בני גנץ ובנימין נתניהו
צילום: יונתן זינדל, תומר נויברג, פלאש 90

המסע לסיום הפלונטר הפוליטי רק התחיל

פעמיים הביא גנץ תוצאות טובות משל נתניהו ובפעם השלישית - מעט פחות. אבל רק עכשיו אפשר לקרוא לגנץ פוליטיקאי. נתניהו תוקף את היוזמה לחוקק חקיקה אישית פרסונלית, אבל שוכח להזכיר שהוא עצמו עסק לא פעם בסוג כזה של חקיקה בדיוק
יואב קרקובסקי | פרשנות
07 במרץ 2020
09:49
עודכן ב 14:58

מי שעיין בערך הוויקיפדיה של בני גנץ בסוף 2018, שבועות ארוכים לפני כניסתו לבריכה הפוליטית, ראה שגנץ הוגדר שם "פוליטיקאי ישראלי". מאז הוא הקים מפלגה - חוסן לישראל, התחבר למשה בוגי יעלון ראש תל"ם, עם יאיר לפיד ויש עתיד, הביא את גבי אשכנזי, הקים את כחול לבן ורץ בראשותה כבר שלוש פעמים מול הפוליטיקאי המיומן והמקצוען ביותר בישראל, שהוא גם הקמפיינר הטוב ביותר בעולם. פעמיים הביא גנץ תוצאות טובות משל נתניהו ובפעם השלישית - מעט פחות. אבל רק עכשיו אפשר לקרוא לגנץ פוליטיקאי. פוליטיקה היא מיומנות של משחקים ולא מעט תחמנות. עד כה בחר גנץ להיות "נייס גאי", בחור טוב ולא ללכלך את הידיים במהלכים פוליטיים משמעותיים. עכשיו זה נגמר.

גנץ של תום קמפיין הבחירות השלישי, שונה מאוד מגנץ של שני הקמפיינים הקודמים. המוטיבציה להוציא את נתניהו מלשכת ראש הממשלה גברה מאוד

סיום קמפיין הבחירות של הליכוד מול גנץ היה גס ואלים. על פי דיווחים שונים חוקרים פרטיים ניסו לחדור לפרטיות של גנץ. ראש הממשלה ותנועת הליכוד אמנם מכחישים, ואף שיגרו אזהרה לכלי תקשורת שונים שהם מוציאים את דיבת הליכוד ונתניהו רעה, אבל גם בכל יתר הגזרה – היה הקמפיין של הליכוד נמוך מאוד. דוברי הליכוד ונבחריו תדרכו ורמזו רמיזות על מצבו הנפשי, על דרכיו המוסריות, כולל רמיזות שעלולות לפגוע בשלמות משפחתו. גנץ רתח, כעס, קצף ובעיקר נעלב.

בני גנץ של תום קמפיין הבחירות השלישי, שונה מאוד במזג האוויר שלו מגנץ של שני הקמפיינים הקודמים. למרות שכחול לבן לא ניצחה את הליכוד, למרות שהגוש שלו קטן יותר, המוטיבציה להוציא את נתניהו מלשכת ראש הממשלה גברה מאוד. דווקא עכשיו גנץ פועל למצות את כלל הגוש שלו ולהביא להזזת ראש הממשלה בנימין נתניהו מהבית ברחוב בלפור. הפעם יש לו שותף לדרך הזו, כנראה עד הסוף. אם גנץ יהיה אמיץ ונחוש מספיק, הוא יוכל לממש את התוכנית הפוליטית שלו עם אביגדור ליברמן.

אחרי בחירות ספטמבר היו לגוש השמאל בצירוף ליברמן 65 מנדטים, אבל הרבה פחות אומץ ונחישות לנצח את המערכה. ליברמן התנה תנאים בלתי אפשריים להקמת ממשלה. נציגי תל"ם בכחול לבן – יועז הנדל וצביקה האוזר ואיתם עוד כמה חברי כנסת בסיעה שעשו זאת בחדרי חדרים, התנגדו להקמת ממשלה בתמיכה של הרשימה המשותפת. עכשיו אחרי קמפיין בחירות מכוער במיוחד, אחרי שגם מפלגת בית המרחקת, כהגדרתו של עמיתי מוטי גילת, נחשפה לנחישות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולאן היא יכולה לדרדר את השיח, המציאות השתנתה.

ליברמן נחוש כפי שלא היה כבר מזמן. תמה הממלכתיות, עכשיו תבוא הנקמה

גם בכחול לבן וגם בישראל ביתנו מד הנחישות עולה, ואיתו התעוזה לבצע מהלכים שכמותם לא נראו פה הרבה מאוד שנים. עד כה ראשי הכנף הימנית של כחול לבן היו הנחשון לפני המחנה, שמנע כל דיבור על הקמת ממשלת מיעוט. אולי זה היה חיוני שדווקא הראשון שדוחף כעת להקמת ממשלה כזו בקולות הרשימה המשותפת הוא משה בוגי יעלון. די לממלכתיות המאוסה, זה המסר שהוא מעביר, די להטפת מוסר, היעד כעת הוא הזזת נתניהו.

מקורבים לליברמן שמעו אותו אומר כי בשתי מערכות הבחירות האחרונות הוא נהג בממלכתיות. באפריל המליץ על נתניהו, שלא מימש את ההתחייבויות שלו, הוא העדיף להיענות לדרישות החרדים. בספטמבר הוא רצה את מתווה הנשיא, ממשלת אחדות כשנתניהו ראשון. נתניהו לא זז, לא התקפל, לא הפגין שום פשרה מצידו. עכשיו המשחק נגמר. ליברמן נחוש, כפי שלא היה כבר מזמן. תמה הממלכתיות, עכשיו תבוא הנקמה.

בכחול לבן קיים חשש של כמה בכירים שאם יועבר חוק שימנע מנתניהו להקים ממשלה בכנסת הנוכחית בשל כתבי האישום נגדו, מישהו אחר מראשי הליכוד יקים ממשלה עם ליברמן, וכחול לבן יישארו מחוץ למשחק. בסביבתו של גנץ משדרים ביטחון עצמי הרבה יותר גבוה. זה לא תרחיש הגיוני, ללא נתניהו תוקם ממשלת אחדות, הם מאמינים. הקו הזה שמשדרים בסביבת גנץ, מלמד על נחישות פוליטית שלא הייתה שם בשני המחזורים הקודמים של הרכבת הממשלה. בני שינה גישה. לא עוד בני ילד טוב ירושלים. מעתה אמור, בני, בני ילד רע.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, משדר לחץ. הוא מפרסם סרטונים בנוהל קמפיין בחירות. אחרי שתקף והשמיץ את ראשי כחול לבן, עכשיו הוא קורא להם לא להקים ממשלה עם הרשימה המשותפת. הוא פונה אל שלושה מארבעת ראשי הקוקפיט בשל עברם הצבאי המפואר כרמטכ"לים של צה"ל. הוא שוכח לציין שגם הוא, עם עברו הצבאי המדיני והביטחוני, שיתף פעולה עם ראשי המפלגות הערביות ועם הרשימה המשותפת הזו, יותר מפעם אחת, כדי להגיע להישגים פוליטיים ולתחזק את הקואליציה ברגעים קשים.

מיקי זוהר מייעץ לנתניהו לא לקיים משא ומתן להרכבת ממשלת אחדות. נדמה שראש הממשלה מאזין לו, לפחות בשלב הזה

בנימין נתניהו תוקף את היוזמה לחוקק חקיקה אישית פרסונלית שהיא בהחלט בעייתית איך שלא בוחנים אותה, אבל שוכח להזכיר שהוא עצמו עסק לא פעם אחת בסוג כזה של חקיקה בדיוק. זה קרה כשהתלבט בשנת 2000 אם לרוץ בבחירות המיוחדות מול אהוד ברק על ראשות הממשלה, אלא שהוא לא כיהן אז כחבר כנסת. הכנסת ה-15 חוקקה במיוחד עבורו שינוי בחוק לבחירה ישירה שיאפשר לו להתמודד על ראשות הממשלה למרות שאינו מכהן כח"כ. נתניהו חזר בו מהכוונה הזו, ולאחר שעברה קריאה ראשונה, הוסרה ההצעה מעל הפרק. מה שמחזק את הרעיון שמדובר היה בחוק פרסונלי שנועד לפתוח לנתניהו אופציה להתמודד.

זה לא החוק הפרסונלי היחיד. היה גם החוק שימנע מראש ממשלה עם כתב אישום לכהן בתפקידו. רגע זה בדיוק אותו חוק שמדובר בו כעת. החוק הזה שבנימין נתניהו הצביע בעדו בקריאה טרומית בכנסת, הובא למליא במאי 2008. אז ראש הממשלה החשוד בפלילים היה אהוד אולמרט. חקיקת החוק לא הושלמה רק מפני שחודש וחצי לאחר מכן נעתר אולמרט לקיים פריימריז להנהגת קדימה, ולא התמודד על המשרה בעצמו. אי השלמת החקיקה גם במקרה זה, היא הוכחה ברורה: מדובר היה בחוק פרסונלי לחלוטין.

כשמזכירים לראש הממשלה את האירועים הללו, הוא עונה בסלחנות עצמית, "מי אמר שאיני חף מטעויות". לראש הממשלה יש היום מספר מצומצם של מקורבים בליכוד. אחד מהם הוא מיקי מכלוף זוהר. זוהר מייעץ לראש הממשלה בימים האלה לתת לכחול לבן לנסות להקים ממשלת מיעוט, לא לקיים שום משא ומתן להרכבת ממשלת אחדות. "שב ואל תעשה", זו העצה של זוהר לנתניהו. נדמה שראש הממשלה מאזין לזוהר, לפחות בשלב הזה. הוא אומר למי שאומר בשיחות סגורות, "ממשלת אחדות לאומית אינה על הפרק. אם כחול לבן רוצים ממשלה, בבקשה שיקימו. היא לא תחזיק מעמד חודשיים, נלך לבחירות ונביא את ה-61 לאחר שכחול לבן יתרסקו נוכח שיתוף הפעולה עם הרשימה המשותפת, ואת החוק שהם יעבירו נגדי נבטל".

גנץ וליברמן מוכנים לחצות מחסומים פסיכולוגיים ופוליטיים ולגשר על תהומות עמוקים מאוד. הכול רק כדי לגרום לנתניהו לסיים את כהונתו

חגיגות הניצחון היו כמובן מוקדמות מדי. באפריל הייתה זו חגיגת ריקודי הניצחון המגושמת והמיותרת של ראשי כחול לבן על הבמה, לצד נאום ניצחון פומפוזי חסר פרופורציה של ראש הממשלה, ושני הצדדים לא מימשו אותם. בספטמבר שני הצדדים שמרו על זהירות יחסית בליל הבחירות אבל נכשלו בניסיונות להרכיב ממשלה. הפעם, גנץ נאם נאום מתון, אפילו הביע צער על האכזבה מהתוצאות, אבל הבטיח לנסות למצות בכל דרך את התוצאות בניסיון למקסם את ההישג. לא הבטיח להקים ממשלה, לא הבטיח לשרת את העם מן האופוזיציה. נתניהו לעומתו הגדיר את הלילה הזה כניצחון נגד כל הסיכויים, מה שנכון הוא – שאין ממש סיכוי לממש את התוצאה לכדי ניצחון של ממש, כלומר הרכבת ממשלה. לא גוש חוסם, לא 61, אלא ניצחון במספרים על כחול לבן וחוסר יכולת להרכיב עם הנתון הזה ממשלה.

הבעיה של נתניהו עם התוצאה הזו, היא שהוא כל כך הרגיז, הקפיץ, הסעיר והעליב את גנץ ואת ליברמן שהם מוכנים לחצות מחסומים פסיכולוגיים ופוליטיים ולגשר על תהומות עמוקים מאוד. הכול רק כדי לגרום לו לסיים את כהונתו. בעוד שגורמים בכחול לבן מדברים על חקיקת חוק "אנטי ביבי" ככלי להביא את נתניהו להסכים לממשלת אחדות לאומית כשהוא שני ברוטציה, בישראל ביתנו רואים את המהלך הזה רק ככלי להביא את נתניהו למשא ומתן על עסקת טיעון שתביא אותו לפרישה מהחיים הפוליטיים, והתמקדות בטיפול בענייניו המשפטיים. המסע לסיום הפלונטר הפוליטי רק החל. ישנם רק סימני דרך, עוד אין ממש מסלול שעליו דוהרת המערכת הפוליטית. ולאף אחד אין מושג מה צריך לכתוב בווייז כדי לא להגיע לכתובת המוכרת – מערכת בחירות רביעית.