איימן עודה
צילום: דוד כהן, פלאש 90

בזכות הכוח: הרשימה המשותפת הפסידה בגדול את העם היהודי

כשמרטין לותר קינג יצא למאבק למען שוויון לאפרו-אמריקנים, הוא עשה זאת תחת דגל ארצות הברית וביקש להיות חלק מבניית הזהות האמריקנית. ברשימה המשותפת לעומת זאת בחרו בקמפיין בחירות כוחני ובדלני, שמעצים את התודעה הלאומית הפלסטינית, ולא מציע ליהודים בישראל שום מערכת יחסים | דעה
ריאד עלי, דעה
03 במרץ 2020
18:05

על השאלה "האם הפחד הקיומי היהודי הוא פחד אמיתי או פחד מדומה?", אני נוהג לענות שזה פחד אמיתי. לפעמים הוא מופרז, ולא אחת מנוצל פוליטית, אבל ביסודו הוא בהחלט פחד אמיתי. פחד הנשען על טראומות העבר של היהודים באשר הם.

עקבתי אחרי הקמפיין של הרשימה המשותפת, וראיתי עד כמה היא לא מחוברת לפסיכולוגיה התודעתית, ההיסטורית והלאומית של העם היהודי. הקשבתי "לשחצנות הכוחנית" של הח"כים איימן עודה ואחמד טיבי. "בגלל המשותפת לא תהיה לביבי ממשלה", הם חזרו ואמרו בביטחון עצמי כוחני ויהיר.

בזכות הכוח: הרשימה המשותפת הפסידה בגדול את העם היהודי

ראיתי איך עודה מתעלם בביטחון עצמי באולפני הטלוויזיה, אולי מוצדק, מהשפעתו על התת מודע והמודע של המצביע היהודי, מפנה גב לח"כ אביגדור ליברמן, ומשוויץ ביוהרה בפני השרה מירי רגב שלא תהיה להם ממשלה בגלל המשותפת.

הלכה למעשה, הקמפיין של הרשימה המשותפת היה, להבנתי, פלירטוט מאד רומנטי עם הקמפיין של נתניהו, לפיו "בלי אחמד טיבי והמשותפת אין לגנץ ממשלה".

אמנם הרשימה המשותפת דיברה על הרצון שלה להיות מפלגה יותר מעורבת, ויותר "משתפת פעולה" עם הפוליטיקה הישראלית למען האינטרסים של מצביעיה הערבים, אבל בפועל היא קידמה פוליטיקה בדלנית, כוחנית ואגואיסטית. היא קידמה והעצימה את התודעה הלאומית-פלסטינית של קהל מצביעיה - שחלילה לא תואשם ב"ישראליזציה".

החצנת הכוחנות של הרשימה המשותפת והשאיפה המוצהרת שלה לקבוע, כמפלגה ערבית-פלסטינית, מי יהיה ראש ממשלת ישראל "היהודית", היו הטריגר שהוציא את רבבות מצביעי הימין המתלבטים והשאננים מן הבית כדי להצביע לליכוד ולנתניהו.

הקמפיין של הרשימה המשותפת נגע בחרדות קיומיות, והעיר לרמה של בהלה את הפחדים הקמאיים ביותר של "היהודי הגלותי" בישראל.

במקום לקדם קמפיין שיכיל את הנרטיב היהודי, יקבל אותו ויתכתב איתו מן המקום של הפנמה והבנה לצרכים הלאומיים הקיומיים של העם היהודי, ומן הרצון להיות שופטים לטוב ולרע בהוויה הישראלית, ברשימה המשותפת שידרו דווקא רצון עז, תאוותני, כוחני ומאיים. מטרתו המוצהרת, לכאורה, הייתה להמליך מלך יהודי, משת"פ, אפילו חלש ונסחט, בישראל. הם ביקשו לעשות זאת לא כישראלים, אלא כפלסטינים.

יש שיגדירו את ההישג של הרשימה המשותפת ניצחון היסטורי סוחף. אני מגדיר אותו ככישלון חרוץ וגורלי.

הרשימה המשותפת, במקצועיות מעוררת השתאות, מיקמה ומיתגה את עצמה כגורם מסכן ומאיים על הדומיננטיות היהודית בישראל. אולי היא ניצחה בבחירות, אבל בהחלט הפסידה בגדול את העם היהודי. עובדתית, כמאה חברי כנסת נבחרו תחת ההבטחה החד משמעית של לא לאפשר לערבים כל השפעה על הפוליטיקה הלאומית בישראל.

יש שיגדירו את ההישג של הרשימה המשותפת ניצחון היסטורי סוחף. אני מגדיר אותו ככישלון חרוץ וגורלי

הרשימה המשותפת ביקשה להפוך לגורם משפיע באופן החיובי של המילה בפוליטיקה הישראלית, אבל שכחה שכדי להיות גורם משפיע אתה צריך להיות שותף. שותפות היא עניין דו-סטרי, בדיוק כמו השוויון שהרשימה המשותפת מבקשת להשיג למצביעיה הערבים אזרחי המדינה.

להיות גורם משפיע גם מחייב שיח אחר, נרטיב חדש וחזון אמיץ שלא נשען על פוליטיקה של "הקורבנות הפסיבית", שלפיה כל צרות הערבים בישראל מקורן מעצם לידתה והקמתה של מדינת ישראל היהודית.

להיות גורם משפיע בפוליטיקה הישראלית יחייב את הרשימה המשותפת והערבים בישראל להיות גורם אקטיבי, המציע ליהודי מערכת יחסים אחרת. זה מחייב שותפות שבה היהודי מקבל כצעד בונה אמון את מה שהוא צריך וזקוק לו, לתחושתו ולהבנתו כיהודי, כדי לישון בשקט במדינתו. לתת לו להרגיש כיהודי בישראל, כדבריו של מנחם בגין, "מכוח הזכות ולא בזכות הכוח".

בישראל היו שתי מערכות בחירות - יהודית ופלסטינית

אחרי פרסום המדגמים, ח"כ עודה דיבר על השאיפה שלו לבנות מחנה שמאל דמוקרטי יהודי-ערבי במדינת ישראל. שאיפה יומרנית בהחלט, אבל כדי שהיא תהפוך לאלטרנטיבה בת מימוש, על עודה להפנים כצעד ראשון, כי על הכיסא של מנהיג השמאל הדמוקרטי היהודי-ערבי-ישראלי הזה יישב מנהיג יהודי.

עליו גם להפנים, בדרך לבניית אותו גוש, כי על ההרכב האנושי של הגוש לקחת בחשבון את היחס הדמוגרפי בין יהודים לערבים, ולפעול בהתאם. הוא גם חייב לחשוב במונחים שהוא בעצמו רוצה לקדם - פתרון שתי המדינות.

על חברי הרשימה המשותפת להיות מוכנים לכך שיום אחרי הקמת מדינת פלסטין, הם וציבור בוחריהם יגדירו את עצמם ישראלים ללא כל הסתייגות. זהו תנאי ראשון לכל עתיד אחר שרוצים לבנות כאן

והרי מה זה פתרון שתי המדינות, אם לא הכרה בזכות קיומן של שתי מדינות לאום, אחת פלסטינית ואחת יהודית? היש מישהו שחושב כי היהודים מחד, יכירו כחלק מפתרון הסכסוך במדינת לאום פלסטינית, שתהיה ככל הנראה ללא יהודים, ומאידך יסכימו שישראל תהיה "מדינת כל אזרחיה" או "מדינת כל לאומיה".

על ח"כ עודה וחברי הרשימה המשותפת להיות מוכנים כבר לכך שיום אחרי הקמת מדינת פלסטין, הם וציבור בוחריהם יגדירו את עצמם ישראלים ללא כל הסתייגות. זהו תנאי ראשון לכל עתיד אחר שרוצים לבנות כאן.

צריך גם להבין כי העם היהודי בישראל לא הלך ימינה בגלל סחף גזעני. העם היהודי בישראל הלך ימינה כי הוא עדיין מרגיש מאוים. היהודים כאן עדיין לא מסוגלים לתת את מבטחם בכוונת הפלסטינים, בעיקר באלה החיים כאזרחים בישראל.

לדעתי, הגיעה העת לא רק לשאול מהי אחריותו של הרוב היהודי בישראל כלפי האזרחים הערבים במדינה, אלא גם מהי אחריותו של המיעוט הערבי בישראל כלפי היהודים כאן.

מספרית הרשימה המשותפת בהחלט נחלה ניצחון בבחירות, אבל נדמה לי כי במקום שהניצחון הזה יתורגם למתן לגיטימיות פוליטית "מכוח הזכות" של הערבים בישראל להיות אזרחים שווי זכויות וחובות, הוא יהפוך לנוכחות פוליטית פלסטינית "בזכות הכוח" של הרשימה המשותפת.   

השבוע היו בישראל שתי מערכות בחירות, אחת יהודית ואחת ערבית פלסטינית. כל קשר ביניהן היה טכני בהחלט. אם הרשימה המשותפת באמת רוצה להוביל את ישראל לעתיד אחר, אנושי יותר, היא חייבת לאמץ שיח אחר. שיח המציע זהות אזרחית חדשה ומשודרגת הן ליהודים והן לפלסטינים כאן - זהות ישראלית.

כשאיימן עודה נכנס לפוליטיקה הוא שווק כמרטין לותר קינג הפלסטיני בישראל. כשיצא מרטין לותר קינג למאבק בשם האפרו-אמריקנים בארצות הברית, כדי לדרוש שוויון, הוא צעד תחת הדגל האמריקני. הוא עמד מול האדם הלבן ודיבר איתו בגובה העיניים, ביקש להיות חלק אינטגרלי ושותף מלא, לטוב ולרע, בחברה האמריקנית - שותף בבנייתה וצמיחתה של  הזהות האמריקנית. הוא ביקש להיות אמריקני, לא אפריקני אזרח ארצות הברית.