הבחירות בעוד כמה ימים, זוכרים? היה אמור להיות פה טירוף של קמפיינים ופעילים ברחובות, אבל אפילו מהדורות החדשות כבר התעייפו מסדר היום הפוליטי. והכי גרוע: עוד לפני הבחירות האלה, מדברים פה די באדישות על האפשרות הסבירה, והמטרידה, של בחירות רביעיות. אז למה הגענו למצב הזה? כי שום דבר לא השתנה מהפעם הקודמת שבה הלכנו לקלפי.
שלושה תרחישים יכולים להציל אותנו – וכבר נגיד – אף אחד מהם לא בעל סיכוי מצוין.
תרחיש ראשון: לגוש הימין, כמובן בלי אביגדור ליברמן, יש 61 מנדטים - זה קל, הימין מקים ממשלה. אמנם מתחילת מערכת הבחירות לא היה אף סקר שנתן להם מספיק מנדטים – אבל אי אפשר לשלול את האפשרות שזה יקרה.
תרחיש שני: ממשלה שמבוססת על גוש השמאל. תנאי הסף הוא שהימין עם פחות מ-61 - מה שבהחלט יכול לקרות. אבל, ליברמן הבטיח שלא להישען על הצבעת תמיכה של חברי כנסת מהרשימה המשותפת כדי להרכיב ממשלה. אז צריך שכחול לבן, העבודה-גשר-מרצ וישראל ביתנו יעקפו את גוש הימין בלי חברי הכנסת הערבים - מה שקוראים לו בימים האחרונים השגת "רוב יהודי". לזה יש כבר סיכוי הרבה יותר נמוך – וגם אז צריך שהח"כים מהרשימה המשותפת יימנעו בהצבעה ולא יתנגדו.
כלומר, בתרחיש הזה צריך שיצביעו יחד – ליברמן עם חלק גדול מהח"כים הערבים, שיצטרכו לתמוך ברמטכ"ל לשעבר לראשות הממשלה. לא בדיוק משפחה גדולה ומאושרת.
בפעם הראשונה שדיברנו על אפשרות של בחירות חוזרות, זו הייתה שערורייה. הפעם – סף ההרתעה הפסיכולוגית מעוד מערכת בחירות ירד
התרחיש השלישי: ממשלת אחדות. לקראת סוף הסיבוב השני של הבחירות - רק לפני כמה חודשים – כולם דיברו על התרחיש הזה בתור הסביר ביותר. אפילו גנץ וליברמן אמרו בגלוי שיקימו ממשלת אחדות. עכשיו כמעט אף אחד לא מדבר על זה, כי בפעם שעברה המגעים נתקעו, וכל עוד נתניהו נשאר יו"ר הליכוד – קשה לראות פריצת דרך.
אם אף מפלגה לא תפר את הבטחות הבחירות שלה, או שמפת המנדטים תשתנה משמעותית, שלושת התרחישים הלא-מבטיחים האלה - הם די היחידים להרכבת ממשלה.
בפעם הראשונה שדיברנו על אפשרות של בחירות חוזרות, זו הייתה שערורייה. הפעם – סף ההרתעה הפסיכולוגית מעוד מערכת בחירות ירד עד כדי כך שלפני שבכלל הצבענו בקלפי, לפני שהנשיא הטיל על אחד מהמועמדים את הרכבת הממשלה, לפני שבכלל דיברו על מגעים קואליציוניים - זו כבר נחשבת לאפשרות לגיטימית.