הבורסה בתל אביב
צילום: פלאש 90

ללמוד מההיסטוריה: גילעד אלטשולר בעצה למשקיעים על משבר קורונה

מייסד בית ההשקעות אלטשולר שחם כבר ראה כמה משברים בחייו. בריאיון להסכת "חיות כיס" הוא מציע למשקיעים לחשוב פעמיים לפני שהם יוצאים מהשוק, ואומר כי ייתכן שבנק ישראל יגיע למצב שעליו להדפיס כסף כדי להוציא את המדינה מהמשבר
שאול אמסטרדמסקי, חיות כיס
30 במרץ 2020
19:15

שוק ההון בצניחה, שוק הנדל"ן עוד ייפול, אבל גילעד אלטשולר, מייסד בית ההשקעות אלטשולר-שחם ומי שכבר ראה כמה משברים בחייו, אומר למשקיעים: תלמדו מההיסטוריה. 

גילעד אלטשולר אחראי כמעט למאה מיליארד שקל. הוא אחד מאנשי שוק ההון הוותיקים והמנוסים בישראל, ובביו הקצר שלו באתר של בית ההשקעות אלטשולר-שחם שאותו הוא מנהל, כתוב שהוא אלוף בברידג'. במלים אחרות, אין לנו שום דבר במשותף. כלום. חוץ מדבר אחד - שנינו התמכרנו למשחק ציוויליזציה.

האזינו לפרק 142 בהסכת חיות כיס: אלטשולר לא יוצא מהשוק

אלטשולר הוא באמת מהדמויות הבכירות ביותר של שוק ההון הישראלי, והוא שועל השקעות ותיק מאוד שכבר ראה הכול. בכל הריאיונות שהוא נתן בזמן האחרון, נאמר בצורות אחרות – "אלה שיוצאים מהשוק כשיש מסכים אדומים חוזרים אחרי שהעליות כבר התחילו", "למשקיעים אין ברירה ולכן כשהערפל יתפזר העליות יחזרו", "הציבור תמיד טועה בתזמון שלו - אל תעשו את טעות חייכם". כאלה מין כותרות. בעיקרון, אני מסכים איתו. כלומר, זה הכלל הכי בסיסי בשוק ההון - אל תנסו לתזמן את השוק. חיסכו לטווח ארוך ובממוצע תרוויחו.

אבל ככל שהימים עברו והכול נהיה כל כך מוטרף וקיצוני סביבנו, התחלתי לתהות - רגע, אולי הפעם זה לא נכון? אולי אנחנו בטריטוריה שבה האקסיומות שהכרנו כבר אינן תקפות? אולי אפילו גילעד אלטשולר לא ראה הכול?

"תראה, ב-2008, כשהיה המשבר של הסאב-פריים חשבנו אותו דבר, בשיא המשבר חשבנו אותו הדבר, חשבנו שהמערכת הבנקאית העולמית מתמוטטת", הוא אומר לי בריאיון להסכת הכלכלי של כאן, חיות כיס. "אני זוכר גם את החרדות שהיו בתקופה ההיא, ואת המחשבות האפוקליפטיות שהיו, הן כמו היום. העניין הוא שאז, האדם יכול היה לשלוט, זאת אומרת יכולנו לשלוט בזה באמצעים מוניטריים כאלה ואחרים.

  "אנחנו רואים ששם כבר הולכים לעבודה ויוצאים לרחובות". כניסה לסופרמרקט בסין (צילום: אי-פי)

"הבנקים המרכזיים בעולם הצליחו לשלוט במשבר וככה יצאנו ממנו יפה. אני לא מדען שיודע אם בעוד חצי שנה, או בעוד שנה, או בעוד שנה וחצי ימצאו את החיסון המתאים לנגיף הזה. אז יש שוני בין המשברים השונים, וברור שיש פה איזשהו סימן שאלה לגבי העתיד, לגבי איך פותרים, איך נצא מהמשבר הזה, יש פה סימן שאלה".

כפי שהוא מעיד על עצמו, אלטשולר הוא לא מומחה למגפות, אלא מנהל השקעות. איך הוא יודע להעריך במה כדאי להשקיע ובמה לא?

"עכשיו זה לא כל כך במה כדאי להשקיע. פה השאלה היא האם להשקיע? האם לא להשקיע?", הוא אומר, "זה לא האם תהיה במנייה איקס או במנייה וויי? אלא האם בכלל להיות שם או לא להיות שם? האם בכלל להשקיע או לצאת החוצה? זאת אומרת להחזיק מזומנים כמו שהמשפט המפורסם הזה 'עד יעבור זעם', בדרך כלל זו השאלה הגדולה בזמן משבר. ונכון  שאין לי את הכלים הרפואיים, אבל אני מנסה באמת להסתכל מבחינת הסתברות לאן האנושות הולכת. 

"אני חייב להסתכל קדימה, להסתכל על העתיד. והעתיד אומר שלפחות במה שאנחנו רואים בעיניים, העתיד, אני מתאר לעצמי, הוא כמו שסין עברה את זה. אנחנו רואים שהחיים, לא נגיד שהם חוזרים למסלולם לחלוטין, אבל בהחלט כבר הולכים לעבודה ויוצאים לרחובות. המסעדות פתוחות. והם כבר עברו את השלב הזה של ההסגר המוחלט. ואני מתאר לעצמי שגם בארצות הברית וגם באיטליה, וגם בארץ בשלב מסוים כשתהיה איזו שהיא שליטה על הקורונה הזאת, על הנגיף הזה, גם אנחנו נחזור כנראה, לפעילות. לא אגיד לך שזה יהיה אותו סוג של פעילות מפני שהיו כבר נזקים בדרך שיהיה קשה וייקח זמן להתאושש מהם. השיקום ייקח זמן".

אז בשורה התחתונה, אם הוא היה צריך למקם את עצמו, על סקאלה של אפס עד עשר, כשבקצה התחתון שלה יש פסימיות מוחלטת ובקצה העליון שלה יש אופטימיות לחלוטין לגבי קצב ההתאוששות, איפה אלטשולר ממקם את עצמו?

גילעד אלטשולר: "אני חייב להסתכל על העתיד. והעתיד אומר שלפחות במה שאנחנו רואים בעיניים, העתיד, אני מתאר לעצמי, הוא כמו שסין עברה את זה. אנחנו רואים שהחיים, לא נגיד שהם חוזרים למסלולם לחלוטין, אבל בהחלט כבר הולכים לעבודה"

"אם זו סקאלה מ-0 עד 10, אז אני משהו באיזור ה-8.5. אני בן אדם אופטימי מטבעי, כן אני בסך הכול חושב שהאנושות לאורך כל ההיסטוריה ידעה להתמודד עם משברים, והיא גם תתמודד עם המשבר הזה. זה כמו שיש גם מחלות לב ויש סרטן חס ושלום ומתמודדים אתו, ויש תאונות דרכים ואני לא רואה שאנשים מפסיקים לנסוע בכביש. אנחנו נכיל את העניין הזה לאט לאט, נלמד יותר להתחסן אולי, במה שיהיה, המדע ימציא לנו וננסה להתחסן כנגד זה, אבל זה יהיה עוד צרה אחת מיני רבות שיש באנושות ולא איזה משהו מיוחד במינו", הוא אומר.

אחת הבעיות עם משבר הקורונה היא שהוא מגיע אחרי יותר מעשור של גאות כלכלית, בישראל ובכל העולם כמעט. גאות שתודלקה, בין השאר, על ידי שיעורי ריביות אפסיים ברחבי העולם. וריבית אפס, מספר כל ספר הכי בסיסי בכלכלה, ריבית אפס מנפחת בועות. כי ריבית אפס משמעה כסף זול, וכסף זול נוטה להתנפח להשקעות מסוכנות. אנשים קונים דירות במשכנתאות ענק, חברות לוקחות הלוואות עתק וממנפות את עצמן לדעת, מתוך מחשבה שאם אתמול היה בסדר, וכבר עשר שנים היה בסדר, אז גם מחר יהיה בסדר. רק שאז, יום אחד, שום דבר כבר לא בסדר. 

אז מה זה אומר שדווקא אחרי עשור כזה של ניפוח בועות, דווקא אז מגיע המשבר הבריאותי והכלכלי החמור ביותר שהאנושות התמודדה אתו מזה מאה שנה?

"אני מתאר לעצמי שאם זה היה מגיע בנקודה אחרת כשהשווקים נמצאים לא במחירים גבוהים כל כך, אז הפגיעה הייתה פחות קשה", אומר אלטשולר. "אני זוכר כשהיה את הסארס, אז הוא בשלב הראשון פגע, אבל הפגיעה לא הייתה כל כך קשה בשוק ההון מפני שאז גם המחירים לא היו מנופחים כל כך כמו שהם היו מנופחים עכשיו.

"המחירים של נכסי הסיכון עלו ועלו, אם זה נדל"ן ואם זה מניות ואם זה אגרות חוב. ראינו עודפי כספים עצומים, הדפסות כספים עצומות, שגרמו לכך שהאנושות חיפשה איפה להשקיע ולא היה לה, ולכן המחירים התנפחו והתנפחו ואז המשבר הגיע והוא כמובן תפס את כולם בלי מזומנים ועם הרבה מאוד נכסים מפני שכולם חיפשו דרך איך לנסות להשיג איזה שהיא תשואה מינימלית".

גם הנדל"ן לא מנותק מהמשבר

מאז שהמשבר התחיל והבורסות התחילו ליפול, ואנשים התחילו לאבד את העבודה שלהם ואת כל עולם ברבבות ואז במאות אלפים, כל מיני אנשים שולחים לי הודעות ושואלים אם זה הזמן להשקיע בנדל"ן. ובגדול התשובה שלי היא שאין לי מושג. אבל אחרי השיחה עם אלטשולר הבנתי שאולי שוק הנדל"ן הולך לחטוף מכה לא קטנה. אחרי הכול, יש המון דירות להשכרה שעומדות פנויות, כי כל שוק האייר-בי-אנד-בי נעלם בבת אחת, וכי הרבה צעירים, בעיקר מתל אביב, מבינים שיהיה להם קשה לעמוד בתשלומי השכירות ואולי יחזרו להורים, מה שיציף את השוק בדירות, ואולי יוריד את המחירים.

"ברור שהנדל"ן כמו כל שאר נכסי הסיכון צפוי לרדת", אומר לי אלטשולר. "אולי בשלב הראשון חלק מהאנשים שיצאו משוק ההון נכנסו ביחד לשוק הנדל"ן, אבל בשלב שני אני חושב שמחירי הנדל"ן בהחלט צריכים לרדת מפני שאנחנו עובדים בחוק כלים שלובים. יכול להיות שנכס אחד ירד בעשרות אחוזים, נגיד אגרות חוב שיורדות בעשרות אחוזים, וברגע שיש לך אלטרנטיבה שמספקת לך תשואה נאותה אז כמובן שגם האלטרנטיבה השנייה, שזה נדל"ן, גם המחיר שלה צריך להתיישר לשאר - לשאר נכסי הסיכון".

מה שאלטשולר אומר, בעצם, זה שעולם הנדל"ן לא יכול להיות מנותק מעולמות ההשקעה האחרים, כי כל ההשקעות אלטרנטיביות זו לזו. ואם השוק מתמחר סיכון גבוה מאוד להשקעות כמו אגרות חוב של ממשלות, אין שום סיכוי שרמת הסיכון בהשקעה בנדל״ן תישאר כפי שהיא - היא תעלה. אבל, רגע, חכו, זה לא נגמר כאן.

  "ברור שהנדל"ן כמו כל שאר נכסי הסיכון צפוי לרדת". אתר בנייה

"גם מצד הביקושים", הוא מוסיף, "לא לשכוח שלצערנו הרב התווספו מאות אלפי מובטלים שהם לא כל כך בקלות יכולים לשלם את המשכנתא במחירים האלה. אז בהחלט אני חושב שאנחנו נראה קצת ירידה בביקושים עקב זה שלאנשים לא יהיה כסף לשלם עבור דירה חדשה. מובטל לא יכול ללכת לרוץ לקנות דירה, ולא יכול לקחת משכנתא".

רגע. זה גם לא נגמר כאן.

"גם מלאי דירות שהצטברו אצל קבלנים, הריבית שהם משלמים על האשראי לבנות את הדירות האלה כבר לא תהיה זולה כמו בעבר. שוק ההון והבנקים יקשיחו את העמדות שלהם וגיוסי הכסף יהיו הרבה יותר יקרים. זאת אומרת עלות אחזקת דירה אצל קבלן, תהיה לו מאוד יקרה, לכן הוא יצטרך למהר ולמכור אותה, מפני שאם הוא לא ימהר למכור אותה כל חודש שיעבור יעלה לו, יעלו לו לא מעט, עלות המימון היא פה כבדה, אז אני חושב שבשלב השני נראה לחץ של מכירה של דירות, מפני שיהיה פחות קונים והמוכרים יצטרכו להתגמש במחיר הרבה יותר כדי לא לשלם את הריביות הגבוהות".

אבל חכו, כי זה אפילו לא נגמר כאן. יש מישהו שחילק את כל המשכנתאות האלה, נכון? הבנקים. מה זה יעשה להם אם הנדל"ן ירד, ובאופן כללי אם אנשים ועסקים לא יוכלו להחזיר את החובות שלהם? 

"ברור שהבנקים יפגעו", מסביר אלטשולר. "לא רק למשקי הבית הם נתנו הלוואות, גם לעסקים קטנים וגם לחברות גדולות שכנראה שחלק מהן, חלק מסוים מהן, לא יצלח את המשבר והבנקים יצטרכו למחוק חובות. זה לא יסכן אותם, מפני שב-10 השנים האחרונות, עקב רגולציה מחמירה, הבנקים חיזקו את ההון העצמי שלהם, אז אני לא חושב שזה יביא למצב של קריסת הבנקים אבל בהחלט הרווחיות שלהם תרד, בטח בשלב הקצר, והבינוני, אבל אחר כך תלוי כמובן לאן המשבר הזה הולך. אני חושב שהבנקים יכולים לעבור את זה בלי סיכון ממשי לבנקים עצמם, אבל יחד עם זה לא בקלות".

עליית הביו-טק

נכון לכתיבת שורות אלה יש כ-800 אלף ישראלים שנמצאים במעגל האבטלה, בין אם באופן זמני או קבוע. ככל שההסגר מחמיר ומתמשך, כך המספר הזה מאמיר. רוב הזמן אנחנו מדברים על העצמאים שנפגעו ועל העובדים המבוגרים שעדיין נאלצים לעבוד ולא יהיו זכאים לדמי אבטלה, ועל העסקים הקטנים, ועל השכירים שהוצאו לחופשה כפויה ללא תשלום והכול, ורק מגזר אחד לא הגיע לכותרות עדיין, למרות שגם שם, שום דבר לא נראה בסדר - ההייטק.

מה עם תעשיית ההייטק?

אלטשולר: "יש לטוב ולרע במגזר ההייטק. ברור שאחרי שרואים את מה שקורה כרגע, רואים את כל הנושא של עבודה מהבית, אז כל מה שקשור בתשתיות תקשורת יצטרך, יצטרכו להשקיע סכומים ניכרים. ברור שצריכים פה תשתיות טובות יותר, גם כאן וגם בכל, בכל העולם. בשנים האחרונות לא השקיעו כל כך בדור 5 מפני שלא היה מי שישקיע את הכסף. חברות תקשורת בהרבה מקומות בעולם כתוצאה מהתחרות החזקה אין להן את הכספים להשקיע בדור 5 ולכן ראינו שיש עיכוב בפריסה שלו. עכשיו אנחנו רואים שזה צורך לאומי, ויכול להיות שממשלות יבינו שכמו שפורסים רשתות חשמל, כמו שפורסים קווי ביוב, יצטרכו גם אותו דבר לפרוס קווי תקשורת כדי שיהיה רוחב פס משמעותית גבוה יותר. זה יכול  לגרום לכך שנוכל לעבוד יותר מהבית, זה גם פותר את בעיית הפקקים, את העומסים בתנועה, וזה גם ידרוש פחות שטח, שטח משרדים.

"אז בכל מה שקשור בתחום של התקשורת, אני חושב שההייטק לא ייפגע כל כך. ובכל מה שקשור בצמיחה ובמותרות יכול להיות שפה כן תהיה פגיעה. אז בשלב הראשון תהיה בהחלט פגיעה מפני שהרבה חברות גדולות בעולם יעשו עצירה להשקעות חדשות ולא כל כך מהר ירוצו להשקיע בסאטרט-אפים ובשיא הטכנולוגיות החדשות. בשלב השני, כולם יבינו שאין ברירה, שטכנולוגיה זה הדבר המנצח וצריך להמשיך הלאה לפתח כל הזמן, הם יחזרו להשקיע בהייטק. אז בשלב הראשון בהחלט אפשר לראות נסיגה בהשקעות,  ולכן אולי גם סגירת סטארט-אפים, סגירת חברות שלא הצליחו להגיע לשלב האיזון מבחינת רווח, רווח והפסד".

הוא מוסיף כי "מה שכן נראה יותר ויותר זה דווקא לא בתחום ההייטק אלא בתחום הביו-טק. כולם יבינו ששכחנו את העניין הזה של הרפואה וחברות רפואה שממציאות תרופות זה התחום שיתעורר בגדול מפני שהעולם יצטרך להשקיע הרבה יותר בבריאות. מדינות יצטרכו להשקיע תקציבים מאוד משמעותיים בבריאות. זה תפס כמעט את כולם בלתי מוכנים. כולם יבינו שלא צריך רק את הצרכים המיידיים שבוערים באותו רגע, יצטרכו להסתכל גם יותר לטווח רחוק, וזה אומר להשקיע הרבה מאוד בתשתיות הבריאות, אז כל מה שקשור בטכנולוגיה של מכשירים, של מכשור רפואי, אני חושב שם בהחלט נראה גידול בהשקעות".

זמן להדפיס כסף

אוקי, אז איך מכל זה? או ליתר דיוק, מה הממשלה יכולה וצריכה לעשות בשביל להנשים את האנשים שנפגעים כלכלית מהווירוס ומצעדי ההסגר. ממשלות אחרות בעולם מציעות חבילות חילוץ אסטרונומיות בהיקפים דמיוניים, ובישראל קצת גוררים רגליים. אז מה עושים?

לפי אלטשולר, חייב להיות כאן צעד משולב של הממשלה ושל בנק ישראל. הממשלה צריכה להשקיע כסף, הוא אומר, ובנק ישראל צריך לוודא שיש לממשלה את הכסף הזה להשקיע. כלומר להלוות לה את הכסף הזה אם שוק ההון לא מתפקד מרוב פאניקה.

במסגרת תוכנית הייצוב של 1985 נחקק חוק שקובע שבנק ישראל לא ידפיס כסף לבקשת הממשלה אלא על פי השיקולים שלו בלבד. שלושים וחמש שנה חלפו, ולכו תדעו, אולי עוד יצטרכו לשנות את החוק הזה

"הממשלה תצטרך לבוא בגיוס של אגרות חוב בבורסה, לשוק ההון, ושוק ההון לא יוכל לקלוט את זה מפני שאין את הסכומים האלה, פשוט אין את הסכומים האלה. זה ייצור לחץ גדול מאוד על השוק", הוא אומר. "פה בנק ישראל יצטרך להיכנס לתמונה וכמו מה שקורה בהרבה מקומות בעולם כבר תקופה מאוד ארוכה, הוא יצטרך להכריז על הרחבה מוניטרית ולרכוש אגרות חוב של המדינה בשוק החופשי, זה מה שעושים ביפן כבר כמעט 30 שנה, זה מה שעושים באירופה 12 שנים ומה שעושים בארצות הברית בערך 12 שנים, ועכשיו הכריזו על סכומים מאוד גדולים בארצות הברית. אז זה צריך להיות גם כאן, גם בנק ישראל וגם ממשלה, זה עבודה משולבת, כי הממשלה בהחלט צריכה לעשות תוכניות כאלה שירחיבו את הכלכלה, אבל אין לה כסף לעשות את זה. והכסף הזה צריך להגיע מאיזשהו מקום, והוא יכול להגיע, אני חושב, מהדפסת כסף של בנק ישראל".

וזה אולי נשמע טכני - בנק ישראל מלווה כסף לממשלת ישראל - אבל זה לא רק טכני. זה גם מהותי. אם הממשלה צריכה כסף והבנק נותן לה, המשמעות היא שהבנק הדפיס כסף. בבנק ישראל מסבירים שזה לא ככה, ושהם סופגים חזרה כל שקל חדש שהם יצרו, אבל המנגנון עצמו לא כל כך משנה. המהות משנה - אם בנק ישראל מתחיל לקנות את החוב של הממשלה, כלומר שהוא מלווה לה כסף, המשמעות היא שהוא מדפיס אותו יש מאין.

בטווח הקצר, אם לא ניתן יהיה יותר לגייס כסף משוק ההון עצמו, ואם ייגמרו כל הטריקים התקציביים האחרים שיש לממשלה עדיין בשרוול, כולל מלווה קורונה מהציבור, בנק ישראל ייאלץ להפעיל את מדפסת הכסף, ולהדפיס. בטווח המיידי, זה יעזור לממשלה לממן את תוכנית החילוץ שלה, כי פתאום יהיה לה כסף. בטווח הארוך, זה עלול להכניס את המשק לסחרור של עליית מחירים. כי אם יש יותר כסף בשוק, זה אומר שהערך שלו יורד, כלומר שהמחירים עולים. ועולים. ועולים. זה מה שקרה מאמצע שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80.

בנק ישראל הדפיס כסף לבקשת ממשלת ישראל עד שהגענו לאינפלציה של יותר מ-400% בשנה. אז, אגב, במסגרת תוכנית הייצוב של 1985 נחקק חוק שקובע שבנק ישראל לא ידפיס כסף לבקשת הממשלה אלא על פי השיקולים שלו בלבד. שלושים וחמש שנה חלפו, ולכו תדעו, אולי עוד יצטרכו לשנות את החוק הזה. 

האזינו לפרק 81 בהסכת חיות כיס: 750 מיליון דולר בלילה

הפסיכולוגיה האנושית שחוזרת על עצמה בכל משבר

אבל עד שהממשלה ובנק ישראל מחליטים איך לרקוד את הטנגו מגפה שלהם, אנחנו, החוסכים לפנסיה, ממשיכים לראות את הכסף שלנו נשחק ונשחק. זה מפחיד לאללה להסתכל על הכסף שלנו נעלם. אני אישית משתדל שלא. אבל אנשים שצריכים את כספם בטווח הנראה לעין, עבורם הדילמה אמיתית - האם למשוך את הכסף אפילו במחיר של 20% הפסד, או לחרוק שיניים ולהתפלל שזה ייגמר מתישהו? וזה הרגע שאלטשולר חוזר על המשפט ההוא - חכו, אל תמהרו. אם אתם לא צריכים את הכסף בקרוב, למדו מההיסטוריה. מתישהו, השד יודע מתי, אבל מתישהו השווקים יעלו. וכשהם יעלו, אתם לא תדעו שהם התחילו לעלות. וכשתחליטו ש"אוקיי, הגיע הזמן לחזור ולהשקיע בשוק ההון", אתם כבר תפספסו את העליות, וסתם תקבעו את ההפסד שלכם.

עכשיו יש דפוס פעולה שחוזר על עצמו בכל משבר ומשבר, ולא משנה אם למשבר הזה קוראים סאב-פריים, קוראים לו אינתיפאדה, קוראים לו ה-11 בספטמבר או קוראים לו קורונה. מה שחוזר על עצמו פעם אחר פעם זה יותר פסיכולוגיה של ההתנהגות של האנשים, זה שהם יוצאים משוק המניות, יוצאים משוק אגרות החוב בזמן המשבר הקשה הזה. החזרה שלהם לשוק היא תמיד, וזה ב-100%, יותר יקרה מהנקודה שבה הם יצאו. 

"בוא נניח למשל שהשוק יורד בעוד 15%", אומר לי אלטשולר. "עכשיו בוא נחשוב על איזה רקע השוק יורד 15%, הוא יורד על רקע של זה שאנחנו שומעים חדשות מבהילות ומכבידות עוד יותר. באותה נקודה שזה יורד עוד 15%, הבן אדם בכלל לא רוצה לשמוע מהשקעות, גם אם יש אפשרות לחזור בכלל, הוא לא יגיד לעצמו - 'איזה יופי חסכתי 15%, עכשיו אני חוזר'. לא, הוא יהיה עוד יותר בחרדה, והוא יצא מהחרדה רק כשהוא יהיה בטוח שהכול בסדר.

  "בכל הפעמים שהיו משברים מהסוג הזה, זה תמיד דפוסי התנהגות שחזרו על עצמם". הבורסה בניו יורק בסוף חודש מארס (צילום: אי-פי)

"עכשיו, כשהכול בסדר, המחירים לגמרי אחרים, ואם נסתכל על משבר הסאב-פריים, שהיה משבר גם כן קשה מאוד בשווקים, הציבור שיצא במהלך 2008, לא מדבר בשיא הפאניקה, גם באמצע הדרך, הוא חזר רק ב-2012, 2013, 2014, כשהשערים היו בערך 100% גבוהים יותר מנקודת היציאה שלו. אז אני לא יודע אם זה יחזור על עצמו, כן או לא, אבל בכל הפעמים שהיו משברים מהסוג הזה, זה תמיד דפוסי התנהגות שחזרו על עצמם. ומה שיש לי להגיד לציבור המשקיעים: שיחשבו פעמיים לפני שהם עושים את הפעולה הזאת, מפני שבטווח הקצר, כמעט בוודאות, יכול להיות שהמחירים יהיו זולים יותר, אבל החזרה שלהם תהיה במחירים אחרים לחלוטין שהם יהיו, אני חושב, גבוהים יותר מאשר בנקודה הזאת שבה הם יוצאים״.

כל זה אולי נכון למשקיעים צעירים שיש להם עוד עשרות שנים של השקעה וחיסכון לפניהם. מה אמורים לעשות אנשים בני שישים פלוס שכבר רואים את הפנסיה?

"אנשים בני 60 פלוס, עד הופעת הקורונה הזאת תוחלת החיים שלהם הייתה בערך 90, או אפילו 90 פלוס, זאת אומרת שיש להם עוד 30 שנות חיסכון. אז אני בהחלט חושב שזה טווח מספיק זמן ארוך שהם יכולים להרשות לעצמם להישאר במקום שבו הם נמצאים. הם לא צריכים להיכנס למגננה כבר היום, מפני שבמגננה כבר היום, מה שיקרה הוא שהריבית שצפויה להם במגננה זה אפס להרבה מאוד שנים, זאת אומרת שהם בוודאות הולכים כל שנה ושנה לאכול חלק מהחסכונות שלהם עד שזה יגמר וכנראה ל-30 שנה זה לא יספיק. אז גם לבני 60 פלוס אני אומר - תישארו באותו מקום, אל תעשו את השינוי הזה. נכון שזה מפחיד, אבל זו העצה היחידה שאני יכול לתת להם שאני באמת מאמין בה".