ניו זי לינד, זי קיי
צילום: ארתור לנדה

ניו זי לנד: הרוח חזרה להכות במפרשים של הראפ הישראלי

הוא מותח את גבולות השפה, מדבר על גזענות ממסדית וקפיטליזם – ולא מפספס באף פאנץ'. אחרי שנים של ציפייה הראפר זי קיי מזמין אותנו להפליג אליו | ביקורת
פבל מובשוביץ'
22 בינואר 2020
14:07

במפתיע, לא בכל חודש יוצא אלבום ראפ ישראלי חדש. למעשה בעוד שראפ בשנים האחרונות הוא הז׳אנר המוזיקלי הפופולרי ביותר ברחבי העולם, בישראל נראה שההתקבלות שלו נדחקת לשוליים. זאת אולי מפני שהיפ הופ כאידיאולוגיה היא אנטי ממסדית בזמן שבישראל מתקשים לעכל איזושהי ביקורת, מהצודקת ביותר לקטנה ביותר, נגד הממסד המדיני. אין זה פלא, שהראפר המוכר ביותר בארץ מאז תחילת שנות האלפיים, הוא גם הראפר הממסדי ביותר, סאבלימינל. כן, יש היום ראפרים מוכרים נוספים כיום, אבל הם בודדים ונדחקים לשוליים במהירות. הכרה זאת הולכת ומתערערת בשנים האחרונות עם פריחת התרבות המחתרתית. מתחת לבלטות מפעפע רעב אמתי ואידיאולוגי, והמשוררים בו, זוכים לאחרונה ליותר ויותר במות ראויות.

הראפר הישראלי זי קיי (זוהר כספי), מי שנחשב בעיניי רבים לדמות מפתח בהיפ הופ המקומי, פרסם ביום שישי האחרון את אלבומו המיוחל "ניו זי לנד" (אדמת זי החדשה). דובר רבות על האלבום בשנים האחרונות ועתה יצא לאור בתזמון הולם, סמוך ליציאת האלבום החדש של אמינם, שגם סומפל בשיר "לא אכפת לי". זי קיי הוציא במסגרת ההרכב "הצד האחר" כמה פרויקטים עצמאיים, ושיחרר בשנת 2011 את המיקסטייפ (מעין אלבום לא רשמי) "אורבנולג'י" – ומאז נחשב בעיניי רבים לאחד הראפרים המרשימים ביותר בישראל.

ב"אדמת זי החדשה", מצהיר כספי בשיר הראשון, שהמקום ממנו הוא יוצר ריק מפוליטיקה, דתות, טרדות היום־יום ואידיאולוגיה כלשהי. ה"אי" בלב היצירה של כספי הוא טהור, נוצר בוואקום וחף מדעות קדומות. זי מצהיר:

"אין כאן ימין או שמאל [...] אני נקי פה [...]

אני חופשי פה, לא לוקח שום דבר אישי פה

פאק 9 עד 5 מיום ראשון עד חמישי פה".

אבל הניסיון למצוא אדמת טרשים בנפש, אדמה שהיא טאבולה ראסה, נועד לכישלון. כספי כמה אליה בתור יוצר, אבל יודע שהמאבק עם המציאות הוא בלתי נמנע. היצירה נוצרת מחיכוך, במיוחד אם מדובר בהיפ הופ, שם עצם ההתנגדות היא עיקרון קיומי. כספי שנולד באזרבייג'ן ועלה לארץ בגיל שש חושף באחד השירים האישיים באלבום, "שלום כיתה א", את החיכוך הזה שבין כמיהת הנשמה לבין בוץ המציאות. זהו גם השיר היחידי שבו מתארח ראפר נוסף, "(L (Izreal" שבדרך כלל שר ברוסית אבל בוחר כאן לשיר בעברית, במבטא ניכר, ובכך מעצים את הזרות עליה מדובר בשיר. כספי לא מגמגם כשהוא שר על קשיי ההגירה, ומרחיב את הפריזמה מהעצמי האישי אל הגזענות הממסדית. בכך מוכיח זי שהוא לא ראפר של איש אחד:

"[...] מה הגיהינום שעברתי לעומת ילד אתיופי

אז אולי בדיוק בגלל זה הם מסתובבים בקבוצות

זאת העובדה ואיזה קטע גבר

לבן עם לבן, שחור עם שחור

זאת חלוקה על פי גזע, גבר".

אבל גם אם כספי לא היה מתייחס לנושא ההגירה באופן מפורש, הישראליות שמורכבת בבסיסה מרב תרבותיות, מתפרצת ממנו. כל מקורות ההשראה של זי נדחפים החוצה בבת אחת בכל פעם שהוא פוצה את פיו. כך, את המשפט הבא למשל, מתוך השיר "עניין של זמן", ניתן להבין רק בישראלית:

"רואה ת'השתקפות על פני המים

רוח אלוהים מרחפת על פני הריים".

"הריים" – יתכן ומתכוון להר כפול, אך הז'אנר מאותת למילה הלועזית "חרוז". והרי, זה לא שאין מילה כזו בעברית, אבל הישראלית הרב תרבותית, מאפשרת להשאיל ולהתאים, להוסיף ולחלק ולהתנפח עוד ועוד. נוצרת כאן דו משמעות אקוסטית בהירה ומובחנת לחלוטין לכל דובר ישראלית. אותה דו משמעות אקוסטית נמצאת גם בשם האלבום "ניו זי לנד" – האדמה הממשית, הגאוגרפית, מול האדמה הפואטית, הייחודית והאישית.

כספי לא מגמגם כשהוא שר על קשיי ההגירה, ומרחיב את הפריזמה מהעצמי האישי אל הגזענות הממסדית. בכך מוכיח זי שהוא לא ראפר של איש אחד

מה שאסור בתכלית האיסור בצנזורה העצמית שכולנו מפעילים ביום־יום בניסיון להשתחל אל שפת הטפסים, שפת המכונה – מותר ורצוי בהיפ הופ. סלנג, שימוש אחר במילים, כל אלה חותרים נגד המובן מאליו של השפה – ובכך חותרים גם נגד ההגמון הממשטר. אותו משטור מתבטא גם במה שאנחנו קוראים "תקינות פוליטית". בסינגל השני שהקדים את האלבום בכמה ימים, "יוסטון", זי עושה דבר שכמעט לאף אחד אין אומץ. הוא משבש את השפה ביודעין בעודו מדבר נגד התקינות הפוליטית:

"תחסוך ממני ת'שתי שקל ש'ך תביא ת־Two גראם

דופקים לנו ת'שכל עם תנוחות של קמה סוטרה".

במקרה זה המרד בשפה הוא עוד יותר גדול מאשר השימוש במילים הלועזיות, כאן כספי רומס את הצנזורה הממסדית הדוגלת בחוקיות שכלל אינה תקפה בעברית הישראלית של ימנו. שפה טבעית שנרכשת מגיל אפס בלי לימוד שיטתי על ידי כל ילד בעולם, לא משנה מה מנת המשכל שלו, אינה שגויה אף פעם. אם אין סימון למין נקבה על שמות עצם – יטה הילד את המילים כפי שמאפשרת לו התבונה. זה לא שילדים מהתקופה התנכ"ית הכירו חוקים עודפים, אלא שהעברית דאז הייתה שונה בהכרח. המרד בשפה של כספי היא עוד דרך להגיע אל "אדמת זי החדשה". כלומר, אל חופש הבחירה, אם הוא ישנו, בטבע האדם.

העברית הישראלית של כספי אף מדגישה את הסכסוך המצוי בכל שיר ושיר באלבום – בין הפואטיקה של הראפר לבין הרצון לשלמות. לכך התייחס גם בריאיון שהתפרסם החודש ב"טיים אאוט": "מה נכון יותר, לצייר ציור שעה או לצייר ציור שלושים שנה? אין נכון, זה בדיוק העניין. יש לי שירים שיצרתי בחמש דקות שיותר טובים משירים שעבדתי עליהם חודשים, ולהיפך. אין את הדבר המושלם הזה, הסופי, במוזיקה. אתה יכול לעשות כל הזמן שינויים ולהוסיף וזה אף פעם לא יהיה לך אותו הדבר, כל שינוי יוצר לך בעיות חדשות".

אולי זאת הסיבה שצאת האלבום נדחתה שוב ושוב במשך שנים. עם זאת, אני סבור שיש לכך סיבה נוספת, והיא העובדה שאי אפשר להתקיים מאומנות בישראל. כספי שר על התלות האבסורדית של הקפיטליזם באדם. תלות, כביכול, בלתי נמנעת ושטנית. אפילו שם השיר המדבר על הקפיטל, "ת.ת.ת.ת", נראה כמו סלוגן פאשיסטי, "ק.ק.ק", למשל. משמעות ראשי התיבות היא: תעבוד, תקנה , תצרוך, תמות; ברעיון שמהדהד את התפיסה של אסכולת פרנקפורט. העבודה, במקרה של האומנות, לא רק שאינה משחררת, היא מעכבת, מסרסת ומונעת מהאמן לעבור תהליך עמוק ואיכותי בפרק זמן שיכול היה להיות קצר יותר, ולולא הכבלים החיצוניים – היה מתאפשר.

"אדמת זי החדשה" היא הישראליות הגרורתית והפצועה שהפסיקה להשפיל מבט בפניי שומרי הסף

מי יודע כמה יצירות גדולות נמנעו בגלל הסיבה הזאת בדיוק, והיא אולי זו שבגללה האלבום, בחלקו השני לפחות, נשמע כמו הכנה לטקסטים ורעיונות גדולים בהרבה, שטרם ראו אור ביצירה זו. נדמה שאפשר לשמוע נגיעות ברעיונות שכאלו בשירי העבר של הראפר, אך לא כולם יצאו אל הפועל באלבום זה, שלפרקים אך מרמז על היכולת הגלומה. ואולי זה קוצר היריעה. האלבום, שכולל 14 רצועות, הוא יצירה חשובה בהיפ הופ הישראלי, לעברית הישראלית ולשירה – ולא רק בגלל אי הכניעה של כספי לחיים הסיזיפיים, אלא דווקא בזכותם. "אדמת זי החדשה" היא הישראליות הגרורתית והפצועה שהפסיקה להשפיל מבט בפניי שומרי הסף. וטוב שכך.