נתניהו וגנץ
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

גנץ צריך להפנים: תוכנית הפירוק של נתניהו נמשכת

אחרי שלוש מערכות בחירות, בכלל לא מופרך שהדחייה בהשבעת הממשלה עוד עשויה להוביל אותנו לבחירות רביעיות • הליכוד כבר לא דמוקרטית אלא מפלגת מנהיג. בהליך בחירת השרים הבהיר נתניהו: נאמנות, וביטול עצמי הן הדרך היחידה להתקדם. הביקורת על תהליך חלוקת התיקים נשמעת מקרב השרים ובכירי הליכוד בקול דממה זועק. הם רוטנים וממורמרים - אבל בחדרים סגורים
יואב קרקובסקי | פרשנות
15 במאי 2020
13:33

אחרי שלוש מערכות בחירות, בכלל לא מופרך שהדחייה בהשבעת הממשלה עוד עשויה להוביל אותנו לבחירות רביעיות. החשדנות של כחול לבן, ובעיקר של גנץ, בשותף העתידי שלו כל כך גדולה - שזה החשש המרכזי שלו. גנץ כבר למד על עורו כי סוף שבוע הוא זמן מועד לפורענות, וראש הממשלה בנימין נתניהו מגיע למוצאי שבת עם שורה של החלטות שלא היו ערב כניסת השבת על השולחן, ולעיתים הן החלטות שיכולות לטרוף את הקלפים.

זו הסיבה המרכזית שבגללה משך גנץ את מכתב ההתפטרות שלו מתפקיד יו"ר הכנסת, והוא אוחז בתפקיד הזה כנשק מול נתניהו, על מנת להבטיח שביום ראשון תתקיים ההשבעה המיוחלת. לראות את פניהם של גנץ ואנשיו בימים הללו, זה מחזה לא פשוט. הם די מיואשים ואין בהם טיפה של אמון בנתניהו. הם בטוחים שהתרגיל הבא יבוא ממקום בלת צפוי.

נתניהו הוא המפרק הפוליטי הרשמי של המערכת הפוליטית הישראלית. מעבר ליכולותיו כראש הממשלה הוותיק ביותר שכיהן פה, הוא בעל כישורי על לפירוק מסגרות פוליטיות יריבות. היעד האסטרטגי שהציב לעצמו עם חזרתו לכס ראש הממשלה לפני 11 שנים היה למנוע מצב שבו תתפתח מולו או בתוך המחנה שלו אלטרנטיבה של ממש לשלטונו. את קדימה של ציפי לבני ואחר כך של מופז הוא פירק לחתיכות. בבחירות 2009 גרפה המפלגה שהקים אריאל שרון מנדט אחד יותר מהליכוד, בבחירות 2013, הביא שאול מופז עם אותו מותג – שני מנדטים בלבד!

גנץ צריך להפנים את המסר: התוכניות לפרק את מה שנשאר מכחול לבן ממשיכות - הרדאר של נתניהו ממשיך לחפש אחר החוליות החלשות

באותה קדנציה עמל קשות ראש הממשלה על פירוק מסגרת פוליטית נוספת, מפלגת העבודה. בשיתוף פעולה הדוק עם היו"ר שלה, אהוד ברק, הוא פרק את העבודה שהייתה שותפה פוליטית שלו. ברק עמד בראש מפלגה קטנה של חמישה מנדטים, שכל חבריה מונו שרים בממשלתו. נתניהו לא עצר במפלגת העבודה. הוא תמיד בוחש במפלגות יריבות על מנת להחליש אות כוחן ואת רוחן, ולבסוף הן מתפוררות ומאיום הן הופכות לאבק פוליטי לא מאיים. כך כחול לבן, העבודה-גשר-מרצ, ועכשיו גם ימינה.

הרצון לפרק את ימינה, לא קשור ליכולותיו יוצאות הדופן של יו"ר הבית היהודי, ושר החינוך היוצא הרב רפי פרץ. פרץ ואנשיו עלולים לטעות ולחשוב שנתניהו התרשם עמוקות מהמורשת שהותיר אחריו פרץ במשרד החינוך, וביכולת שלו להוביל תהליכים חינוכיים, ולכן, זו הסיבה שהיה לו כל כך חשוב לממש לו הבטחה אמורפית מלפני כמה חודשים, שרק אם יפר את ההבטחה שנתן לאיתמר בן גביר, ויחבור לימינה, נתניהו ימנה את פרץ לשר בכל מקרה. נתניהו לא התרשם, וספק אם מעריך את פרץ, ויכולותיו. נתניהו היה זקוק לתמונת הניצחון על בנט. הוא רצה לפרק את ימינה בראשותו, כדי להוכיח לכל היריבים בסביבה, אין איום – שום איום על נתניהו. לא מצד יריבים מעבר למתרס הפוליטי ולא בתוך מחנה הימין.

בהליך בחירת השרים נתניהו הבהיר:  נאמנות וביטול עצמי הן הדרך היחידה להתקדם. מה שלקח לישראל כ"ץ עשור - מירי רגב עשתה בשלוש שנים

מי שצריך להפנים את המסר הוא גנץ. כשם שכבר פירק את כל המסגרות הפוליטיות מולו, התוכניות לפרק את מה שנותר מכחול לבן, לא עברו מן העולם. רשימת הפיתויים קיימת, והרדאר לחפש את החוליות החלשות, ואת נקודות התורפה של מי מבין 15 חברי סיעת כחול לבן עובדים 24/7 על מנת למצוא אותם, ולהקים באמצעותם ממשלה ללא רוטציה, ללא גנץ. אנשיו של גנץ משוכנעים שהם יודעים להתמודד עם האיום וכי איש לא יעזוב את המפלגה כעת. כדאי מאוד מאוד לא להתבשם בכך, סביר להניח שנתניהו עובד, ובשלב כלשהו לפני נובמבר 2021 - המלאכה הזו תניב פירות.

הליכוד כבר לא דמוקרטית אלא מפלגת מנהיג

הליכוד השלים ביממות האחרונות תהליך אבולוציוני שהתחיל כבר מזמן, אבל הגיע לשיאו בהליך מינוי השרים. זו כבר אינה מפלגת מוסדות, חשיבות הדמוקרטיה התנועתית נעלמה, זו מפלגת מנהיג. מה שמשרת את המנהיג, שבמקרה הזה הוא מנהיג נבחר, רק מה שמחזק אותו ומבצר את מעמדו - חשוב. כל היתר, זוטות חסרות ערך. בהליך בחירת השרים הבהיר נתניהו: נאמנות וביטול עצמי הן הדרך היחידה להתקדם. רק מי שעמדו בחזית המאבק האישי והמשפטי שלו מול כל גורמי אכיפת החוק ובית המשפט העליון, זכו בהגשמת שאיפותיהם הפוליטיות, היתר, שיתביישו בצד.


בצד המנצחים אפשר למנות את מירי רגב שקיבלה חבילת תפקידים נאה. מה שלקח לישראל כ"ץ לבנות במשך יותר מעשור, עשתה רגב בשלוש שנים. הוא היה עשור שר תחבורה, ושנה שר חוץ, רגב שעוד לא נכנסה למשרד התחבורה בנתה מחלף עוקף כ"ץ, היא בשלוש שנים תעשה את מה שכ"ץ עשה ב-11. כשרת חוץ מיועדת אימצה רגב נימוס דיפלומטי, וטרם הושבעה, כבר פיטרה את מנכ"לית משרד התחבורה, שבכלל מצויה בחופשת לידה. מה לעשות? יש לה תוכניות רבות לטיפול במשבר התחבורה, בעובדי הרכבת המושבתים באל על הקורסת נוכח הקורונה, בבניית מחלפים לנוחות משפחת נתניהו סביב בית ראש הממשלה. היא חייבת להזדרז ולמנות מנכ"ל שיידע להתמודד עם קצב העבודה שלה, ואין לה זמן עוד רגע היא נוחתת במשרד החוץ, ובדרך היא צריכה לתכנן את הברכה של הגברת נתניהו בטקס המשואות הבא וגם לשבת בוועדה למינוי שופטים. לוח זמנים עמוס לעייפה.

על שירותיו הטובים, אמיר אוחנה זכה להיות השר לביטחון הפנים. הציפייה ממנו: מינוי מפכ"ל נוח לבלפור וריסון של להב 433. הבעיה? השר הוא הדמות החלשה במשרד

אמיר אוחנה שכב על גדרות תיל קוצניות מאוד למענו של המנהיג. גם התעמת עם היועץ המשפטי לממשלה בכל הזדמנות שרק היה ניתן. הוא מינה ממלא מקום פרקליט מדינה, דן אלדד, שמיד עם כניסתו בלב מערכת הבחירות החליט לפתוח בחקירה פלילית נגד יריבו של ראש הממשלה – בני גנץ, בפרשת המימד החמישי, חקירה שנסגרה מזמן. כשר המשפטים תבע לפתוח מחדש עוד חקירה שנשלחה לארכיון בידי ראש הממשלה עצמו, לפני עשור, פרשת הרפז-אשכנזי-מנדבליט.

אז נתניהו היה אדיש לאזהרות של אהוד ברק על ההתנהלות של אשכנזי ומנדלבליט, הוא ראה בזה "הבעיה של אהוד". עכשיו כשהמטרה היא לשרש את הלגיטימיות של היועץ שהעמידו לדין, יש חובה לעורר מחדש את התיק האפל הזה, ובדיוק לשם כך אוחנה היה האיש הנכון במקום הנכון. הדרישות והתביעות שלו נדחו בידי מבקר המדינה. אבל זה לא הספיק, אוחנה העמיד את עצמו כגורם על משפטי וביקר בחריפות את שופט בית המשפט העליון מני מזוז, וניסה להכתים אותו בניגוד עניינים. על שירותיו הטובים זכה אוחנה במינוי אותו רצה כל כך - השר לביטחון הפנים.

במשרד הזה יגלה אוחנה שחיים שפוטים לא יהיו לו. קודמו בתפקיד נחבט רבות בדרך. הציפייה ממנו למנות מפכ"ל נוח לבלפור, ולרסן את היחידה החוקרת להב 433. הבעיה העיקרית עם התיק הזה היא שהשר הוא הדמות החלשה ביותר במשרד. החוק לא מתיר לו להתערב בהחלטות פנימיות של המשטרה, הוא לא ממש רגולטור, הוא בעיקר הממונה על המינויים בכירים, "מנה, שגר ושלח". אחר כך כשהמינויים יוצאים לפועל, כבר לא ניתן לשלוט בהחלטות של מפקדי המשטרה.

לרשימת המרוצים חייבים להכניס גם את מיקי זוהר, יו"ר הקואליציה הנאמן, ומי שמיועד להיות שר בהמשך. עם הבטחות אי אפשר ללכת למכולת, לפחות לא בעידן נתניהו. טוב יעשה זוהר אם ינמיך ציפיות. הנאמנות שלו, "החייל מספר 1", כפי שכינו אותו השבוע בתוכנית "המקור" ברשת 13, בהחלט השתלמה לו. הוא מנהל את העניינים הפוליטיים שכם אל שכם עם ראש הממשלה. איש סודו, ומגשים רצונותיו בבניין הפרלמנט של ראש הממשלה. לזוהר יש עמדות עצמאיות, וקורה מדי פעם שהוא מביע אותן גם בניגוד לעמדתו של ראש הממשלה, אבל הוא למד לעשות זאת בעוצמה נמוכה. 

מה שישראל כ"ץ יודע, גנץ לא ילמד לעולם

ישראל כ"ץ הוא סיפור אחר. הוא מאוד מרוצה, בכיר השרים ללא פקפוק. כץ בניגוד לכל היתר יודע בדיוק לשחק את המשחק מול נתניהו. מה שכץ יודע, מי שגדל במחיצתו בכפר אחים, גנץ לא ילמד לעולם כנראה. מול נתניהו עובדים שני אלמנטים, נאמנות עיוורת, למי שאין לו כוח פוליטי, וכוח פוליטי שיכול להפוך לנשק שלוף למי שיש כוח פוליטי של ממש. לכץ בניגוד לכל היתר יש כוח פוליטי מול נתניהו. הוא יו"ר מזכירות הליכוד והוא יודע להשתמש בכוח הזה כשהוא רוצה. כ"ץ ידע להשתמש בכוח מול נתניהו כשזה היה נחוץ לו ברמה הפוליטית האישית. 

שנים רודפים בכירי הליכוד אחרי המתפקדים וחברי המרכז. הם האמינו כי ככל שירצו את חברי המרכז, ככל שישמרו על קשר עם 120 אלף מתפקדי הליכוד, כך יישמר מעמדם הבכיר במפלגה ולראש הממשלה נתניהו, לא תהיה ברירה ביום הקובע, יום חלוקת התיקים הוא יצטרך לקחת אותם בחשבון וימנה אותם לתיק בכיר בהתאם למעמדם הפנימי המפלגתי. אז זהו, זה כבר ממש לא חשוב. לא סתם ויתר נתניהו על הפריימריז. הוא מעדיף שאת ההתמודדות על מעמדם הפוליטי יוכיחו נציגי הרשימה במעשים מבטאי נאמנות לא מסוייגת למנהיג, ולא למתפקדים. 

סוף השבוע הקרוב יוקדש לנסיונות לפתור את הפלונטר שנוצר בקרב שרי הליכוד. שניים שלושה תיקים נותרו בהם חינוך, אנרגיה, איכות הסביבה ומודיעין, היתר הם ממש פירורי משרדים וזו רשימת המתמודדים: יובל שטייניץ, ניר ברקת, גילה גמליאל, זאב אלקין, צחי הנגבי, יואב גלנט, ציפי חוטובלי ואבי דיכטר. לא ניתן יהיה לרצות את כולם, נתניהו צריך לבחור את אלה שייפגעו ויישארו נאמנים. מלאכה לא פשוטה. אגב את גדעון סער לא כללתי פה בכלל כי הוא וכולנו מבינים, הוא אפילו לא מועמד, לכלום ולשום דבר.

הביקורת על תהליך חלוקת התיקים נשמעת מקרב השרים ובכירי הליכוד בקול דממה זועק. הם רוטנים כועסים ממורמרים אבל בחדרים סגורים. הם רואים את שיטת העבודה של נתניהו נאמנות גוברת על כל כישור אחר, ומוחים על כך. השיקול השני שמנחה את נתניהו הוא סיכול מוקשים פוליטיים אופציונליים. לכן הוא ממנה את חברי מחנה סער בליכוד לתפקידים, יואב קיש מונה לסגן שר הבריאות, חיים כץ ליו"ר ועדת העבודה והרווחה, שרן השכל מועמדת לשגרירה באוסטרליה, אותה היא מכירה היטב, הכל כדי להותיר את סער ללא תמיכה בסיעה. אלה השיקולים, אלה הכישורים הנדרשים. בליכוד מפנימים ונושכים שפתיים בעצבנות.

לפי שעה יום ראשון בצהריים זה המועד הבא שנקבע להשבעת הממשלה, אל תעצרו את נשימתכם, זה עוד עשוי להשתנות יותר מפעם אחת. עד יום חמישי יש לראש הממשלה את היכולת לשחק איתנו ועם מדינת ישראל לפני פיזורה של הכנסת ה-23 והליכה לבחירות רביעיות, כשבחוץ מיליון אזרחים מובטלים. המשחק הפוליטי מנותק מהציבור, ולא מראה כל סימנים לחידוש הקשר בין בוחר לנבחר.