יום הזיכרון לשואה
צילום: יוסי זלינגר, הדס פרוש ונתי שוחט • פלאש 90

לזכור את החיים שלפני המוות: יום השואה החרדי – מפעל חיים של כל ימות השנה

לכל אחד יש את הדרך שלו לזכור את הנספים – יש מי שעומד בצפירה, יש מי שמקים אנדרטאות, ויש מי שבוחר להנציח את אורחות החיים של קהילות יהודיות שנמשכו מאות שנים לפני החורבן הגדול. לכולם אבל מטרה אחת - להמשיך לשאת את נר הנשמה | דב אייכלר, דעה
דב אייכלר, דעה
21 באפריל 2020
10:26

יום הזיכרון לשואה ולגבורה החרדי הוא מפעל חיים של כל ימות השנה. בכל יום שהמוישאלך, והשורהלאך, והיענקלאך, והפייגאלאך הולכים אל החיידר באותו לבוש ובאותו אורח חיים כמו בשטייטל, הם מנציחים רבים מששת המיליונים, לפני שנספו במחנות אירופה העשנות. את חייהם הם מנציחים, לא רק את מותם.

 גם את החיים שלפני המוות, אפשר וחייבים להנציח. הנקמה הטובה ביותר היא המשך קיום הדורות

את הטרגדיה ואת האסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי מאז חורבן בית שני, אי אפשר לשכוח. השורדים בנו חיים חדשים ולא שכחו את הזוועות. בניהם ונכדיהם סוחבים איתם את הטראומה, גם אם היו רוצים, לא היו מסוגלים לשכוח. וטוב שכך. כולם זוכרים את הקדושים הי"ד. מי בהדלקת נר, מי בעמידה בצפירה, מי בלימוד משניות, מי באמירת תהילים ומי בבניית אנדרטאות. הרבה דרכים לזכור את החורבן, כל אחד ודרכו.

אבל אסור גם לשכוח את חייהם של יהודי אירופה, שנמשכו אלף שנים ויותר. הסבים והסבתות של כולנו חיו את היום יום שלהם, בשמחה ובעצב, ובנו עולם יהודי לתפארת. גם את החיים שלפני המוות, אפשר וחייבים להנציח. הנקמה הטובה ביותר היא המשך קיום הדורות המעידים על נצח ישראל, ותפקידנו הוא להחיות מחדש את אורחות החיים שנפסקו שם.

חלק לא מבוטל מהנספים רצו לראות אצל נכדיהם, ניניהם וניני ניניהם, את המשך חיזוק וביצור כוחו של העם היהודי, ובתוך כך גם השבת, התורה והאמונה

הקמת המדינה, בנייתה, התעשייה, הביטחון, המאבק לשמור על העם היהודי בארץ ישראל, שאף אחד לא יעיז לבצע בו שואה נוספת. זאת דרך אחת ברורה ומובנת מאליה. ויש עוד דרך, פחות פופולרית. היא גם לא קלה, סיזיפית, יומיומית, אבל בהחלט קיימת. הנצחת אורח החיים היהודי, התרבות היהודית של קהילות הקודש: השטייטל, העיירה, החסידות, הישיבות, הרבנים, השוחטים, השדכנים, הלבוש היהודי, הילודה, הנחת היהודית, שילוב הדורות - זקנים עם נערים באותו נתיב חיים נצחי, ההמשכיות.

חלק לא מבוטל מהנספים רצו לראות אצל נכדיהם, ניניהם וניני ניניהם, את המשך חיזוק וביצור כוחו של העם היהודי, ובתוך כך גם השבת, התורה והאמונה באלוהי ישראל. על זה יהודים מאמינים רבים מסרו את נפשם. ישנם גם אחרים החושבים אחרת. לא אלה דרכם של אלו ולא אלו דרכם של אלה, אבל כולם מתכוונים לדבר אחד, לזכור ולהנציח. ולא פחות חשוב - להמשיך לשאת את האבוקה, את נר הנשמה.