לפני ארבע שנים, כשאדאמה טראורה חגג יום הולדת 24, המשטרה ביקשה לערוך לו בדיקת זיהוי. הוא ברח ונלכד לא רחוק מפריז. שלושה שוטרים ניסו לרסן אותו. הוא מת בדרך לתחנת המשטרה. אחותו של טראורה סיפרה שבמשטרה אמרו לה שהמילים האחרונות שלו היו "אני לא יכול לנשום". מזכיר לכם משהו?
לפני שבוע וחצי פורסמו שני דו"חות רפואיים שונים. בדו"ח הרשמי נטען: טראורה מת בגלל בעיות בריאותיות קיימות. אבל לפי חקירה פרטית של המשפחה, השוטרים הם שגרמו למותו בחנק. בדיוק כמו הסיפור של פלויד. השניים האלה לא לבד, מתברר שיש כאן תופעה.
קצת יותר משני אחוזים מאוכלוסיית אוסטרליה הם ילידים, אבל בבתי הכלא הסיפור אחר. יותר מרבע מהאסירים שם ילידים. לא פרופורציונלי. רוצים עוד? בין השנים 2010 ל-2019 מתו באנגליה ובוויילס 1,741 אסירים ועצורים. במקרי מוות שבהם השתמשו הרשויות בטקטיקה של חניקה או כוח פיזי אחר מספר המתים השחורים והאסייתים היה גבוה פי שניים ביחס לשאר.
אז אתם בטח אומרים לעצמכם: צריך להפסיק את הסיפור של החנק נכון? בקליפורניה ובמינסוטה עשו את זה בסוף השבוע. הבעיה היא שזה לא נגמר כאן. כמעט בכל מדינה אפשר למצוא תקריות של אלימות משטרתית ועכשיו, בגלל מה שקרה לג'ורג' פלויד אי שם במינאפוליס, אלה שדורשים צדק לאדאמה טראורה, לדייויד דונגאי ולמיעוטים בבריטניה מרגישים שזו ההזדמנות להשמיע קול.
אבל זה לא קורה רק באוסטרליה בצרפת ובבריטניה. מאות אלפי אנשים בעשרות מדינות: יפן, קוריאה, ישראל, גרמניה, ברזיל ומקסיקו אומרים: הגיע הזמן לשים לזה סוף. הם יוצאים להפגין כי בשבילם ג'ורג' פלויד הוא סמל. מחר זה יכול להיות אבא שלהם או הבן שלהם.
האם יש כאן תנועה משמעותית שיכולה להשפיע על הסדר העולמי? נראה. מה שדי ברור הוא שאם התחלתם להספיד את ארצות הברית, אז היא עדיין כאן ובכל הכוח. ספק אם תיעוד של אלימות משטרתית ממקום אחר, נוראי ככל שיהיה, היה מעורר הד כל כך גדול ברחבי העולם. אמריקה כאן ובזכות אמריקה אנשים יכולים לצאת ולזעוק: זה קורה גם אצלנו!