קובי בראיינט
צילום: אי-פי

נגע בשמיים: בפעם האחרונה, עיני העולם היו נשואות לאחד הכוכבים הגדולים בהיסטוריה

לאורך כל הקריירה שלו ייצר קובי בראיינט דרמה מחוץ למגרש שהשתוותה ליכולות העצומות שלו על הפרקט. הוא היה אחת מהסיבות שרבים מאיתנו אוהבים כדורסל, שבו הטובים, הכישרוניים והכריזמטים מנצחים. כמה עצוב שכשהמשחק מסתיים והאשליה מתפוגגת, אנחנו חוזרים לעולם אכזר, מקרי ושרירותי
אודי הירש
27 בינואר 2020
08:40

לאורך כל הקריירה קובי בראיינט תמיד הפגין יכולות עצומות על המגרש, אבל גם ידע למשוך את כל תשומת הלב אליו מחוצה לו. אסונו, שוב בעיתוי מצמרר, קורה יממה אחרי שאיבד את מקומו כקלעי השלישי ב-NBA בכל הזמנים. בפעם האחרונה, עיני כל העולם נשואות לאחד מהכוכבים הגדולים בהיסטוריה, בדיוק כמו שהוא אהב.

יותר מכל תכונה אחרת, בלט אצל בראיינט הכדורסלן החוש הדרמטי. כמעט בכל תחנה בקריירה הארוכה שלו, שבכולה לבש את מדי הלוס אנג'לס לייקרס, הוא ידע למשוך עוד קצת תשומת לב, לספק איזשהו טוויסט מפתיע בסיפור, לוודא שכל העיניים מופנות לכיוונו.


זה החל ברגע שנחת בליגה כתיכוניסט בן 18, שהוכתר מיד כיורש של מייקל ג'ורדן עוד טרם פרישתו של הגדול מכולם; דרך משחק האול-סטאר הראשון, שבו העז להזיז הצידה את כוכב העל קרל מאלון וללכת לבדו לסל בלי בושה, על אף השמות הגדולים שלצידו; דרך שלוש האליפויות הראשונות עם שאקיל אוניל והתקפת המשולש של פיל ג'קסון; עבור בהתרסקות קבוצת הכוכבים של הלייקרס ב-2004 בצל משפט האונס של בראיינט בקולורדו, שהסתיים בפשרה מפוקפקת; לאחר מכן הגיע גירושו של אוניל מהעיר והסכסוך המתוקשר עם שחקן הציר הצבעוני, ועם מי שהיה מאמנם באותן שנים, פיל ג'קסון, שפרסם ספר רווי השמצות נגד קובי; אימוץ מנטליות הבלאק ממבה, שליוותה את בראיינט בחצי השני של הקריירה; הסולחה עם ג'קסון שהובילה לשתי האליפויות הנוספות; 81 הנקודות ההיסטוריות שקלע נגד טורונטו ראפטורס; והחלק האחרון והפחות מזהיר בסיפור, שבו הלייקרס השתעבדו לכוכב המזדקן ולחוזה הענק שלו בלי יכולת לבנות סביבו קבוצה ראויה. בכל שלב, בראיינט ייצר דרמה מחוץ למגרש שהשתוותה ליכולות העצומות שלו על הפרקט. 

  ייתכן שהפרידה מאוניל בטרם עת עלתה לו בעוד אליפות או שתיים, שהיו יכולות לסייע לו לעבור את ג'ורדן במספר הטבעות. קובי ברייאנט ושאקיל אוניל (צילום: אי-פי)

והנה, דווקא בעונה שבה הלייקרס מרימים ראש שוב, ונראים מועמדים מובילים לאליפות לראשונה מזה עשור, ומיד אחרי שלברון ג'יימס עוקף את ברייאנט בדרך למקום השלישי ברשימת קלעי כל הזמנים בעיר שבה כיכב האחרון כשחקן תיכונים - פילדלפיה, מושך אליו קובי את תשומת הלב בפעם האחרונה. וזה קורה בצורה הכי טרגית שאפשר לדמיין, כשמסוקו מתרסק, ואיתו נהרגת ביתו ג'יאנה ושבעה אנשים נוספים.

ספורטאי שאי אפשר לשכוח: פרידה מקובי בראיינט | יואב בורוביץ'

אגו גדול מהחיים ויכולות כמעט על אנושיות על הפרקט

בראיינט היה טיפוס מורכב. שחקן כדורסל כמעט מושלם, שהיה הדבר הכי קרוב לג'ורדן בסגנון המשחק, בחדירות לסל, בהטבעות, בזריקות מחצי מרחק, בקליעות תוך נפילה לאחור, וכשהרוח נחה עליו - גם בהגנה.

מנגד, מחוץ למגרש האפיל לעיתים האגו העצום שלו על האינטליגנציה הגבוהה. בראיינט, בנו של שחקן העבר ג'ו "ג'ליבין" ברייאנט, שהוריו קראו לו על שם נתח סטייק שאכלו במסעדה, לא היה שחקן שחור טיפוסי. בניגוד למרבית השחקנים בליגה שגדלו בשכונות עוני וללא אבא, הוא בכלל העביר את שנותיו המכוננות באיטליה, יחד עם אביו ששיחק שם, וכפועל יוצא צמח במשפחה מבוססת ובסביבה נוחה.

ברייאנט ליווה באופן מקסים את בתו, שעשתה את צעדיה הראשונים ככדורסלנית - עד שהליווי הזה עלה לשניהם בחייהם

הוא היה כוכב על אבל גם אאוטסיידר, תובעני כלפי חבריו לקבוצה, מתקשה לעכל את חוש ההומור של שאקיל ואת מוסר העבודה הירוד של הענק שאהב לשנוא, מתעקש להיות הכוכב המרכזי גם אם זה יעלה לו בעוד כמה הפסדים. ייתכן שהפרידה מאוניל בטרם עת עלתה לו בעוד אליפות או שתיים, שהיו יכולות לסייע לו לעבור את מייקל במספר הטבעות. רק שקובי היה חייב לעשות הכול בדרך שלו, גם אם קנה לו כמה אויבים בדרך. מעולם לא נראה שהוא מוטרד במיוחד ממה שאומרים עליו או חושבים עליו.  

דווקא לאחר פרישתו, נדמה היה שמנטליות הבלאק ממבה מפנה את מקומה לגירסה מרוככת יותר. הוא התגלה כאדם בעל הבנה עצומה בדקויות של המשחק, שבאה לידי ביטוי בניתוחים המקצועיים שניפק מפעם לפעם ל-ESPN. הוא זכה באוסקר על סרט האנימציה הקצר, שמבוסס על מכתב שבו תיאר את הקריירה שלו לכבוד פרישתו. בכל הופעה פומבית היה רגוע יותר, טבעי יותר ומצחיק יותר מהגירסה הקוצנית מעט שהציג כשחקן. בראיינט ליווה באופן מקסים את בתו, שעשתה את צעדיה הראשונים ככדורסלנית - עד שהליווי הזה עלה לשניהם בחייהם.

בתוך פחות מחודש מאבדת ה-NBA את גדול מנהליה, דיוויד סטרן, ואת אחד מגדולי שחקניה, בראיינט. שניהם נראו בשיאם בני אלמוות, מחוץ למגרש ובתוכו. אחד עם פיקחות ועורמה שהפכו את הליגה לאימפריה כלל עולמית; השני עם גאווה עצומה, אגו גדול מהחיים ויכולות כמעט על אנושיות על הפרקט.

זו אחת מהסיבות שרבים מאיתנו אוהבים ספורט בכלל, וכדורסל ברמתו הגבוהה ביותר בפרט: הכדורסל משכיח מאיתנו את צרות היום יום ואת הסופיות הבלתי נמנעת של החיים, ומספק כללים ברורים, שלפיהם הטובים, הכישרוניים והכריזמטים הם בלתי מנוצחים. אחר כך, כשהמשחק מסתיים והאשליה מתפוגגת, אנחנו חוזרים לעולם אכזר, מקרי ושרירותי, שבו גבר בן 41 ובתו האהובה נופלים מהשמיים סתם ככה, בלי סיבה.