הסדרה "הסוף": עולם ללא ישראל
יח"צ

המסך המפוצל ברמדאן: היחס לישראל והיהודים בסדרות מפלג את העולם הערבי

סדרה במפרץ עוסקת בחיי היהודים ומרגיזה את המתנגדים לנורמליזציה • במצרים מדמיינים את קריסת ארה"ב והשמדת ישראל • בסעודיה לא מפחדים להתנגח בפלסטינים • סדרות רמדאן השנה מפצלות את העולם הערבי יותר מאי פעם | פרשנות
רועי קייס
29 באפריל 2020
20:01

בצל הקורונה, לא פשוט לציין השנה את חודש הרמדאן – בלי תפילות ליליות במסגדים ובלי ארוחות המוניות לשבירת הצום. את הנחת אולי אפשר לחפש במקום אחר, בזכות מסורת שעדיין ממשיכה להתקיים גם בזמן המגפה – הקרנת סדרות מושקעות, עם השחקנים הכי טובים, במהלך החודש הקדוש למוסלמים.

סדרות שכל שנה מלווות ביחסי ציבור אגרסיביים ואמורות ללכד את המשפחה מול המסך הקטן. בעידן קורונה זה מצרך עוד יותר מבוקש, והשנה, רוב היוצרים לא ויתרו על השלמת הצילומים חרף ההגבלה על התקהלויות וכללי הריחוק החברתי. בכל שנה הסדרות מעוררות חילוקי דעות, אך השנה נראה, בהתאם לפילוגים בעולם הערבי, כי המחנאות מגיעה אפילו למסך הקטן.

אום הארון: מפלרטטים עם יהודים

הסדרה "אום הארון", שבמרכזה חיי היהודים במפרץ טרם הקמת מדינת ישראל, עומדת במוקד השיח הציבורי עוד לפני שידורה. הסדרה מנסה לתאר את ההרמוניה הפסטורלית שהתקיימה בין המוסלמים ליהודים עד הקמת מדינת ישראל. בשיא ההרמוניה מתקיימת חתונה בין יהודייה ומוסלמי, אך לאחר הכרזת העצמאות ההרמוניה נגדעת ואחד היהודים נרצח.

מבחינת לא מעטים בעולם הערבי, הסדרה מסמלת התפוררות של עוד אבן בחומת הנורמליזציה עם ישראל. את פלרטוטי הנורמליזציה בין ישראל למפרציות ביקרו לא מעט ברשתות החברתיות. מה שעוד מאוד בולט בסדרה הוא השינוי היחס ליהדות במפרץ.

המנהיגים במדינות הסוניות (סעודיה, האמירויות ובחריין) יודעים כי הסובלנות ביחס לדתות אחרות נותנת נקודות אצל העולם המערבי וארצות הברית, ומרחיקה את אותן מדינות מהתדמית הקיצונית והקנאית שדבקה בהם. זה נכון בעיקר לסעודיה, וכמו שצייצנים במפרץ אמרו: "חברים, זאת סדרה על יהודים ולא על ציונים". את המתנגדים לנורמליזציה, בעיקר בזירה הפלסטינית, זה לא משכנע, והקמפיין להורדתה בעיצומו.

הסדרה מזכירה את "שכונת היהודים" המצרית ששודרה לרגל הרמדאן לפני חמש שנים, וגוללה את סיפורם של יהודי מצרים שהסתבך, בדומה ל"אום הארון", עת הקמת מדינת ישראל. גם שם עמד סיפור אהבה מרגש בין יהודייה לבין מוסלמי שהיה גם קצין משטרה.

איאד נסר, שחקן ממוצא פלסטיני, אמר בראיון בזמנו כי כדי ש"היישות הציונית הקיצונית" תיפול, אז צריך שלא יהיו "מוסלמים קיצוניים". בכך ניסה נסר להסיט את סיפור גירושם של היהודים והסבל שעברו למגרש של השעיר לעזאזל – האחים המוסלמים – שמאז נפילת השלטון הפכו לארגון טרור.

"הסוף": העתיד אחרי השמדת ישראל

הסדרות המצריות ברמדאן כמו תמיד משאירות אבק לסדרות האחרות מבחינת הכמות והאיכות. אחת מהן שזכתה ללא מעט הדים היא סדרת המדע בדיוני "הסוף". מי שצפה בפרומואים של הסדרה ובמה שנכתב עליה קודם לכן התרשם שמדובר בסדרה שמתארת איך העולם ייראה עוד מאה שנה כשהטכנולוגיה תשתלט על הכל. אך למעשה כבר בפרק הראשון מסתבר שישראל שורבבה לעלילה ולא בקונטציה חיובית.

באחת הסצנות, יוסף א-שריף, השחקן הראשי בעלילה, מסביר לתלמידים בכיתה את ההתרחשויות שיקרו לכאורה מאה שנה מהיום: ארצות הברית תקרוס ותתפלג למדינות, מדינות ערב ינצלו את חולשת אמריקה ויפתחו במלחמה לשחרור ירושלים נגד "האויב המושבע" וינצחו, ישראל תושמד ורוב המוחלט של הישראלים יגורש לארצות מוצאן באירופה.

בהמשך העלילה מסתבכת ונראה שאף שהיעד הנכסף הושג, לא כזה פשוט בירושלים הנשלטת על ידי הטכנולוגיה. הקושי הזה, יש מי שיטענו, הוא למעשה ביקורת על מדינות ערב שחושבות שהכל ייפתר אחרי שישראל תושמד.

אך די להסתכל על התגובות ברשתות החברתיות לסדרה והסיקור הנרחב בכלי תקשורת המזוהים עם המשטר כדי להבין את הלך הרוח שהיא יצרה. במשרד החוץ אף הוציאו הודעה שהתוכן מצער ולא מתקבל על הדעת, בייחוד בין שתי מדינות שיש להן הסכם שלום 41 שנה.

הכל יודע שהיחסים בין ישראל למצרים התהדקו במישור הביטחוני והצבאי והמודיעיני בזמן א-סיסי (המאבק בטרור בסיני כמשל) שהפיל את האחים המוסלמים מהשלטון. אך הסצנה המדוברת היא ללא ספק תמרור אזהרה לכך שאולי במסדרונות הגבוהים הכל בסדר, אך למטה במישור העממי המצב לא טוב. למי שתהה, יוצרי הסדרה והערוץ הפרטי ששידר אותו ON TV, לא מתנצלים.

רמדאן הוא חודש של אחדות וגם הסדרות אמורות לאחד את האומה המוסלמית. אך השנה, את הפיצולים בעולם הערבי ואת החלוקה למחנות אפשר לראות היטב אפילו על המסך הקטן.

"שישראל תגיב בסדרה משלה. כל השנה יש שם סדרות שפוגעות בערבים ובפלסטינים ואין על זה תגובה כמו של משרד החוץ", הסביר התסריטאי, עמר סמיר עאטף, בראיון. הוא אומנם יצר תסריט דמיוני, אך כשנשאל האם הוא מקווה שהתסריט יתממש – הוא ענה בחיוב, תוך הסתייגות קלה מעניין ההשמדה.

חצי נחמה? אולי בכך שמדובר בסצנה אחת ולא בסדרה שלמה שהוקדשה לישראל ולהסתה נגדה. כזו למשל הייתה ב-2012, אז השחקן המצרי הכי מפורסם, עאדל אימאם, חזר למסך הקטן אחרי 30 שנה. אימאם גילם בסדרה "חוליית נאג'י עטאללה", נספח בשגרירות מצרים בתל אביב שבעבר היה קצין מצרי.

הוא מחה על היחס של ישראל לפלסטינים ועל כך שישראל הקפיאה את כל חשבונות הבנק שלו וגורש. בהמשך הוא חוזר למצרים, יוצר קשר עם תלמידיו כדי לנקום, והם מתכננים לשדוד בנק בעומק הישראלי. סדרה עם ניחוחות אנטישמיים חזקים פרט להסתה נגד ישראל.

"יציאה 7": לסעודים נמאס לממן את הפלסטינים?

רמדאן בלי סדרה של השחקן הסעודי נאסר אל-קסבי, הוא לא באמת רמדאן. לאל-קסבי יש מודל די פשוט – סדרות שעוסקות בסוגיות פנימיות בחברה הסעודית, דבר שבעבר לא היה מובן מאליו. הוא גם עורר לעתים סערות, כך, למשל, כשעסק בסוגייה של פעילי דאעש שהגיעו מבית המדרש של הממלכה. השנה הוא מככב בסדרה "יציאה 7" בערוץ MBC הפרו סעודי. כן, אותו ערוץ שמשדר את הסדרה "אום הארון" על חיי היהודים במפרץ. אל-קסבי משחק אב ועובד ממשלתי ממעמד הביניים שמעביר את זמנו בין קבלת תלונות של לקוחות לבין ביתו.

בשנים האחרונות קם זרם בסעודיה, גם אם הוא לא משקף את רוב החברה, שתוקף את הפלסטינים על כפיות הטובה שלהם ביחס לממלכה ולסיוע שלה

אז איך זה קשור אלינו? בפרק השלישי מתעורר שיח מעניין סביב הסוגייה הפלסטינית. אל-קסבי פונה לבן שיחו, השחקן ראשד א-שמראני, ותוהה איך הוא מעז לעשות עסקים עם ישראלים בזמן שצריך להראות לילדים שהם האויבים האמיתיים. א-שמראני הימם בתשובתו: "האויב הוא מי שלא מעריך את העמידה שלך לצדו, מקלל אותך יומם וליל יותר מהישראלים".

"מה הכוונה?" שאל אותו אל-קסבי וא-שמראני ענה בלי להניד עפעף: "כל ההקרבות שלנו למען פלסטין. נכנסנו למלחמות למען פלסטין. ניתקנו את הנפט למען פלסטין ומהיום שקמה אצלם רשות (הרשות הפלסטינית), אנו משלמים משכורות. אנחנו ראויים לכסף הזה. הם מחפשים כל הזדמנות ולו הקטנה ביותר כדי לתקוף את הסעודים".


אל-קסבי ניסה לגונן על הפלסטינים ולהסביר שלא כולם כאלה ושישראל מזינה את האיבה בינם לבין הערבים, אך א-שמראני לא השתכנע. השיח הזה חרך את הרשתות החברתיות ואת הפילוג היה אפשר לראות בצורה די ברורה. מצד אחד צייצנים סעודים שיבחו את א-שמראני וטענו כי סוף סוף מישהו אומר את האמת. מצד שני, מתנגדי הנורמליזציה צצו מכל עבר. בשנים האחרונות קם זרם בסעודיה, גם אם הוא לא משקף את רוב החברה, שתוקף את הפלסטינים על כפיות הטובה שלהם ביחס לממלכה ולסיוע שלה.

"שומר ירושלים": סדרת ההסתה נגד ישראל

בציר ההתנגדות (איראן, משטר אסד, חיזבאללה) העסקים כרגיל. הערוץ הלבנוני אל-מיאדין המזוהה עם חיזבאללה, וגם הטלוויזיה הסורית, משדרים סדרת דרמה על חייו של אחד מיקירי הציר, הארכיבישוף קפוצ'י, הכומר הסורי מחלב, ששימש כארכיבישוף של הכנסייה היוונית אורתודוקסית בירושלים בשנת 1965. בהמשך סייע לאש"ף לבצע פיגועים נגד ישראל, נכלא, ולאחר מכן גורש לרומא במסגרת עסקה עם הוותיקן.

הסדרה מאדירה את מאבקו למען הסוגייה הפלסטינית, וחלק מהצייצנים במדינות ערב ראו בה סוג של איזון אל מול הסדרות שמפיצות כביכול את רעיון הנורמליזציה עם ישראל כמו "אום הארון" ו"יציאה 7". בחמאס גם הפיקו סדרת הסתה נגד ישראל תחת השם "דיו האש" שמגוללת את המאבק המזוין נגד ישראל ואת "אכזריותה".

נורמליזציה או לא נורמליזציה? זאת השאלה

אז מה נשתנה הלילה הזה? רמדאן הוא חודש של אחדות וגם הסדרות אמורות לאחד את האומה המוסלמית, אך השנה, את הפיצולים בעולם הערבי אפשר לראות היטב אפילו על המסך הקטן. אם הסדרות מייצגות זרמים בעולם הערבי אפשר אולי להגיע לחלוקה הבאה: 

הסדרה "אום הארון" על היהודים במפרץ – הזרם, בולט במפרץ הסוני, שמנסה להתקרב ליהודים, להכיר בעברם, תוך הפרדה ברורה כלפי חוץ בין ציונים ליהודים. זרם שמנסה להשתחרר מהתדמית הקיצונית ולהראות שהוא סובלני ביחס לכל הדתות.

הסדרה הסעודית "יציאה 7" – הזרם במפרץ שלא חושש לתקוף את הפלסטינים. זרם שסבור שהפלסטינים לא מעריכים את הסיוע שניתן להם במהלך השנים ולא חושש לדבר על ישראל, ולא רק על היהודים במונחים חיוביים, גם אם זה נובע מתוך האיבה לפלסטינים.

הסדרה המצרית "הסוף" – הזרם במדינות שלישראל יש איתן שלום, מצרים וירדן. זרם שמצד אחד אולי מעוניין בהמשך השלום מתוך אינטרסים ביטחוניים, צבאיים וכו', אך נורמליזציה אמיתית - לא בבית ספרנו.

"שומר ירושלים" ו"דיו האש" – הזרם שמייצג את "ציר ההתנגדות" של איראן, חיזבאללה, חמאס ושותפיהם. מיליטנטי הרבה יותר ביחס לכל אקט של יחס חיובי לישראל וליהודים, ומזהה את אותם אקטים ממרחקים. ולכן הסדרות "אום הארון" ו"יציאה 7" הן סדין אדום בעבורו.

סדרות רמדאן הן סוג של בבואה לסוגיות שהמשטרים במדינות ערב רוצים לעסוק בהן, שכן התכנים שמותרים לשידור עוברים צנזורה קפדנית מדי שנה, ועל כן אל לנו להשלות את עצמנו – לא מדובר רק באומנות ובידור, אלא גם במסרים שרוצים להעביר לציבור ולהעלות על סדר היום.