ממני לעשות חיקוי של ארקדי דוכין ואני מתחרט על זה. כי זה לקחת קול של מישהו אחר, כדי לא לשלם לו הרבה יותר. זה ביאס אותי מאוד ומאז אני שואל תמיד לפני, מה אני אמור לשיר? ולמה זה מיועד? משתדל לתקן תוך כדי תנועה ולפנות מקום לטעויות חדשות.

אתה זוכר את הרגע שבו הבנת שתקדיש את חייך למוזיקה, שזה הייעוד שלך?
מוזיקה בשבילי היא כמו תרופת פלא. בעיקר כשהיא מתאימה בדיוק למה שאני מרגיש. היא כמו נעל שמתאימה. אם אתה בבלוז אולי תחפש דווקא משהוא קליל. אם אתה קליל, אולי תרצה לשמוע ניק קייב. אני תמיד מחפש אותה וגם היא מחפשת אותי לא מעט. האמת היא, שלא תכננתי להיות מוזיקאי ולא דימיינתי שזה יהפוך להיות הדבר המרכזי בחיי, אחרי המשפחה.
ב-1988, חבר טוב שלנו ביקש שנכתוב לו שיר לסרט גמר שלו. היינו ילדים וזה היה מזמן. אמיר צורף, ברוך בן יצחק ואני. התחלנו להקליט. הקלטנו וניגנו ים שירים גרועים עד גרועים בטירוף. פתאום, ערב אחד, יצא "שוב לא שקט" ואז "הכעס". זאת היתה הרגשה מיוחדת וממכרת, לכתוב משהו שנשמע כמו שיר. ככה נקלעתי למסע ארוך במבוך המוזיקה. זאת עדיין הרגשה מאוד חזקה, לכתוב שיר שמרגיש לי מיוחד. בימים האלה אני עובד עם הבן שלי עילי, על אלבום חדש שלו. הוא חי מוזיקה ועושה את רוב העבודה - כותב ומלחין, ואני יותר מכוון פה ושם. עובדים על החבטה האישית שלו, על פרפורמנס, על הגשה הכי אמיתית, שפת גוף, מערכת יחסים עם קהל קטן וגדול.
אני עובד גם עם הבת שלי גאי, שלומדת תקשורת חזותית בבצלאל ומדי פעם בפעם כותבת שירים יפהפיים בעיני. גם לה אני עוזר לגבש ולהקליט, משתדל לא לקלקל ולהתערב מדי. תדר המוזיקה חוצה כל היגיון וריאליות. הילדים לא הבינו את הרמז שמוזיקה ואומנות הן חתיכת מאבק.

יש רגע הפוך? האם אי פעם הרגשת שאתה צריך לפרוש ולוותר על החלום?
תמיד אהבתי מוזיקה. רוב הזמן היא כמו חיידק ידידותי, אבל לפעמים היא כמו חיידק טורף. אין שבוע שעובר בלי השאלה "בשביל מה אני צריך את זה על הראש?". יש בכתיבה בכלל, ובמוזיקה בפרט, משהו אובססיבי. החיפוש אחרי לחן חזק, או מילים טובות ומתאימות, לעולם לא נפסק. גם בהופעות אני נותן את כל כולי לאנשים שבאו לראות אותי. אני יודע כמה כל אחד מהם משקיע כדי להיות בהופעה. הוא קונה כרטיס, חלקו משריין בייביסיטר, הם לפעמים יוצאים בקור, מחכים בסבלנות שההופעה תתחיל, מקשיבים, מצלמים. להיות קהל זאת עבודה קשה. לפעמים, אחרי הופעה שבה עברנו יחד מסע - אני מרגיש ריק וחסר כוחות. לאט לאט אני חוזר ומתמלא בכוחות סוס חדשים, ועם זיכרון של דג זהב, יוצא שוב ונותן את כולי בהופעה ואז שוב מתרסק.  כלומר, חיי הבמה והיצירה הם חיים צבעוניים, אבל גם כמו רכבת יפנית שטסה במהירות של 400 קמ"ש. לכן, באופן מובן, בחלק מהזמן בהחלט בא לי להפסיק הכל. עם זאת, יש לי מופע יחיד, שבו אני משלב סיפורים ושירים שמסמלים תחנות בחיי. הכול אני מביא בהומור ובגובה העיניים. זה מופע צבעוני ומרגש, על ריצה למרחקים ארוכים - במוזיקה, בספורט ובזוגיות. בקרוב מאוד, אחרי כמה שנים טובות, גם יצא אלבום חדש של רוקפור בעברית, שכולו מוקדש לקשיים וליופי שיש בחיים בערים גדולות. יוצא גם סרט דוקומנטרי על 30 שנות רוקפור – כך שאני דוחה את כל התחושות על ויתור ופרישה.

לו כל אוסף המוזיקה שלך היה מושמד והיה ניתן להציל ממנו רק אלבום אחד - איזה אלבום היית מציל ולמה?
את OK Computer של רדיוהד. האלבום הזה מסמל בשבילי תחילתה של תקופה חדשה, את עידן המסכים והמחשב. ההתמכרות מול היתרונות. העולם יותר קרוב אבל רואים יותר אנשים מסתובבים עם הראש למטה, אפילו במעברי חציה. טכנולוגיות חדשות מופיעות בכל רגע ומולן חוסר תקשורת בין אנשים וניוון. האלבום הוא תזכורת לכל זה.

לאיזה סרט היית רוצה לכתוב מוזיקה?
ל"שמש נצחית בראש צלול". או לסרט חדש של טרנטינו, עם צביקה פיק בתפקיד האבא או הדוד הפייטן (הטיה לפאייטים). גם ל"מועדון קרב", "שליחות קטלנית" 1 או 2, או למטריקס 7 וחצי.

ברגעים קשים – מה הוא השיר שתמיד ישפר את מצב רוחך?
"מי שמאמין לא מפחד"!!! בגרסה הברסלבית בצמתים. תמיד מרימים.

לו לא היית מוזיקאי, מה היית?
שחקן, סטנדאפיסט, אמן פלסטי, מעצב אופנה, סופר, תסריטאי, רקדן, מרדן. בקיצור - מקצוע שהורים ואנשים פרקטיים לא ישנים ממנו בלילה ולא משוויצים בהם לאחרים, אלא אם חס וחלילה, בלי כוונה, זה פתאום הופך להצלחה. חוץ מזה אני עוסק בדיבוב, במשחק ובציור לצד המוזיקה, כך שאת התשובה אני נותן בחיי יום יום.

מהוא השיר שהיית רוצה שיושמע בהלוויה שלך?
Elvis Costello - God's Comic. אני אוהב את הציניות שבה הוא כתוב, על כך שאנחנו יכולים לחיות חיים שלמים בלי להכיר בן אדם, ורק במותו, בהספדים, אנחנו פתאום לומדים כמה הוא היה אחר ממה שאולי הכרנו.