שוק מחנה יהודה בירושלים
צילום: נתי שוחט, פלאש 90

כבר לא צריך לדמיין: לאט לאט אנחנו מבינים – החיים בצד הקורונה אפשריים

כמו בפסח, גם ביום העצמאות יש עדיין המון דברים שאנחנו לא יודעים על הנגיף, ואת תוצאות תחילת השחרור מההסגר נראה רק בעוד שבועיים-שלושה. אבל הרבה מהערפל כן התפזר, ולא רק שהעולם לא הגיע לקיצו – הדרך לפתרון נראית עכשיו אפשרית יותר | דעה
שאול אמסטרדמסקי
28 באפריל 2020
23:00

השבוע וחצי האחרון היה מוזר. הממשלה לא התכוונה לעשות זאת מלכתחילה, אבל מה שהייתה אמורה להיות פעימה ראשונה במעבר לשלב הבא - שגרת החיים בצד הקורונה - הפכה עד מהרה להיות מיש מש לא ברור של "יאללה בואו נשחרר כמה שיותר, ובעיקר את מי שלחצו עלינו הכי חזק".

כל פעולת שחרור לוותה בהודעת ווטסאפ לעיתונות של השר הרלוונטי. אופיר אקוניס נלחם על שחרור מסגרות הרווחה, מירי רגב נלחמה בעוז לשחרור הספורט - כולל הספורט המוטורי, ויריב לוין לחם בעוז לשחרור המלונאות ותיירות הפנים. כל הצעדים האחרונים האלה בכלל עוד לא קיבלו את אישור הממשלה. מלחמת השחרור הייתה בעיצומה בשבוע וחצי האחרון. 

החלק הקשה ביותר כשמגיע אירוע מז'ורי כמו הקורונה, הוא הרגע שבו העתיד הוא כל כך לא ידוע שכל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לדמיין אותו. במשבר הקורונה, עברנו את הרגע הזה

אני לא יודע אם זו מדיניות חכמה בטווח הבינוני - כולנו נדע בעוד שבועיים-שלושה - אני אפילו לא יודע אם אפשר לקרוא לזה מדיניות. אבל אני רוצה להציע הסבר אפשרי מאיפה זה נובע. יש את הסיבות המובנות מאליהן: לחץ טבעי של אזרחים ותיקים שיושבים בבית כבר הרבה מאוד שבועות, ולחץ טבעי מצד כל הקבוצות שנפגעות כלכלית ממדיניות ההסגר. אבל יש גם סיבה נוספת. הגענו לנקודה שבה אנחנו כבר לא ממש צריכים לדמיין את החיים בצד הקורונה - החיים האלה כבר התחילו. בערך. 

ראשונות היו הבורסות. הבורסות תמיד מגיבות ראשונות, למטה או למעלה. במשך כמעט חודש, מ-19 בפברואר, הבורסות התרסקו. מדד 500 החברות הגדולות בארצות הברית, ה-S&P500 - התרסק ב-34%. אבל אז, המגמה השתנתה. בזמן שמרבית מדינות העולם, גם ישראל, עוד החמירו את המגבלות ונכנסו להסגר עמוק יותר, הבורסות התחילו לעלות. העליות לא היו מהירות כמו הירידות, אבל לפחות בינתיים הן עקביות. בחודש שחלף מאז השפל, ב-23 במארס, אותו מדד עלה ב-29%. זה מעיד על משהו.

למה זה כך? זה יכול להעיד על עיוורון משקיעים, שלא מבינים שהגל השני של הקורונה אוטוטו בא לאכול את כולנו. אבל זה יכול להעיד גם על עוד משהו - שהערפל, ברובו, התפזר. הבורסות נפלו כי איש לא ידע מה יהיה מחר. כשהן התרסקו, כל שבוע נראה והרגיש כמו שנה. היום אנחנו כבר לא שם. יש עדיין המון שאנחנו לא יודעים לגבי המחלה עצמה, הנה שרשור מצוין שמעיד עד כמה:

למרות זאת, בשלב הזה יש לא מעט שאנחנו כן יודעים. אנחנו יודעים שהעולם לא הגיע לקיצו, ואנחנו מתחילים להבין, לאט לאט, שאנחנו מסוגלים לחיות בצד הנגיף. כן, אלה יהיו חיים עם הרבה מגבלות, אבל אנחנו מסוגלים לחיות ככה. והידיעה הזו שווה המון. לא רק בבורסות. 

בני אדם הם יצורים סתגלנים. בני האדם שרדו מגפות, מלחמות, איתני טבע, אפילו עידן קרח קטן. אנחנו נשרוד גם את זה. החלק הקשה ביותר כשמגיע אירוע מז'ורי כמו הקורונה, הוא הרגע שבו העתיד הוא כל כך לא ידוע שכל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לדמיין אותו. במשבר הקורונה, עברנו את הרגע הזה, לפחות את הרגע המשמעותי הראשון. 

הממשלות, גם בחו"ל וגם בישראל, צריכות לסייע לנפגעים. גם עזרה ראשונה פיננסית וגם טיפול כירורגי עמוק יותר, לענפים שהושבתו כליל

אולי יהיו כאן עוד גלים, ייתכן שחלקם יהיו קשים מאחרים. ייתכן. אבל אנחנו כבר מתחילים להבין איך חיים עם זה - איך מקיימים שגרה חדשה, איך מקיימים עסקים, איך פוגשים בני משפחה. אנחנו כבר יודעים שאנחנו צריכים להיזהר ולהתרחק פיזית זה מזה, לשטוף הרבה ידיים ולשמור על היגיינה כאילו אין מחר. אנחנו יודעים את כל זה, ולכן אם נשנה את ההתנהגות שלנו בהתאם, ונפנים אותה לאורך זמן, קצב ההתפשטות של הנגיף יהיה איטי יותר. 

בסופו של יום, מה שיניע אותנו קדימה תהיה המשמעת שלנו, בצד החדשנות והיצירתיות שלנו. בעולם כיום מתקיים מרוץ מקביל של 100-75 קבוצות שונות שנמצאות לפתח חיסון לנגיף, ועוד סדר גודל דומה של קבוצות שמנסות ליצור טיפול. חלקן ממומנות בידי ממשלות, חלקן בידי עשירי תבל. כך או אחרת, משהו מהניסיונות האלה יניב פירות. זה לא יקרה מחר או בעוד שבוע, אבל זה יקרה מוקדם יותר משדברים כאלה קרו בעבר, כי המאמץ הרבה יותר גדול. 

יש לנו עוד כברת דרך לעבור עד אז. זה לא יהיה קל, ויהיו הרבה נפגעים. מאחר שזו לא בעיה אישית של כל אחד מאיתנו בנפרד, אלא בעיה קולקטיבית של כולנו יחד, גם הפתרון צריך להיות קולקטיבי. זה אומר שהממשלות, גם בחו"ל וגם בישראל, צריכות לסייע לנפגעים. גם עזרה ראשונה פיננסית וגם טיפול כירורגי עמוק יותר, לענפים שהושבתו כליל. אבל עכשיו זה אפשרי יותר, כי חלק גדול מאי הוודאות מתחיל להתפזר, ולכן התגובות שלנו יכולות להיות יעילות יותר, וחכמות יותר. 


בכל יום שעובר אנחנו יודעים יותר על הנגיף, ויודעים יותר איך לחיות לצידו. אין זה אומר לנהוג בשאננות, כי אם בחוכמה שנובעת מידע וניסיון מצטברים. אם רק הממשלה שלנו תהיה שקופה יותר, מנוהלת יותר ותתכנן לטווחים ארוכים יותר מאשר לכמה ימים קדימה, אם היא תצא מהתזזית שלה ותתחיל להתנהל כנדרש, יהיה לנו קל יותר לעבור את זה יחד. 

חג עצמאות שמח.