ולדימיר פוטין, יפה יששכר, בנימין נתניהו, שרה נתניה
צילום: לע"מ

פסטיבל נעמה יששכר: המחיר שישראל משלמת והרווח של רה"מ

הצעירה הישראלית אמנם לא נפלה בשבי בעת פעולה למען המדינה, אבל כן הפכה לקלף במשחק פוליטי ושילמה על טעויותיה באופן לא מידתי • ישראל לא שיעבדה אינטרסים לאומיים במחוות המדוברות הקשורות לכנסייה הרוסית • הפרשה בהחלט משרתת את האינטרס הפוליטי של נתניהו, אבל הוא הביא בכל מקרה לתוצאה הרצויה | פרשנות
מואב ורדי | פרשנות
23 בינואר 2020
19:06
עודכן ב 08:04

על רקע הביקורת כאן אצלנו, לפיה ישראל נכנעה לרוסיה וויתרה על שטחים בירושלים תמורת שחרורה של בחורה שהסתבכה בענייני סמים, וכעת משעבדת אינטרסים מדיניים כדי לשחררה (אלחנן טננבאום שכזה), הנה כמה דברים שכדאי בעיניי לקחת בחשבון לפני שחורצים דין:

1. נעמה יששכר לא נפלה בשבי במסגרת פעולה למען מדינת ישראל. זה נכון. אבל היא הפכה לקלף במשחק פוליטי, במסגרתו התגובה המשפטית לעבירה שביצעה הייתה לא מידתית ומונעת משיקולים זרים. נעמה ניסתה להבריח כתשעה גרם חשיש. העונש על כך כמעט תמיד הוא באזור חיוג של כמה חודשי מאסר. זה היה האישום נגדה בתחילה – החזקה. רק כעבור כמה שבועות, הוחלט במוסקווה להשתמש בה כדי ללחוץ על ממשלת ישראל שלא להסגיר את ההאקר הרוסי סרגיי בורקוב לארצות הברית. ארגוני המודיעין הרוסיים חששו שבחקירה בארצות הברית אותו בורקוב עלול לפלוט דברים שיהוו בעיה קשה למוסקווה, וחשבו שהחמרה עם נעמה תגרום לממשלת ישראל לשנות את החלטת בית המשפט הישראלי ולהסגירו לרוסיה במקום לאמריקנים.


לפתע, סעיף האישום נגד הצעירה הישראלית שונה מהחזקת סם לניסיון הברחה. נעמה לא ניסתה להיכנס לרוסיה. היא שהתה בשטח המעבר בין טיסות, ולא ניגשה כלל לביקורת הדרכונים כדי להיכנס למדינה. ובכל זאת, סעיף האישום שונה לניסיון הברחת סמים, ובית המשפט גזר עליה 7.5 שנות מאסר. יש שיקראו לזה שימוש בקלפים שיש לך כדאי להשיג מטרות לאומיות. יש שיכנו זאת הפעלת טרור מדיני.

 בשלב מסוים הבינו בקרמלין שסיפור נעמה יששכר הופך לבעייתי. פוטין בפגישה עם יפה יששכר (צילום: לע"מ)

2. בשלב מסוים הבינו בקרמלין שסיפור נעמה יששכר לא רק שלא משרת את האינטרס הרוסי, אלא אף הופך לבעיה – בעיקר בנוגע ליחסי ישראל-רוסיה ולסנטימנט השלילי שהדבר מעורר בקרב הציבור בישראל כלפי רוסיה.

אין ספק שלנתניהו יש חלק גדול בעובדה שפוטין החליט לסיים את הפרשה ולשחרר את נעמה (אם לא יהיו תקלות). הוא ניצל  את יחסי האמון שיש לו עם נשיא רוסיה כדי לשכנעו לסגור את העניין, וזאת מבלי לשלם מחיר מדיני. מה המחיר? בכדי להראות רצון טוב לרוסים, ישראל החלה לטפל בהעברת הבעלות של כנסיית אלכסנדר בעיר העתיקה בירושלים מהכנסייה הרוסית הגולה לכנסייה המוכרת של רוסיה. זה לא היה נכס בבעלות ישראלית לפני כן. שתי מחוות נוספות קשורות, עד כמה שאנחנו מבינים, לענייני מיסוי ורישום של שני נכסים אחרים של רוסיה. גם כאן – לא מדובר על ויתור על בעלות או ריבונות של ישראל על שטח מסוים.

האם נתניהו גם מרוויח פוליטית מהעניין? ברור. זה שם את נתניהו במקום מצוין בדעת הקהל הישראלית, אפילו ברמה לא מודעת, בבחינת "מי עוד יכול לעמוד שווה מול שווה מול נשיא רוסיה ולגרום לו לשחרר צעירה ישראלית מהכלא? גנץ ולפיד?"

צריך להוסיף כי ייתכן שבסופו של דבר, מרגע שפוטין החליט אסטרטגית לשנות כיוון, לא היה צריך לשלם מחירים מדיניים גדולים כדי לסיים את הפרשה. למה? כיוון שהרבה פעמים חלק מהדברים שחשובים לפוטין - אינם סותרים את האינטרס הישראלי. נשיא רוסיה רואה למשל חשיבות עליונה במיצובו מול הציבור הרוסי כידידה הגדול של הכנסייה ברוסיה. הפטריארך של הכנסייה הרוסית הוא דמות בעלת השפעה עצומה במדינה. העברת כנסיית אלכסנדר בירושלים לבעלותה של הכנסייה הרוסית היא מהלך שעוזר למיצוב הזה של פוטין, כמי שמביא הישגים לכנסייה ולמאמיניה. 

3. האם נתניהו גם מרוויח פוליטית מהעניין? ברור. זה שם את נתניהו במקום מצוין בדעת הקהל הישראלית, אפילו ברמה לא מודעת, בבחינת "מי עוד יכול לעמוד שווה מול שווה מול נשיא רוסיה ולגרום לו לשחרר צעירה ישראלית מהכלא? גנץ ולפיד?".

האם זה מקרה שאנשים כמו השר זאב אלקין, שהיה גורם משמעותי בפתרון המשבר מול הרוסים, נעדר היום מהפגישה עם פוטין ויפה יששכר? כנראה שלא. נתניהו רוצה לשמור את תמונת הניצחון הזו לעצמו בלבד. כמו כל ראש ממשלה, נתניהו הוא קודם כל דמות פוליטית, והוא פועל גם כדי לשרת את האינטרסים שלו כפוליטיקאי לפני בחירות. וכן, תמיד מומלץ לקחת בחשבון שבעתיד הקרוב יותר או הקרוב פחות נגלה שהוא התחייב בפני פוטין לדברים נוספים, עליהם איננו יודעים כרגע.


למה זה לא מופרך? כי זה מה שקרה ממש לא מזמן בסיפור החזרת עצמותיו של זכריה באומל. אמרו לנו שישראל לא התחייבה לשום תמורה עבור פוטין. מאוחר יותר שוחררו לפתע שני אסירים מהכלא הישראלי, ודובר הקרמלין הסביר שזו מחווה ישראלית בתמורה למאמץ הרוסי בעניין באומל. אם כך יקרה גם הפעם, זה ישנה כמובן את כל ההתייחסות להתנהלות של ראש הממשלה בפרשה הזו.

אבל זה לא מוריד בינתיים מהעובדה שנתניהו שם על סיפור נעמה את כובד משקלו ויוקרתו, והצליח להביא לתוצאה הרצויה. 

4. מעבר למחוות הללו, יש חשיבות גם למסגור הסיפור - ופה ישראל משלמת מחיר מסוים. אחרי הכול, פוטין הוא זה "שהתחיל". הוא זה שאחראי לשימוש בנעמה כקלף מיקוח פוליטי. ואילו מה המסגור של הביקור היום? אנחנו מחלים את פניו של פוטין, מאדירים את אצילות נפשו - פוטין הרחום והחנון מושיע אותנו ומשחרר נעמה, כאילו היא פעלה נגד העם הרוסי ואנחנו צריכים להתנצל על מעשיה. זה אכן צורם, ומותיר תחושה רעה.

האם מדובר במחיר סביר כדי להביא לשחרורה של נעמה יששכר? זה בעיניי המתבונן. אבל כדאי גם לזכור שנעמה לא נדרשה לשלם על טעויותיה כמו שכל אחד מאיתנו נדרש לשלם על טעויותיו. התשלום שלה על טעויותיה היה לא מידתי באופן קיצוני, והוא נוצר כי רוסיה החליטה להשתמש בה ככלי במאבק פוליטי בגלל היותה אזרחית ישראלית.

אנחנו מחלים את פניו של פוטין, מאדירים את אצילות נפשו - פוטין הרחום והחנון מושיע אותנו ומשחרר נעמה, כאילו היא פעלה נגד העם הרוסי ואנחנו צריכים להתנצל על מעשיה. זה אכן צורם, ומותיר תחושה רעה

יש עוד מה לספר על התמונה הגדולה יותר של תפקידה ומעמדה של רוסיה באזור, כפי שפוטין מנסה למצב אותה, וגם על תפקידו של הפטריארך היווני כאן בישראל בפתרון פרשת נעמה. אבל על כך בפעם אחרת.