קניון ממילא בירושלים בפסח 2012
צילום: אורי לנץ, פלאש 90

לפחות 5 תוכניות ליום שאחרי קורונה: חוכמת המונים או בלאגן?

משרד הבריאות, משרד האוצר, המל"ל, מכון "גרטנר" וצוות אקדמי - לפחות חמישה גופים הכינו "אסטרטגיית יציאה" משלהם ליום שאחרי הקורונה. ועוד היד נטויה • הצצה לדוחות השונים מגלה - האופק לא ברור
שאול אמסטרדמסקי | פרשנות
12 באפריל 2020
09:31

1

נכון לשעת כתיבת שורות אלה, הצלחתי לספור לפחות חמישה מסמכי "אסטרטגיית יציאה" שונים. אחד של משרד האוצראחד של מכון "גרטנר" לחקר אפידמיולוגיה שמייעץ למשרד הבריאות, אחד של צוות החשיבה שמייעץ למועצה לביטחון לאומי, אחד של פרופסור אמנון שעשוע, ויש עוד אחד - של צוות בין-אוניברסיטאי שפורסם בשבוע שעבר בדה מארקר. ייתכן שיש עוד, אבל כבר איבדתי את היכולת לעקוב.

נשאלת השאלה - למה? למה יש כל כך הרבה צוותים שמכינים כל כך הרבה תוכניות יציאה, ומה אמור לקרות עכשיו? על השאלה הזו אפשר להסתכל משני כיוונים. כיוון אחד הוא חיובי: יש הרבה חכמים בישראל, חלקם אוחזים בתפקידים רשמיים וחלקם לא. לחלקם ניסיון והשכלה רלוונטיים ולחלקם לא. כולם רוצים להרגיש שהם תורמים משהו למאמץ. ריבוי רעיונות ודעות עשוי להוביל בסופו של דבר לתוצאה משוקללת טובה יותר, כי החוכמה אינה רק אצל אדם אחד.

אבל אפשר להסתכל על זה גם מהכיוון השלילי. ניהול המגיפה לוקה בחסר. לא רק ההתמודדות עם הנגיף עצמו, אלא גם החשיבה על איך בונים שגרת קורונה ומפסיקים לשבת בבית. גופים שונים מושכים לכיוונים שונים, הפערים ביניהם נעים בין קטנים לגדולים מאוד, ולא ברור כיצד אפשר לגשר ביניהם - ובעיקר, מי יעשה את זה? חשוב מכך, אם כך נראה הניהול כרגע, קשה לראות מצב שבו ניהול שגרת החירום, כזו שתצריך מעקב ובקרה צמודים מאין כמותם, יתנהל בצורה מיטבית.


2

בואו נדבר רגע תכל'ס. מכון "גרטנר" שמייעץ למשרד הבריאות היה חלק גם מעבודת הצוות הכלכלי, וחלק מאסטרטגיית היציאה הכלכלית מסתמכת על הממצאים שלו. אך עדיין, יש שם פערים לא קטנים בין חלק מההמלצות שהוציא, לבין מסמך אסטרטגיית היציאה שחובר בידי הצוות הכלכלי של משרד האוצר, בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה.

התוכנית של משרד האוצר מסתמכת על שתי מילים שמופיעות כבר בסעיף הראשון שלה: ניהול סיכונים. באוצר אומרים: זה לא או כלכלה או בריאות, זה גם וגם. סגרנו את המשק, האטנו את ההתפשטות, מנענו אסון המוני, מכאן צריך לנוע קדימה ולהתחיל לנהל את הסיכון ולא רק לנסות לבלום אותו. הציטוט המדויק הוא: "אין הדבר אומר שיש לבחור בבריאות על פני כלכלה או להיפך. ניהול סיכונים נכון יכול לאפשר את המשך ניהול המאבק במגיפה, תוך שחרור חמצן למשק הישראלי".

במילים אחרות, הסגר היה נחוץ בשביל לבלום התפרצות חסרת שליטה. היעד הזה הושג. הגיע הזמן להתקדם לעולם שבו אנחנו מיישמים את כל הידע שצברנו עכשיו ומתאימים את עצמנו היכן שדרוש בשביל לנהל סיכונים. כלומר, שגרת קורונה. חיים שבהם יש כלכלה בצד הנגיף. זה אפשרי אם רוצים ואם רק מנהלים זאת היטב.

אבל האם זה אפשרי לנהל זאת היטב? על מה, למשל, מסתמכים במשרד האוצר כשהם טוענים שהצלחנו לבלום את התפשטות הנגיף, ושאפשר להתחיל לפתוח מחדש את הפעילות הכלכלית ולנהל את הסיכון? התשובה לכך נמצאת בדוח של מכון "גרטנר". הסתכלו על הגרף הזה שמופיע במסמך המכון.


גרף שיערוך החולים בפועל, מתוך דוח מכון "גרטנר" 

הגרף הזה מתאר מה קרה למספר החולים בפועל בתאריכים שהם באמת היו חולים, ולא רק בתאריכים שידענו שהם חולים - אל מול המגבלות שהטילה הממשלה בהדרגה. לפי הגרף, מקדם ההדבקה R, שהוא מספר האנשים הנוספים שמדביק כל נשא קורונה, הגיע לשיא סביב פורים, ומשם התחיל לרדת בהדרגה. אם בפורים כל נשא קורונה הדביק בממוצע יותר משלושה אנשים, הרי שבסוף חודש מארס כל נשא הדביק כבר רק 1.3 אנשים. איך זה קרה? הדוח אומר שעיקר הירידה בקצב ההדבקה הייתה הרבה לפני הטלת הסגר המלא, מה שמעיד על כך שהדבר החשוב ביותר הוא שמירה על הכללים של הגיינה, שמירת מרחק אישי, ניקוי ידיים, חיטוי מקומות העבודה והתחבורה הציבורית וכולי.

אבל הדוח של מכון "גרטנר" אומר דבר נוסף. אנחנו יודעים רק על 60% מסיבות ההדבקה. 40%, כמעט מחצית, כלל אינן ידועות לנו. יותר מזה, אומרים מחברי הדוח, מאחר שמערכת החינוך נסגרה די מוקדם (13 במארס) אנחנו לא יודעים מה היה קורה לו היא הייתה נשארת פתוחה, ועד כמה הילדים היו מדבקים. מלבד זאת, אומרים בדוח, במקומות העבודה עיקר ההדבקה לא היה בין העובדים ללקוחות, אלא בין עובדים לבין עצמם. העובדה שנכנסו לסגר בשלב די מוקדם מנעה, אולי, הידבקויות גדולות יותר.

וזה לא סימן השאלה היחידי. הדוח של מכון "גרטנר" ממליץ להתייחס למוקדי ההתפרצויות המקומיים - כמו בני ברק, שכונות בירושלים ובבית שמש ועוד - כמעין חוץ לארץ. כלומר, שגם כשנתחיל להחזיר את הפעילות הכלכלית, האנשים שגרים במקומות האלה יחויבו להישאר בבידוד ובסגר ולא לחזור לעבודה, בדיוק כמו אנשים שחוזרים מחו"ל. אבל אם אנחנו לא מצליחים לעמוד אפילו באתגר הפשוט יחסית של שליחת כל מי שמגיעים מחו"ל לבידוד, כיצד בדיוק ננהל את האתגר המורכב בהרבה של הטלת סגר אפקטיבי על שכונות וערים? לי אין תשובה לשאלה הזו.

3

באוצר נסמכים על הניתוח של מכון "גרטנר" שלפיו מקומות העבודה פחות מסוכנים לעומת מקומות אחרים, וממליצים להחזיר בהדרגה את המשק לפעילות מיד אחרי פסח, בפעימות של שבועיים. הרעיון של האוצר הוא לשחרר בהדרגה חלקים-חלקים, לקבוע יעדים ברורים, שקופים ומדידים, ואז - לקראת תום תקופת הפעימה - לבחון אם עמדנו ביעדים האלה. אם כן, עוברים לפעימה הבאה. כלומר, משחררים יותר. אם לא, מתקנים בהתאם ואז עוברים לפעימה הבאה.

לפי התוכנית הזו, מיד לאחר פסח יש להעלות את שיעור התעסוקה במקומות העבודה מ-15% ל-50%, לפתוח את מערכת החינוך המיוחד ואת גני הילדים בקבוצות קטנות לפי הוראות משרד הבריאות, להתיר שוב משלוחי אוכל ממסעדות ולהחזיר פעילות של חנויות קטנות.


בשלב שלאחר מכן, אם נעמוד ביעדי הבריאות ונצליח להתקדם אליהם, יש לפתוח את בתי הספר היסודיים בכיתות א'-ג' - וגם את הקניונים. שיעור התעסוקה בשלב הזה צריך לחזור ל-85%. אחר כך, שבועיים לאחר מכן, יש לעלות ל-100% בכל אותם ענפים שיכולים לחזור לפעילות.

בשביל להבין מי חוזר קודם חילקו באוצר את ענפי המשק לשלוש קבוצות, לפי מידת הסיכון הבריאותי שכרוך באופי הפעילות שלהם ולפי מידת התרומה שלהם למשק - כמה תוצר הם מביאים וכמה אנשים הם מעסיקים. ראשונים לחזור, לפי תוכנית האוצר: ההיי-טק, הגופים הפיננסיים, מפעלי התעשייה וגופים אחרים שעוסקים בעבודה משרדית. שם, חושבים באוצר, עם שמירה נכונה על הכללים של משרד הבריאות - שימוש במסיכות ואלכולג'ל ועבודה במשמרות וכו' - אפשר יהיה למנוע הדבקות בצורה יחסית יעילה. אחרונים לחזור: כל תחום התרבות והבידור, המסעדות וכולי.

מה לגבי חנויות, מסחר ורשתות? באוצר טוענים שמדובר בענף שמעסיק כ-350 אלף עובדים, ולכן יש לתת לו פתרון בהקדם. לפי העמדה של האוצר, התחום הזה לא דורש יותר מדי התאמות. כל עוד הציבור ובעלי החנויות יידעו להקפיד על כמות מצומצמת של אנשים בחנות, שמירת מרחק ושימוש במסכות - זה אפשרי לביצוע.

בשורה התחתונה, העמדה של משרד האוצר היא כזו: התועלת של הסגר קטנה יותר כרגע מהנזק הכלכלי שהיא גורמת, ולכן הגיע הזמן לעבור לשלב הבא בצורה מדורגת, וחשוב לא פחות - שקופה וברורה לציבור. לדבריהם, יש להמשיך לנהל זאת בבקרה ומעקב תמידיים.


4

אז איפה הבעיות בגישת האוצר?

דבר ראשון, המוכנות של משרד הבריאות לנהל את המגיפה. לפי הדוח של מכון "גרטנר", בשביל שנוכל לנהל היטב וביעילות את המגפה ולמנוע ממנה להתפרץ, צריכים להתמלא שלושה תנאים מרכזיים. האחד, יש לערוך כ-17 אלף בדיקות ביום. השני, בדיקה בלבד לא מספיקה. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לקצר מאוד את משך הזמן שחולף בין הופעת הסימפטומים לראשונה לקבלת תוצאות הבדיקה. לפי מכון "גרטנר", צריך לשאוף לפרק זמן של יממה עד שתיים, אבל אפשר לחיות גם עם שלושה ימים וחצי. בתחילת ההתפרצות, משך הזמן הזה עמד בישראל על שלושה ימים. מאז המצב הורע וכיום חולפים שמונה ימים, יותר משבוע שלם, מרגע שמישהו מתלונן על סימפטומים ועד שתוצאות הבדיקות שנלקחות ממנו חוזרות. זה יותר מדי זמן. בשביל להיות מסוגלים לצאת מהסגר צריך לקצר את הזמן הזה מהותית. התנאי השלישי, אומר מכון "גרטנר", הוא שיפור מערך התחקירים האפדמיולוגיים. כולנו חשבנו שהוא מונע את שרשראות ההדבקה, אבל לפי הדוח של המכון, הוא מונע פחות מ-20% מהן בלבד.

האם תנאי הסף האלה שמכון גרטנר מציב בשביל להתחיל לצאת מהסגר מתקיימים כיום? חד משמעית לא. הדוח קובע זאת בעצמו. האם אנחנו מסוגלים להגיע לשם עד סוף החג? לפי משרד האוצר - כן. לדעתי - לא. אם תסתכלו על האופן שבו המשבר הזה מנוהל, תגלו שהוא אינו מנוהל, או לפחות לא מנוהל היטב. מבצע בדיקות מקיף שהיה אמור להיערך בבני ברק בוטל ברגע האחרון. נוסעים חוזרים מחו"ל, נוחתים בנתב"ג ומתפזרים באין מפריע לאן שבא להם. הממשלה לא מצליחה להחליט על סגר בירושלים מסיבות פוליטיות. מספר הבדיקות בכלל נמצא בירידה. לא חסרות דוגמאות.

דבר שני, אפילו אם כל התנאים שמציב דוח גרטנר היו מתקיימים ומערכת הבריאות הייתה מתנהלת בצורה מופתית, יש עוד מקום התנגשות מרכזי בין "גרטנר" לבין התוכנית של האוצר: מערכת החינוך. לפי האוצר, מערכת החינוך צריכה להתחיל להיפתח בהדרגה החל מסוף פסח. לפי "גרטנר" - בשום פנים ואופן לא.

דוח "גרטנר" טוען בעיקר שאנחנו לא יודעים מספיק באיזו מידה הילדים מפיצים את הווירוס, משום שמערכת הבריאות נסגרה יחסית מוקדם, וכי אין מספיק ניסיון מהעולם. בין היתר בשל העובדה שהם לא נבדקים כל כך הרבה, כי לרוב הם לא מפתחים סימפטומים בכלל). לפי ניסיון העבר בווירוסים דומים, הילדים מדבקים גם מדבקים, ולכן פתיחה של מערכת החינוך בשלב ראשון תהיה מסוכנת מאוד, אומרים ב"גרטנר". באוצר, כאמור, חושבים אחרת.

5

שאלה אחת שממש לא פתורה בדוח של האוצר היא מה עושים עם אנשים מבוגרים. לא קשישים, לא על אנשים בני 80 ומעלה שלרוב כבר אינם חלק ממעגל העבודה. אני מדבר על בנות ובני 65 ומעלה, שאמורים להיות בפנסיה אבל חלק גדול מהם לא, וגם על בני 55-65. לא רק שהם חלק ממעגל העבודה, פעמים רבות הם חלק משמעותי ממעגל העבודה, נושאים בתפקידי מפתח וכדומה. מה עושים איתם? בדוח של משרד האוצר יש התייחסות לדילמה הזו במשפט סתום אחד: "יש לשקול החלת מגבלה גילאית במשותף עם משרד הבריאות".

מה זה אומר? לא יכול להגיד לכם שמצאתי לזה תשובה ברורה. מקורותיי במערכת החינוך אמרו לי שמורים מבוגרים ככל הנראה לא יורשו לחזור ללמד, בטח לא בשלב הראשון. אבל מה עם יתר המערכות? התשובה היא שאני לא יודע ואני לא חושב שמישהו יודע. באוצר אמרו לי שגם זה צריך להיכנס תחת התפיסה של "ניהול סיכונים".

בואו נדבר רגע על משמעות ניהול הסיכונים הזה. לפי הדוח של "גרטנר", לו היינו מבודדים רק את בני ה-65 ומעלה ופותחים את המשק לפעילות רגילה מלבדם, המשמעות הייתה אסונית: "אילו היינו מאפשרים למגיפה להתפשט באופן חופשי בישראל בשתי שכבות הגיל האחרות, ובהתעלם מהקלות אפשריות בזכות מזג האוויר, ניתן היה לצפות למספר מיליוני נדבקים. אם שיעור התמותה מהנגיף הוא 0.3% בגילאי 49-20, וכ-2% בגילאי 65-50, הרי שצפויים בישראל עשרות אלפי מקרי מוות, וגם בהנחות ששיעורי המוות נמוכים יותר, מספר המתים גדול מאוד ובתוכו אלפי צעירים".

אבל רגע, זה לא שהאוצר מציע לפתוח את המשק לפעילות רגילה לבני 65 ומטה, נכון? ולכן המספרים האלה לא אמורים להגיע לשם. זה נכון. רק שהאנשים האלה עדיין נמצאים בסיכון, ולא ברור לי בכלל איזה מענה הם יוכלו לקבל חוץ מ"ניהול סיכונים".


6

בשורה התחתונה: במשרד האוצר חושבים שהמשק והחברה הישראלית בנויים להתחיל לעבור לשלב הבא, לשגרת קורונה, מיד אחרי פסח. דוח שמערכת הבריאות תבסס עליו את עמדתה קובע שהמצב מורכב יותר, שמערכת החינוך לא יכולה להיפתח בקרוב, ושבכל מקרה, בשביל לעבור לשגרת קורונה, יש לפתח יכולות גבוהות מאוד של מערכת הבריאות לניהול המגיפה ביעילות מירבית. יעילות שלא הגענו אליה היום.

בסופו של דבר, ההחלטה תתקבל על ידי אדם אחד - ראש הממשלה. היכולת שלו לראות את כל הנתונים האלה היא מוגבלת. הוא מושפע מאוד ממה שאומרים לו האנשים הקרובים אליו ביותר: מנכ"ל משרד הבריאות, ראש המועצה לביטחון לאומי ועוד קומץ אנשים. אם אני צריך לנחש, נתניהו יבחר בגישה מחמירה יותר ממה שהאוצר מציע. יהיה כאן ניהול סיכונים, אבל קשוח יותר. לא הייתי בונה על פתיחה של מערכת החינוך מאוד בקרוב.

החלק החשוב ביותר, לדעתי, בפאזל הזה הוא מי שמנהל את המגיפה, איזה כלים אנחנו מפעילים לבקרה ומעקב יעילים, ועד כמה אנחנו עומדים ביעדים האלה. משרד הבריאות משאיר את הקלפים שלו קרוב מאוד לחזה. המידע אינו גלוי ברובו. החלטות מתקבלות בשקיפות חלקית בלבד ותוך נימוקים חלקיים. ההחלטות הפוליטיות אינן מנומקות כלל. עסקים לא יודעים מה רוצים מהחיים שלהם, אנשים לא יודעים איך לנהוג וגורמי ממשלה שונים מאשימים זה את זה במקום לעבוד יחד.

אחרי קריאת דוח גרטנר, אני מאמין - ואני לא יודע כמה האמונה הזו שווה - שאנחנו יכולים להגיע למצב שבו אנחנו מנהלים את המגיפה הזו ביעילות ובחוכמה. האם אכן נגיע לשם? חוששני שלא בקרוב.