בר רפאלי ואמה ציפי, ארכיון
צילום: גטי אימג'ז

"הייתי מוכנה לשבת בשביל הילדים שלי בכלא"

לחסוך מהילדים שלנו כל סבל זה רגש הורי טבעי. אבל היכן עובר הגבול? שלי וגואטה מתייחסים לחתימת הסדר הטיעון עם הדוגמנית בר רפאלי ואמה ציפי המואשמות בעבירות מס
שלי יחימוביץ' ויגאל גואטה
10 ביוני 2020
16:05

קשה לתפוש את "מנגנון החמלה" שמופנה לדמויות מפתח באשר לישיבה אפשרית שלהם בבית הסוהר. זה קיים כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו למשל, שאף אחד לא יכול לדמיין אותו בכלא, "הרי הוא ראש ממשלה - הוא יישב יחד עם פושעים"? או כלפי בר רפאלי, "הרי היא כל כך יפה ומוצלחת, היא פרזנטורית ואשת עסקים, ידוענית בין-לאומית - שהיא תשב בכלה עם מארי פיזם שרצחה את הבת שלה"?

האם היינו מוכנים לשבת בכלא בשביל הילדים שלנו? על כל דבר? לא. אבל על גניבה, מעילה או הסתבכות? אולי

זאת כנראה הסיבה לכך שהגיעו להסדר לפיו אמה, ציפי רפאלי, תרצה את עונש המאסר במקומה. הרי בכל זאת, בר רפאלי היא "מפעל שמייצר כסף", ואם היא תשב בכלא - המפעל הזה ייעצר לחלוטין. צריך לזכור, ישיבה בכלא בהחלט עלולה להיות קשה. אבל נשאלת השאלה - האם אנחנו היינו מוכנים לשבת בכלא בשביל הילדים שלנו?

על כל דבר? לא. לא על דברים איומים ונוראים, למשל. אבל על גניבה, מעילה או הסתבכות? אולי. חלק מהישיבה בבית האסורים היא לחנך את האדם שיידע כל החיים לא לעשות שוב את אותה העברה. אבל, אם אנחנו מרצים את העונש במקומם - מה עשינו בזה? בסופו של דבר, זה רגש הורי טבעי לחסוך מהילדים שלנו כל סבל.