החללים שלא זכו להכיר את ילדיהם
צילומים: אתר יזכור, אתר גל-עד, באדיבות המשפחות

"השנה אני מבוגר מאבא ב-7 שנים": הילדים שנולדו אחרי האובדן

אביחי, קארין, מיכאל, טוהר ואבישי היו בבטן אימם כשאביהם נפל ובנו לעצמם דמות מסיפורים, אך הם נחושים להמשיך את הדרך | האזינו לפרויקט הזיכרון מכאן רשת ב
הבוקר הזה
28 באפריל 2020
07:55

"אני חושבת עליו בלי הפסקה": אביחי, קארין, מיכאל, טוהר ואבישי נולדו אחרי שאבותיהם נפלו במהלך שירותם הצבאי וגדלו למציאות ללא אב. בפרויקט זיכרון ששודר היום (שלישי) בתוכנית "הבוקר הזה" בכאן רשת ב, הם מספרים על ילדות ובגרות בצל היתמות ועל החוסר באבא שלא זכו להכיר.  

"שמחתי שהוא ידע שאני נמצאת": קארין ולריה יסקוב מספרת אביה, אבנר

"נולדתי שמונה חודשים אחרי שאבי אבנר נהרג בג'נין במבצע חומת מגן. אין לי זכרונות ממנו, אבל מספרים לו שהוא היה אדם טוב, מיוחד, שנרתם לסביבה בלי לחשוב פעמיים. אמא סיפרה כי בשיחת הטלפון האחרונה, יום לפני שנהרג, היא אמרה לו שהיא בהריון ושיש לו עוד בת. כל כך שמחתי לדעת שהוא ידע שאני נמצאת. אבל לפעמים עוברת בי המחשבה איך זה לגדול עם אבא. מוזר לקרוא לו אבא למרות שמעולם לא פגשתי אותו. למרות זאת, אני רוצה שיידע שאני חושבת עליו בלי הפסקה ושיש מי שימשיך אותו בעתיד ושאף אחד לא ישכח אותו לעולם. אוהבת אותך המון, ולריה".

"הרגשתי את האובדן דרך אמא": אבישי לביא מספר על אביו, אישי 

"נולדתי חודשיים אחרי שאבי אישי (ישעיהו) נהרג במלחמת לבנון הראשונה. לא חוויתי את האובדן בעצמי, אבל הרגשתי אותו דרך אמא שלי, שהתאלמנה בגיל 27, ומצאה את עצמה מגדלת לבד אותי ואת אחותי בת השנתיים. גדלתי לתוך שגרה שיש בה חלל: יום השנה, יום הזיכרון, נר נשמה, תמונה של אבא על המדף, מלמולי געגועים של אמא, קצי חוט - כמה שניות של וידאו מחתונה שהיו בה קצת לפני שנפל, גלויות בכתב ידו, אנשים שהציגו את עצמם את לילד שהייתי: 'אתה מכיר אותי? הייתי חבר של אבא שלך'. בארון הספרים שלו בבית של אמא נמצאת עבודת הדוקטורט שלו בפיזיקה, שהגיש לפני שנפל וקיבל עליה תואר דוקטור לאחר מותו. כשאחותי ואני למדנו פיזיקה בתיכון, חשבנו להמשיך לתואר מתקדם כדי שנוכל להבין מה כתוב בה. השנה אני מבוגר ממנו בשבע שנים, גם השנה היא תישאר לא מפוענחת".

"תחושה קשה של החמצה": טוהר משולמי מספרת על אביה, עמי

"אבא שלי עמי (עמשא) נהרג ביום האחרון של מלחמת לבנון השנייה, בקרב על הסלוקי. על הקרב הזה הוא קיבל צל"ש ממפקד האוגדה, על האומץ והגבורה שגילה. אני נולדתי שלושה שבועות אחרי נפילתו. אבא שלי היה אדם שאהב לעזור לאחרים והשתדל תמיד לתת מעצמו ולעשות את הכי טוב שלו בכל סיטואציה שבה הוא נמצא. בצבא מספרים שהוא היה החייל הכי טוב, השתדל תמיד להרים לכולם את המורל, לדאוג לחברים שזקוקים לעזרה ולהיות ראשון לבצע כל משימה. אני שומעת הרבה סיפורים עליו ועל כמה מיוחד הוא היה. לצערי הגדול, לא זכיתי להכיר אותו. זו תחושה קשה של החמצה לדעת שפספסתי אדם כה מיוחד. קשה ומוזר להתגעגע לאדם שמעולם לא פגשתי. אני רוצה להמשיך אותו וללכת בדרכו, בדרך של אמונה ואהבת ישראל. מקווה מאוד שאצליח".

מיכאל סונינו, בנו של עמנואל: "זכיתי לחוות את אבא דרך הסיפורים"

"אבא שלי, עמנואל, שירת בקומנדו הימי ונפל בשנת 1993. אני נולדתי כחצי שנה לאחר מכן. לא הכרתי את אבא שלי. כמובן שאין לי זכרונות ממנו. אבל לאורך השנים אני מאמין שזכיתי לחוות אותו מעט דרך סיפורים בעיקר. את העובדה הזאת אפשר לזקוף לזכות המשפחה שלו שדיברו בה תמיד בחופשיות והכל היה פתוח. גם העובדה שאבא שלי עצמו היה אדם מאוד פתוח, חברתי ושכיף להיות איתו. נוצר מעגל חברים רחב שתמיד מקפיד לבוא לאזכרות וביום הזיכרון ולשתף בסיפורים וחוויות.

"לגדול בלי אבא שנפל זו חוויה שקשה לאתר אותה בכמה מילים ואני בטוח שיתומים שונים חווים אותה בצורה שונה. בכל מעשה בחיים מלווה אותך תחושה של 'מה אבא היה חושב על זה'. הכל מתבסס על הפרסונה של אבא שבנית מהסיפורים ששמעת. גם תמיד יש איזשהו ניסיון להיכנס לנעליים הגדולות שהוא השאיר אחריו. תמיד ציפיתי לימי הזיכרון והאזכרות השנתיות, זה תמיד אירוע חברתי חי, ואני חושב שאבא שלי היה גאה בצורה שבה מנציחים אותו".

"מחפש את האישור והחיזוק מאבא שמעולם לא פגשתי": אביחי פז גרינוולד מספר על אביו, אבי

"אבא שלי, אבי, נפל במלחמת לבנון הראשונה ב-1982. נולדתי כשישה חודשים אחרי שהוא נפל במלחמה ונקראתי על שמו. גדלתי על הסיפורים עליו, על הנתינה האכפתיות, הכוח שלו לשמח אנשים, על כיבודים ההורים שהיה בו ועל הדברים שרצה לעשות. הוא רצה להיות מחנך, אבל לא הספיק כל כך הרבה ונפל בגיל 25. נולדתי לתוך הסיפורים האלה. כשהתחתנתי, בגיל 21, התחלתי לחשוב על המקום שלו כאבא שלא פגשתי. כך כתבתי את השיר שלי 'שנים' שמספר על געגוע של בן לאב. בשנים האחרונות אני חוזר לשיר הזה ולמחשבות ומחפש את האישור ואת החיזוק מאבא שמעולם לא פגשתי. מקווה שנדע להמשיך את הדרך שלו ולהעביר אותה הלאה גם לילדים שלי ולדור הבא".