כאן 88 ממליצים על סרטים

המוזיקה הכי טובה בטלוויזיה

כאן 88 ממליצים על סרטים מוזיקליים שאתם חייבים לראות
מערכת כאן
04 באפריל 2020
09:41

ראיתם את כל הסדרות בנטפליקס? חיסלתם את כל מה שנשאר במקרר? הוצאתם את הכלב לטיול בפעם השמינית היום? שלחתם בווטסאפ המשפחתי גרפים שאתם לא מבינים בהם כלום? לקראת השבוע הרביעי של הסגר אנשי כאן 88 ממליצים על סרטים מוזיקליים שאתם חייבים לראות. 

Still Bill | 2009

אתמול התבשרנו על מותו של אחד מהכוכבים הגדולים של שנות השבעים. יוצר שכתב כמה מלהיטי הענק שידע עולם המוזיקה וכנראה שהיה כותב עוד כאלו לולא פרש טוטאלית בתחילת שנות השמונים. פרישה שסרב לחזור ממנה עד מותו. הסרט הדקומנטרי Still Bill שופך אור על חייו של הלייט בלומר (פרץ רק אחרי גיל שלושים) שהצליח בענק וויתר על הכל ובעיקר מזכיר למי שהספיק לשכוח, למה ביל ווית'רס היה אחד היוצרים הגדולים בתולדות הסול. (תומר מולוידזון)

Amy | 2005

יש את הסרטים האלה שאתה יודע מראש איך הם יגמרו, כי הם מבוססים על מקרה אמיתי, ועדיין אתה מוצא את עצמך מקווה שיהיה סוף אחר. האפי אנד. זה מה שקורה כשצופים בסרט "איימי". מי שמאיזו שהיא סיבה לא ברורה עוד לא הספיק להתאהב באיימי וויינהאוס, הולך ליפול שדוד. מדובר בהצצה נדירה לחייה של בחורה כריזמטית, מוכשרת, מצחיקה ורגישה עד כאב, שכל חייה רצתה להרגיש רצויה ונאהבת והאמינה שהייעוד שלה הוא לשיר וליצור מוזיקה. למרבה הצער שילוב של הרס עצמי, הכרות עם אנשים בעייתיים, לב שבור, פרסום שהגיע בגיל צעיר בלי יכולת להתמודד איתו, יחד עם עומס וחוסר עזרה מהקרובים אליה בזמנים קריטים, הובילו למותה הטראגי. הסרט משאיר את הצופה עם מחשבות ותהיות האם הסיפור של איימי הוא כרוניקה של מוות ידוע מראש, או שמא יכול היה להסתיים אחרת. (טל ארגמן)

George Harrison: Living in the Material World | 2011

סרט דוקומנטרי משנת 2011 שביים מרטין סקורסזה הענק (שתרומתו לעולם המוזיקה לא פחותה ממה שעשה בקולנוע). את הסרט הפיקה אוליבייה האריסון, אלמנתו של ג'ורג', שהלך לעולמו ב-2001 בעקבות מחלת הסרטן. הסרט רחב היריעה מלווה את חייו של ג'ורג' ואת הפנים הרבות שהיו לו. הוא מחבר בקלילות ובטבעיות בין הנער הליברפולי, החיפושית הצעירה, האיש שהקים חברת הפקות רק כדי להוציא לפועל את הסרט "בראין כוכב עליון" סתם כי הוא אהב את מונטי פייטון, האיש שאהב מכוניות מירוץ ומצד שני העריץ את התרבות ההודית והתעמק בה, מוזיקלית ורוחנית. גם הסיפור על חברותו עם אריק קלפטון מוצג כאן. קלפטון מספר בסרט כיצד ביקש מג'ורג' רשות לצאת עם אשתו לשעבר פטי בויד וג'ורג' ענה לו שהוא מעדיף שזה יהיה קלפטון ולא איזה "אידיוט" אחר. כל אלו בשילוב המוזיקה הנהדרת של ג'ורג' יגרמו לכם לקוות שהסרט לא ייגמר לעולם. הוא זמין גם בנטפליקס ומעביר 4 שעות בכיף. (רוני ורטהיימר) 

The Blues Brothers | 1980

ייתכן ועבור עיניים טריות וצעירות, שלא לומר בתוליות, הסרט הזה כבר לא יעבוד. אבל עבור מי שגדלו בשנות ה-80 וה-90 מדובר בקאלט. מופת של פרודיה ומוזיקה. מה שהתחיל בתור מערכון של ג'ים בלושי ודן אקרוייד ב-Saturday Night Live המיתולוגית הפך ללהקה אמיתית שאיגדה כמה מהמוזיקאים הגדולים אך לא ידועים של הבלוז והסול. בהרכב היו חברים גיטריסט הבלוז מאט Guitar מרפי, שהיה מנגני הגיטרה המבוקשים בסצנת הבלוז של סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, כמו גם סטיב קרופר ודונלד דאק דן שהיו חלק מ-Booker T & the MG's, להקת הבית של אולפני Stax האגדיים בממפיס. הסרט החזיר אותם לתודעה ולא רק אותם. פתאום בתחילת שנות השמונים בעידן הפוסט מודרניזם, הטכנולוגיה והניו וייב ששלל את כל הבלוז הזה, הגיע סרט שהחזיר לתודעה ענקי בלוז וסול כמו ארית'ה פרנקלין, ג'יימס בראון, ריי צ'ארלס וג'וני לי הוקר. סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 היו עבור אוהבי בלוז ימי תחייה של הז'אנר עם אלבומי קאמבק של דמויות מפתח. התחייה הזו לא הייתה מתאפשרת ללא הבדיחה של בלושי ואקרוייד. (תומר מולוידזון)

Buena Vista Social Club | 1999

בואנה ויסטה היא שכונה בהוואנה. בשנות ה-40 של המאה הקודמת פעל שם מועדון חברים קטן למוזיקה חיה ורום בשפע עם השם הכללי ״מועדון חברתי״ (כלומר סושיאל קלאב). כעבור כמה עשורים, הבעלים של חברת התקליטים World Circuit, ניק גולד, החליט לאסוף כמה מהמוזיקאים הקובנים הוותיקים משנות ה-40-50 ולהקליט אותם מחדש מבצעים שירים קובנים קלאסיים. המפיק והגיטריסט האמריקאי ריי קודר הצטרף לחגיגה וכך נולד האלבום שראה אור ב-1997 וזכה להצלחה בינלאומית אדירה. ההרכב הגיע להופעות באמסטרדם ובניו יורק והבמאי וים ונדרס תעד את המופעים לצד ראיונות עם המוזיקאים ברחובות העתיקים של הוואנה. ב-1999 ראה אור הסרט הדוקומנטרי שזכה באוסקר, באהבה ענקית מסביב לעולם ובגלים של "תיירי בואנה ויסטה" ששטפו את קובה. לא צריך להיות חובב מוזיקה לטינית כדי להישבות בקסמו של הסרט – זו הזדמנות להיכנס לקובה שלפני המהפכה ולסיפורים האנושיים של חבורת המוזיקאים המבוגרים שזכו לתהילה חדשה בשנותיהם האחרונות. (משה מורד)

The Devil and Daniel Johnston | 2006

לפני שנה הלך לעולמו דניאל ג'ונסטון, אחד היוצרים הכי מעניינים בעולם האינדי. הוא התחיל עם הקלטת קסטות בבית, עד שהתגלה על ידי מוזיקאים מפורסמים כמו קורט קוביין וסוניק יות. הקריירה שלו מעולם לא "פרצה" אבל בין אם הוציא אלבומים מופקים או ביתיים תמיד נחשב כגיבור שוליים. וכל זאת כשהוא מאובחן עם סכיזופרניה והפרעה דו קוטבית. כל המרכיבים האלה יוצרים דיוקן של אמן מרתק גם אם מעולם לא שמעתם שיר אחד שלו. התופעה הזו תועדה באופן רגיש ומרתק בסרט הדוקומנטרי מ-2005 "השטן ודניאל ג'ונסטון". יש סיפורים שתסריטאים לא היו יכולים להמציא - רק המציאות. סיפורו של ג'ונסטון הוא כזה. אחריו כנראה שגם אתם תצאו מעריצים. (ניר גורלי)

Eight Mile | 2001

אין הרבה שירים שמעוררים אש פנימית ולוחמנית עם שמיעת הצלילים הראשונים שלו כמו Lose Yourself של אמינם, שיר הנושא של הסרט Eight Miles. הקצב המרוסן של הגיטרות בתחילת השיר מכניס בכל פעם מחדש לעלילה הסבוכה של עולם חצוי בין לבן ושחור בדטרויט של אמצע שנות ה-90. העלילה מתמקדת בראפר לבן וצעיר ג'ימי בי רביט סמית, אותו משחק כמובן אמינם, שנע בין חייו העלובים עם אימו (קים בסנג'יר), בן זוגה המתעלל ואחותו הקטנה לבין החלום ששמור לרחובות הסלאמס של אותה תקופה – קריירת ראפ. הסרט מתחקה אחר ניסיונותיו להגיע אל החלום הנכסף והיתקלותו באתגרים לא פשוטים: היותו ראפר לבן בזירה אפרו-אמריקאית, פחד במה, אלימות ברחובות, תסכול כלכלי, יחסי אהבה לא יציבים ויחסים משפחתיים סבוכים. (אלונה קדם)

High Fidelity | 2000

רוב גורדון הוא דיג'יי בן 35 ובעלים של חנות תקליטים שיקגואית כושלת. את זמנו הוא מעביר בדירוגים אובססיביים ומצחיקים של כל דבר אפשרי, לרוב עם שני עובדיו (המתנשאים מוזיקלית), יצירת פלייליסטים ומיקסטייפים, וניסיונות להבין מדוע בת הזוג שלו עזבה אותו. בשביל להבין את הסיבה עד הסוף, הוא יוצר קשר עם האקסיות המיתולוגיות במטרה לגלות מהו הדפוס הבעייתי שלו. התוצאה היא קומדיה שנונה שכל חובב מוזיקה עם נפש רומנטית ישבה בקסמה. הסרט מבוסס על ספר מצליח בעל אותו שם של ניק הורנבי, ולאחרונה עלתה גם סדרה שמבוססת על הסיפור, עם דמות ראשית נשית שמשוחקת על ידי זואי קרביץ (שאמה ליסה בונה משחקת בסרט המקורי). (טל ארגמן) 

Janis: Little Girl Blue | 2015

בעזרת מכתבים אישיים ועדויות ממקור ראשון של בני משפחה ושותפים לדרך הסרט Little Girl Blue מצליח לשפוך אור על אחת הדמויות הצבעוניות בתולדות הרוק, שבקרוב ימלאו 50 שנה למותה. ג'ניס לין ג'ופלין היא הוכחה כואבת שאנחנו הקהל, נהנים מסבלם של אחרים, כלומר היוצרים, שמתרגמים את כאבם לכדי אומנות שמרגשת ומשמחת אותנו. במוזיקה שלה ועל הבמה, ג'ופלין הייתה גדולה מהחיים, חזקה, סוערת ובלתי ניתנת לעצירה, אבל האמת המרה היא שג'ניס, כמו כולנו, רק רצתה שיאהבו אותה. לא משנה כמה סמים ואלכוהול היא צרכה, לא משנה כמה ארגזים של סאות'רן קומפורט הביאו לה, זה לא הספיק כדי לטשטש את הכאב. Little Girl Blue חושף את הילדה הקטנה מאחורי האישה הגדולה וגורם לצופה להבין מה הוביל את ג'ניס לסופה הטרגי. (תומר מולוידזון) | האזינו לספיישל ג'ניס ג'ופלין.

Mavis! | 2015

מייביס סטייפלס הופיעה על במות כבר מגיל 10 יחד עם משפחתה המוזיקלית ה-Staple Singers. השירים שלהם היו הפסקול של התנועה לזכויות האזרח והם היו מיודדים עם ד"ר מרתין לותר קינג. מייביס, שהייתה הצעירה בהרכב הגוספל המשפחתי, תמיד בלטה – דילן התאהב בה ואפילו זרק לאוויר הצעת נישואין, הבנד העריצו אותה ופרינס וג'ף טווידי (ווילקו) הפיקו לה אלבומים. הסרט Mavis! מתעד אישה גדולה מהחיים ומלאה באופטימיות. מאז שהוא יצא לפני כחמש שנים מייביס לא עוצרת - היא הוציאה עוד אלבומים, שיתפה פעולה עם לא מעט מוזיקאים צעירים (ממש לאחרונה עם הוזייר בלהיט Nina Cried Power) וחגגה לאחרונה יום הולדת 80. כמה השראה! (גיל מטוס) | האזינו לספיישל מייביס סטייפלס.

What Happened, Miss Simone? | 2015

סרט דוקו ביוגרפי נהדר המביא את סיפור חייה הסוערים של אחת מזמרות הבמה הטובות ביותר בכל הזמנים, The High Priestess of Soul - נינה סימון. מהילדות תחת חוקי ההפרדה הגזעית בקרוליינה הצפונית והחלום להיות הפסנתרנית הקלאסית השחורה הראשונה, דרך ההצלחה הענקית כזמרת פולק בלוז וג'אז, המשמעות והייעוד שמצאה כקול של הציבור השחור והפעילות בתנועה לזכויות האזרח, ועד למחיר האישי והמשפחתי הכבד ששילמה בעקבות הפעילות הזו. בקטעי ראיונות רדיו וקטעים מצולמים מהופעות מראה הסרט כמה קשה היה לשמור על חיים נורמליים ועל שפיות כשאת אמנית שחורה, מצליחה ודעתנית כמו נינה סימון. (יואב יפת) | האזינו לספיישל נינה סימון.

Inside Llewyn Davis | 2013

עלילת "בתוך לואין דיוויס" מתארת שבוע בחייו של מוזיקאי כושל בניו יורק שמנסה לפלס את דרכו בסצנת הפולק של תחילת שנות ה-60. הסרט הנפלא של האחים כהן נע בין דמויות פיקטיביות לאירועים היסטוריים אמיתיים והוא מתכתב עם הביוגרפיה של זמר הפולק דייב ואן רונק שהיה בצלו של דילן. לכל אורך הסרט שזורים שירים מדהימים ולרוב נשכחים מאותה התקופה שמוסיפים לקסמו (גם אם לא ראיתם בטח יצא לכם להיתקל בביצוע המחודש ל-Five Hundred Miles). התוצאה על המסך מרגישה לעיתים צנועה ומינימלית, בייחוד למי שמכיר כבר את הפילמוגרפיה של צמד האחים, אבל התוצאה מרגשת, מחוספסת וכנה עד כאב. למי שמחפש סיפור מפותל וטוויסטים בעלילה צפויה אכזבה. מדובר בסרט מסע לא פשוט, שעוסק בשאלות מתסכלות שנוגעות לחייהם של מוזיקאים ולאנשים שעוסקים באמנות, כמו השאלה הנצחית מדוע אמנים מסוימים פורצים גבולות וזוכים להצלחה בעוד אחרים נשארים מאחור לא משנה כמה מוכשרים ויוצאי דופן הם. אבל, וזה אבל גדול, כל מי שיתמסר לסרט ויצלול לעולמו של לואין דיוויס, יוכל לזכות בחוויה שובת לב בסרט שמספק מבט ייחודי על עולם המוזיקה בכלל ועל סצינת הפולק בפרט. (רועי דלמדיגו)

Whiplash | 2014

בסרט הזה כדאי לצפות כשלטלוויזיה מחוברים הרמקולים הטובים ביותר שלכם. Whiplash הוא סרט דרמה בכל מובן המילה – לא רק שהעלילה לא פחות ממרתקת, גם הפסקול שלו סוחף ומגביר את הווליום של הדופק. העלילה עוקבת אחר אנדרו ניימן, מתופף צעיר שמתקבל לבית ספר נחשב ויוקרתי למוזיקה בניו יורק. ג'יי קיי סימונס, שזכה באוסקר על התפקיד בסרט, משחק את טרנס פלטשר, המנצח האימתני של הלהקה (בפעם האחרונה שסימונס הפחיד אותנו כל כך היתה כשיחק ב"אוז"). השניים, התלמיד והמלחין, נמצאים במאבק דיאלקטי, נלחמים ומשלימים זה את זה. המאבק ביניהם מומחש בצורה יוצאת דופן דרך המוזיקה. (אלונה קדם)

The Last Waltz | 1977

באמצע שנות ה-70 הבנד החליטו שהגיע הזמן לסגור את הבסטה. זה קרה אחרי שנים רבות בדרכים כלהקת ברים, כלהקת הליווי של דילן באחת התקופות הקשות בקריירה שלו, וכלהקה עצמאית שאלבום הבכורה שלה Music From Big Pink היה פורץ דרך והשפיע על מוזיקאים רבים. רובי רוברטסון החליט להיפרד בגדול עם מופע מיוחד וחגיגי בערב חג ההודיה ב-1976 במועדון הווינטרלנד בסן פרנסיסקו. באירוע התארחה נבחרת מרשימה של מוזיקאים שלקחה חלק בסיפור של הלהקה הקנדית (ברובה) שהמציאה את האמריקנה: בוב דילן, אריק קלפטון, רינגו סטאר, ואן מוריסון, מאדי ווטרס, רוני ווד, ניל יאנג, ג'וני מיטשל, ד"ר ג'ון, ניל דימונד ועוד, ואת כל החגיגה המוזיקלית הזו תיעד ברגישות לא אחר ממרטין סקורסזה, שממש כתב תסריט למופע. מספיק לצפות בביצוע של I Shall Be Released שבו כמעט כל המשתתפים שרים ביחד בניצוחו של בוב דילן, כדי להבין ש"הוואלס האחרון" הוא הגביע הקדוש של סרטי ההופעות. (גיל מטוס) | האזינו לספיישל The Band.

Searching for Sugar Man | 2012

מוזר להמליץ על סרט שכל העולם כבר דיבר עליו ועיקר כוחו הוא ברגע WTF שהלכה למעשה ספויילָר פחות או יותר עם צאתו. אבל - אם בכל זאת פספסתם את הדיבור והסיפור - אל דאגה, לא נהרוס, רק נגיד רוצו לראות. קולנועית זה פשוט מעולה. ומעבר לקולנוע יש גם מוזיקה, וזו של מושא הסרט (אמרנו שלא מגלים) רלוונטית לגילוי תמיד. (ניר גורלי)

Monterey Pop | 1968

כולם מדברים על פסטיבל וודסטוק שמלאו לו לאחרונה 50 שנה וגם אנחנו, אבל צריך לדבר גם על האירוע שפתח לו את הדלת - פסטיבל הפופ במונטריי בקיץ האהבה ב-1967. הופעת הפריצה של ג'ניס ג'ופלין (חפשו את הפריים של מאמא קאס פעורת פה בקהל), הופעת הפריצה המפורסמת של הנדריקס שהעלה את הגיטרה באש, הפעם הראשונה שהקהל האמריקאי הלבן נחשף לאוטיס רדינג, ראווי שאנקר בסט סיטאר מהפנט, דיוויד קרוסבי מנגן לצדו של סטיבן סטילס ב-Buffalo Springfield (מה שהוביל לפיטוריו מה-Byrds ולהקמה של CSN) ועוד המון הופעות טובות בשלושה ימים מלאים במוזיקה ולסד. חברות התקליטים מיהרו להחתים את כל מי שהופיע במונטריי וחודשים ספורים אחרי הפסטיבל ובהשראתו נולד מגזין המוזיקה Rolling Stone. הסרט של הפסטיבל שבים D.A. Pennebaker (מי שגם יצר את Don't Look Back של דילן) הוא מסמך מיוחד של אחד הרגעים האותנטיים של שנות ה-60. אחרי מונטריי הרוק כבר הפך למוסד. (גיל מטוס) | האזינו לספיישל על פסטיבל מונטריי

Remember My Name | 2019

דיוויד קרוסבי חי את החלום – הוא ייסד את להקת הבירדס ולאחר שנזרק ממנה הקים את הסופרגרופ הגדולה של הרוק ביחד עם סטיבן סטילס, גראהם נאש ובהמשך ניל יאנג. הוא היה הילד המופרע של שנות השישים, זה שחי על יאכטה, לא דופק חשבון לאף אחד וכמובן – לא מסתפר (עדיין), אבל כמו בכל ביוגרפיה מוזיקלית טובה, גם כאן מגיעה הנפילה. קרוסבי איבד את אהובתו כריסטין הינטון שמתה בתאונת דרכים בגיל 21, הוא נעצר על אחזקת קוקאין אחרי שהיה מבוקש ב-FBI, ישב בכלא, נקלע לקשיים כלכליים ושרף הרבה מהקשרים שהיו לו עם חבריו ושותפיו למסע המוזיקלי. הסרט Remember My Name מתעד אותו בגיל 76 כשהוא חוזר להופיע עם אלבום חדש. קרוסבי מהרהר בעבר, מביע חרטה על האופן שבו התנהג לאנשים, ובעיקר לנשים. ובתוך חשבון הנפש מול המצלמה הוא עדיין נשאר שנון ולא מוותר על עקיצות טובות, כמו השנאה שלו לג'ים מוריסון או הרצון להיכנס פעם שלישית להיכל התהילה של הרוק, רק כדי שאריק קלפטון יקנא בו. (גיל מטוס) | האזינו לספיישל CSNY

Round Midnight | 1986

סרט צרפתי שביים ברטראן טברנייה והוא מתרחש בפריז של שנות ה-50 שהייתה בין היתר עיר מפלט למוזיקאי ג'אז אפרו-אמריקאיים שעדיין סבלו מאפלייה קשה בארצם ובצרפת הליברלית זכו להערצה ולחופש יחסי. הסיפור מבוסס על ביוגרפיות של כמה נגני ג'אז כמו לסטר יאנג ובאד פאוול ומתאר מערכת יחסים שנרקמת בין הסקסופוניסט שבסרט, דייל טרנר שמגולם באופן מופתי על ידי הסקסופוניסט הנפלא דקסטר גורדון (היה מועמד לאוסקר על תפקיד זה), ובין מעריץ צרפתי בשם פרנסיס, אותו משחק פרנסואה קלוזה. קטעי המוזיקה החיה מבוצעים על ידי הרכב המאסטרים שכולל חוץ מדקסטר גורדון גם את הרבי הנקוק (שהפיק את המוזיקה והפסקול וגם משחק את הפסנתרן בסרט), את רון קרטר, בילי היגינס ובובי מקפרין ששר נפלא את נעימת הנושא. יש גם הרבה שיחות מרתקות בין שתי הדמויות הראשיות על ג'אז ועל מוזיקה בכלל, ובעיקר יש בו המון אנושיות וחמלה. לצד כל הגאונות המוזיקלית, החיים של מוזיקאים רבים היו אומללים, עם הרבה שימוש בהרואין, כאבים ותיסכולים. יש כאן סצנות שנחרטות עמוק בזיכרון ומוזיקה שמיימית גם למי שלא נכנס עמוק לג'אז האמריקאי של שנות ה-50. (רוני ורטהיימר)

Rolling Thunder Revue | 2019

בסופה של 1975, כמה חודשים אחרי שהוציא את אלבומו הגדול Blood on the Tracks וזמן קצר אחרי שסיים להקליט את Desire, החליט בוב דילן להגשים חלום שהסתובב לו בראש כבר כמה שנים. הוא יצא לסיבוב הופעות שהוא מעין קרקס נודד וצבעוני של מוזיקאים, שנוסעים באוטובוסים ומופיעים בערים קטנות, לעיתים בפני קהלים של פחות מ-2000 איש. הטור זכה לכינוי Rolling Thunder Revue והצטרפו אליו מוזיקאים רבים - זמרת הפולק ג’ואן באאז (האקסית המיתולוגית של דילן), רוג’ר מקגווין מלהקת ה-Byrds, רמבלינג ג’ק אליוט, מיק רונסון (השותף של דיוויד בואי בזיגי סטארדאסט), המשורר אלן גינסברג ועוד. דילן עלה לבמה עם איפור לבן כבד על פניו, לעיתים עם מסיכה וביצע שירים חדשים לצד קלאסיקות אהובות, במופע ארוך שנמשך לעיתים למעלה מארבע שעות וכלל גם שירים של שאר המשתתפים. מרטין סקורסזה, שחתום גם על No Direction Home, סרט תיעודי על דילן מ-2005, קיבל גישה לחומרי הארכיון האלה וערך אותם ליצירת מופת ברוח התקופה - תיעוד מרהיב של דילן במלוא הדרו כפרפורמר לצד ערימה של בדיות, עדויות אמינות ומשעשעות של שחקנים, שאין להן שום קשר למציאות. "כשמישהו עוטה מסכה, הוא יאמר את האמת. כאשר הוא אינו עוטה מסכה, זה מאוד לא סביר", אומר דילן בתחילת הסרט כשעל פניו אין מסיכה. זו גם תזכורת לכך שעוד הרבה לפני שכולנו השתמשנו במילה "פייק ניוז" דילן כבר הבין את הכוח שלהם. (גיל מטוס) | האזינו לספיישל בוב דילן בעקבות הסרט.

Country Music | 2019

קן ברנס הוא אחד היוצרים הדוקומנטריים הגדולים והחשובים של ימינו, עם רזומה מרשים של סדרות מעמיקות על מלחמת האזרחים האמריקאית, ג'אז, בייסבול והסדרה המרהיבה על מלחמת וייטנאם מ-2017. בשנה שעברה ראתה אור עוד יצירת מופת טלוויזיונית שלו. העבודה עליה נמשכה שנים וחלק מהמרואיינים שמופיעים בה כבר לא איתנו, אבל בסופו של דבר זכינו בסדרה מעמיקה בת 16 שעות על ההיסטוריה של מוזיקת הקאנטרי – מג'ימי רודג'רס, משפחת קרטר והאנק וויליאמס, דרך הולדת הבלו-גראס, ה-Grand Ole Opry ודמויות מפתח נוספות כמו ג'וני קאש, דולי פרטון, לורטה לין, כריס כריסטופרסון, מרל האגרד, ווילי נלסון והאמילו האריס. אי אפשר לדבר על תרבות אמריקאית בלי לדבר מוזיקת קאנטרי, והסדרה של ברנס תעשה לכם הרבה סדר בראש. ואולי גם תגרום לכם להתאהב בז'אנר שמושמץ לעיתים רבות. (גיל מטוס)

Standing in the Shadows of Motown | 2001
The Wrecking Crew | 2008
Muscle Shoals | 2013

טוב אנחנו מתנצלים מראש כי זו המלצה משולשת וגם ככה כנראה שלא תפסיקו לצפות בהכל אבל זו כבר בעיה שלכם. פשוט אחד הסודות הגדולים של עולם המוזיקה הוא להקות האולפנים. אינספור להיטים שכולנו מזמזמים יום יום נוצרו בידי אנשים שאנחנו כלל לא מכירים אבל חייבים להם הכל. על שלוש להקות האולפנים הכי בולטות, אלו שניגנו ביותר להיטים מאשר הביטלס והסטונס יחד, יצרו שלושה סרטים שונים ושלושתם בגדר צפיית חובה. Standing in the Shadows of Motown עוסק ב-Funk Brothers להקת הבית של אולפני Motown האגדיים שניגנה ויצרה להיטי ענק עבור הסופרימס, Jackson 5, סטיבי וונדר ועוד. The Wrecking Crew עוסק בחבורת נגני אולפנים שבשנות השישים שלטה בסצנת המוזיקה בלוס אנג'לס וניגנה באינספור להיטים עבור מפיקים כמו פיל ספקטור ואמנים כמו הביץ' בויז, ה-Mamas & the Papas, ננסי סינטרה ועוד. הסרט Muscle Shoals מתמקד ב-Swampers שיצרו עם ארית'ה פרנקלין את אלבום הפריצה שלה, גילו את דיווין אולמן והפכו את מאסל שולס, העיירה הנידחת באלבמה למוקד עליה לרגל של להקות ואומנים כמו הרולינג סטונס, פול סיימון, קאט סטיבנס וג'ו קוקר. שלושת הסרטים מלאים ברגעי הומור, כאב ומוזיקה מופלאה. (תומר מולוידזון)

Walk Hard: The Dewey Cox Story | 2007

אם כבר ראיתם כל ביוגרפיה קולנועית שאי פעם יצאה, או שמאסתם בז'אנר הקלישאתי, זה הזמן לצפות בפארודיה! ג'ון סי ריילי מגלם את דואי קוקס, מוזיקאי בדיוני שעבר את המסלול הכל אמריקאי לתהילה, מטראומת הילדות (שגרמה לו לאבד את חוש הריח), דרך ההיכרות עם הבלוז, ההפיכה לכוכב פולק סטייל דילן, ועד הנפילה שכללה: סמים, נשים ומשברים. הסרט מכיל סצנות קורעות שיעבדו במיוחד אם אתם עכברי מוזיקה וחפרני ביוגרפיות, ולא מהסס לשחוט פרות קדושות ולנפץ מיתוסי רוקנרול. שימו לב במיוחד לפורטרט הקוטל (באהבה) של הביטלס עם פול ראד וג'ק בלאק כלנון ומקרטני שגילו לדואי את ה-LSD ונותנים לנו הצצה למאחורי הקלעים של פירוק הלהקה. (ניר גורלי)